קרבן העדה/נזיר/ט/ג

קרבן העדה נזיר ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המוצא מת בתחלה. שלא נודע לו שיש שם קבר ולשם קבורה ניתן שם ותני המוצא פרט למצוי ותני מת לאפוקי הרוג מושכב פרט ליושב:

כדרכו. בגמרא מפרש:

נוטלו ואת תבוסתו. מותר לפנותו משם ולקוברו במקום אחר וצריך שיטול מן העפר של קבר עמו כדי תפיסה:

מצא ג'. מתים מושכבים כדרכן אם יש מקבר ראשון עד שלישי אין פחות מארבע אמות ולא יותר משמנה:

ה"ז שכונת קברות. ונכר שלשם קבורה נתנום שם ואסור לפנותם ואפי' מת אחר אם נכר שלשם קבורה נתון שם אסור לפנותו אלא שבאחד או בשנים אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם אבל בשלשה מוכח שזה מיוחד לקברות. ואורך המערה דרכה להיות ששה ורחבה ארבעה ואלכסונה עודף שני אמות דהיינו שמנה להכי תנן מארבעה עד שמנה דאפשר שבודק באלכסונה:

ובודק הימנו. ולהלן עשרים אמה. שהמערה ד' אמות על שש והחצר שהמערות פתוחין לו מכאן ומכאן שש על שש נמצא אורך שני מערות וחצר שביניהן י"ח אמות ולפי שפעמים בודק מערה אחת באלכסונה והאלכסון של מערה אחת עודף ב' אמות בקירוב נמצא כ' אמות שמנה דמערה ראשונה באלכסונה ושש דחצר בין שתי המערות ושש דמערה שנייה דחד אלכסון אמרי' תרי אלכסוני לא אמרי' והיינו דתנן עשרים ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה ך' אמה דהיינו ארבעים אמה דשמא זו היה מערה שבמזרח החצר ועדיין יש אחרת כנגדה במערב החצר א"נ זו היא שבמערב החצר ויש עדיין אחרת במזרח החצר:

מצא אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן ך' אמה. דמי יימר דמבית הקברות הויא ההיא מערה שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת מאדם אחר הוא וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל דכמו שיש שם קבר זה כמו כן יש אחרים:

שרגלים לדבר. ששדה זו עשויה לקברים והיו בה גם מערות אחרות ומשום רגלים לדבר תני כל הני משניות הכא:

גמ' ה"ג אבל אם מצאו קמצוץ אני אומר גל נפל עליו והרגו. וה"פ אפי' מצא שלשה לא מחזקינן ליה בשכונת קברות כיון דלאו לשם קבר נקברו שם ומותר לפנותן ואין להן תפוסה:

ראשיהם בצד מרגלותיהם. כלומר ראשו בין ברכיו וסברוהו למימר קמצוץ היינו ראשו בין מרגלותיו וקשיין אהדדי:

כגון כו'. ראשיהם בצד מרגלותיהם היינו כגון מחרוזות דגים ראשו של זה בצד זנבו של זה דליהוי שוין אבל קמצוץ היינו ראשו בין ברכיו ניכר שלא לשם קבורה ניתן לשם אלא אני אומר גל נפל עליו הלכך אין לו תפוסה:

ה"ג תמן את אמר מלקט עצם עצם כו'. וניכר שלשם קבורה ניתנו לשם אלא מדמונחים כך מוכח שדעתו לפנותם אח"כ וה"פ פט"ז דאהלות תנן המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם ואלו הכא תנן בקבר אחד נוטלו ואת תבוסתו:

א"ל אמור דבתרה. אימא סיפא דהך מתני' דתנן אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תבוסה והכא כיון שמוצאו מושכב כדרכו אמרינן שהתקינו לקבר ולפי שעה נקבר שם לכך נוטלו ואת תבוסתו:

קולף ג' אצבעות. מן העפר שבקבר שכן מוהל המת יורד בקרקע עד ג' אצבעות:

הדא אמרה. זאת אומרת כלומר ממתני' שמעינן הקובר מת מצוה במקומו אע"פ שקונה מקומו מותר לפנותו דאי ס"ד אסור לפנותו יהא אסור לפנות אפי' מת אחד דשמא מת מצוה הוא:

תיפתר. תפרש מתני' לכך מותר לפנותו דתלינן שנקבר שם שלא ברשות או שהשאיל לו בעל השדה רשותו שיקבור שם מתו כדי לפנותו אח"כ:

ופריך וחש כו'. וניחוש לחומרא שמא מת מצוה הוא ואסור לפנותו:

ומשני סבר ר"ז שאין מת מצוה מצויין. ואי ס"ד דמת מצוה הוא ה"ל קלא א"נ תולין במצוי:

ג' מיני קברות הן. חלוקים בהלכותיהן:

קבר הנמצא. שאין אנו יודעים שהיה שם קבר מותר לפנותו דכיון שלא נודע מסתמא אמרינן שנקבר שלא ברשותו או ע"י שאלה:

פינהו מקומו טמא. שדה שסביבותיו היכא דאיכא למיחש לקברים:

קבר הידוע. שאין שם אלא הוא לבדו ונקבר שם מדעת בעל השדה אסור לפנותו:

פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה. כיון שידוע שאין שם קברים אחרים:

קבר שהוא מזיק את הרבים. כגון שהוא סמוך לדרך אפי' נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו מפני נזקן של רבים:

מקומו טמא. שדה שסביבותיו אי איכא למיחש לקברים:

ופריך מה ופליג. בתמיה וכי פליג ר' אבא אברייתא דתניא מקומו טמא:

ומשני כאן. ברייתא איירי שנעשה הקבר קודם שנבנה העיר ור' אבא איירי בשקדמה העיר את הקבר:

מג' רוחות. משלש צדדיו מפנין אותו שזה ודאי מזיק את הרבים:

אמר ר"ח. ולא פליגי:

בנתון תוך ע' אמה ושיריים. דחשוב כעיר עצמה הלכך מפנין:

כמין גם. כ"ף פשוטה והקבר נתון באמצע קו האורך כזה ך:

כמין הי"א. כזה ה והקבר נתון בסוף כמו הנקודה שבתוך ההי"א נמצא שאין העיר מקיפו כל כך:

כל הקברות מתפנין. אם התנה מתחלה לפנותן:

חוץ מקברי המלך ומקברי הנביא. מפני כבודן:

וקברי בני חולדה. הנביאה לא פינהו ש"מ אפי' שאר חברים אין מפנין:

מחילה היה שם. תחת הקברים ומפנין אותן דרך המחילה ולא נודע לבני אדם שפינהו:

תמן תנינן. בבא בתרא פרק המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר כו' עושה חצר שש על שש כמלוא המטה וקובריה:

ופריך והכא הוא אמר הכין. ובמתני' תנן מארבע אמות עד שמנה הוי מלא המטה וקובריה:

ומשני תמן. במוכר צריך שתהא המטה עוברת דרך שם לקבר לכך בעינן שש על שש אבל הכא לא חיישינן אלא לחצר העשוי שתהא המטה חוזרת ממקום שנספד שם אינו צריך כל כך:

עד איכן. עד כמה נקראין קובריה:

תמן תנינן. כלאים פ"ה:

כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות. שאין בין שורה לשורה ד' אמות:

אינו כרם. ומרחיק ו' טפחים וזורע את השאר דכיון שאין יכול לחרוש בשוורים ביניהן דצריך לחרישת שוורים ד' אמות אין שם כרם עליו:

וחכ"א כרם. לפי שדרך בני אדם ליטע שורות רצופות יחד ואותן הראויות להתקיים ולהעשות מהן כרם ישארו כרם והשאר לעצים הלכך רואין האמצעיים כאלו הן עצים והחיצונים אם יש ביניהם ריוח כראוי מצטרפים להיות כרם:

כשם. שר"ש ורבנן חולקין כאן לעניין כרם אם רואים את האמצעיים כאלו אינן כך הן חלוקין לענין שכונת קברות דתנן במתני' מצא ג' אם יש ביניהן מד' ועד ח' ה"ז שכונת קברות אם יש קברות ביניהן פחות מד' ויש מהם שהם רחוקים ארבע לרבנן רואין את האמצעיים כאלו אינן וה"ל שכונת קברות ולר"ש מצטרפין האמצעיים:

ולא דמיא. דהתם גבי שכונת קברות [לא לפנותם] ניתנו לשם שאלו כן למה הניחום כ"כ סמוכים אלא ודאי שאין דעתו לפנותם אבל הכא בכרם לא שייך שכונת קברות אלא דאמרינן לשם עצים נטעם וכדפרישית טעמיייהו דרבנן:

תמן. בכרם דוקא בשהיו מתחלה נטועים מרווחין וחזר ונטעם מרוצפין הוא דפליגי דקסבר ר"ש כיון שרצפן מסתמא דעתו לבטל את הראשונות מלהיותן כרם:

רצופין וריווחן. היו נטועות רצופין וחזר וריווחן ועקר את האמצעיות אפי' ר"ש מודה דהוי כרם:

ברם הכא. אבל כאן בשכונת קברות כי פליגי בשמצאן מונחין רצופין ר"ש סובר אני אומר מתחלה לא ניתנו שם לשם קבורה אלא גל נפל עלייהו ורצפן ורבנן סברי מתחלה היו מרווחין וגל או הרוח הוא שרצפן הלכך הוי שכונת קברות אבל מרווחין ורצפן הוא אף רבנן מודו דלא הוי שכונת קברות דגילה דעתו דמעיקרא לאו לשכונת קברות הניחן:

עד כמה מטריחין עליו. אמתניתין קאי דתנן מצא אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן ך' אם מצא בסוף עשרים השניים אם מטריחין עליו לבדוק יותר או לא:

עד מ' אמה. אבל יותר אין מטריחין עליו כיון דלא מצא אלא אחד בסוף עשרים הראשונים:

ה"ג אית תניי תני בדק עד ך' ומצא בודק עד עשר כו'. וה"פ איכא תנא דתני הא דתנן בודק ממנו ולהלן עד ך' היינו שבודק עשרים למזרח ועשרים למערב ואם מצא בסוף ך' בודק ממנו ולהלן עשר וכן בצד השני דה"ל ך' אמה והיינו דתנן בסיפא מצא א' בסוף ך' בודק הימנו ולהלן כ' ואיכא דתני בדק עשר כו' כלומר הא דתנן ברישא בודק ממנו ולהלן כ' אמה היינו שבודק מכל צד עשר ואם מצא בסוף עשר בודק הימנו ולהלן עוד עשר מכל צד והיינו עשרים דתנן בסיפא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף