פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/נה

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה נה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בסוף הערקום. יש כאן מקום להאריך. דע כי המחבר פסק כרי"ף והר"מ כל"ב בהמקשה דבעצם אמצעי כשירה בכ"מ שיחתוך בלבד שיהיו צ"ה קיימים וסברא אחרונה היא סברת רש"י ורוב הפוסקים כל"ק דארכובה היינו הנמכרת עם הראש וכן פסק רמ"א והיינו מספק ולאו ודאי דבשל תורה הלך אחר המחמיר כל"ק ומ"ש בש"ע ולדעתם אם נחתך במקום צ"ה וצ"ה קיימים טריפה לא ידענא מה איריא במקום צ"ה דיש חשש פסיקת הגידין וסברת הראב"ד אף לדיעה א' טריפה במקום צ"ה ואמאי לא אמר רבותא אפילו שלא במקום צ"ה טריפה וכיון שכבר כתב אפילו שלא במקום צ"ה טריפה אם כן לאיזה צורך הזכיר ואמר במקום צ"ה. עוד דע שמ"ש ואם נחתך בין השוק לקוליות טריפה זה קאי אפילו לדיעה קמייתא וכן כתב הפר"ח אות ב' והפ"ת מוסיף דמש"ה לא כתב וכן דהוא ענין בפ"ע אף לדיעה קמייתא דבין הפרקים דינו כלמעלה ממנו ומ"מ לדינא אין נ"מ דגם בין השוק וקוליות לא הוה אלא ספק לא וודאי מכח דסתרי דיוקים אהדדי ואפשר דהוה ס"ס לאיסורא שמא הלכה כל"ק ושמא בין הפרקים הוה כלמעלה מכח שני הפירושים דהרא"ש וכדבעינן למימר קמן:

והנה הרא"ש בפסקיו פרק המקשה הביאו הב"י והט"ז כאן דן על ארכובה גופא שנחתך מהו דינו ויש בו ב' פירושים כפי הבנת הט"ז א' דעל עצמות קטנות המחבר שוק ורגל התחתון שקורין קוג"י וטשי"ך דן אם נחתך בטשי"ך עצמה מהו דינו וכתב דסתרי הדיוקים דברישא אמר מארכובה ולמטה כשירה משמע הא טשי"ך עצמה טריפה ואח"כ אמר מארכובה ולמעלה טריפה הא טשי"ך עצמה כשירה לחומרא אמרינן דיוקא דרישא דוקא ועוד אמר דארכובה היינו רגל התחתון וע"כ ה"ק מתחלת עצם התחתון ולמטה כשירה ומשם ולמעלה טריפה ולפ"ז יש נ"מ בין פי' א' לפי' הב' דלפי' א' בטשי"ך עצמה ספק הוה ובין טשי"ך לתחתון ודאי כשירה ובין טשי"ך לשוק ודאי טריפה ולפי' הב' בין טשי"ך לתחתון ודאי טריפה וכ"ש בטשי"ך. והל"ח בהמקשה אות למ"ד כתב דנ"מ בין פי' א' לב' דלפי' הא' הוה ספק ולפי' הב' ודאי והב"י שכתב במ"ש הטור והוא שיהיה היתר מראש ארכובה דהוה ספק לא נחית לזה וכתב דכפי מ"ש בתשובה העיקר כפי' הא' והוה ספק עכ"ל לא הבינותי דודאי לא הוה דהא מסופקין כלל אי כל"ק או כל"ב ומספיקא מחמירין א"כ כל עצמינו מספק ואיך נאמר דבין הפרקים ליהוי ודאי ואמאי לא כתב נ"מ יותר בין טשי"ך לתחתון לפי הא' כשר ולפי' הב' טריפה וכאמור. ולפ"ז הא דכתב הרא"ש ראיה מצנא דאנקורי דכתב רש"י בתוך ארכובה או למעלה מארכובה ואין עצם יוצא לחוץ סובר הרא"ש דקאי נמי אתוך ארכובה לא הבינותי דמה ראיה לטשי"ך עצמה דבעופות ודאי אין שום מין שיהיה טשי"ך המחברו כאשר עינינו רואות ומסתמא ליכא שום מין וא"כ הוה דינו כמו בין הטשי"ך לשוק דודאי טריפה אף אי דיוקא דסיפא דווקא ומש"ה שם דין א' משא"כ טשי"ך בבהמה ועיין פ"ח א' ולקמן אבאר. ולפ"ז מ"ש הט"ז דבטשי"ך עצמה טריפה או אפילו בין טשי"ך לתחתון דאל"כ קשין הדיוקים אהדדי ירצה בזה דבטשי"ך וודאי ע"כ טריפה דאל"כ אכתי קשין הדיוקים אהדדי כיון דארכובה היינו טשי"ך וכפי מה שנראה בתשובה כלל ך' וכמו שאבאר לקמן ואפילו בין טשי"ך לתחתון מכח פי' הב' יש להחמיר זהו המכוון מלשונו וצריך תיקון קצת. והדר כתב שיש פי' ב' ברא"ש במ"ש דסתרי הדיוקים דרא"ש קורא רכובה הגלי"ד היינו בין הפרקים לא הטשי"ך עצמה. ולפ"ז יש לפרש בב' פנים או שדן על הגלי"ד שבין טשי"ך לשוק ואמר דסתרי הדיוקים וטריפה בגלי"ד הא טשי"ך כשר או על הגלי"ד שבין טשי"ך לתחתון דן וטריפה מספק דבטשי"ך ודאי טריפה אלא דמה"ת להחמיר כולו האי ועוד ראיה מצנא דאנקורי היינו בין הטשי"ך לשוק כמו בעוף דגלי"ד בין תחתון לשוק ואלו דן בין טשי"ך לתחתון אין ראיה מצנא דאנקורי דהתם בין תחתון לשוק דאין שם עצמות קטנים בעוף וכאמור עוד פי' הרא"ש דארכובה עצם התחתון ויראה בב' פנים או דטשי"ך שייך לעצם התחתון ובימי חכמי התלמוד היו מוכרין הטשי"ך עם הראש ולא סתרי הדיוקים ובין טשי"ך לשוק בגלי"ד טריפה ואין נ"מ בין פי' א' לפי' הב' אלא לפי' הא' הוה ספק בגלי"ד בין טשי"ך לשוק ולפי' שני ודאי. או דרגל תחתון ממש קאמר ולפ"ז הוה חומרא אף בין טשי"ך לתחתון טריפה. והנה הט"ז רצה להביא ראיה מטור שכפי' הב' של או"ה ברא"ש והא מדכתב הטור שלשה פרקים ברגל. התחתון שחותכין בעת שמפשיטין הוא ארכובה הנמכרת עם הראש ושוק וקולית התחתון בכ"מ שיחתוך כשירה למעלה מיד טריפה אפילו בין תוך הפרק בינו לשוק והנה מדכתב תוך הפרק כוונתו על גלי"ד דעצם קטן או רכובה מיקרי או ערקום וא"כ היה לומר רבותא אפילו בתוך ערקום ואפילו אם נדחוק לומר דקורא לערקום פרק מ"מ היה לומר רבותא בין תחתון לטשי"ך כפי' הב' של הרא"ש אלא ודאי כפי' הב' של או"ה ובפי' הב' של הרא"ש טשי"ך שייך לתחתון כן היה נראה לכאורה אלא דאין זה כלום דודאי העיקר כפי' הא' של הרא"ש דבתשובה מסכים לפי' הא' וכמו שאבאר וכמ"ש הל"ח וכל האחרונים א"כ אין ראיה לפי' הב' של או"ה. אלא דה"ק דמתחלה נתן סי' התחתון והוא רכובה היינו עצם הקטן כפי' הא' של הרא"ש וכפי' א' של או"ה גם נתן עוד סימן דמפשיטין וחותכין גם הקיג"י טשי"ך כמבואר ואח"כ אמר התחתון כ"מ שיחתוך כשירה והא איכא טשי"ך דטריפה ולו נסבול הדוחק הזה דהשתא קורא רק לרגל הפרסות לבד התחתון והטשי"ך לא נכנס בתחתון וא"כ כשכתב למעלה מיד היינו מיד ממש בגלי"ד שבין תחתון לערקום וע"כ כפי' הב' של הרא"ש אף שבתשובה דחה זה הפי' וא"כ איך כתב בינו לשוק ולא רבותא בפרק בינו לערקום אלא כפי' הב' של או"ה וטשי"ך שייך לתחתון בין לפי' א' ובין לפי' הב' וכאמור וא"ש הכל. וכל הטורח הזה כדי להציל את מהרי"ן חביב ז"ל מקושיות הל"ח אות למ"ד בהמקשה ופר"ח אות א' יע"ש. והדר אמר הט"ז אם לא שנפרש דהטור קורא פרק מן רגל התחתון עד שוק הגליד ועצם קטן וגליד שני ודוחק הוא דא"כ סימנא למה ליה לימא מיד טריפה אלא כפי' הב' של או"ה וכפי' הא' של הרא"ש דפירוש הב' דחה בתשובה או אפשר גם לפי' הב' הטשי"ך שייך למטה וכמו שביארנו:

עוד הביא ראיה ממרדכי דקורא טשי"ך ארכובה ואפ"ה מיקל דסובר דיוקא דסיפא דווקא ובש"ד מפרש ג"כ דגלי"ד היינו רכובה בין טשי"ך לשוק דשם צ"ה לא כב"ח שמפרש טשי"ך וחשש שמא נפסקו למעלה צ"ה דהא כתב ששם צ"ה משמע מקומן שם הוא וע"כ קורא ארכובה הגלי"ד בין טשי"ך לשוק וכן רש"ל בסימן י"א בהמקשה סובר הלכה כן. סוף דבר דעת הט"ז דבטשי"ך אם נחתך כשירה ובין טשי"ך לשוק אף שגידין קיימין בבהמה בקיאין אפ"ה טריפה מטעם חתיכת רגל וכפסק הר"ב כאן ולענין דינא אבאר בש"ך אות א' ובט"ז אות ד' באורך לענין יתיר רגל במקום טשי"ך:

וזה לשון הרא"ש בתשובה כלל כ' סי' י"ו ועוד הבינני כו' דע לך בני כי ארכובה הוא עצמות קטנות וכן מוכח באהלות שמנה רמ"ח אברים ה' בארכובה כו' וכמה שהייתי (כפי הנראה צ"ל היית) סבור דתחתון קורא רכובה אין כאן ספק יע"ש וה"ה אם הטשי"ך קורא רכובה יש לומר דה"ק מהתחלת טשי"ך ולמטה כשירה וממנו ולמעלה טריפה ואין סותרים הדיוקים כמו לפי' הר"ר יחיאל בנו שקורא לתחתון ארכובה אלא דאיכא נמי לספוקי שמא להיפך דה"ק מסוף ארכובה ולמטה כשירה וממנו ולמעלה טריפה ומספק אף דל"ק הדיוקים אהדדי צריך להטריף ולפי' הא' של או"ה הפי' הא' של הרא"ש הוא כפי מה שדחה בתשובה והשיב לבנו הר"ר יחיאל ופי' הב' הוא פי' בנו שם ולפירוש ב' של או"ה גם פי' הא' של הרא"ש אין מסכים למ"ש בתשובה וחזרה יש כאן מתשובה לפסקיו שחיבר באחרונה וכדכתיבנא:

ב

והוא דאיעכול. עט"ז ור"ל דהב"י הקשה על הטור דכתב נפסק או עיכול והא בגמרא אמר רב מתנא בוקא דשף טריפה והוא דאיעכול זה גי' הגאונים ולשאר פוסקים הגי' אמר רב מתנא בוקא דשף טריפה משמע אף בלא נפסקו רבא אמר והוא דנפסקא והלכתא עד דאיעכול וא"כ בין לגאונים ושאר פוסקים אין טריפה בנפסק לחוד ותי' הט"ז דגורס כגאונים ועיכול וכ"ש נפסקו וכן פי' הב"ח שהטור גורס כגי' הגאונים ולדידן אין נ"מ כ"כ:

ג

וכן אם כו'. עט"ז ור"ל אף דבקולית כ"מ שיחתוך טריפה דעוף שוה לבהמה ולענין ג' פרקים הנ"ל עיין תשובת הרא"ש סי' י"ו כלל כ"ו דלא כמ"ש בשם רש"י לחלק בין עוף לבהמה וכן הוא סתימת כל הפוסקים וכמ"ש בת"ח כלל פ"ז להדיא דבעוף אם נחתך האמצעי וכ"ש הקולית טריפה אלא שהר"ב השמיענו דאפילו חזר ונקשר שאשי"י דמכשירין כה"ג לקמן בנשבר היינו היכא שהטריפות מצד עצמו אבל הכא חיישינן לעיכול ניביה ומשערין ד"א בגסה וב' בדקה ובעוף אצבע והגדול לפי גדלו כמו שאבאר בש"ך אף דנפסק ונעכול בלא נשמט כשר כיון שסמוך לגוף הוא דיינינן ליה כנשמט כמו לענין שמוטת גף דאמרינן נשבר סמוך הוה כנשמט ה"ה כאן:

ד

מרא"ש. עט"ז הנה רש"י והר"מ שווין דפי' יתר כחסר מתחלת ברייתה דמי והרמב"ן פי' יתר כנטול ביד הוא ומקומו עמו ובתרתי מחולקין לרש"י והר"מ כחסר מכל וכל ואף שאין דבוקין זה לזה ולהרמב"ן דוקא דבוקין זה לזה ויש לכ"א מהפירושים קולא וחומרא לרש"י קולא ב' טחולים בסומכיה כשירה דכולן נטולים וב' כבדים בכ"מ שהן אפילו אין נוגעין טריפה הרי חומרא ולהרמב"ן בהיפך חומרא ב' טחולים בסומכיה טריפה וקולא ב' כבדים שלא במקום מרה וחיותא וכ"ש שאין נוגעין דכשירה עיין פר"ח מ"א אות ח"י והנה הרמב"ן שכתב דניטל ביד ולפיכך ב' טחולים טריפה בעובין יורה כפי' הט"ז סי' מ"ג אות ב' דנברא ניקב כשירה ומש"ה מטריף ב' טחולים דניטל ביד עיין מ"י כלל פ"ט א' או דחסר כשר באבר שאם ניטל טריפה ומש"ה ב' כבדים במקום מרה הטעם דכניטל ביד דמי. ויש לחקור ב' חקירות. הא' אם יש ב' טחולים אין נוגעין וא' ניקב בסומכיה או ד' כליות וב' מהן נלקו לרש"י יש להקל דכל יתר כניטל מתחלת ברייתה וכשירה ולהרמב"ן הוה ניקב הטחול ולקתה הכוליא דטריפה. החקירה הב' הוא אם ב' טחולים דבוקין מראשן לסופן להרמב"ן מהו מי נימא דוקא דבוקין בסומכיה לבד דהוה ניקב בסומכיה הא מראשן לסופן ש"ד דהוה ניטל הטחול וכשירה א"ד דה"ק דכנטול הוא ומקומו עמו ואפשר שלא ישאר עובי ד"ז ולאו בוודאי מטריף לה א"כ ה"ה דבוקין מראשן לסופן טריפה דשמא לא נשאר עובי ד"ז ולשון הרשב"א בתשובה סי"ג דכתב דב' טחולים בסומכיה טריפה אבל בקולשייהו כשירה ולא כתב רבותא מראשן לסופן כשירה וכאמור. שוב ראיתי שיש לפשוט זה בקל החקירה הא' מהא דכתב הצ"צ ב' טחולים ואחת ניקב בסומכיה אם ניכר איזה יתירה כשירה הא לא"ה טריפה בסימן צ"ח ומדין ג' כליות המוזכר בסימן מ"ד למדה הרב ז"ל והתם נמי אם היו ד' והקטינו כולן טריפה דווקא היתירה הקטינה הוה כבשר בעלמא אלמא דנהי דיתר כחסר לרש"י והר"מ שזה העיקר מ"מ בלקויה כאיב לה וטריפה. החקירה הב' מסתימת לשון הפוסקים ובת"ה ל"ט א' משמע דווקא דבוקים בעובין לחוד הא דבוקים מראשן לסופן הוה כאלו ניטל כולו אף להרמב"ן כשירה נ"ל. שיטה הג' הוא שיטת הרשב"א דכל יתר כנטול הוא לבד וכל שאלו ינטל לא יפסול בנקב כשירה וא"ל טריפה ומש"ה יתרת שלא בדרי למאן דמטריף וב' מרות דבוקות שכשינטל א' ע"כ השניה דבוקה נקובה ויתרת רגל דהוה בוקא דשף יע"ש. והנה לכאורה הוא מיקל משתיהן ואין שום חומרא בפירושו וראיתי להפר"ח מ"א אות ח"י דנ"מ אם דבוקין בעובין וא' נכנס לתוך חבירו בענין שאם ינטל א' לא ישאר חבירו ד"ז לרש"י כשירה ולהרשב"א טריפה ולא הבינותי דאי ר"ל שחתיכת בשר נכנס וניכר שמטחול הא' הוה וא"כ השניה נברא ניקב בעובי ולא נשאר ד"ז זה כשירה כמ"ש הט"ז מ"ג ב' יע"ש ואי סובר טריפה בנברא ניקב א"כ לרש"י נמי טריפה כדאמרן בחקירה הא' אם יש לה לקותא בא' אין מועיל כל יתר כו' סוף דבר לא הבינותי דבריו. אמנם נראה לי דיש נ"מ ב' טחולים וא' ניקב בסומכיה ולא נשאר כ"א ד"ז עד"מ לדידן חציו או פחות משהו מחציו והשניה דבוקה ואי ינטל השניה לא ישאר ד"ז דנטילתו עושה קצת רושם שהרי הרשב"א אומר כן בתה"א דף ל"ט ואני אומר כנטול הוא לבד לפיכך ב' טחולים כשירה שאם ינטל הא' השני נשאר שלם כלומר נשאר ד"ז מדעשה כלומר משמע ודאי כשאתה נוטל א' תחסר הב' קצת אלא שעדיין נשאר ד"ז וכדכתיבנא וכן משמע מדמטריף ב' מרות וב' מעיים וא"כ לדינא צ"ע  :

והנה הט"ז האריך דלרש"י אף אם הם דבוקים למטה מצ"ה בארכובה תחתונה וב' כבדים למטה ממקום מרה טריפה דלא כמ"ש הש"ך בסימן מ"ב אות ט"ז דגרע טפי מאין נוגעין כלל דטריפה ב' כבדין מאם למטה ממקום חיותא דמראין הדברים דתלתלי כבד הם יע"ש ובאמת ברשב"א ורא"ש משמע להדיא דיתרת רגל למטה מצ"ה לרש"י טריפה ולהרמב"ן הוא דכשר ולא ס"ל חילוק זה. וכפי הנראה מכוונת דבריו והמחבר ורמ"א כאן שכתבו דווקא שהיתרת מראש עצם התחתון ולמעלה היינו בשוק או בטשי"ך וכמו שאבאר בעז"ה הא בארכובה תחתונה כשירה היינו מהכרעת עצמו דנהי דלרש"י טריפה כה"ג מ"מ בכה"ג סמכינן ארמב"ן ורשב"א כיון שעומד למטה מצ"ה וכבד יתר למטה ממקום מרה גילוי מלתא דהוה תלתלי כבד וכשירה ומיהו ב' כבדים שאין נוגעין כלל טריפה כרש"י דספיקא דאורייתא וכן ב' טחולים בעובין אף בה"מ לשיטתיה כרמב"ן דספיקא דאורייתא הוא. והנך רואה שפסק הלכה שלו כן הוא ועיין מ"י כלל פ"ט אות ל"ד הבין כן בט"ז ולא אבין מ"ש הנה"ך כאן מה שמשיג ביתרת רגל שלא במקום צ"ה טריפה בה"מ ליתא לא ידענא הא מסכים עמו וכמ"ש גם מ"ש בטחול כה"ג מלת כה"ג אין לו פירוש דבטחול בסומכיה פוסק להחמיר בה"מ כאמור. וראוי שתדע ממ"ש הט"ז כל שהיא תלויה ועומדת במקום שכבד אחרת תלויה טריפה (ומ"ש "אין רגל ט"ס מלת "אין) משמע שמסכים לפסק רמ"א והוא מן המרדכי שיתרת רגל לצד הזנב כשירה דלא כפר"ח אות י"ב שזה היתר נמשך מרשב"א ורמב"ן אלא אף לרש"י כשירה דווקא שכבד עומד במקום שראוי להיות כבד דיתר היינו בעומד במקום הראוי וכמ"ש הד"מ סימן מ"א יע"ש הא שלא במקומו כלל כשירה וכן כבד דווקא כשהיתה תלויה בטרפשא הא תלויה בטחול כבד יתירה וכדומה לאו כבד הוא אלא דלדול בשר והכין מסתבר ועיין לעיל סימן מ"ג בזה:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מ"ש הב"י ג' תירוצים. א' דצ"ה קצת רחוקים מהתחלת השוק ולמטה מצ"ה כפשוטו דשם אי נחתך טריפה. תי' הב' דלמטה היינו בין הטשי"ך לשוק טריפה ותי' הג' דלרי"ף ור"מ ז"ל אם יתר בשוק טרפה דהוה ניטל השוק מעיקרו ה"ה בארכובה תחתונה וכבר כתב דנחתך בין ארכובה לשוק טרפה והנה במ"ש דלמטה כשירה או שסובר דלרש"י כשירה דאין זה אלא תלתלי רגל כמ"ש הש"ך סימן מ"ב אות ט"ז דאי כהט"ז אין מקום לקושיא זו ואם כן איך כתב דלרי"ף ור"מ בשוק טריפה ה"ה כאן מה ראיה דהתם אם נחתך טריפה דמקום חיותא עכ"פ למטה בצ"ה משא"כ למטה ממש הוה תלתלי רגל ועוד דלא הוה ליה לתמוה כ"כ על הטור דלמא סובר כרש"י כל יתר כנטול מכל וכל כמו בשאין דבוקין ה"ה למטה מצ"ה ולא לתמוה כאלו היא סברא מוכרחת והנראה דסברתו הוא כמ"ש הפרישה אות ט' דכל יתר כנטול אותו אבר לבד וכיון שרגל מחובר מפרקים ובתחתון הוה כאלו ניטל אותה רכובה לבדה ומעיקרא תמה דלו אם ניטל כל רכובה הא בין התחתון לטשי"ך כשירה וע"ז תי' דלאו מיד ותי' ב' בין שוק לטשי"ך ותי' ג' בארכובא גופא היינו בטשי"ך דשייך לתחתון ונקרא רכובה התחתונה ואם כן ה"ק כמו לרי"ף ור"מ ביתר בשוק טריפה ה"ה בטשי"ך דניטל כל הטשי"ך ונחתך בין טשי"ך לשוק טריפה וה"ה חסר ולפ"ז פי' שדחה הב"י דחוי מעיקרו הוא. אבל הדרישה כתב דהב"י לסוף מקיים פי' זה והיינו שרוצה לומר דארכובה התחתונה ר"ל מראש רגל התחתון א"י אם כן זה זה שכתב וכבר התבאר דנחתך בין הטשי"ך לשוק ומה ענין זה לרגל התחתון ואין לומר דאין סובר כפרישה אלא הוה כאילו ניטל כל הג' פרקים אם כן למה ליה לומר דהוה כאלו נחתך בין טשי"ך לשוק וגם מעיקרא לא הוה קשיא כלל דהא לרש"י הכין הוא והטור פסק כרש"י כל יתר כנטול מכל וכל אלא וודאי דסובר כפרישה ודברי הדרישה לא הבינותי. גם מ"ש הט"ז ומה שדחה הב"י הוא האמת יראה כמ"ש דאי כדברי הדרישה הרי קיים לבסוף ומה שתמה על הדרישה הלא תראה שסברת הב"י הכין הוא וכבר יש ליישב ואין להאריך ועיין פ"ת שרוצה ג"כ ליישב דברי הפרישה:

ה

עור. כתב הט"ז בשם רוקח כך בודקין ימתח האבר ויקרב השברים זא"ז ויראה אם עור ובשר חופין את רובו ועיין מ"ש באות ט' מזה בעזה"י:

ו

והאבר אסור מדרבנן. עט"ז דמצות פירוש מדרבנן שגזרו אטו אמ"ה ממש ומ"ש ס"ב ר"ל באות שאחר זה לענין מליחה. ודעת הר"מ ז"ל שהוא אסור מן התורה ועיין בש"ך ובסימן ס"ב אמנם אנן קיי"ל דמדרבנן הוא אסור לבד:

ז

קודם. הנה דעת הט"ז במליחה להתיר בכל גוונא אף ביצא לחוץ ואין עור ובשר חופין רובו ומה שתמה הנה"ך דקי"ל מליח כרותח כבר כתב הט"ז דכאן אין בו אלא מצות פירוש לא איסור דרבנן ממש וקיי"ל נמי דמליחה רוב פוסקין כ"ק אם כן אין לאסור במליחה ובבישול וצליה בה"מ מתיר אף וודאי יצא לחוץ בה"מ עכ"פ ובספק אי יצא וכ"ש כשאין ריעותא אף באין ה"מ מתיר בישול וצליה כן הוא הצעת דבריו. ובאם יצא וודאי לחוץ ונתבשל יודה דאין אומרים חנ"נ והיינו איסור דבוק הא חנ"נ אמרינן וכמו שאבאר בש"ך אות י"ג. נמצינו למידין בה"מ אפשר יודה הש"ך להט"ז דוודאי יצא לחוץ יש להתיר התבשיל גם אין אומרים דבוק אף בלא ה"מ ובספק אי יצא לחוץ שרי באין ה"מ ומ"מ נוהגין להשליך האבר ואפשר לעני ואבר דבר חשוב כמו גף אווזא ואינדיק בספק אין להשליך וכי פליגי במליחה להט"ז בוודאי יצא לחוץ שרי אף באין ה"מ ולהש"ך אסור במליחה באין ה"מ. והפר"ח אות ח"י חולק על הט"ז בוודאי יצא לחוץ ואוסר אף במליחה מטעם דהוה ספק חסרון ידיעה דנסתפק הש"ד אי אסור יע"ש ומ"מ אפשר לעת צורך גדול המיקל כט"ז לא הפסיד עוד כתב שם דבשר אבר אסור אף שנקשר שאשי"י אין ראיה ויש להשליך האבר ור"ל דנוהגין בספק יצא לחוץ להשליך האבר כמ"ש הש"ך אות י"ג משום חומרא בעלמא אפילו שאש"י אין ראיה ולא הבינותי הא הד"מ בסימן ס"ב והט"ז שם אות ב' הביאו בשם או"ה אם נקשר היטב האבר אסור שמא יצא לחוץ ולא נהירא דאם כשהבהמה נטרפת סמכינן שאשי"י כ"ש באיסור דרבנן עכ"ל מדבריו למדנו שני דברים. א' דכשיש ספק נוהגין להשליך האבר דדבר מועט הוא וא' כשאשי"י כשר דהוה מחמת עצמו וזה הכלל כל שהחסרון מחמת עצמו יורה עליו ויעיד שאשי"י משא"כ כשהטריפות מחמת אחר צ"ה או ניביה וכדומה אין זה ראיה והכין הלכתא  :

שאלה חתיכת ירך שהיה דבוק בה שומן הגיד ולא היה בחתיכה ס' נגד השומן אי אמרינן ביה איסור דבוק מאחר שהט"ז הביא ראיה משומן דהוה מנהג קדושים למצות פרישה א"כ יש להשוותן להיפך ומיהו במליחה באין ס' יש להחמיר דמפעפע אף להט"ז ועיין בסי' ק"ה ושם אבאר עוד לענין מליחה. ובס' ראש יוסף כתבנו אהא דירך שנתבשל ג"ה אם יש בה בנ"ט דדייק יש בגידין בנ"ט ולא מוקי בשומן ע' תוס' ד"ה ג"ה ולפר"ח דאין חנ"נ בדרבנן א"ש דג"ה משמע בירך גופא אף לדידן א"ש כיון דמנהג קדושים לא מחמירין באיסור דבוק וצ"ע כעת  :

ח

ויש מחמירין. כתב הט"ז דקאי אנשבר במקום שעושה טריפה ולא ידענא אמאי לא במקום שאין עושה טריפה פוסק כרש"י אם יצא פ"א לחוץ טריפה. עוד כתב הט"ז למה החמיר רמ"א באין ניקב כלל כי מ"ש שאין בקיאין בחיפוי ר"ל דנקלף מעל העצם טריפה מ"מ זה דוקא ביצא לחוץ הא לא יצא לא בעינן חיפוי ואפילו נאמר כרבינו יונה דמתני' בלא יצא ובעינן רוב בשר קיים הא רוב בשר קיים ואין ריעותא כלל וכ"ת דסובר כאגור היינו דחשש צ"ה יש יותר מד' אצבעות בעוף אלא שכתב שם דלבדוק וא"א בקיאין כתב דז"א דהא בנ"ו פסקינן דאין בכל אורך השוק צ"ה גם א"ל דא"א בקיאין בבשר שרופא גורדו דדחה התם דאין ריעותא מה"ת לומר כך ומ"מ למעשה לא היקל ועיין ש"ך אות מ"ו שהעתיק טעם ד"מ משום גזירה שלא יבוא להתיר אטו נקב קטן כפרש"י. ויש לראות אמאי השמיט הד"מ טעם זה כאן בהג"ה דהוא עיקר הטעם וחיפוי אין טעם מספיק כיון דעור שלם וי"ל דודאי הטעם הוא אם יבא להתיר כשעור שלם אף בנקב קטן ודאי יתיר ושם ספיקא דאורייתא שמא הלכה כרש"י אלא דהוה ס"ס שמא הלכה כרא"ש ושמא לא יצא לחוץ עיין יש"ש סי' י"ז ובזה יש ליישב מ"ש רמ"א ויש מטריפין והיינו כרש"י וכ' ומזה נתפשט המנהג להטריף כי חילוקים רבים וא"א בקיאין בדין חיפוי הבשר והא מטעם זה אפילו להרא"ש יש להטריף כי א"א בקיאין בדין חיפוי הבשר אלא דהיה ראוי להכשיר שמא לא יצא לחוץ ושמא חופה וא"א בקיאין מ"מ בה"מ אף חסרון חכמה הוה ספק עיין סי' ק"י בנשמט הגף ועוד ספק לכל באי העולם לא הוה ספק וא"צ לבדוק כלל בפנים אם נקלף בס"ס כמ"ש בסי' ק"י באורך לז"א דהוה רק ספק א' שמא יצא לחוץ הא ספק הב' רובא לאיסורא שמא הלכה כרש"י דאם יצא לחוץ הוה אין לו תקנה ושמא נמי אין חיפוי הזה חיפוי גמור ומש"ה לא מקילין ועיקר הטעם נמי דאם אתה יבוא להתיר באין ריעותא ודאי יבוא להתיר אף ביש נקב קטן ושם יש להחמיר מדינא וכאמור ואין להאריך:

ט

אם השבירה יצאה. הט"ז האריך ועיקר דבמשנה אמר נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו וא"ל אין שחיטתו מטהרתו וברייתא נשבר ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין רובו כשירה ודעת רש"י דאם לא יצא רוב חלל השבירה לאויר אז בעינן חיפוי בשר שלא יהא נקלף מעל העצם ושאר תנאים וזה בכלל רוב עובי והיקפו ר"ל שלא יצא רוב חלל לחוץ הא לא יצא כלל אף מיעוט לחוץ א"צ כלל רוב בשר קיים וברייתא לפרושי מתני' אתא ומה שחסר זה גילה זה ובמשנה נמי חיפוי בעינן והיינו באם יצא מיעוט השבירה לחוץ הא לא"ה א"צ רוב בשר וכברייתא וביצא לחוץ פסקינן לחומרא דבעינן שלא יצא רוב החלל ובעינן ג"כ שלא יצא סביב השבירה שיהא מכוסה העצם בהיקף ובעינן תרוייהו כר"פ הא כל שלא יצא מיעוט השבירה לחוץ א"צ כלל רוב בשר ומשכחת שיצא השבירה דרך נקב קטן היינו שיש באורך הבשר קרע גדול ויש יכולת להוציא דרך שם או בגוונא אחרינא ומשכחת שאין ברוב היקפו בשר קיים וראש השבירה כוונה לצד הבשר הוא שיש בשר רוחב טפח ומכסה כל עובי השבירה ורוב היקפו העצם מגולה זהו פרש"י. והרא"ש פי' בהך דינא כפרש"י דאי לא יצא לחוץ א"צ רוב בשר קיים ומשנה וברייתא חדא הוא אלא דאף אם יצא לחוץ כל החלל כשירה כל שרוב עוביו ורוב היקפו שלם וזה לפי' הב"י והפרישה בעצם משולש כזה () בעינן רוב עובי העצם אבל הט"ז פי' בע"א כמו בגרגרת כי יש עצם עגול בחוץ ובפנים אין שוה כזה () ומשכחת עצם רחב טפח ועד חצי טפח הוא עצם וחצי טפח חלל ופליגי ח"א שבשר יכסה חצי טפח של עובי עצם וח"א דיכסה חצי טפח של חלל ונ"מ אי עובי יותר בעינן שיכסה עובי ולמר די בחלל וכן להיפך ומסיק דרוב עובי ורוב היקפו בעינן והיינו שחצי טפח של עובי ורביע ומשהו של חלל ורבינו יונה פי' בע"א כי סובר דמתני' מיירי בלא יצא לחוץ ולכך כשרוב בשר קיים די וא"צ חיפוי וברייתא מיירי ביצא לחוץ ולכך צריך חיפוי שלא יהא נקלף ושאר תנאים והנה רמ"א בת"ח כלל פ"ז דין ט' דאף בחזר ונקשר יפה צריך שיהא עור ובשר חופין רובו הביאו הש"ך אות כ' היינו לשיטתיה דחושש לדעת רש"י דאם יצא פ"א לחוץ רוב חללו דהיינו רוב עוביו אז לא מהני מה שעור ובשר חופין רוב היקפו ולכך בחזר ונקשר ידעינן דלא יצא רובו לחוץ אבל המחבר מיירי ע"כ אף באין עור ובשר חופין דאל"ה תיפוק ליה אף בלא חזר ונקשר כיון שעור ובשר חופין את רובו לשיטת הרא"ש ז"ל וכבר התבאר כל זה על נכון ודברי ת"ח כלל פ"ז דין ט' צריכין קצת ישוב והדבר צריך תלמוד וצ"ע:

י

מרודד. עט"ז כל הני הוה בעיות דלא איפשטא עיין ב"י מ"ש שם ואף בשר שרופא גורדו דבעלמא הוה ודאי כמו בריאה ושאר איברים כתבו התוס' דהיינו טעמא דהטריפות מחמת עצמו משא"כ כאן אין הטריפות מחמת הבשר אלא מחמת העצם הלכך ספק הוה ולא ודאי עיין ב"י. ודע דחצר הכבד שניקב טרפה אין מחמת עצמו אלא מחמת סוף הכבד לינטל א"כ בנתמסמס לא הוה אלא ספק כמו הכין כיון דאין הטריפות מצ"ע ונ"מ כשיש עוד ספק ועוד דלא הוה חסרון חכמה לדידן דא"א בקיאין בבשר שרופא גורדו כיון דהחסרון הוא לכל באי העולם א"כ היה באפשר לצדד שוב ראיתי שזה טעות דהא טחול וכליות לכמה פוסקים אין טריפות מחמת עצמו כמבואר אלא סוף המעיים לינטל ומה"ט אין טריפות בטחול וכליות של עוף עיין פרישה בסי' מ"ג ומ"ד ואפ"ה נתמסמס הוה ודאי דל"ד לכאן דהטריפות בעצם ובשר מעלה ארוכה הלכך אף בנתמסמס אפשר שבשר הזה יועיל ויעלה ארוכה לעצם משא"כ בחצר הכבד דנתמסמס הוה כניקב וטריפה סוף הכבד לינטל הוה ודאי:

יא

והוא שחזר למקומו. עט"ז הביא דעת הב"ח להקל בה"מ אף שאין שאשי"י ובאין הבהמה טרפה כ"א האבר מדרבנן אסור היקל אף שלא במקום ה"מ כל שנדבקו השברים אף שאשי"י ועיין ש"ך אות י"ד ושם אבאר לענין דינא ומיהו בגף שאין הריעותא מחמת עצמו אין לסמוך להקל אף שאשי"י עיין זהב מזוקק כאן ואף שהש"ך לעיל סימן נ"ד היקל בה"מ אין לסמוך בזה עיין כר"ו שם וכבר התבאר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.