קרן אורה/מנחות/נג/א

קרן אורה מנחות נג א

דף נ"ג ע"א

תוס' בד"ה אלא דר"מ לר"מ מדלקי כו'. והקשו ז"ל לר"מ ג"כ מנלן דלענין מנחות חשיב חמץ נוקשה כחמץ גמור דילמא דוקא בפסח הוא דגלי קרא כל מחמצת אבל לענין מנחות לא הוי בכלל חמץ כי היכי דלענין כרת לאו חמץ הוא וכן הקשו עלי' בחולין ותי' דצידו יש ויתור בתודה ומנחות גם כן בחמץ נוקשה הוי חמץ ולא הבנתי דבריהם ז"ל דא"כ דקרא איכא במנחות דחמץ נוקשה הוי חמץ מה ענין פלוגתא דר"מ ור"י בחמץ בפסח לכאן התם בקראי פליגי ר"מ דריש כל לרבות נוקשה ור"י לא מרבי ולא לקי אבל במנחות אפשר דכולהו מודו דבכלל חמץ הוא מיתורא דקרא דכ' גבי מנחות גופייהו ומאי קאמר אימא לא תאפה חמץ אלא שאור דהא כ"ע מודו דשאור הוא חמץ נוקשה ואיכא קרא דנוקשה הוי בכלל חמץ לענין מנחות ובפסח דליכא קרא לר"י לאו בכלל חמץ הוא אלא וודאי הדברים כפשטן דעיקר פלוגתא זו בפסח הוא ולר"י ליכא קרא ולא הוי בכלל חמץ ומצה נמי לא הוי ואליביה י"ל לא תאפה חמץ אלא שאור וכן בחולין שפיר מיבעי' ליה אי ספיקא הוא או ברי אבל ר"מ דמרבה נוקשה למלקות שמעינן מינה דחמץ הוא ולא ספיקא ולא ברי' וא"כ ליכא למימר הכא לא תאפה חמץ אלא שאור דשאור נמי חמץ מיקרי ולענין כרת בפסח הוא דגלי רחמנא דאינו חייב אלא על חמץ גמור אבל גם זה מיקרי חמץ כיון דלקי עלי' וכן לענין לחמי תודה בכלל חמץ הוא אלא דלא נגמר חימוצו והכי משמע לישנא דהש"ס מדלקי עלי' חמץ הוא היינו דמהכא שמעינן בעלמא דחמץ הוא ובכלל לא תאפה חמץ הוא:

אלא דיש לדקדק עוד בזה לסברת רב נחמן בריש אלו עוברין דנוקשה חמיר מתערובות ומאן דאית ליה נוקשה אפשר לית ליה תערובות אבל מאן דאית ליה תערובות כ"ש דאית ליה נוקשה א"כ היכא אמרינן הכא אימא שאור כשר לר"י במנחות כי היכי דפטר נוקשה בפסח הא בפסח פטר תערובות ונוקשה אבל הכא בשאור בל תקטירו דמרבינן עירובו לכ"ע א"כ קשה דמוזהר על נוקשה והתם הוא דאמר ר"י דנוקשה ספיקא אם ברי' הוי דלא הוזהר על תערובות ג"כ אבל הכא בהוזהר על תערובות חמץ מוזהר נמי על נוקשה וי"ל דמהא דאחמיר רחמנא על תערובות בהקטרה אין ראיה להחמיר בנוקשה דגבי הקטרה לכ"ע תערובות חמיר דהקטרה היא באחת והוי כמו לענין משא דלא מהני תערובות והדברים ארוכים בזה כאשר הארכתי קצת בח"ל נזיר בשמעתא דמשרת ועי' תוס' פסחים דף מ"ג בד"ה מאן תנא כו' דאי לאו דאיתרבי כו' אפילו איסורא לא הי' בו וכבר עמד המהרש"א ז"ל ע"ד דאיסורא וודאי איכא גם לר"י דפטר ליה ממלקות אע"ג דמה שהביא ראיה מתערובות דאיכא איסורא אע"ג דלא לקי אין זו מוכרח דאיסורא דהתם הוא מדרבנן למ"ד דכ"ע לאו דאורייתא אבל משמעתין ומהא דחולין מוכח דאיכא איסורא דאורייתא גם לר"י בנוקשה וכמש"כ לעיל ודוק בכל הנ"ל ועוד יתבאר בזה לקמן דף נ"ד בתוס' בד"ה אין מחמיצין כו':

שם בא"ד וקשיא אההיא דחולין דמשמע דלכ"ע נוקשה חשיב חמץ כו' גם זה לא הבנתי דהא בחולין נמי אמרינן דתליא בפלוגתא דר"י ור"מ לענין נוקשה בפסח וי"ל דבהא נמי פליגי רבנן ורחב"ג רבנן ס"ל כר"י דלאו בכלל חמץ הוא ורחב"ג ס"ל כר"מ דבכלל חמץ הוא ולוקה עלי' בפסח וה"ה דהוי חמץ לענין תודה:

שם גמרא נלמדנה מפסח ושמרתם את המצות כו'. מכאן נמי משמע דעיקר שימור דמצה הוא שלא יחמיצו אבל לא שימור לשם מצה וכמו שכ' בזה לעיל פרק התכלת באורך:

שם אמרו ליה רבנן לר"פ ר' עזרא כו' קאי אבבא כו' חזיא דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר כו' כיון דשמעיה דקאמר אדיר פתח ואמר יבא אדיר כו'. להבין סמיכות מאמרם אלו לכאן בריש פירקין דכל המנחות באות מצה והפשוט הוא איידי בעיות דר"פ בשמעתין אבל ניתן רשות לידרש כדברי חכמים וחידותם וכל המאמר בכללו הוא פלאי מה ענין חזי' דהוי עכירא דעתיה והפתיחה בזה אמרתי כו' וכן כיון דשמעיה דקאמר אדיר פתח ואמר יבא אדיר ועוד רבי הדקדוק אבל דבריהם ז"ל כולם בחכמה להשכיל לב האדם בתכליתו אשר בראו בורא כל העולמים ב"ה ומה פעולתו בעוה"ז ידוע כי האדם הוא חלתו של עולם. הכוונה כי הוא חלק מהעיסה כולה אשר הופרש לגביה וכן האדם נברא להיותו קדוש במעשיו וכל דרכיו הוא דוגמת המנחה הקריבה קומץ ממנה יקטר לגבוה וחלק השאר נאכל לכהנים והיא בלולה בשמן כולה כן האדם יש בו שני חלקים אלו עבודת את קונו כולו לה' וחלק השני הם פעולות הגשמיות המוכרחות כמו האכילה ודוגמתה וגם זה יהי בקודש כמש"נ בכל דרכיך דעהו וכולו בכלל יהי' בלול בשמן היינו באור התורה וכמו המנחה צריכה שימור מן החימוץ מפני שנילוש בפושרין ויוכל להתחמץ כן האדם נילוש בפושרין הוא כח היצה"ר העומד להחמיץ וצריך שימור מאד ועי"מ. על ידי התורה ומצוה כי היא התבלין לזה כמאמרם ז"ל וזש"נ בקרבן מנחה נפש כי תקריב כו' כי היא מורה על הקרבת נפשו ועיסתו כולה אך לדעה את ה' בכל דרכיו ועניניו ולא לו לבד הוא עמלו בטוב אלא עוד ייטיבו מעשיו לכללית הבריאה כי ע"י יקבלו כולם מטוב העליון ב"ה וכולם ידעו את ה' ויעשו רצונו כ"א כפי תבונתו ומדרגתו וכחפצו להטיב לברואיו. ויש לרמוז בזה בעיית ר"פ מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח ירמוז בשאלתו מנין הוא הלימוד הגדול הזה והשכלה הגדולה לשמור א"ע משום חימוץ וחטא ועון אחרי שנילוש בדבר המביא לידי חימוץ הוא כח היצה"ר מה היא סגולת שמירה זו נלמדנה מפסח כי ע"י נפלאות ונסים שעשה לנו הקב"ה הראנו לדעת כי ה' הוא כו' ובזכרו את מעשה ה' הגדול והנורא ע"י זה יש בכח האדם להשמר מהחימוץ הרע הזה והשיב לו רבי אמי אמת כי כן הוא כי מעשה מצרים הוא לימוד גדול אבל בגופא נמי כתב מצה תהי' החיי' כי חיוב על האדם עצמו לחיות נפשו ולקנות לו לב להבין ולדעת את ה' כמש"נ דע את אלהי אביך יאמר כי על קבלתך מאבותיך כי הוא האלהים אתה בעצמך דע לך כי בלי דעת נפש לא טוב ותוכל לשכוח גם הקבלה מאבותיך ועי"מ הוא קנין הדעת השלימה ע"י אור התורה והמצוה תלמד לאדם דעת לבל יהי' בו שום חימוץ. ולזה סמך הא דר' עזרא קאי אבבא כי בא לקבל פני ר' פרידא ולהנות מאור תורתו ולהגביר דעתו בדעת השלימה אשר זה הי' דרך כל מקבלי פני רבים לתכלית הזה הן בדבר הלכה הן בדבר אגדה הכל לשם שמים ולידע דרך ה' ומפני מוראו את רבו קאי אבבא עד שיטול רשות ליכנס ואמרו לר"פ מעלתו מצד אבותיו דהוא עשירי לר"א ב"ע כו' והשיב להם ר"פ אי בר אוריין הוא ואי כו' ואי בר אבהן ולא בר אוריין כו' והוא כנ"ל אתם משבחין אותו מצד מעלת אבותיו וקבלתו מהם אבל זאת המעלה אינה אלא אם יש לו דעת ושלימות מצד עצמו ובר אוריין ובר אבהן הוא ואי שניהם כאחד וודאי טובים אבל בר אבהן לחוד והוא בעצמו בלי דעת שולט בו הדין יותר כי הי' לו ממי ללמוד ולא למד ואמרו ליה בר אוריין הוא ג"כ ונתן לו רשות ליכנס חזיה דהוי עכירא דעתיה היינו שראה שאין דעתו צלולה עליו וזה מפני הסתלקות מוח הדעת מעט אשר זה הוא החסרון והצער הגדול לעובדי ה' באמת כי זה גורם פירוד ח"ו מהתקשרות באהבת ה' אשר זה הוא עיקר הדעת משריית עליו רוח עליון קדוש ובהסתלקותו הוא חסרון הדעת ע"כ דרש לו ר"פ המקרא הזה אמרת כו' לחזק דעתו ולא יהי' צערו גדול כ"כ כי הויכוח הזה הוא בין כללות ישראל ובין הקב"ה וכנס"י טוענת החזק לי טובה ענינו כי טובתו ורוח קדשו יהי' אתנו בחיזוק לבל יסתלק ח"ו מאתנו בשכר שהודעתיך בעולם כי עשינו שליחותך לקדש את שמך בעולם ע"כ מהראוי שיהי' טובתך ורוח קדשך עמנו בחיזוק ולא תעזוב אותנו השיבה רוה"ק טובתי בל עליך אלא עיקר החזקת הטובה שלא אעזוב אתכם הוא בשביל אבותיך שהמה קידשו שמי בעולם שנאמר לקדושים כו' ואדירי כו' כי הם היו בחיזוק עמדי כי אדיר הוא בעל כח וגבורה וכמו שהם היו אדירים וחזקים עמדי כן אנכי מחזיק טובתי בזכות' עמכם ובזה דיבר על לבו לבל יצטער כ"כ על היסח הדעת ברגע כי בר אבהן הוא וזכות אבותיו יהי' בעזרו להחזיק לו טובתו של מקום ב"ה להיות דעתו שלם בעבודתו כתשוקת עובדי ה' באמת כיון דשמעינן דקאמר אדיר ופתח לו פתח במעלות אבות כי היו אדירים וחזקים בעשיית רצונו של מקום והם הודיעו וקידשו שמו הגדול בעולם נתיישב בדעתו ופתח פתח לנפשיה להודיע מעלת ישראל אשר גם הם מודיעים שמו הגדול בעבודתם. וזה נודע כי תכלית חפץ עליון ב"ה הוא להודיע ולהגלות בעולם אור הוי' ב"ה וזה לא נגמר ע"י האבות הקדושים כמש"נ ושמי ה' לא נודעתי להם וזה נתוודע ע"י כנס"י בצאתם ממצרים ובקבלת התורה. וזה מבואר כי שלימות העבודה הם בד' אלה ביראה ואהבה ותורה ומצוה שתים הראשונות הם פנימים ונסתרים והאחרונות הם גלוים לימוד התורה ומעשה המצוה ובהיות האדם שלם בעבודה בכל אופניו בזה יתנו עוז להתוודע ולהגלות את שמו הגדול מכוון לעומת הכשר העבודה כי שם הקדוש ג"כ שתי אותיות ראשונות הם נסתרים והאחרונים הם בהתגלות ע"י הכשר המעשה כנודע. וזה שדרש יבא אדיר כי התחלת גילוי הי' בצאתם ממצרים למחוץ ראש על ארץ רבה. וזה נעשה ע"י שישראל אדירים הם ביראתו העליונה ועי"ז נתוודע אות שמו הגדול בגבורה עליונה מקור היראה העליונה יבא ידיד כו' ויבנה ידיד לידידים כי ע"י התקשרות ישראל באהבה אליו ית' נתוודע בעולם אהבתו אלינו בבנין בהמ"ק חדר האהבה ושתי הפעולות הנוראות האלה הם ממקור שתי אותיות ראשונות של שמו הגדול יבא טוב כו' כי עיקר שם טוב לא יקרא כ"א התורה השלימה כמאמרם ז"ל ואין טוב אלא תורה וע"י הכשר איש הטוב זה משה שנאמר ותרא כי טוב הוא וגם כללות ישראל יש עליהם שם טוב הזה כמש"נ הטיבה כו' לטובים זכו להגלות אור התורה בעולם והוא רמזו לאות הג' משמו הגדול יבא זה כו' עי"ז נגלה האות האחרון כמו שאז"ל ומקבל זאת כו' כי כל השפעות הטובות כולם מקבלים אנו על ידי אות הזה אשר היא שוכנת אתנו כידוע ותכלית דבריו ז"ל כי ע"י כנס"י בשלימות עבודתם יקודש שמו הגדול בעולם וגם עתה בכח ובחיוב על האדם השלם לעבדו באמת ביראה ואהבה ותורה ומצוה הכל ביחוד וע"י הכשירו יתקדש ויתוודע שמו הגדול בכל פעולותיו הטובים ואז יהי' השם שלם כו' כי"ר והבן:

ולזה סמך מאמרו של ר' יצחק בשעה שחרב בהמ"ק מצאו הקב"ה לאברהם כו' כי בעונותינו נחרב ביהמ"ק ותהי להיפך בעוה"ר כי בא לידי חילול שם הגדול ע"כ בא אברהם אבינו ע"ה ראש למודיעים שמו הגדול לידע מדוע נעשה ככה ואומר לו הקב"ה בניך חטאו כי החטא גרם את זאת והמליץ עבורם שמא בשוגג חטאו כו' עד שהודיע לו הקב"ה כו' לעומת שלימות העבודה אשר הם ד' מדריגות זו למעלה מזו כאמור למעלה ככה הי' להיפוך כי ירדו ד' מדריגות אחורנית והחטא גבר עד שרחוקים הי' מהתשובה ע"כ נחרב הבית ותופר האהבה וצעק אבינו שמא ח"ו כו' ונתפרדה החבילה חלילה השיב לו זית רענן כו' כך ישראל אחריתן בסופן וסתירה זו צורך בנין הוא כי ממנה יבנו עדי עד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף