פני משה/בבא קמא/א/ב

פני משה בבא קמא א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל שחבתן בשמירתו. כל דבר שנתחייבתי לשומרו:

הכשרתי את נזקו. אם לא שמרתיו כראוי והזיק אני הוא שהכשרתי וזמנתי אותו היזק ואני חייב עליו ובגמרא מפרש לה:

הכשרתי במקצת נזקו. ואם תקנתי וזימנתי מקצת הנזק אף על פי שלא זימנתי את כולו חבתי בתשלומי נזקו וכו'. נתחייבתי עליו כאלו זמנתי את כולו ובגמרא מפרש כגון החופר בור תשעה ובא אחרון והשלימה לעשרה האחרון חייב כיון דבתשעה ליכא מיתה:

נכסים. ועל איזה נכסים אני חייב אם הוזקו נכסים שאין בהם מעילה שאינן של הקדש דכתיב שור רעהו ולא שור של הקדש וה"ה לכל שאר הניזקין:

נכסים של בני ברית. ואם הזיק נכסים של עכו"ם פטור:

ונכסים המיוחדים. שיש להם בעלים מיוחדים אבל אם נגח שור של הפקר לשורו וקדם וזכה בו אחר פטור:

חוץ מרשות המיוחדת למזיק. בכל מקום שהזיקו נכסיו את נכסי חבירו חייב חוץ מרשות המיוחדת למזיק שאם נכנס שור הניזק ברשות המזיק והזיקו שור המזיק פטור דא"ל תורך ברשותי מאי בעי ודוקא כשהזיקו נכסיו אבל הוא עצמו שחבל בחבירו אע"פ שהוא ברשותו חייב דא"ל נהי דאית לך רשות לאפוקי לאזוקי לית לך רשותא:

ורשות הניזק והמזיק. כגון חצר של שניהם והזיק שורו של אחד מהן באותו חצר:

גמ' תני ר' חייה זה השור והבור. הכי איתא בתוספתא ריש מכילתין כל שחייבתי בשמירתו חייבתי בנזקו זה השור והבור שנתחייבתי בשמירתן. בשור שלא יצא ויזיק ובבור שיכסנו:

והאש לא תנה. אמאי לא תני נמי אש שג"כ הוא חייב בשמירתו ובנזקו:

האש להכשר נזקיו. הך להכשר נזקיו אינו כמו בעלמא דקרי ליה הש"ס לנזקי ממונו הכשר נזקין כדאמר הכא לעיל בריש הלכה א' ובהרבה מקומות וכן בגיטין ריש פ' הנזקין אבל כאן להכשר נזקיו קאמר הכשר לנזק שלו הבא מכחו וכמ"ד אשו משום חציו דאיהו קעביד והוי כזורק חץ דקרא קרי ליה המבעיר לאפוקי שור ובור שהן ממונו והלכך לא קחשיב לאש בהדייהו:

ואין כיני האש להכשר נזקיו. א"כ שאתה אומר אש משום חציו:

מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה. דרך שאלה הוא אם כחציו ממש הוא וכחובל בידים ואם האש עברה והזיקה את האדם וחבלה בו ובעל האש קיבל עליו התראה על מנת כן אם הוא לוקה בשביל חובל בחבירו:

מאי כדון. מאי הוי עלה:

האש וכו'. וקאמר הש"ס דלענין זה הוי כהכשר נזקיו שלו וכחציו שאם חבל בחבירו מקבל עליו לשלם החמשה דברים כדין שאר חובל בחבירו ואינו לוקה:

זה הבור. דבמקצת נזק שהכשיר חייב בכולו כדתנא חפר בור ט' טפחים וכו' וכן הוא בתוספתא:

האחרון חייב. שהרי לא היה בו שיעור מיתה והוא השלים לשיעור:

ואחר הראשון לנזקין. שהרי הוא חפר תשעה ויש בו שיעור נזקין:

כיני מתניתא. כ"צ לגרוס בדברי רבי אחר שניהן לנזקין שאם הוזק בו השור ישלמו בין שניהן:

וסיידו וכיירו. שסדו בסיד ועשה בו איזה ציור וחיזוק:

שניהן חייבין. ובתוספתא גריס האחרון חייב וכן משמע לקמן:

יהא חייב. ואמאי הרי הראשון חפר בו עשרה:

בשאמר לו סוד וכו'. והילכך הוא קנה ושלו הוא והוא חייב עליו:

שמירת נזקין כשמירת קנין. דברים שקונים בהן לקנין מו"מ קונין ג"כ לענין שמירת נזקין שיהא חייב עליו:

א"ר סימון. אפילו תימא כשלא אמר לו לקנות ותיפתר בשחפר הראשון בחולות ולא היה בו חיזוק ולפיכך האחרון שסיידו וכיירו ועשה בו חיזוק הוא חייב:

דתני חפר וכו'. וזה סייעתא שאם היה במעשה הראשון כדי שיעור מיתה אז הוא ג"כ חייב:

כמה שיעורן. אבור בעלמא קאי ולפרש כמה יהא בעמקו ויהיה בו שיעור היזק:

לעומקו וכו'. צריך שיהא בו עומק שלשה וארכו ורחבו ארבעה טפחים ואז הוא שיעור היזק:

כמלואו של נופל. וקס"ד לפי ערך הבעל חי שנופל בו ויוכל ליזוק והיינו דקא מתמה ומהו מלואו של נופל א"כ נתת דבריך לשיעורין דלב"ח קטן די בחפירה כל שהוא ולגדול לפי גדלו:

אפילו תרנגול אפי' גמל. כלומר הכל אחד אם יש בו כדי ליזוק בעל חי קטן כמו תרנגול חייב גם על היזק גמל ומלואו של נופל דקאמר אם יש בו מלואו של איזה נופל דלפעמים אף הגמל יוכל ליזוק בו:

דתני הנכסין הללו וכו'. לא נמצא זה לא במתני' ולא בברייתא ולא דין בשום מקום והך נקנין אינו לשון קנין כדאמרינן בעלמא אלא ל' נמשכין ונקנין וה"פ דהש"ס מתמה על דקתני במתני' נכסים שאין בהן מעילה חייבין בנזק ואמאי הא עכ"פ קדשים הן. וזהו דפריך דתני נכסים הללו במתני' שאין בהן מעילה ושייך בהן תשלומי נזק והלא ניקנין ונמשכין הן עם נכסים שיש בהן מעילה וכלומר דמאי שנא נכסים שאין בהן מעילה והן קדשים קלים מנכסים שיש בהן מעילה והן קדשי קדשים סוף סוף תרווייהו קודש הן וקרי ביה רעהו ולא של הקדש. והיותר נכון דגרסי' עם נכסין שאין בהן מעילה וכלומר דתליא נמי הכי דנכסים הללו של נזקין נקנין לחיוב דוקא עם נכסים שאין בהן מעילה ותוספתא היא בריש פ"ק:

רב יהודה וכו'. כלומר דמתני' דשמעינן דמחייב קדשים קלים בנזק דר' יוסי הגלילי הוא דשמעינן ליה דס"ל קדשים קלין ממון בעלים הן:

דתניא ברייתא ומעלה וגו'. בספרא פ' ויקרא גבי שבועות פקדון כתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וגו':

להביא קדשים קלין. דכתיב בה' להביא אם הפקיד בהמ' קדשים קלים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואע"ג דבקדשים אין נשבעין עליהן כדאמרינן בשבועות בקדשים קלין נשבעין דקרי' בהו בה' וכחש בעמיתו וכחש:

להביא את השלמים. קדשים קלין דקאמר ר"י הגלילי בשלמים קאמר:

ומה ביניהון. דע"כ אבא יוסי דקאמר על הבכור בלבד לא לאפוקי שלמים אתא דהשתא בכור שקדוש מרחם ממונו הוא שלמים מיבעיא:

מאן דאמר שלמים כ"ש מעשר. דהמעשר נמי קרב שלמים אבל אין דינו כשאר שלמים שהן טעונין סמיכה ונסכי' ותנופה חזה ושוק משא"כ במעש' ואם שאר שלמים ממונו הוא כ"ש מעשר:

ומאן דאמר בכור הא מעשר לא. דלגבי בכור מעשר חמור הוא דבכור נמכר הוא תם חי ובעל מום חי ושחוט ומעשר איכו נמכר כלל כדתנן בפ"ק דמעשר שני:

רבי שמעון אומר וכו'. מילתיה דר"ש הוא בשבועות בפ' שבועת הדיינין דתנן התם ואלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים וכו' וההקדשות ר"ש אומר קדשים שחייבין באחריותן נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן ואיידי דדריש לה מהאי קרא דלעיל מייתי ליה הכא:

ר"ש אומר אחד קדשי קדשים וכו'. הש"ס מפרש לדברי ר"ש שאין חילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים לדידיה בהאי דינא:

קדשים שחייבין באחריותן. שאמר הרי עלי ואם מתו או נגנבו חייב באחריותן:

קורא אני בהן בעמיתו וכחש. הך קרא בשבועת הפקדון כתיב ודיניה ג"כ כשבועת הדיינין בזה דמיירי התם. וקאמר דאם הוא חייב באחריותן קורא אני בהן שפיר בעמיתו וכחש ונשבעין עליהן:

ושאינו חייב באחריותן. שאמר הרי זו:

קורא אני בהן בה' וכחש. כלומר ולא בעמיתו וכחש לפי שאינן שלו ואין נשבעין עליהן:

אחד קדשים כשירין ואחד קדשים פסולין. רב הונא מפרש לדברי ר"ש דהא דקאמר סתם דברים שחייבין באחריותן לומר שאין חילוק בין קדשים כשירין לקדשים פסולין בזה שהדבר תלוי אם הוא חייב באחריותן אבל בקדשים קלין ס"ל דלעולם קרינן בהו בעמיתו ואפילו אינו חייב באחריותן וכרבי יוסי הגלילי:

אפי' הן לה'. כלומר שהן קדשי קדשים ואפי' עכשיו פסולין הן מעיקרא כולו לה' קאי ואפילו הכי הואיל וחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש:

ולא בעמיתו וכחש. כלומר שאינו מקיים בהן בעמיתו וכחש ואין נשבעין עליהן:

שנגח לשור של עכו"ם. דרעהו כתיב ולא מנכסי הפקר אם נגח שור של הפקר לשורו וקדם אחר וזכה בו פטור:

חוץ מרשות המיוחדת וכו'. ומפרש הש"ס דה"ק חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור בה אבל נוהגין הן הנזקין ברשות הניזק והמזיק:

ושתק. ותו לא הוי תני ורשות הניזק והמזיק בתשלומין:

הייתי אומר אחד חצר וכו'. כלומר דודאי דיניהן שוה דבין בחצר של שניהן ובין בחצר שאינה של שניהן חייב בה על הנזק דלא ממעט התנא אלא המיוחדת למזיק לחוד משום דא"ל תורך ברשותי מאי בעי:

ולמה תנא. וא"כ למה לי תו למיתני רשות הניזק והמזיק בתשלומין כיון דלא ממעיט ליה חצר שאינה לשניהם:

אלא זה שומר חנם וכו'. הא דקתני רשות הניזק והמזיק בתשלומין בהכי איירי שמסרו לשורו לא' מן אלו הד' שומרים והוזק מן שורו של שומר ולהכי קרי ליה רשות הניזק והמזיק שהרי ברשותו מסרו לו וקבל עליו שמירתו וקמ"ל דמסתמא קבל עליו שמירת נזקיו ושמירת גופו ואם הוזק משורו חייב השומר בתשלומין כל א' מהן לפי דינו:

א"ר יוסי מכיון דתנא וכו'. ר' יוסי פליג על ר' ירמיה וס"ל כהך תנא דלקמיה דחצר שאינה לשניהן פטור ורשות הניזק והמזיק דקתני בדוקא קתני להוציא חצר שאינה לשניהן:

דכתיב מיטב שדהו. הך קרא בתשלומין הוא דכתיב ודריש לה הכי מדלא כתיב מיטב שדה ישלם ש"מ דאשדה דלעיל קאי שדהו של הניזק או אם היא חצר של שותפין שפיר נמי קרינן ביה שדהו שהרי יש לו חלק בה ולהוציא חצר שאינה לשניהן ואם הכניס שם פירותיו פטור בה על השן ורגל דלא קרינן ביה שדהו:

ומ"ד חייבת. דייק ליה מדכתיב ובער בשדה אחר מ"מ כלומר דעכ"פ שדה אחר קרינן ביה דלאו רה"ר היא:

ואנא דאייתיתה מהדא דתני ר' הושעיה. לפי שר' יוחנן סתם דבריו וקאמר חצר השותפין חייבת פירש ר' יסא דבריו ואמר אני למדתי במה הוא אומר חייבת וכחכמים דלקמן. וחסר כאן בבא דאין רשות לזה ולא לזה וכן חסר דברי חכמים וה"ג בתוספתא. ארבעה כללים היה רשב"א אומר בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולא למזיק חייב בנזק שלם למזיק ולא לניזק פטור מן הכל לזה ולזה כגון חצר השותפין והבקעה על השן ועל הרגל פטור על נגיחה ועל נגיפה ועל נשיכה ורביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק כל מקום שאין רשות לא לזה ולא לזה כגון חצר שאינה של שניהן על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נ"ש ותם משלם ח"נ ר"א ור"ש אומרים ר' טרפון היה אומר על הכל משלם נ"ש וחכמים אומרים על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נ"ש ותם משלם ח"נ. ע"כ בתוספתא. והשתא היינו דקאמר ר' יסא שלמד מהאי ברייתא במאי קאמר ר' יוחנן חצר השותפין חייבת על השן ורגל. הוא דקאמר וזהו כחכמים דר' טרפון דודאי הא דמחייב ר' טרפון על הכל בחצר הניזק הוא וכן בחצר השותפין דהוי כחצר הניזק אם היא מיוחדת לשניהן לפירות אלא דר' טרפון מחייב בה אפילו על הקרן דס"ל משונה קרן בחצר הניזק נ"ש משלם ועלה קאמרי חכמים דעל השן ורגל הוי כחצר הניזק ונ"ש משלם ועל הקרן לעולם הוא שוה דבכל מקום תם משלם ת"נ ומועד נזק שלם:

והכל מודים. ר' טרפון וחכמים דלא פליגי אלא בקרן ובחצר הניזק וכן בחצר השותפין אבל בקעה ורה"ר וכיוצא בה שאינה של שניהם הכל מודי' דעל השן ורגל פטור ודלא כרשב"א משום ר' מאיר:

ועל הנגיחה וכו'. אפילו לר"ט תם משלם ח"נ ומועד משלם נזק שלם מן העליה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף