רש"י/סוכה/לז/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' אגדות מהרש"א כפות תמרים חתם סופר רש"ש גליוני הש"ס |
הא הפילו הוא. במתכוין דומיא דנפל מאליו שלא אחז באפר עצמו אלא אחז בשפופרת ונערה לתוך שוקת כשר:
ה"ג אמאי ולקחו ונתן אמר רחמנא אלא ש"מ לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה:
ואמר רבה גרס בכולהו:
לא לידוץ איניש לוליבא בהושענא. לאחר שאגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד:
דלמא נתרי טרפי. הלולב משיר עלי ההדס והערבה ומשתיירין באגד וחוצצין בין מין למין ואינם אגודים יחד להיות לקיחה אחת:
לא (ליגוד) איניש לוליבא בהושענא. אם הוא ארוך יותר מדאי מן הערבה ובא לקצצו מתחת לא יקצצנו בעודו באגודה אלא יוציאנו ויגוז מתחת ויחזור ויאגוד:
דמשתיירי הוצא. של לולב תלושין מן השדרה בתוך האגד לפי שעלי הלולב ארוכים ומחוברים מתחת השדרה ונמשכין ועולין כנגד גובהו של לולב וכשקוצצן מתחת נמצאו חתוכין מן השדרה ונשארין באגודה:
אסור להריח בו. דגמרינן מסוכה דילפינן בפרק קמא (דף ט.) דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל והוקצו למצוה:
[1]מריחא. שהוא דרך הנאתו אקציה:
הדס במחובר. לענין שבת נקט לה כל ימות השנה:
כי שרית ליה. כלומר אע"ג דשרית ליה להריח לא אתי למיתלש דהא במחובר נמי מריח ליה שפיר ואינו טרוד בקציצתו שישכח ויתלשנו:
אבל אתרוג דלאכילה קאי. כי מורח ליה מינשי ותליש ואכיל ליה ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה:
הואיל וגבוה מכולן. חשוב הוא ונקרא האגד על שמו:
ולגבהיה לאתרוג. קא סלקא דעתיה דהואיל דגבוה דקאמ' היינו הא דאמרן לעיל (לב:) שדרו של לולב צריך שיצא למעלה מן ההדס טפח:
ובמינו. גבוה[2] משלשתן:
מתני' תחלה וסוף. הודו שבתחלת הפרק והודו שבסוף הפרק בסוף ההלל מן הודו עד סוף ההלל חדא פרשתא במנין פרשיות של ספר תהלים:
גמ' נענוע מאן דכר שמיה. שיהא אדם חייב לנענע דפשיטא ליה לתנא וקבעי היכן היו מנענעים:
כדי לנענע בו. אלמא מצוה לנענע כדלקמן לעצור רוחות רעות וטללים רעים:
כיצד עושה. אותם שהוא צריך להניפם יחד חיים כדכתיב (ויקרא כג) והניף הכהן אותם על לחם וגו' על שני כבשים וגו' הכבשים חיים ומניח שתי הלחם על שני הכבשים כדכתיב[3] על לחם הבכורים תנופה על שני כבשים ואף על גב דרישיה דקרא משמע אותם על לחם ילפינן לה במנחות מלחם המלואים דלחם למעלה:
הונף. היינו מוליך ומביא ונטלי"ר בלע"ז:
הורם. מעלה ואין[4] עלייה בלא הורדה והאי קרא לאו בכבשי עצרת כתיב אלא במלואים ומיהו כל תנופות ילפינן מינה:
למי שארבע רוחות שלו. מצוה זו אנו עושין לשמו כן מראה בהנפתו:
זאת אומרת. הא דרבי יוסי דקאמר תנופה עוצרת רוחות רעות וטללים רעים:
- ↑ חסר דבור ובכ"י: כי מקצי ליה. משאר הנאתו ומזמין (בר"ן ורש"י שברי"ף ומכינו ומזמינו, ונכון) למצוה: מריחא כו'. ונשמט בטעות הדומות למצוה למצוה.
- ↑ הנקודה צ"ל אחר גבוה. בדפו"ר וכ"י נוסף אילנו גבוה, ונשמט בטעות הדומות.
- ↑ בכ"י על לחם הבכורים תנופה על שני כבשים הכבשים חיים ולחם יחד כדכתיב. (ולחם יחד הוא גם בדפו"ר). ומה שהביא פסוק א' ב"פ צ"ע, ועי' ר"ן.
- ↑ ז"ל הדק"ס ד"ה הורם בכ"י הורם [היינו] מעלה [ומוריד] ואין עלייה כו' וצ"ל דאין עכ"ל, וצ' בירור בכת"י.