ספר המקנה/קידושין/לג/א
אם כן נכתוב רחמנ' מפני שיבה תקום והדרת וכו'. הקשה הריטב"א ז"ל הא מצינו בכמה דוכתי' בכה"ג גבי נשך ומרבית וגבי נבילה לגר דרשינן נמי הכי ולא פריך הכי ע"ש ונרא' משום דקשה ליה לריה"ג דלית ליה סברת ת"ק לאסמוכי זקן לויראת ומזה הכריח דמיירי בתרי גברא קשה דהא אכתי לא מתרצי אף לדידי' דהו"ל למכתב מפני שיבה או זקן תקום והדרת ונראה די"ל דקמ"ל קרא דחכם או זקן צריכין לעמוד זה מפני זה והיינו דאע"ג דאין זקן צריך לקום מפני זקן שכמותו היינו משום דהוא אינו בכלל העש' דמפני שיבה תקו' כיון שהוא ג"כ שיבה וכן מה"ט א"צ לקום חכם מפני חכם אבל זקן מפני חכם או איפכ' כיון דכל א' כתיב בעשה בפ"ע ממילא נכלל החכם בעשה דמפני שיבה תקום וכן השיבה בעשה דתקום והדרת פני זקן אם כן יש לומ' אי הוי כתיב כולו בחד עשה לא הוי ידעינן זה דאז לא הוי קאי העשה אלא על שאר העם ובזה יש להבין קצת מ"ש רש"י ז"ל לעיל דריה"ג סבירא ליה כת"ק בזקן אשמאי וכתב מדקפיד אחכמה אמרינן נמי שיבה לאו זקן אשמאי ע"ש.
ולכאורה אינו מובן דמה זה ענין זה לזה ולפמ"ש יש להבין קצת דכיון דמוכח מדלא כתיב שיבה או זקן לאשמועינן דצריכין לקום זה מפני זה אם כן כיון דחזינן דצוותה התורה לקום מפני ילד חכם מפני כבוד התורה ממילא אין ראוי' לומר שיהי' מצות עשה שיבזה החכם תורתו לקום מפני זקן אשמאי כדאמר רב נחמן כמה נחמן איכא בשוקא וע"כ דשיבה היינו חכם קצת וצוות' התור' שיקום זקן שהוא חכם קצת בפני חכם מופלג ממנו מפני מעלות חכמתו וכן החכם מופלג מפני הזקן שהוא חכם קצת אף על פי שאינו חכם כמותו וזה דלא כמשמע מדברי התוספות לעיל בד"ה מאי שנא וכו' דכתבו אבל אם היה שווין בחכמה היניק והזקן צריך שיעמוד היניק בפני החכם וכו' ע"ש ולפמ"ש גדולה מזו אפי' היניק מופלג ממנו צריך שיעמוד בפני הזקן ולפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל דהיינו דקאמר ות"ק מאי טעמא לא אמר כריה"ג אע"ג דלעיל מקשה איפכא ור' יוסי מ"ט לא אמר כת"ק משמע דיותר הסברא כת"ק לאוקמי בחד גברא אלא משום דבתר דמשני א"כ נכתב רחמנא שיבה וזקן דצריך לדחוקי לת"ק משום לאסמוכי' זקן לויראת שפיר מקשה דיותר הו"ל למימר לת"ק כריה"ג וע"ז משני דס"ל לת"ק דאפי' אי נימא כריה"ג דמיירי בתרי גברא אכתי הול"ל שיבה או זקן וא"נ דכוונת התורה כדי שיהיה קאי עשה דשיבה גם על זקן ועשה דזקן קאי על שיבה הו"ל למכתב תקום והדרת בכל א' דאז הוי שייך לומר כן אבל כיון דכתיב חד תקום והדרת ע"כ מיירי התורה בשאר העם כמו בנשך ומרבית ואינך דקאי שתי אזהרות על אדם א' ולא נרמז בעשה זו לא על השיבה ולא על הזקן וא"כ ע"כ צ"ל משום דלאסמוכי לויראת וממילא דקיימי ת"ק במילתא דמסתבר טפי לאוקמ' בחד גברא.
ולפ"ז יש להבין מה שהוסיף ר"י דאי אפשר לפרש דאיסי בן יהודה מוסיף אפי' זקן ארמאי משום דקשה מדרבי יוחנן לקמן וכבר הקשינו לעיל דיש לדחות דילמא שאני רבי יוחנן דהוי חכם ולפי מה שכתבתי בשיטת רש"י ז"ל י"ל דלאיסי בן יהודא כיון דמוקי נמי בתרי גברא על כרחך סבירא ליה כרבי יוסי בהא דהא דלא כתיב שיבה או זקן לאשמועינן דצריך השיבה לקום מפני הזקן והזקן מפני השיבה ואי ס"ד דשיבה אפי' ארמאי במשמע אם כן מוכח מקרא דצריך אפי' החכם לעמוד מפני סבא ארמאי ושפיר מקשה מדרבי יוחנן נמצא מבואר שיטת רש"י ז"ל ודו"ק:
ולפ"ז היה נפק' מינה לדינא דצריך חכם לעמוד אפי' מפני זקן ע"ה דהא קיי"ל כאיסי בן יהודא וזה לא כדעת הרמב"ם וטוש"ע דילד חכם א"צ לקום מלא קומתו אפילו בפני זקן שהוא חכם קצת כיון שהוא מופלג ממנו והוא כדעת התוספות שכתבנו לעיל דוק' בשווין צריך לעמוד מפני זקן והנה לפי' רש"י ז"ל היה נראה דאין צריך לומר דלרבי יוסי הגלילי אין צריך ע"ה לעמוד בפני זקן אשמאי דהוא נגד הסברא כמ"ש לעיל דכיון דאפי' חכם מופלג צרי' לעמוד מפני זקן שאינו חכם כמותו וע"כ הוא מצד מעלות הזקנה והיה אפשר לדחוקי לפירש"י ז"ל דבאמת הדין הוא כן לרבי יוסי הגלילי דמהא גופא ילפינן כיון דמעלות הזקנה מהני גבי שני חכמים ה"ה ע"ה מפני ע"ה זקן אלא דקרא לא מיירי בהכי דאם כן הוי משמע לפמ"ש דשיבה וזקן צריכין לעמוד זה מפני זה דחכם צריך לעמוד מפני עם הארץ זקן וזה אינו בדין לרבי יוסי הגלילי כנ"ל אבל איסי בן יהודא דסביר' ליה דכל שיבה במשמע סבירא ליה דאפילו חכם צריך לעמוד מפני ע"ה זקן כנ"ל אך נראה דעת הרמב"ם וש"ע הוא איפכ' דס"ל דכל מה דס"ל לת"ק דזקן הוא לאסמוכי לויראת ודיוקא מדלא כתיב תקום והדרת שני פעמים משמע דאין חכם וזקן צריכין לעמוד זה מפני זה כל זה סבירא ליה נמי לאיסי בן יהודא והא דלא קאמר כת"ק דמיירי בחד גברא כדמקשי הש"ס בתחילה על רבי יוסי הגלילי מ"ט לא אמר כת"ק היינו משום דאמר איסי בן יהודא דשיבה כל שיבה במשמע וס"ל דא"א להוצי' לשון הסיפא מפשטי' ואם כן זקן דילפינן מזקני עדה דמיירי בחכם ע"כ קרא מיירי בתרי גברא וממילא ס"ל דהא דלא כתיב שיבה או זקן היינו משום לאסמוכי זקן לויראת וממילא דא"צ שיקומו זקן ושיבה זה מפני זה מדלא כתיב שני פעמים והדרת נמצא לפ"ז רבי יוסי הגלילי ס"ל דצריך לעמוד מפני זקן אפי' הוא חכם יותר ממנו וכן ע"ה צריך לעמוד מפני זקן אשמאי מצד מעלות הזקנה אף על גב דאין זה שיבה דקרא מדהוצרכ' התורה שיעמוד החכם בפניו מ"מ ממילא כיון שמצינו מעלות הזקנה גבי חכם ה"ה גבי ע"ה כנ"ל ולאיסי דס"ל בכל מילי כת"ק אלא דהכריח דמיירי בתרי גברא משום כל שיבה במשמע ממיל' דאין זקן ושיבה צריכין לעמוד זה מפני זה והיינו דאיכא בינייהו בין ריה"ג לאיסי דלאיסי אין צריכין לקום זה מפני זה נמצא דאתי שפיר פלוגתייהו אפי' אי נימא דאיסי מודה בסבא ארמאי מיהו אין הכרח דאפשר לומר דלאיסי אפילו סבא ארמאי בכלל מדקאמר כל שיבה במשמע ואפ"ה לא קשה מדרבי יוחנן כיון דכתבנו דלאיסי אין צריכין שיבה וזקן לעמוד זה מפני זה ממילא דלא הוי צריך ר' יוחנן לעמוד ולפ"ז אתי שפיר פסק הרמב"ם ז"ל וש"ע כיון דקיי"ל כאיסי אין צריך חכם ילד שהוא מופלג מן הזקן לעמוד בפניו כדסבירא ליה לאיסי כנ"ל ודו"ק:
ברש"י ד"ה יכול יהדרנו וכו' כדכתיב לא תהדר פני גדול וכו'. יראה פירושו דלכאורה קשה איך ס"ד יהדרנו בממון דהא וודאי אביו יותר חמור מזקן שהרי הוקש כבודם לכבוד המקום ועונש מיתה על המראתם וקי"ל לעיל כמ"ד כיבוד אב משל אב מהיכא תיתי נימא דכיבוד הזקן יהי' בממון יותר מן האב ואע"ג דפריך לעיל דף ל"ב מברייתא מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ומשני נפקא מינה לביטול מלאכה מ"מ הכא ליכא למימר דס"ד יהדרנו בביטול מלאכה דהא קאמר בהדי' מה הידור שאון בו ביטול מלאכ' ואי הוי משכחת גבי הידור ביטול מלאכה לא הוי משני מידי ונראה דמזה ראי' למ"ש דהא דקאמר לעיל עד היכן כיבוד אב שיזרוק ארנקי לים ולא יכלימנו היינו אפי' למ"ד משל אב והכיס של בנו אפ"ה לא יכלימנו משום לצער את אביו חמיר טפי כמ"ש לעיל בדעת הרמב"ם ז"ל א"כ היינו דהוי ס"ד דגם בזקן שמשליך כיסו לים אפ"ה לא יכלימנו כדי שלא לצער אותו והיינו דפי' רש"י כדכתיב לא תהדר פני גדול כדאמרי' בסנהדרי' שלא יאמ' כיון דאד' גדול הוא לא אכלימהו אלמא דשייך הידור בממון לענין כלימה והזהירה התורה עליו שלא להדר אותו בדין וה"נ הוא שצוותה התורה להדרו בממון שלא יכלימוהו וק"ל:
אמר ר"י מפניהם עומדים וכו'. וכתב מהרש"א ז"ל דהטעם הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דדוקא מצוה זו כיון שסגני כהונה והפחות הלכו נגדם איכא כבוד צבור והרע"ב במס' בכורי' כתב דה"ה בכל מצוה. ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה ומפני נושאי התינוק לברית מילה ע"ש ומשמעות הלשון חביבה מצוה בשעתה משמע כדבריו ז"ל וכן משמע מדברי ר' יוחנן דאמר מפניהם עומדין דדייק לישנא דמתני' דאף שיצאו כנגדם סגני כהונה והפחות כדקתני שם ברישא דמתני' ומסתמא הי' ת"ח ואפ"ה דייק מתני' שלא קמו בעלי האומנות אלא מפני מביאי ביכורים עצמן ולא מפני סגני' והפחות והיינו דקאמר רבי יוחנן בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה.
ונראה עוד דסמך ר' יוחנן דבריו אברייתא דשמעתין משום דאי לאו הכי הוי מצי למימר דלא משום חביבותא הוא דמצוה דעדיפא הוא אלא משום דת"ח יכול למחול על כבודו כדמשמע לעיל גבי רבנן דלא קמו מקמי רבא כיון שמחל על כבודו ומסתמא מחלו לבעלי האומנות שלא יפסידו וכ"ש אם הם נשכרין אצל אחרים וכיון דאמרינן דיכול למחול מטעם דאורייתא דילי' הוא משא"כ בעוסקים במצוה י"ל דאינם יכולין לימחול על כבודם דהמצוה דלאו דידהו הוא אבל מדקאמר בברייתא דמצד הדין אינו מחייב לקום במקום שיש חסרון כיס שפיר יליף ר"י חביבה מצוה בשעתא ודוק:
שם. אתא אמר לי' לאבוהו כו'. משמע דלאו מדין ת"ח קאמר אלא משום דהוה רבו וכדאמר לקמן דרבו שאינו מובהק דינו כדין ת"ח אע"פ שהוא שוה עמו בחכמה וליכא למימר דהכא צריך לעמוד לפניו כמלא עיניו כדין רבו מובהק דהא בברייתא דלעיל יליף דקימה בפני ת"ח בתוך ד"א ולא כמלא עיניו משום דבעינן קימה שיש בו הידור ומהאי טעמא גופא יליף שאינו עומד לפניו בבית המרחץ משום דבעינן קימה שיש בו הידור. א"כ אי נימא דהכא כמלא עיניו שאין בו הידור כפי' רש"י ז"ל לעיל אין קושי' נמי מבית המרחץ דילמא רבו מובהק שאני דלא בעינן קימה שיש בו הידור אע"כ צ"ל דהכא כיון דהוי רבו שאינו מובהק דינו כדין ת"ח אחר שהוא מופלג ממנו וכענין שאמרו בסוף פרק אלו מציאות ת"ח שבבבל עומדים זה מפני זה וק"ל:
בגמרא ה"נ מסתברא וכו' דהא אמר רבה בר בר חנא וכו'. משמע מזה דהא דקאמר בבתי גוואי היינו בית הפנימי של בית המרחץ אבל בית האמצעי שמותר להרהר מחוייב לקום דאל"ה לא שייך ה"נ מסתברא. שוב ראיתי בש"ך שכתב זה מצד הסברא שבבית האמצעי צריך לקום כיון שיש בו שאלת שלום ולפמ"ש משמעות הסוגיא הוא כן וק"ל:
שם אמר אביי לא אמרן וכו'. צ"ע מנא לי' דין זה ואין לומר דילפינן מהא דקאמר לקמן גבי משה והביטו אחרי משה שצריך לקום עד שיתכסה מעיניו וכ"ש שצריך לקום משרואה אותו דהא גבי אב"ד אמר לקמן דצריך לקום משרואה אותו ואין צריך לעמוד עד שיתכסה אך ז"א דמשה שאני דהוי נשיא כדאמר לקמן וכן משמע לעיל גבי אביו דצריך לקום משרוא' אותו כדאי' בדף ל"א גבי רב יוסף כד הוי שמע קל כרעי דאמו וכו' וצ"ל דהוא מצד הסברא כיון דחייב במורא רבו ובמורא אביו צריך לקום כמלא עיניו ועיין מ"ש לקמן די"ל דנפקא מקרא דוטוב לא יהי' וגו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |