פני משה/נזיר/ט/ג

פני משה נזיר ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המוצא מת בתחלה. שלא היה ידוע שהיה שם קבר ודוקא מת ולא הרוג:

מושכב. ולא שהיה יושב:

כדרכו. ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו דכל הני חיישינן שמא עכו"ם הן שאין דרכן של ישראל לקבור מתיהן בכך:

נוטלו ואת תפוסתו. מותר לפנותו משם ולקברו במקום אחר וצריך שיטול מן עפר של הקבר עמו כדי תפיסה שהוא כל עפר תיחוח שתחתיו וחופר בקרקע בתולה ג' אצבעות דכתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם שאין צריך לומר ממצרים אלא ה"ק מעפר של מצרים טול עמי ואסמכתא בעלמא הוא:

מצא שלשה אם יש בין זה לזה. מארבע אמות עד שמנה. כלומר מקבר ראשון עד השלישי אין פחות מארבעה אמות ולא יותר מח' אמות:

כמלא מטה וקובריה. מפרש בגמרא:

הרי זו שכונת קברות. שנכר שלשם קבורה נתנום שם ואסור לפנותם ואפילו מת אחד אם ניכר שלשם קבורה נתון שם אסור לפנותו אלא שבאחד או בשנים אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם אבל בשלשה מוכח שזה המקום מיוחד לקברות. ואורך המערה דרכה להיות ששה אמות ורחבה ארבעה ואלכסונה עודף שני אמות והיינו שמנה ולהכי תנן מארבע אמות ועד שמנה:

בודק ממנו ולהלן עשרים אמה. מפרשינן לה בגמרא:

שרגלים לדבר. שזו השדה עשויה לקברים והיו בה גם מערות אחרות ומשום רגלים לדבר תני כל הני משניות הכא:

גמ' קמצוץ. שהוא נקמץ ומרוצץ אני אומר גל נפל עליו והרגו ואין לו תפוסה דכמת חסר הוא שאין לו תפוסה:

והתני מצא כו' וסברין מימר. דמהו קמצוץ היינו שמושכבין ראשיהן בצד מרגלותיהן וקתני דיש להן תפוסה:

א"ר יצחק ברבי אלעזר. דלא היא דבברייתא מושכבין כדרכן הן ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וכגון אילין נוניא צליי' דגים צלויין שמניחים ראשי של זה בצד זנבו של זה וזהו כדרכן דכל אחד מושכב כדרכו וכי קאמרינן מת קמצוץ במת אחד שהוא מונח ראשו בצד מרגלותיו דזהו שלא כדרכו הוא:

תמן את אמר. באהלות תנן המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור ואין לי תפוסה והכא את אמר אכין דיש לו תפוסה:

א"ל אמור דבתרה. ומסייע למתני' דקתני התם ר"ש אומר אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תפוסה וקסבר דר"ש לאו לאפלוגי אתא אלא דרישא בלא נתקנה לקבר מיירי:

קולף שלשה אצבעות. מקרקע בתולה עד מקום שהמוהל של מת יורד שם:

הדא אמרה מת מצוה מותר לפנותו. בתמיה דקתני נוטלו והא קי"ל מת מצוה קנה מקומו:

תיפתר. דהייינו טעמא דתלינן שמא נקבר שם שלא ברשות בעל השדה או שנקבר דרך שאלה על זמן מועט והלכך לא קנה מקומו:

וחש לומר שמא מת מצוה הוא. ואמאי תלינן לקולא ניחוש שמא מת מצוה הוא:

שאין מיתי מצוה מצוין. ולא חיישינן להא:

קבר הנמצא. כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא ציוה מעולם לקבור שם ובגזילה נקבר מפנין אותו שלא קנה מקומו. פינהו מקומו טהור גרסינן. וכן הוא בתוספתא דלאו קבר הוא:

קבר הידוע. שנקבר שם מדעת בעל השדה אין מפנין אותו שאסור לפנותו:

קבר שהוא מזיק את הרבים. שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאין באהלו מפנין אותו מפני נזקן של רבים:

בכפר עקביא. שהיה שם קבר מזיק את הרבים והורה שמקומו מותר בהוייה:

מה ופליג. אם רבי אבא בר כהן פליג על הברייתא:

כאן בשקדם הוא את העיר. ברייתא מיירי בשקדם הקבר את העיר דאע"ג דמזיק את הרבים הוא ומפנין אותו מ"מ תורת קבר עליו שהרי קדם שם ומקומו אסור בהנייה:

וכאן. הא דרבי אבא בשקדמתו העיר ולאו כל כמיניה לאסור עליהן:

שהקיפתו העיר. קברות שמקיף את העיר משלש רוחותיה מפנין אותו מפני הטומאה:

מ"ד מפנין אותו בנתון בתוך ע' אמה ושיריים. שהן עיבורה של העיר וכמו בתוך העיר הוא:

מאן דאמר מפנין. איכא דאמרי דמ"ד מפנין אותו בעשוי הקברות כמין ג"ם יונית ומקפת העיר משתי רוחות:

מ"ד אין מפנין בעשוי כמין היא. כמו העיר עצמה נגד שתי רוחותיה מכאן ומכאן דלאו מוקפת מיקריא:

כל הקברות מתפנין. מפני הטומאה:

חוץ מקברי המלך וקברי הנביא. מפני כבודן:

והלא קברי בני דוד היו מתפנין. ואפילו הן מלכים:

וקברי בני חולדה. משפחה אחת שהיתה בירושלים ולא היו מתפנין מעולם:

משם ראיה. על קבר בני חולדה קאי וכן הוא בשמחות:

מחילה. תחת הקרקע היה שם ולפיכך לא היו מפנין שלא היה בהן משום טומאה שיוצאת דרך מחילה לנחל קדרון:

תמן תנינן. סוף פ' המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ששם הכוכין ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין שלש מכאן ושלש מכאן ושתים כנגדן רבי שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על שמנה כו' ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן:

והכא הוא אומר הכין. בודק מארבע אמות ועד שמנה כמלא המטה וקובריה והא התם שש על שש קאמר:

תמן מלא המיטה עומדת. התם לענין מקח וממכר איירי ובחצר שש על שש סגי שהוא כמלא המטה עומדת:

ברם הכא. דהטעם משום בדיקת טומאה משערינן במלא מטה חוזרת וצריך יותר שתהא חוזרת בריוח:

עד איכן. משערינן כדי קובריה:

תמן תנינן. פ"ה דכלאים כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות שהיו רצופין הרבה ואין בין שורה לשורה ארבע אמות:

ר"ש אומר אינו כרם. דכיון שאינו יכול לחרוש בשוורים ביניהם אין תורת כרם עניו להרחיק הזרעים ממנו ארבע אמות כדין הכרם אלא מרחיק ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע:

ורואין את האמצעיות כאלו אינן. ואם יש בין החיצונים ריוח הראוי להם ה"ז כרם לפי שדרך בני אדם ליטע שורות הרבה רצופין ביחד ואותם שהם ראוין להתקיים ולעשות כרם יהיו כרם והשאר יהיו לעצים הלכך רואין את האמצעיי' כאלו הן עצים והחיצונים מצטרפין להיות כרם:

כך הן חולקין בשכונת קברות. שאם היו הקברים רצופין הרבה לר"ש אין זו שכונת קברות ולרבנן רואין את האמצעיים כאלו אינן:

א"ר יונה ולא דמיא. דבשכונת קברות לא פליגי והכל מודים בזה:

תמן יש עליהן שכונת קברות. כלומר במתני' דקתני אם יש ביניהן מד' אמות ועד שמנה ה"ז שכונת קברות ודוקא אם יש ביניהן כשיעור הזה הוא דיש עליהן שכונת קברות:

ברם הכא אין עליהם שכונת קברות. כלומר אבל אם היה שם כדאמרינן הכא בכרם והכי נמי שרצפן וקבר הרבה ואין ביניהן מקבר ראשון עד הג' ארבע אמות נתבטל מתורת שכונת קברות וכ"ע מודים בהא דאמרי' דרך מקרה הוא שקברן שם ודעתו לפנותן ושמא נאנס או שכח:

א"ר יוסי ולא דמיא. רבי יוסי פליג אדרבי יונה בהא דקאמר דהכל מודים הכא וקאמר דלא היא דודאי פליגי אבל לא כדקאמר שמעון בר בא כשם שהן חולקין בכרם דלא דמיא אלא איפכא שמעינן להו הכא דלר"ש אית ליה רואין ולרבנן אין זו שכונת קברות כדמפרש ואזיל:

תמן. בכרם מרווחין ורצפן במחלוקת ואם לאחר שנעשו רצופין חזר וריוחן דברי הכל מודים דהוי כרם דהא עיקר פלוגתייהו אם תלינן שיחזור וירויחן כשהן רצופין דר"ש קסבר הואיל והוא בעצמו רצפן לא אמרי' שיחזור וירויחן דדעתו לכרם הוא ולא לעצים ורבנן ס"ל דתלינן שיחזור וירויחן והאמצעים לעצים הן:

ברם הכא מהו פליגין. במילתא אחריתא ואיפכא ס"ל דכשבא ומצאן רצופין לר"ש לא נתבטל מתורת שכונת קברות כמו שהיה בתחלה שאני אומר בתחלה היה ביניהן כשיעור וגל נפל עליהן ורצפן ודרך מקרה הוא ועתיד לתקנן לאחר זמן:

ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן. הוא בעצמו ואדעתא שיהיו נקברין שם לגמרי ואינו עתיד לחזור וליטלן ולעשותן מרווחין כבתחלה וכיון דאין זה מקומן לא הוי שכונת קברות:

עד כמה מטריחין עליו. לבדוק:

עד ארבעים אמה. משום דבמתני' קתני בודק הימנו ולהלן עשרי' אמה וזהו כשיעור שתי מערות עם החצר שהמערה ארבע אמות על שש והחצר ששתי מערות פתוחין לתוכו מכאן ומכאן הוא שש על שש וכרבנן דלעיל נמצא אורך שתי מערות וחצר שביניהן י"ח אמות ועוד צריך לבדוק באלכסונה של מערה אחת כדי שימצא יפה את המתים שלפעמים זה נמשך לפנים יותר מזה ובאלכסון נקל הוא למצוא כלן אבל מערה שניה א"צ לבדוק באלכסון דחד אלכסון החמירו חכמים תרי לא ואלכסון של מערה אחת עודף ב' אמות בקירוב נמצא בדיקה אחת היא כ' אמה ולפי שצריך לבדוק בדיקה זו מלמעלה ומלמטה כנגדו שהרי כשבדק זה לצפון העולם עדיין יש להסתפק שמא מערה זו שמצא בתחלה ממנה ולדרום העולם יש לה חצר ועוד מערה אחת והלכך צריך לבדוק כ' אמה לדרום העולם וכמו כן יש להסתפק למזרח ולמערב וצריך בדיקת כ' למזרח ובדיקת כ' למערב ונמצא בדיקה הראשונה הויא מ' אמה לכל צד:

בדק עשרים ומצא בודק עוד עשרים גרסינן. כדקתני במתני' לפי שאחר שמצא בסוף עשרים יש לחוש שמא זה קבר אחר הוא ולא מבית הקברות שמצא בתחלה אלא זה של אדם אחר ויש כאן ב' מערות וחצר וצריך לעשות גם שם כל הבדיקות שאמרנו:

אית תניי תני ופליג על המתני' בדק עשר כו' וס"ל להאי תנא דלא חיישינן למערה זו שמצא בתחלה שהיא בתחלת הכ' אלא כל הבדיקה היא עם הכל כ' ולא הטריחוהו חכמים יותר ואם בדק עשר ומצא בודק עוד עשר כפי שתי מערות וחצר וכן לכל צד וכן אם מצא אחר בדיקה זו וכן כולם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף