ספר המקנה/קידושין/לב/ב
הכא תורה דילי' הוא וכו'. נראה דדבר זה מוכרח דהא אמרינן לקמן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכ"ש כבוד המקום דעדיפ' טוב' דכולם חייבין בכבודו אלא ע"כ משום דכ"ע דילי' הוא משא"כ במלך בשר ודם שאין המלוכה שלו כמו שיבואר לקמן ובזה יש להבין הפסוק בסדר משפטים בפ' שלח הנה אנכי שולח לפניך מלאך וגו' השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ר"ל שכבודו הוא כבוד שמי אשר בקרבו ר"ל שהוא אינו יכול לימחל על כבודו מפני שהכבוד אינו שלו שהוא כבוד שמי אשר בקרבו ובחידושי תורה הארכתי בזה ובזה מובן פי' הפסוק בסדר שלח שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה ועננך עומד עליהם וגו' ר"ל שלא יחשבו מצרים שחטאו נגדו דהא הי' לו לימחול על כבודו כיון ששמעו כי אתה ה' בעצמך שוכן בקרבם ועננך עומד עליהם וע"כ הטעם משום דהשי"ת יכול לימחול על כבודו ונראה הא דלא הביא ראי' ממה דאית' במכילת' והביאו רש"י ז"ל בפ' יתרו בפסוק ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם ומשה היכן הלך אלא שהיה עומד ומשמש עליהם אף על גב דמשה היה רבם של כל ישראל אלמא דיכול לימחול על כבודו ואפשר דגבי משה וודאי אוריית' דילי' הוא שהרי הקב"ה נתנו למשה במתנה כמ"ש חז"ל ואין ללמוד מזה ועיין מה שכתבתי לקמן בזה וק"ל:
שם. מה זה יהושיע אנו יושבין וכו'. לכאורה היה נראה הא דלא אמר רבי יהושע מיד כשלא רצה רבי אליעזר לקבל מרבן גמליאל משום דהוי סבר דסבירא ליה לרבי אליעזר דהאיסור הוא על המקבל ובזה וודאי אין תשובה מן המלאכים שקבלו מאברהם כיון שהם ידעו בעצמם שהם מלאכים אבל כששמעו מרבי אליעזר שהקפיד על שימוש רבן גמליאל משמע דהאיסור הוא על המוחל שפיר הביא לו ראי' מאברהם וכן רבי צדוק לא הקשה לרבי אליעזר מהאי טעמא משום דאין דבריו נמי הכרח אלא על המוחל לבד וק"ל:
שם. הקב"ה מעלה נשיאים ומוריד מטר ועורך שולחן וכו'. נראה דהאריך בלשונו משום דאיתא בריש מסכת תענית דמפתח של מטר הוא ביד הקב"ה בעצמו ואינו מוסר לשליח ומזה עיקר הוכחתו שהקב"ה מוחל על כבודו וכי היכא דלא נימא דכל העולם כולו שאני לכך קאמר ועורך שולחן לפני כל אחד כמו שאמרו חז"ל מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל רבי' הרי דמוכח דאפי' בשביל יחיד מוחל על כבודו ובזה מיושב שלא הביא ראי' מקרא דאמר לעיל וה' הולך לפניהם יומם משום דהוי מצי למימר דבשביל כל ישראל שאני וק"ל:
שם. מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכו'. כבר כתבנו לעיל הטעם משום דאין המלכות שלו ואינו יכול למחול כבוד מלכות שמים אשר בקרבו וכן כתב המהרש"א ז"ל ובזה נראה דיש ליתן טעם מה שתיקנו חז"ל ברואה מלך ישראל לברך שחלק מכבודו ובמלך עכו"ם שנתן מכבודו משום דמלך ישראל אין המלכות שלו אלא של הקב"ה והוא יש לו חלק בו משא"כ במלך עכו"ם שאין בזה כבוד להקב"ה אלא לו בלבד לכך מברך שנתן ובזה נראה דנכון הא דאמר בזבחים דף ק"ב לעולם יהא אימת מלכות עליך דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי משמע דאפי' במלכות עכו"ם צריך שתהא אימתו עליו ואפ"ה איתא בריש ע"ז גבי אנטנינוס שמחל על כבודו וגחין קמי דרבי היינו משום דמלך עכו"ם ודאי דיכול למחול על כבודו שהכבוד שלו אלא דלכאורה קשה מה דאמר בזבחים שם דמשה רבי' ע"ה היה לו דין מלך א"כ קשה ממכילתא דפ' יתרו שהיה משה עומד ומשמש עליהם ונראה דהא דבמלך אין כבודו מחול מייתי מקרא דשום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך כדפי' רש"י ז"ל בכתובות דלשון שום תשים משמע שימות הרבה ונראה לפרש דבריו ז"ל דמשמעות שום תשים משמע שבכל עת ישים עליך מלך ולא מתקיים זה אלא שיהיה לו בכל שעה אימת מלכות א"כ לא דמי לאביו או רבו דאף שמצוה להיות אימתן עליו היינו ביש לו אב או רב אבל אינו מחוייב להיות לו רב ולכך כשמחל על כבודו הו"ל כאין לו רב משא"כ במלך שמחויב לקבל עליו מלך נמצא כשמוחל על כבודו הרי באותו שעה אינו מקיים מצות שימת מלך עליו לכך אין כבודו מחול. וממילא מתורץ מהך דמשה שלא נצטוו במצות שום תשים עליך מלך עד שנכנסו לארץ וק"ל:
שם. ר' יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה וכו'. לכאורה לפי מאי דמפרש הש"ס פלוגתייהו אי מיירי קרא בחד או בתרי אפי' אי הוי ר"י הגלילי יליף זקן מזקני העדה כת"ק מצי לפרש קרא בתרי דמדשבק ריה"ג ילפות' דיליף ת"ק מקרא דאספה לי שבעים איש משמע להדיא דאי לאו דרשה דזה קנה חכמה אין לשון זקן יוצא מידי פשוט' שהוא זקן בשני' ואף דיליף מקרא דאספה ליה שבעים איש מזקני ישראל דבעינן חכמים מ"מ בעינן נמי שיהא זקן בשני' ובזה מובן לשון הרא"ש ז"ל מה שהקשה דלת"ק ל"ל שיבה דהיינו משום דלפי מ"ש מוכח דלת"ק זקן משמע זקן וחכם והוצרך לדחוק דה"א זקן זקני השוק ע"ש והיינו דפשיטא ליה לת"ק דיליף מקרא דאספה לי משמע נמי זקן בשני' ולא הוי איצטרך שיבה כלל ואין להקשות לפ"ז הא דקאמר הש"ס לריה"ג דאי ס"ד כדקאמר ת"ק נכתוב רחמנא מפני שיבה וזקן תקום והדרת ולא קאמר נכתוב רחמנא זקן לחוד דמשמע לת"ק זקן וחכם ז"א דהש"ס בעי לשנוי אליבא דריה"ג עצמו דמשמע ליה זקן זה שקנה חכמה דהיינו חכם לבד מנ"ל למידרש דקרא מיירי בתרתי דלא כסברות ת"ק וע"ז הוצרך לשנוי' דאפי' למאי דמשמע לי' לריה"ג זקן הוא חכם לבד אכתי הו"ל למכתב מפני שיבה וזקן ולכאורה היה נראה ליישב קושית הרא"ש ז"ל דהא מקשה הרשב"א ז"ל על הא דמשני הש"ס לת"ק משום דבעי למסמיך זקן לויראת דאכתי הו"ל למכתב תקום והדרת פני שיבה וזקן ויראת וגו' ותירץ דאי לאו דפסק' קרא באמצע לא הוי ידעינן הך דרשה דסמוכים. ולפ"ז אי לא הוי כתיב שיבה כלל כ"ש דלא הוי ידעינן למדריש סמוכין לכך הוצרך התורה למכתב שיבה בתחילת הפסו' כדי למידרש סמוכין אך לפ"ז לא הוי א"ש ז"ש רש"י ז"ל בד"ה אי ס"ד וכו'. דליכא למימר דרבי יוסי אזקן אשמאי נמי פליג א"כ היינו איסי בן יהודה ולפמ"ש היה אפשר לומר דריה"ג ס"ל בהא כאיסי בן יהודה דאפי' זקן אשמאי ואפ"ה איכא בינייהו דאיסי בן יהודא מפרש זקן כמו ת"ק דהיינו זקן ממש כפשט' ואפי' זקני שוק ולא יליף מזקני עדה והא דאיצטרך זקן אע"ג דכבר כתיב שיבה היינו לאסמוכי לויראת אבל יניק וחכים לא. אך נראה דס"ל לרש"י ז"ל ותוס' ז"ל דדוחק הוא לפרש אליבא דת"ק דהא דאיצטרך שיבה היינו לאורוי' סמיכת דויראת כנ"ל דא"כ הו"ל למכתב זקן גם ברישא דקרא וממילא הוי ידעינן מיתורא דזקן דאתי לאסמוכי לויראת וע"כ צ"ל לת"ק דהא דאיצטרך שיבה היינו כא"ש הרא"ש ז"ל דלא נימא זקן זקני השוק וממילא גם לאיסי ליכא למימר דלא איצטרך זקן אלא משום לאסמוכי דא"כ הו"ל למכתב שיבה גם בסיפא דקרא ודו"ק:
בתו' ד"ה מאי שנא וכו' ולא קאמר משום דאיסי וכו'. לכאורה יש לדקדק דמנא להו דלאיסי אפי' חכם צריך לעמוד אפי' מפני זקן אשמאי דהא משמע מדבריהם בסוף הדיבור דדוקא חכם צריך לעמוד מפני זקן וחכם משמע דאי הוי מופלג בחכמה א"צ שיעמוד מפני הזקן שאינו מופלג בחכמה וכ"ש דאיכ' למימר דרבי יוחנן שהיה מופלג בחכמה לא היה צריך לעמוד בפני זקן ארמאי והיינו דרב נחמן ששלח גוזאי ולא בעצמו משום כבוד התורה כדאית' לקמן והיינו משום דסביר' ליה דחכם פטור לכך שלח עבדיו שהם חייבין וצ"ל דסביר' ליה דאי נימא דסביר' ליה לאיסי דאפי' סבא ארמאי אין לך הבדל גדול יותר ממה שהבדיל הקב"ה בין ישראל לעמי' אם כן אי נימא דחייב התורה לישראל לעמוד מפני סבא ארמאי תו אין שייך לחלק בין חכם או אינו חכם ועמ"ש לקמן בזה וק"ל:
בא"ד. ונראה לר"י דוודאי יניק וחכים צריך שיהא מופלג. וכתב המהרש"א ז"ל יש לדקדק דמי הכריח להו לפרש דיניק וחכים היינו מופלג דאפי' זקן דקרא לאו היינו מופלג מ"מ איצטרך למיכתב תרווייהו להשמיענו דיניק וחכים צריך לעמוד מפני הזקן ויש ליישב דקרא לא משמע להשמיענו להקדים אלא דממילא משתמע וכו' ע"ש וקשה לפי דבריו ז"ל מאי בעי התוס' בזה להשמיענו דין יניק דחכים צריך לעמוד מפני זקן וחכם מה שאין צורך בתירוצם ותו דמנא להו דין זה דאדרבא סברא הוא איפכא מדס"ל לריה"ג כת"ק דבפני זקן ע"ה א"צ לעמוד משמע דאפילו ע"ה ילד א"צ לעמוד בפני ע"ה זקן אלמא דמעלות הזקנה לחוד אינו כלום אלא כשהוא חכם ג"כ וא"כ למה חכם חבירו שהוא חכם ג"כ יצטרך לעמוד מפני חכם שכמותו מטעם הזקנה לבד.
אך הנראה לענ"ד לפרש דבריהם ז"ל בפשיטות דע"כ האי חכם מופלג שכתבו אינו חכם מופלג בדורו דחכם מופלג בדורו דינו כמו רבו שצריך לקום מפניו כמלא עיניו וע"כ אין זה זקן דקרא דהא בקרא כתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור דילפינן מיניה דהיינו בתוך ד' אמותיו וע"כ דלא מיירי במופלג בדורו וא"כ מה שיעור יש להפלגה זו אלא הפשוט הוא דכל שהוא מופלג ממנו בתורה נקרא נגד הקטן ממנו מופלג בחכמה נמצא דכל אדם שהוא גדול ממנו בחכמה הוא בכלל זקן דקרא ולפ"ז כיון דרבי יוסי נמי ס"ל דשיבה נמי בעי' חכם ע"כ א"א לפרש מפני שיבה תקום אלא בחכם כמותו דאי בע"ה או אפי' חכם שקטן ממנו בחכמה מזקן נפקא ולא משכחת מפני שיבה אלא בחכם כמותו שצריך לעמוד מפני הזקנה ודברי התוס' מבוארין דקרא מפני שיבה היינו בחכם כמותו ואין כאן מקום קושי' כלל וממילא דא"ש דחף לפמ"ש לעיל דמצד הסברא אין חכם ילד צריך לעמוד מפני חכם שכמותו אף שהוא זקן כמו שאין ע"ה ילד צריך לעמוד מפני ע"ה זקן מ"מ הכי מוכרח מקרא דאל"כ לא משכחת מפני שיבה תקום.
אך ראיתי בש"ך בי"ד סימן רמ"ד ס"ק ב' שפי' דברי התוס' דבעי' שיהא מופלג בחכמה יותר משאר העם אבל אם אינו מופלג בחכמה יותר משאר העם אף שהוא מופלג בחכמה יותר ממנו א"צ לקום מפניו.
ונראה דזה שיטת המהרש"א ז"ל אך לענ"ד קשה טובא דהא ודאי אין לפרש דברי ת"ק דיליף זקן מזקני העדה דבעי שיהא חכם מופלג יותר משאר העם הא בלא"ה א"צ לקום מפניו דא"כ אכתי קשה דהו"ל למימר איכא בינייהו בין ת"ק לריה"ג זקן שהוא קצת חכם ואינו מופלג משאר העם דלת"ק א"צ לקום מפניו ולריה"ג צריך לקום מפניו דאי מיירי קרא בשיבה שהוא מופלג בחכמה בל"ז צריך לקום מפניו מטעם זקן אע"כ צ"ל דלת"ק דיליף מזקני העדה כל שאין ע"ה גמור צריך לקום מפניו וכמ"ש התוס' דלא בעינן סמוכין כי התם ודוק' ריה"ג דיליף זה מזקן שקנה חכמ' בעינן שיהא מופלג משאר העם א"כ קשה מ"ש רש"י והר"ן ז"ל דא"כ היינו איסי הא יש לומר דאיסי מפרש זקן כמו ת"ק ואפילו חכם קצת צריך לקום מפניו ולא פליג על ת"ק אלא מלשון שיבה וא"כ שפיר איכא בין איסי לריה"ג דלריה"ג בעי' דוקא שיהא מופלג ולאיסי אפי' יניק וחכים שאין מופלג צריך לקום מפניו ולפמ"ש לעיל דלת"ק אף דיליף מזקני העדה מ"מ לא נפיק לשון זקן ממשמעות' שהוא ג"כ זקן בשנים יש ליישב דאי אפשר לומר דאיסי מפרש זקן כת"ק דא"כ תיפוק לי' מטע' שהוא שיבה וע"כ צ"ל דמפורש זקן כריב"י ושפיר כתבו דמאי בינייהו וכל זה לשיטת רש"י ז"ל ותוספות ז"ל אבל לולי דבריהם נראה דא"צ לזה כמו שיבואר לקמן בסוגי' ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |