מראה הפנים/סנהדרין/א/ב

מראה הפנים סנהדרין א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סמיכת הזקנים. כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' סנהדרין הל י"א נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להם לדון דיני קנסות ויש להם לסמוך לאחרים א"כ למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כלן ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי ב"ד והדבר צריך הכרע. ובתשובת הרלב"ח יש דעות מחולקות בזה כתוב באורך בקונטרס הסמיכה על מעשה שנעשה בענין זה:

רבי יהודה אומר בחמשה. בפ' עגלה ערופה בהאי תלמודא הל' א' וכן הכא לקמן בגמרא אמר רבי נראין דברי ר"ש בסמיכה ודברי ר' יהודה בעריפה וכן פסק הרמב"ם ז"ל להלכה דאף דרבי נראין קאמר במקום שאין חולק נגדו נראין הלכה היא וזה אחד מכללי הש"ס:

רבי אבהו בעי וכו'. דברי ר' אבהו אזלי בטעמיה דרבא דף י' ע"א דאמר מלקות במקום מיתה עומדת וכפי' הי"מ שהביאו התוס' שם דזימנין מתים ע"י מלקות וע"ש שהקשו על פי' זה לפי הסוגיא דהתם ואין נ"מ לדינא דהלכה כת"ק וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מסנהדרין:

בר קפרא שמע כלהון מהדא. הכי פליגי התם ומשמע שם דתפסי לעיקר לטעמיה דריב"ל דתני ר' יוסף הני ג' וה' וז' וכו' וא"ל אביי עד האידנא מ"ט לא פריש לן מר הכי וכו' ומשום דהני קראי מישתעו בסנהדרי גדולה כדכתבו התוס' בשם ר"ת ומייתי ראיה מהכא ועיבור שנה ע"י זקנים מסנהדרי גדולה היא ורמזו בזה שיהו נצולין מעונש ולהגן עליהם כשמתאספין לעיבור שנה:

ומה אלדד ומידד. משום דכתיב בהו וישארו שני אנשים במחנה וגו' והמה בכתובים וגו' שהיו מבוררים לסנהדרין כדפי' רש"י ז"ל בחומש ונקט רבן גמליאל להו לומר שבודאי גם אתה מבורר היית ולא נכנסת שלא ברשות וכדאמר התם להאי עובדא ולא שמואל הקטן הוה:

סנהדרין שראו את ההורג וכו'. פלוגתא דר' טרפון ור"ע היא בבבלי פ' החובל דף צ"ו ע"ב ומשמע מסוגיא דהכא דמדמי להו לגמרי לעדות החדש דקאמר כשם שחלוקין כאן כך חולקין בעדות החדש. והתוספו' בפרק ראוהו ב"ד ובכמה מקומות כתבו דיש ג' חילוקים בעד אינו נעשה דיין בעדות החדש דוקא עד המעיד אבל עד הרואה נעשה דיין ובדיני נפשות אפי' עד הרואה אינו נעשה דיין ובמידי דרבנן כגון קיום שטרות עד נעשה דיין אבל אין דעת הרמב"ם ז"ל כן שהרי כתב בפ"ה מהל' עדות הל' ח' כל עד שהעיד בדיני נפשות אינו מורה בדין זה הנהרג. ומשמע עד הרואה נעשה הוא דיין אף בדיני נפשות וכמ"ש הכ"מ שם שפסק כר"ט וקצת ראיה יש מכאן דמדמי לה לעדות החדש ובעדות החדש מוכח להדיא ממתני' דר"ה דעד הרואה נעשה דיין. ועיין לקמן פ"ג הלכה ט' ד"ה ומנין שלא יהו העדים קרובים מ"ש שם:

ושרא רב הונא גרמיה מן ההוא דינא. בהגהמי"י פרק כ"ד דסנהדרין כתב בשם הר"מ ז"ל ללמוד מכאן דאם הנתבע בירר דיין היודע עדות לתובע ואין עד נעשה דיין דוחקין אותו לברור דיין אחר כי הוא צריך להעיד כדכתיב אם לא יגיד עכ"ל והביאו הב"י סי' י"ג ולמדנו ג"כ מכאן שאף לאחר שישב בדין להיות דיין מסלק עצמו כדי להעיד:

לעיבור החדש מתחילין מן הגדול לעיבור השנה מתחילין מן הצד. כ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות קידוש החדש:

ריש לקיש אקדמון ליה חד סב וכו'. ועובדא דר"ל התם בפרק זה בורר דף כ"ו ע"א קצת בענין אחר:

דאמר ר' לעזר והיתה ידי על הנביאים. הכתוב נדרש על הראשון ראשון במעלה לא מיבעיא שבסוד עמי לא יהיו אלא גם בכתב בית ישראל לא יכתבו ואפי' על אדמת ישראל לא יבואו ור"א כד סלק וכו' אמר על ראשון ראשון לפי ההדר וכמה שזכה:

על שלשה סימנין מעברין. תוספתא היא בפ"ב וגריס שם כגי' דהכא רשב"ג אומר אף על התקופה ומשמע דעל שמחון קאי אבל בבבלי ל"ג אף ואיבעיא להו וכו'. והרמב"ם ז"ל דפסק בפ"ד שם דעל התקופה בלחוד מעברין משום דסוגית הש"ס דלקמן מוכחא הכי א"ר יהודה אמר שמואל וכו' וכדאמרי' בר"ה דף כ"א שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזות דמשכת תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה ורבא קיבלה מיניה ובתראה הוא ועיין לקמן:

אין מעברין לשנה אא"כ היתה חסירה רוב החדש. גי' דהכא כגי' הברייתא דמייתי התם בדף י"ג ע"א. ופירשתי בפנים לדברי ר' יוסי דנראה לכאורה דאמורא הוא ולפרש פלוגתייהו בא והוי מילתי' כאחרים דהתם. אבל נראה דהך ר' יוסי תנא הוא וכדגריס התם בברייתא ר' יוסי אומר מחשבין ששה עשר לפני הפסח מעברין וכדמפרש התם דס"ל יום תקופה מתחיל והיינו עד הפסח דקאמר הכא ובמילתי' דאחרים עיין פירש"י וליעבריה לאדר וכו' אבל אם חסרה י"ד ונפל תקופת ניסן בט"ו אין מעברין דמעברין לאדר ותפול תקופת ניסן בי"ד ויום תקופה מתחיל ויעשה פסח בתקופה חדשה. ור"ל דקרא כתיב שמור אח חדש האביב ועשית פסח אלמא דעשיית קרבן פסח צריך שתהיה בתקופה חדשה ולפיכך כתב ויום תקופה מתחיל וזהו כשיטתיה דפירש בר"ה בההיא דלעיל ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד שם כדעת רש"י ז"ל ע"ש:

ולא יותר על חדש. בבבלי דף י"א ע"א המסקנא רצו חדש רצו שלשים ואפשר לומר דה"נ בסיפא לא יותר על חדש משלשים יום קאמר:

אין מעברין לא בשביעית וכו'. מה דשייך להסוגיא מבואר הוא במ"ש בנדרים:

אמר ר' יוחנן הקדש שפדיו ולא הוסיף חומש ה"ז פדוי. כדאמר ר' יוחנן גופיה בבבלי פ' הזהב דף נ"ד ע"א הכל מודים בהקדש שחילל הואיל וגזברים תובעין אותו בשוק. ומדאורייתא אינו מעכב החומש כ"א מדרבנן קאמר התם ר' יהושע דחיישינן לפשיעות' ופסק הרמב"ם בפ"ז מערכין הל' ג' כוותי' בחול ובשבת התירו לו מפני עונג שבת כדמסיק ר' יוחנן שם:

לכשיעשיר נידון בהשג יד. בבבלי פ"ה דערכין דף כ' ע"א קאמר בהדיא בברייתא חומר בנדרים מבערכין שהנדרים אין נידונים בהשג יד וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מערכין הל' ט' וכן האומר דמי עלי או דמי פלוני עלי אינו נידון בהשג יד שחייבי דמים הרי פירשו נדרן והרי הן כמי שאמר מנה עלי הקדש שהוא חייב ליתן מנה גמור. ואין נראה דסתמא דהאי ש"ס פליגא על הברייתא דהתם וצ"ל דה"ק דלכשיעשיר צריך ליתן הכל ועכשיו הרי הוא כמו הנידון בהשג יד בערכין וקמ"ל דאין מסדרין להקדש ובזה נוכל לומר דס"ל להאי ש"ס כהני אמוראי בב"מ בפ' המקבל דף קי"ד ע"א דאין מסדרין להקדש והרמב"ם ז"ל פסק שם הלכ' ט"ו כר' יוחנן דאמר התם מה ערכין מסדרין אף הקדש מסדרין:

אדם דכא בן חורין הוא. משמע דלדינא איתמר לחלק בין בן חורין לבין עבד וכן למדו התוס' מהכא במגילה דף כ"ג ע"ל ד"ה ואדם מי קדיש אבל הרמב"ם ז"ל שם סתם דבריו ונראה שדעתו דלא איתמר כאן אלא לדיחוייא בעלמא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף