קרבן העדה/קידושין/א/ה

קרבן העדה קידושין א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נכסים שיש להם אחריות. היינו קרקעות שהמלוה את חבירו סומך עליהם לפי שקיימי' ועומדים ואחריות לשון חזרה ואחור שחוזר המלוה עליהם וטורף אותם מן הלקוחות כשלא ימצא כלום ללוה:

ובחזקה. שחופר מעט בקרקע או נועל וגודר ופורץ כל שהוא:

נקנין עם נכסים וכו'. אם מכר מטלטלין עמה:

וזוקקין נכסים. הללו שאין להן אחריות וכו' לישבע עליהן אע"ג דאין נשבעין על הקרקעות היכא דטענו מטלטלין וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהם ע"י גלגול שבועה:

זוקקין. גוררין:

גמ' בשליפת המנעול. והוא קנין חליפין:

מי שלף. ונתן:

הקונה. דניחא ליה לקונה דליהוי המקנה קונה כי היכי דלגמר וליקני ליה:

המקנה. בהאי הנאה דמקבל מיניה הקונה מתנה נוח לו כאלו נותן לו הקונה מתנה רבה וגמר נותן ומקנה לו הקרקע:

ואתיין וכו'. כלומר כתנאי:

בועז נתן לגואל. דה"ל בכליו של קונה:

שדות בכסף יקנו זה הכסף. מדכתיב יקנו מעיקרא ש"מ דבכסף לחוד קניא וה"ה בשטר ובחזקה:

ופליג וכו'. הא דאר"י דבשוה פרוטה סגי דמיקרי כסף פליג אהא דאר"ח דשקלים היינו ליטרא דשדות בכסף יקנו כתיב בנביאים בירמיה והיינו ליטרא ושקלים וכסף חדא מלתא נינהו דכתיב כסף ישקול:

קנטירין. הם השקלים היותר גדולים שבמדינה:

חוץ משקלי עפרון. דכתיבי בתורה והיו קנטירין:

ומשני ולא דמי'. כלומר לעולם דלא פליגי אלא שקלים לחוד וכסף לחוד:

התיבון. הקשו הרי אונס דלא כתיב ביה אלא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף וקיי"ל דשקלים הוא נותן אלא ודאי דפליגי וקסבר ר' יוחנן דכסף דנביאים אפילו פרוטה:

ולא כר' ליעזר. מתני'. דלא כר"ל דלא תנן אלא כסף שטר וחזקה ואלו לר"ל אף בהילוך לחוד נקנה:

במוכר שביל לחבירו. שנקנה ע"י הילוך כיון דשביל אינו עשוי אלא להילוך:

מ"ט. דר"ל דסובר דהילוך קונה א"נ אפילו לרבנן ומ"ט בשביל דהילוך קונה והראשון נראה:

קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה. כי לך אתננה וע"י ההילוך החזיק בה אברהם:

ר"י סבר למימר. הא דתנן דבשטר לחוד קונה היינו בשאינו צריך ליתן לו כסף כגון שנתן לו השדה במתנה:

ה"ג עד שיתן הכסף:

מתני'. ברייתא דמייתי בסמוך:

מכר לו עשר שדות. בעשר מדינות כאחת:

אונו. שטר:

וכי יש אונו בלא כסף. לדבריך דשטר לחוד לא קני בלא כסף א"כ אפי' כתב שטר על כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו:

אין תימר. אלא תאמר דאיירי שנתן דמי כולן הא לא אמר אלא דמי אחת מהן הוא דלא קנה אלא אחת אבל אם נתן דמי כולן קנה כולן אלא או כסף או שטר לחוד קונה:

ע"מ שלא יכתוב אונו. כלומר במקום שאין כותבין שטר:

לא קנה עד שיכתוב אונו. דלא סמכ' דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא:

פליגין. וסברי דלעולם כסף לחוד קונה והא דאמר ע"מ שיכתוב לו אונו ליפות כחו שלא יהא צריך לעדים:

שוחט ונתעסק בקדשים. ששכח בשעת שחיטה שהן קדשים וסבר שהן חולין מאי שיהו פסולין:

א"ל. כתיב בקדשים לרצונכם תזבחוהו לדעתכם זבוחו פרט למתעסק:

ועוד שאל כתב מתנה בלשון קנין. מי הועיל כלום:

א"ל ארכבי' אתרי ריכשי. וקונה כדמסיק ר' יוסי בסמוך:

ה"ג אמר ר' בא ולא קיבלה שמואל. תשובת רב הונא דקסבר כיון דהך שטרא לאו כלום הוא אע"ג דמתחלה זיכה לו במתנה גמורה כיון שדעתו היה לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב לו שטרא מעליא והיינו כר' בא:

סברין מימר. סברוהו למימר הא דאר"ח ארכבי' אתרי ריכשי היינו כאלו הביא שני סוסים שוטים שאינן יכולין לילך בשוה והוא רוכב באמצען וזה מושך לכאן וזה לכאן ולא הועיל כלום שאינו יכול לזוז ממקומו כן הדבר הזה שמתנתו לאו מתנה עד שיכתוב שטרא והשטר לאו כלום שהרי לא מכר לו כלום:

ייפה כחו וכו'. הא דאר"ח ארכבי' אתרי ריכשי היינו שנתן בו שני כחות שייפה כחו בשני דברים דשטר מכירה מהני שיש שיעבוד למכירה ואם בא בעל חוב של נותן ולקחה ממנו ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים:

שהמוכר. שדה סתם לא מכר לו בור ודות אבל הנותן מתנה בעין יפה הוא נותן ונתן לו הכל לכך א"ל תחלה בלשון מתנה:

חד בר נש. אדם א' כשמת אמר ינתנו כל נכסי לפלוני:

חזר ואמר כתבו. שטר מתנה ותנו לפלוני ומת קודם הנתינה:

אעלון עובדא. הביאו המעשה הזה לפני ר"י ושאלו מיניה אם הוה מתנתו מתנה או לא:

אם אמר לזכותו. באמירה הראשונה במתנה גמורה ד"ה זכה והא דאמר אח"כ לכתוב שטר היינו כדי לייפות כחו:

ואם לזכותו בכתב. שמתחלה היתה כוונתו שיזכה במתנה ע"י השטר הכל מודים שאין שטר שלא ניתן להמקבל קודם שמת הנותן מהני ולא זכה כלום המקבל:

ה"ג מי מודיע את דעתו. א"נ יש לפרש לפי הגירסא שלפנינו מי מודיע מי האדון של נכסים אלו:

תיפתר. תפרש שהיו שם עדים יודעים אם אמר לזכותו:

ופריך הגע עצמך. אמור לנפשך אם אין שם עדים הנכסים למי למקבל או ליורשי הנותן:

לעולם השדה בחזקת בעליה. והיינו בחזקת היורשים והמקבל הוא המוציא ועליו הראיה ואם אינו מביא ראיה הרי הוא של היורשים:

ויתן להם אביהם. בבני יהושפט כתיב:

עד כדון. תינח כשהיו קרקעות ומטלטלין צבורין בתוכן שמעינן מהך קרא דנקנין זה עם זה:

ומטלטלין במקום אחר. מהו שיהו נקנין עמהן:

במרוני. מאותו מקום ששמו מרון כדתנן עוברין לפניו כבני מרון:

וביקש. לחלקן במתנה קודם מותו:

אא"כ קנית קרקע. ותקנם למקבלי מתנה ע"ג קרקע:

סלע אחד. שהוא גבוה וחדוד וא"א להניח עליו הרבה:

וקיימו את דבריו. ש"מ דלא בעינן צבורין בתוך הקרקע:

ולא שכיב מרע הוא. בתמיה הא מרוני שכ"מ היה וליכא להוכיח מיניה דאיכא למימר כי היכי דייפו כח מתנת שכ"מ שאפילו בדברים בעלמא נקנית משא"כ מתנת בריא שצריכה שטר ה"נ לענין צבורין יפה כח מתנת שכ"מ שאינן צריכין להיות צבורין אבל במתנת בריא בעינן צבורין:

א"ל לא כר"ל היא. בתמיה וכי לא אתיא הך ברייתא כר"ל הא תני בה אר"ל. ופריך שנייא היא. בתמיה הא שכ"מ דר"ל היינו שכ"מ דרבנן:

א"ל. אין דאיכא בין שכ"מ דר"ל לרבנן דמתנת שכ"מ לר"ל בעיא קנין כבריא לרבנן כדתנן בב"ב פ"ט המחלק נכסיו על פיו רא"א אחד בריא אתד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה וכו' דלית ליה לר"א דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי שמעינן מיניה דאף בבריא לא בעינן צבורין:

תמן תנינן. פ"ג דפאה:

חייב בפאה וביכורים. ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה דר"ע:

ופריך קרקע כל שהוא. למאי חזי כמה מטלטלין יכול לצבור בה אלא ש"מ דלא בעינן צבורין בתוכה:

תיפתר. לעולם בעינן צבורין ומתניתין תפרש שהיתה הקרקע מקום שיעמוד בה שבולת אחת ובה מרגליות טמונה והא דנקט שיבולת אחת משום רישא דתנן חייבת בפיאה וביכורים:

לזכות. גם בזו שבגליל:

קנה. שתיהן:

אפי'. אינו מפסיק אלא מיצר ביניהן הוה הפסק ולא קנה אלא זו שהחזיק בה:

נתכוין לזכות וכו'. אם החזיק בנכסי הגר בשדה אחת לקנותה ואת המיצר שלה ואת השדה שסמוך למיצר מצד השני מהו מי אמרינן הא דלא קנה לר"י את תברתה בחזקתה דאידך היינו משום שלא נתכוין להחזיק במיצר וכיון שהוא מפסיק לא קנה השדה אחר שאינה מחובר לה אבל הכא דמתכוין לקנות גם המיצר קנה וגם השני' דמצר דארעא חד הוא או דלמא כיון דסתם מיצר מופלג מן השדה גבוה או נמוך וכל אחד מקום חשוב בפני עצמו הוה מצר לבד ושדה לבד ואפי' המיצר לא קנה:

לא נתכוין לקנות. השדה שבאמצע שני השדות לא קנה אותו שדה שלא החזיק בה הואיל דאיכא הפסק בין השדה שהחזיק בה להשדה שרוצה לקנות עמה עד שעה שיתכוין לקנות גם השד' שבאמצען דאז אמרינן דמצר דארעא חד הוא:

מתניתא. ברייתא דמייתי בסמוך קשיא לר"ח:

המחזיק בקרקע. ועליה קמה:

חייב בכל. בלקט שכחה ופאה ותרומו' ומעשרות:

המחזיק בקמה. דהיינו שהחזיק בקרקע לקנות הקמה שעליה ולא אותה:

ואין אויר מפסיק בין שבולת לשבולת. בתמיה ואפ"ה זכה בכל הקמה ודוחק לאוקמי הברייתא שהחזיק בכל שבולת בפני עצמה:

ותלש כל שהוא. מן הפירות המחוברים הגדילים שם קנה כל השדה:

אלא אותו קלח. שתלש:

קיימה. פירשה ר' אבודמא מן נחותא הך מתני' בנכסי הגר דמהני אפילו רפק בה פורת' מהני נמי תלישה כל שהוא ושמואל מיירי בקונה מחבירו:

מהו שיקנו בגרירה. דהיינו משיכה:

מה צריכא לי'. כי קמיבעיא ליה בעורות הקשין שאין דרכן בהגבהה. אבל בעורות הרכיס. שדרכן בהגבהה:

מתני'. ברייתא דמייתי בסמוך קשיא אר' אבא בר ממל:

והוציאו. בצידי רשות הרבים בשבת חייב בתשלומין ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה דליכא הכא שתי רשעיות ביחד:

שכבר נתחייב. בגניבתו של כיס משעת הגבהה דהגבהה קונה בכל מקום ואיסור שבת ליכא עד שעת הוצאה:

עד שלא קידשה וכו'. כלומר עד שלא בא עליו איסור שבת:

אבל אם היה גירר בו ויוצא. שלא הגביהו ברשות בעלי' ולא קנה אלא בשינוי רשות שמשכו לרשות אחר שאיסור שבת שחייב עליו מיתה ותשלומין באין עליו כאחד:

פטור. מן התשלומין דקם ליה בדרבה מיניה:

הא אם לא וכו' חייב. בתשלומין אפילו נאבד באונס אמאי הא אפי' בחול לא קנאו דכיס בר הגבהה הוא ולא נקנה במשיכה כמו עורות הרכים לר' בא בר ממל:

תיפתר. תפרש להך ברייתא דאיירי בהנך כיסים גדולים דדרכן בגרירה ולא בהגבהה ומשיכה אינה קונה עד שיוציאו מרשות שהוא בו:

מסוטה. דכתיב ואמרה האשה אמן אמן ודרשינן אמן מאיש זה שקינא לה עליו אמן מאיש אחר שלא קינא עליו ועל איש אחר משבועה ע"י גלגול שבועה שיש לו עליה מאיש זה שקינא לה:

ופריך עד כדון. תינח דברים הראויי' להשביע עליהן בפני עצמן כגון התובע לחבירו שחייב לו מנה והלה כופר ונתחייב לו שבועה שיכול לגלגל עליו שאר תביעת ממון שאלו תבעו מתחלה על שאר תביעות היה נשבע עליהן שפיר שמעינן מהכא שיכול לגלגל עליו כי היכי דמשביעה על איש אחר שאלו קינא אותה ממנו תחלה היה משביעה עליו. דברים שאין ראוי להשביע עליהן. כגון קרקעות שאין נשבעין עליהן מנ"ל שע"י שבועות מטלטלין מגלגלין על הקרקעות כדתנן במתני' זוקקין וכו':

נשמעינה מן הדא. ת"ש ממתני' דפ"ב דסוטה:

אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה. מגלגל עליה זנות של אירוסין אע"פ שלא היה בו קינוי וסתירה:

שומרת יבם וכנוסה. אם היתה יבמתו וכנסה וקנא לה ונסתרה מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיתה שומרת יבם:

ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע. בתמיה שהרי ארוסה ושומרת יבם לא שותות כדתנן התם בסוטה פ"ד אלא כשקינא לה כשהיא ארוסה ומשקה כשהיא נשואה מי בדקי לה מיא דהא אין הבעל מנוקה מעון שלא הוה ליה לישא אותה כיון דחזא בה פריצותא א"נ כיון שבשעת השקאה יודע שבא עליה באיסור אינו מנוקה מעון קרינא ביה:

את אמר. שאפ"ה מגלגלין מארוסה ושומרת יבם:

והכא. ילפינן מסוטה שמגלגלין כהאי גונא אפילו דברים שאין ראויין להשביע עליהן:

מה זו. שבועת סוטה באלה ובשבועה כדכתיב בקרא:

הוון בעי מימר. סברוה למימר:

ניחא. דאינו מחלק בין שבועת סוטה לשאר שבועות:

לגילגול וכו'. קשיא מ"ש דגלגול שבועה ילפינן מסוטה ואלה ושבועה לא ילפינן מסוטה:

מה זו. סוטה היתה קבלת שבועתה באמן אמן תרי זימני:

ניחא. דכי היכי דילפינן מסוטה גלגול שבועה ילפינן נמי דבעיא אמן אמן:

כלום למדו וכו' קשיא כי היכי דלמדו מסוטה גלגול שבועה למה לא נלמוד נמי דבעיא אמן אמן בשאר כל הנשבעין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף