שיירי קרבן/סוטה/א/ג

שיירי קרבן סוטה א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא כמשנה הראשונה וכו' סוף נדרים בירושלמי ובבבלי פליגי אמוראי אם אוכלת בתרומה למשנה האחרונה וצ"ל דסוגיין למ"ד התם דאוכלת בתרומה:

כאן ביודע כאן בשאינו יודע. מכאן ראיה מבוררת לפשוט מאי דנסתפק הרב במ"ל בפ"ב מהלכות סוטה הל"ה בד"ה ומ"מ אני מסתפק אליבא דכולהו היכא דבא ביאה אסורה בשוגג מהו וכן היכא דבא עליה אחר שנסתרה והוא לא ידע מהו. ומכאן מוכח היכא דבא עליה בשוגג ביאה אסורה שהמים בודקין אותה. ומכאן סתירה למ"ש הרב הנ"ל שם בד"ה אתר שכתבתי וכו' נ"ל לומר דאין חילוק כלל בין עון דמזיד לשוגג ובכולם אין המים בודקין כל שידע בחטאו בשעת ההשקאה אבל אם שכח חטאו בשעת השקאה אף שחטא במזיד המים בודקין אותה ע"כ. ובסוגיין משמע לחלק בין שוגג למזיד. ואפשר לומר שהוא מפרש כאן ביודע בשעת השקאה שחטא וכאן בשאין יודע בשעת השקאה שחטא ופירוש זה נראה קצת יותר מפירושי שבקונטר' דלפי' הקונטר' ה"ל למימר כאן בשוגג כאן במזיד:

והא תנינן ומוסרין לו וכו'. מכאן משמע דטעמא דמיסרין לו שני ת"ח משום יחוד. אבל בבבלי דף ז' אמרו אמתני' תרי ואיהו הא תלתא לימא מסייעא לי' לרב וכו' אבל בדרך עד דאיכא שלשה שמא יצטרך א' לנקביו וכו' לא הכא היינו טעמא כי היכא דליהוו עליה סהדי ודייק תו ת"ח אין איניש אחרינא לא לימא מסייע ליה לרב דאמר פרוצין אפי' עשרה לא ומשני דידעי לאתרויי ביה ע"כ. וקשיא ליה סהדי למה ליה דודאי שואלין אותו או מזהירין אותו קודם ששותו' אם בא עליה ביאת איסור שיגיד לב"ד שלא ימחה שמו חנם ושאז אין המים בודקין אותה ואם ידע שאין המים בודקין לא ישקנה. וא"ל אולי ישכח שבא עליה ויבואו אלו ויעידו שבא עליה מלבד שהדבר דחוק שחששו חכמים לכך דא"כ לכל אדם ימסרו שני ת"ח שלא יעשה עבירה וישכח. אלא דקשה נמי בעד א' סגי לדעת רוב הפוסקים דעד המסייע פוטר משבועה א"כ אשה זו תהא פטורה משתייה ושבועה ע"י עדותו של זה גם לא ידעתי התריי' זו למה דפירש"י שידעו לומר לו מן התורה שבזמן שאין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין אותה. יאמרו לו כן בב"ד שבעירו קודם צאתו משם ולדעתי גם בב"ד הגדול אומרים לו כך ועוד גדולה מזו היה להם להתרותו שהיא אסורה לו מן התורה ואפשר שחיי' עלי' מלקות דכתיב אחרי אשר הוטמאה וראיתי להרב ר"ע ברטנורא שפירש שני ת"ח שידעו להתרות בו ע"כ ודבריו תמוהים שהרי הוא בעצמו כתב בפירוש למשנה דקידושין פ"ד לא יתיחד אדם וכו' ופסק ההלכה לא תתיחד אשה עם שני אנשים והיינו כרב דסתם תרי פריצי נינהו א"כ למה ליה טעמא דידעו להתרות בו דאין זה אלא דאי' דליכא לסייעא לדרב אבל אנן דקיי"ל כרב ודאי מתני' כפשטא אתיא. וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב רפ"ג מה"ס ומוסרין לו שני ת"ח לשמרו שלא יבא עליה קודם שתיי' שהרי נאסרה עליו עד שתשתה לכן נ"ל דה"פ דידעו לאתרויי ביה היינו שידעו לומר לי שימחול על קינויו ואף דפליגי בבבלי פ' ארוסה בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אם מחול הכא למ"ד מחול משני וכה"ג משני הש"ס שם בפרק הארוסה דת"ח מוסרין לו דגמירי דאי בעי למבעל אומרין ליה אתליה לקינוייך ובעלה ע"ש וזהו הנכון בעיני ודברי רש"י והר"ב צע"ג:

ומה אם הנדה וכו'. כתבו תוס' תימא כיון דיחוד דעריות דאוריית' כדדרשי' לעיל בפרקין מכי יסיתך וגו' יחוד דנדה מנ"ל דשרי וי"ל דוקא יחוד דעריות דומיא דבן עם אמו אסרה תורה אבל נדה לא ע"כ. וקשה א"כ מנ"ל לאסור יחוד דסוטה דהא לא דמיא לאמו דאינה אלא לאו ואמו בכרת וסוטה נמי אפשר שיהיה היתר לאיסורה כשלא יבדקו המים אותה משא"כ אמו דודאי אין היתר לאיסורה וקשיא בין לרבנן בין לר"י לפי המסקנא דיליף ליה מקרא וצ"ע:

אמרו לו ובלבד בעדים וקשה הא קרא סתמא כתיב והביא האיש את אשתו ונ"ל דמיתורא דאת קדריש ומרומז יפה דבעינן ת"ח דמאת ה' אלהיך תירא דרשינן נמי ת"ח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף