קרבן העדה/נזיר/ט/ד

קרבן העדה נזיר ט ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל ספק נגעים בתחלה טהור. כגון ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשה שניהם טהורין אע"ג דודאי אחד מהן טמא:

משנזקק לטומאה ספיקו טמא. כגון שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד חזרו להיות כסלע אע"פ שהא' מהם ודאי טהור שכבר הלך הפסיון שניהן טמאים כיון שנזקקו לטומאה עד שיחזרו לכגריס:

מתני' בשבעה דרכים בודקין את הזב. ואם ראה מחמת אונס טהור ובגמ' מפרש:

עד שלא נזקק לטומאה. דהיינו כשרואה ראייה שניה שבה נעשה זב גמור לטמא משכב ומושב אבל ראיה ראשונה מטמא באונס טומאת ערב כדין בעל קרי ומצטרפת עם השניה אפי' היתה באונס:

במאכל. אם אכל דברים הבאים לידי זיבה כגון בשר שמן חלב וגבינה בצים ויין ישן:

ובמשתה. בריבוי שתיה:

במשא. כבד שנשא:

ובמראה. ראה אשה אע"פ שלא הרהר:

ובהרהור. בעניני תשמיש אע"פ שלא ראה אשה אם אירע לו אחד מאלו השבעה קודם שראה ראייה שנייה אינו נעשה זב והטפה אינה מטמאה במשא:

משנזקק לזיבה. שראה ראייה שניה שלא באונס אין בודקין אותו ואף אם ראה שלישית באונס נעשה זב לקרבן:

וספיקו. ספק זוב ספק קרי:

ושכבת זרעו. כגון אם ראה שכבת זרע תחילה טיפת זיבה הבאה אח"כ אינה מטמאה שהרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת ועד שלא נזקק לטומאה הקרי מטהר את הזיבה משום דהוי אונס ולאחר שנזקק לטומאה אין הקרי מטהר את הזיבה שאין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה:

שרגלים לדבר. שאין אותה ראייה מחמת אונס כיון שכבר נעשה זב:

גמ' וטמא אותו. הכי תניא בת"כ וטימא אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק כיצד ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס כו' וטהרו את הודאי מטהר ואינו מטהר את הספק כיצד שנים כו'. סתמא דש"ס מייתי דרשת ת"כ לפרושי מתני' דתנן ספק נגעים להקל בתחלה וקשיא הא קיי"ל ספק דאורייתא לחומרא כל שכן כאן שאחד מהן ודאי טמא וליכא למימר אוקמא אחזקה אלא היכא דליכא טומאה ודאי וקאמר דגזירת הכתוב הוא דכתיב בשחין ואם פשה תפשה הצרעת בעור וטמא הכהן אותו וקרא מיותר הוא דהא כתיב נגע הוא ואותו ל"ל אלא ללמד את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק:

ה"ג לעולם הוא בטהרתו עד שידע שניטמא. ולא תאמר א"כ אף משנזקק לטומאה יהא טהור דהא גזירת הכתוב הוא לכך כתיב בסיפא ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה צרבת השחין היא וטהרו הכהן וה"ל למיכתב בהיפך וטהרו הכהן צרבת השחין היא כדכתיב בכל הנגעים אלא נלמד את הודאי הוא מטהר משנזקק לטומאה ולא את הספק:

ה"ג לעולם הוא בטומאתו עד שידע שטהר:

גמ' ופריך מעתה. שזב מטמא באונס אף ראייה ראשונה יטמא באונס:

לכשיעשה כנדה. משיהיה הזב כנדה שהיא טמאה טומאת שבעה אז מטמא באונס והיינו ראייה שלישית דהא בשנייה כבר נטמא הזב טומאת שבעה אבל קודם שנטמא לא:

אונסו ממש. דהיינו שיוכה על גביו או יפחד:

ופריך ושכבת זרעו בלא כך אינו מטמא. בתמיה הא אף בשלא נזקק לטומאה שכבת זרע מטמא במגע:

ומשני אלא שאין תולין בה מעת לעת. דעד שלא נזקק לטומאה אין הזב מטמא אחר קרי מעל"ע דתולין בקרי אבל משנזקק לטומאה אין תולין וכדפרישית במתני' ר"נ פוטר שרגלים לדבר. ס"ד ר"נ הוא דאמר רגלים לדבר שלא מחמת מכה מת כיון שהיקל ממה שהיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף