קרבן העדה/סנהדרין/ז/י

קרבן העדה סנהדרין ז י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שימסור למולך. מוסרו ביד הכומרים:

ויעביר באש. מעבירו מצד זה לצד זה:

עד שימסור ויעביר באש. בגמרא יליף מקרא דתרווייהו בעינן:

מתני' אוב זה פיתום. שם המכשף:

והמדבר משחיו. מעלה את המת מן הארץ ומושב לו בשחיו תחת זרועותיו ומדבר משחי:

וידעוני. חיה ששמה ידוע מכניסים ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו ע"י כשפים:

והנשאל בהם. שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:

באזהרה. דלא ימצא בך וגו' ושואל אוב וידעוני:

גמ'. ה"ג כרת מנין והכרתי אותו מקרב עמו כי מזרעו נתן למולך:

ת"ל ומזרעך לא תתן להעביר. משמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע ליה נתינה על מנת להעביר לחיוביה על נתינה לחודה:

מסר והעביר. לע"א אחרת שלא למולך יכול יהא חייב:

ת"ל לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. ונאמר כאן להעביר למולך וילפינן העברה העברה בגז"ש:

לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים. שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר לא תתן לאחרים להעביר וסתמא דמלתא שמשין מעבירין ליה:

העבירו כדרכו. הלך מעצמו מהו שיהא חייב:

תני היה מושכו ומעבירו. בעינן שימשכנו דוקא:

העבירו ברגלו. שלא בקפיצה פטור:

ה"ג העביר עצמו פטור ר' לעזר בר"ש מחייב:

ואחד שאר ע"א. שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודתה חייב קסבר מולך נמי ע"א ולא צריך קרא לאזהורי עליו בכדרכה דמאיכה יעבדו נפקא אלא לומר לך שאם עשה שלא כדרכה חייב:

אינו חייב אלא למולך בלבד. אבל שלא למולך פטור דמולך דוקא כתיב שדרכה בכך ולא משום ע"א אזהיר עליו דמאיכה יעבדו נפקא אלא חוק הוא להם והתורה הקפידה על חוק זה בסקילה לפיכך הוצרך לכתבו:

אינו חייב אלא עד יוצאי יריכו. לאפוקי אביו ואמו אחיו ואחותו דפטור דכתיב מזרעו נתן למולך לא קפיד קרא אלא אזרעו:

טעמא. דר' לעזר בן ר"ש דמחייב במעביר עצמו דדריש בך בעצמך ובגופך לא ימצא מעביר:

והכרתי אותו מקרב עמו. כתיב בפ' מולך תרי זימני מוקמינן חד לשאר ע"א:

ה"ג אשר יתן מזרעו למולך מות יומת:

ה"ג והוא שהעביר עצמו לא ברגלו הוא עובר מה היא דאמר רלב"ש העבירו כו'. וה"פ כשמעביר עצמו ודאי ברגלו עובר אם כן מה היא דארלב"ש כשמעביר ברגלו פטור והמעביר עצמו חייב הא אי אפשר להעביר עצמו אם לא ברגלו:

ומשני כהאי דאעבריה מזקר. שלא עבר כדרך העוברים אלא על ידי קפיצה:

מזקר. קפיצה כמו כדי שיזדקר הגדי בבת אחת:

ר' בון בר חייה. פריך לפני ר' זעירא:

מסר ולא העביר. תניא לעיל בברייתא דפטור מדכתיב ומזרעך לא תתן להעביר ופליגי בה חזקיה ור' יוחנן א"כ ר' יוחנן דפוטר התם יש לחייבו כאן וקשיא ליה הך ברייתא:

דאיתפלגון. דפליגי:

טבח ולא מכר. כלומר טבח בהמה שאי אפשר למכור כגון שגנב בהמת קדשים וטבחה חזקיה אמר חייב לא בעינן טביחה על מנת למכיר והיכא דאיכא טביחה אע"ג דליתא למכירה חייב:

ר' יוחנן אמר פטור. וטבחו או מכרו כתיב כל היכא דאיתא למכירה איתא לטביחה וכל היכא דליתא למכירה ליתא לטביחה דבעינן טביחה על מנת למכור א"כ ה"נ חזקיה לא דריש לא תתן על מנת להעביר ובעינן מסירה והעברה אבל מסר אפילו על מנת להעביר פטור ור' יוחנן דריש לא תתן על מנת להעביר א"כ מסר על מנת להעביר חייב:

כל שתמליכוהו עליך. ואתה קורא שמו מולך אפילו לפי שעה שהמלכת עליך להעביר לו בנך חייב:

והכרתי כו'. כמו גופא והכרתי כו' אמר ר' נסה אאבות ואמהות קאי:

ה"ג לרבות שאר ע"א לאבות ואמהות דתני ושאר ע"א בין שעבדה כו'. וה"פ הא דאמרינן והכרתי וגו' לרבות שאר ע"א בכרת ראב"ש אמרה וה"ק לרבות שאר ע"א שחייב כרת אפי' במעביר אבות ואמהות דכתיב בהך קרא ושמתי [אני את] פני באיש ההוא ובמשפחתו והיינו המעביר אחת ממשפחתו אבל במולך אינו חייב אלא על בנים ובנות דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש ותניא נמי הכי בשאר ע"א חייב אף על אבות ואמהות:

בשאין עבודתה לכן. הא דמחייב ראב"ש בשאר ע"א מעביר באש דוקא בשלא כדרכה אבל שאר ע"א שדרך עבודתה בהעברה באש פטור דדוקא מולך חייבה התורה עליו בכדרכה אבל שאר ע"א בכדרכה פטור שלא כדרכה חייב והא דתני בברייתא ראב"ש אומר אינו חייב אלא למולך בלבד היינו כדרכה:

אפילו. בכדרכה חייב עליה אפי' בשאר ע"א אלא שבזה חלק במולך אינו חייב אלא אחת אבל בשאר ע"א אם עבודתה בבנים ובנות ועבדה באבות ואמהות חייב עליה שתים אחת משום ע"א ואחת משום מולך וה"פ דברייתא ראב"ש אומר אינו חייב אלא למולך בלבד ולא דפטור על שאר ע"א לגמרי אלא במולך אינו חייב אלא על יוצאי ירכו משא"כ בשאר ע"א דחייב נמי על אבות ואמהות:

מתניתא מסייעא לר' הילא. תניא כוותיה דר' הילא וכדמסיק ר' תנחום:

ה"ג ר"ש אומר מולך בכלל עובדי ע"ז היה לחייב על כל עבודות שהן כדרכה ויצא לידון ולהקל עליו שאינו חייב אלא על יוצאי יריכו אבל באבות ואמהות אפילו דרכה בכך פטור:

יצא לידון להקל עליו כו'. משמע דחייב אשאר ע"ז בין בבנים ובנות בין באבות ואמהות:

אינו חייב אלא אחת. היינו מפני שכולן הן עבודה גבוה ונכללו בלאו וכרת אחד:

מודה. שהעובד עבודת אלילים בעבודתה שדרכה בעבודה זו ובעבודת גבוה ובהשתחוייה בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת שהלאוין מחלקין עבודתה אזהרה דידה מלא תעבדם ועבודה גבוה שלא כדרכה מולא יזבחו השתחויה מדכתיב לא תשתחוה:

מנין. אזהרה לעבודת פנים:

א"ל. לך ותני קדשים קרא ולא יזבחו לא קאי אעכו"ם אלא אזהרה לשוחט קדשים בחוץ:

ה"ג זיבח לה טלה בעל מום פטור. וה"פ השוחט טלה בעל מום לע"א פטור:

מאי כדון. מנלן:

ה"ג לא תעשה כן לה' אלהיך כל לה' אלהיך כו':

כל. הראוי לשם לא תעשון כן לע"א ואם עשיתם חייבין מיתה אבל אם אנו ראוי לה' פטור ממיתה:

והוה ר"ז. שמח בשמועתא דר' פנחס משמיה דרב חסדא שהיה סובר דר"ח אזיל בשיטתו דר' הילא רבו ואליבא דרשב"א הוא אומר אם עבדה באבות ואמהות חייב שתים:

א"ל. ר' פנחס ומה אתה שמח הא דרב חסדא לרבנן נאמרה ואין מכאן סייעתא לר' הילא:

א"ל. ר"ז אי לרבנן מלתא דפשיטא היא ולא הוה צריך למימרא זו כלל:

גמ' והנפש אשר תפנה כו'. והכרתי אותה:

ופריך ולמה לא תני ידעוני בכריתות. כלומר מ"ש הכא דתני אוב וידעוני ומ"ש בפ"ק דכריתות דקא חשיב לכל כריתות שבתורה שחייבין עליה על שגגתו חטאת ותנן בעל אוב ולא תנא ידעוני:

מפני שנכללו כולן בלאו אחד. דכתיב אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואם עשה שניהם בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת שהלאוין מחלקין לחטאת ולא תני התם שלשים ושש כריתות אלא הנך שאם עשאו בהעלם אחד חייב על כל אחת חטאת וה"ה אם עשה ידעוני בהדי אחרינא חייב על כל אחת אבל אוב וידעוני לא מצי למתני:

ה"ג שהוא בלא תעשה שאינו בא מכח מעשה. וה"פ להכי לא תני לה בכריתות משום דאפי' כי עביד לה באפי נפשה לאו בר קרבן היא לפי שאין בה מעשה וחטאת אינה באה אלא על המעשה דכתיב תורה אחת יהיה לעושה בשגגה ועצם הידעוני שמכניס בפיו לא הוי מעשה שאינו מדבר עד אחר שהוא בפיו אבל בעל אוב בשעה שמקיש בזרעותיו הוא מדבר והוי מעשה ואפשר לדחוק ולקיים הגירסא דה"ק על אוב חייב תטאת מפניי שהוא בל"ת שיש בה מעשה משא"כ ידעוני וכדפרישית:

אר"ז. לפני ר' יוסי הא דאמר ר"ח לפי שנכללו בלאו אחד ואמר ליה ר' יוסי אין שום אדם דקחשיב בל"ו כריתות ידעוני במקום אוב אלא את דלדידך אין חילוק ביניהם ולמה לא תני שום תנא ידעוני ושבק לאוב כלומר מ"ש דתני אוב ושייר לידעוני ה"ל למיתני לפעמים איפכא:

א"ל. ר"ז כמו דכתיב בקרא בכל דוכתא אוב ברישא כך תנא התנא אוב ושייר לידעוני:

זה הנשאל בגלגולת. המוטלת מן המת לארץ אחר שנתאכל ומקטיר לה ושואל ממנה עתידות ועונה מה ששואלין אותו ע"י כישוף:

ה"ג המעלה בזכורו. מעלה ומושיב המת על זכרותו:

אינו עולה כדרכו. אלא רגליו למעלה:

קרייא. קרא מסייע למ"ד אוב זה המעלה בזכורו:

מה טעמא. כלומר מנלן:

והעלי נא לי וגו'. מדקאמר והעלי משמע דאוב הוא המעלה והנשאל בגלגולת מינח נייח המת:

ופריך מה את ש"מ. מהא ליכא למשמע שהרי גם בנשאל בגלגולת עולה הוא כדאמרינן בסמוך שהנשאל בגלגולת עולה כדרכו:

א"ר מנא מכיון. שבא אליה ידעה דברים רבים שידעה שהיא שאול כדכתיב ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר למה רמיתני ואתה שאול מנא ידעה אלא שראתה שמואל עולה כדרכו מפני כבוד המלך ש"מ שהאוב מעלה בזכורו ודרכו להיות עולה שלא כדרכו:

מאי כדון. מנא לך מעתה הא כתיב והיה כאוב מארץ קולך משמע שאין דרך המת לעלות דאל"כ למה קולו נמוך אלא ודאי שמדבר מתוך קברו ומתוך כך קולו נמוך ובשאול כיון שראתה ששמואל עולה ידעה שהוא שאול ועלה מפני כבודו של שאול והא דאמר לה שאול והעלי את אשר אני אומר אליך לא נתנה אל לבה להבין שהוא שאול שהיתה סבורה שאינו בקי בענין האוב:

מיליהון דרבנן. דברי רבנן דמייתי ר' יסא מסייעין לדבריו שאמר לעיל בשם ריש לקיש דלא תני ידעוני מפני שאין בו מעשה:

מפני שהן מקטירין לשדים. לכך חייבין על אוב חטאת מפני שמקטירין לשדים הממונים על אותו דבר דהוי מעשה גמור ש"מ דבעינן מעשה וידעוני שאין בו מעשה פטור:

ה"ג מפני שנכללו כולן בלאו אחד. ופליג ר' הילא על מאן דאמר בשם ר' יסא שהוא בלא תעשה כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף