שאגת אריה/ה: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>

{{מרכז|'''סימן נ'''}}

'''שאלה''' תינוק שנימול ואחר שנימול וסילק המל את ידו ממנו רואה שנשתיירו בו ציצין שאין מעכבין את המילה אם צריך לחזור עליהן או לא:

'''תשובה''' הא מחלוקת בין הפוסקים הטי"ד סי' רס"ד כתב המל כ"ז שמתעסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על שאין מעכבין פירש ממנה אינו חוזר אלא על המעכבין וא"צ לחזור על שאין מעכבין פי' מיירי בשב' אז חוזר על המעכבין אבל אינו חוזר על שאינן מעכבין אבל בחול חוזר על הכל בין מעכבין בין שאינן מעכבין ע"כ הרי שכת' דבחול צריך לחזור אפי' על שאינן מעכבין מ"מ לשונו מגומגם קצת שכת' גבי שבת דא"צ לחזור על שאינן מעכבין והל"ל שאין רשאי לחזור על שאינן מעכבין דהא איסורא נמי איכא. והרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות מילה המל כ"ז שעוסק במילה חוזר בין על ציצין שמעכבין בין על שאין מעכבין פי' על ציצין המעכבין חוזר על שאין מעכבין אינו חוזר ואח"כ כתב עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין אע"פ שפי' ועל ציצין שאין מעכבין כ"ז שלא פי' ע"כ. ומשמע דבבא דרישא בחול מיירי וקמ"ל דאפי' בחול א"צ לחזור על שאין מעכבין לאחר שפי' ודלא כדעת הטור ובסיפא קמ"ל בשבת דעד שלא פי' רשאי לחזור אפי' על שאין מעכבין אבל לא לאחר שפי' ועל המעכבים חייב לחזור אפי' לאחר שפי' וכ"פ הב"י דעת הרמב"ם אע"פ שבכ"מ פי' עוד דהכל לענין שבת מיירי ולעיל דהוי עסיק בדין ציצין קתני לה והכא דעסיק בדיני שבת קתני לה מ"מ כתב דהראשון נרא' עיקר ודבר ברור הוא דפי' השני אין לו שחר שיכפיל הרמב"ם דין א' כ"פ הרי דס"ל דאפי' בחול א"צ לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה לאחר שפי'. אבל ק"ל לדעת הרמב"ם דהא תניא בפר"א דמילה {{ממ|ד' קלג}} המל כ"ז שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על שאין מעכבין פי' על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאין מעכבין אינו חוזר ואמר מאן תנא פי' אינו חוזר אר"י ר"י הוא דתניא י"ד שח"ל בשבת מפשיט את הפסח עד החזה דברי ר"י בנו של ר"י ב"ב וחכ"א מפשיטין את כולו ודחי ממאי ע"כ לא קאמר ר"י התם משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו ה"נ דתנן זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה כו' הרי דמשום זה אלי ואנוהו דדרשינן התנאה לפניו במצות צריך לחתוך את הציצין לאחר שפירש אע"פ שאין מעכבין וע"כ הא דתנן פי' על שאין מעכבין אינו חוזר היינו בשבת דוקא דכיון שאין מעכבין וכבר פי' אע"ג דאית בהו מצוה משום זה אלי ואנוהו לא מחללינן עלייהו שבת אלא על המעכבין בלבד אבל בחול וודאי חוזר עליהן אע"פ שאין מעכבין משום התנאה לפניו במצות דדריש לה תנא מזה אלי ואנוהו ואע"ג דאבא שאול דריש לה התם ואנוהו הוי דומה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה הוי רחום וחנון מ"מ אפי' את"ל דאבא שאול פליג אחכמים הא קיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד אבא שאול ע"כ ל"פ אחכמים ומודה דואנוהו להתנאה במצות אתי אלא שמוסיף עוד למידרש דלהוי דומה לו נמי אתי דאס"ד אבא שאול ל"ל הא דרשא דהתנאה לפניו במצות א"כ מאי פריך ע"כ לא אמר ר"י התם כו' אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו מאי קושיא דילמא אבא שאול הוא דל"ל האי דרשא דהתנאה לפניו במצות אלא ע"כ כ"ע דרשי ליה הכי להתנאה לפניו במצות הילכך בחול חוזר עליהן בע"כ אפי' לאחר שפי'. ונ"ל כיון שהרמב"ם בחול נמי מחלק בין פי' ללא פי' דבפי' אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין ש"מ דס"ל ז"ל דלא שייך התנאה לפניו גבי מילה אלא בעוד שלא פי' ולא סילק ידיו ממנו אבל לאחר שפי' וסילק ידיו ממנו אין כאן משום התנאה לפניו במצות שיתחייב לחזור ולהתחיל מחדש דכיון דפי' אתחלתא מילתא אחריתא היא והואיל וליכא עיכוב מצוה בדבר בדיעבד א"צ לחזור ולהתחיל מחדש משום זה אלי ואנוהו וסברא זו מוכרחת לדעת הרמב"ם מדמחלק בחול בין פי' ללא פי' ש"מ דס"ל דבפי' לא שייך ה"ט דהתנאה לפניו במצות דהא בחול ליכא טעמא אחרינא לחלק בינייהו אלא מש"ה וכיון דהכי הוא אתי שפיר ול"ק מידי שהרי הגמ' מסיק התם אהא דבעי מאן תנא פי' אינו חוזר אמרי נהרדעי רבנן דפליגי אדר"י הוא דתנן ד' כהנים נכנסין ב' בידם ב' סדרים כו' אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה משום שנא' לפני ה' תמיד ר' יוסי אומר אפי' אלו היו נוטלין ואלו היו מניחין אף זה היה תמיד ופירש"י ולרבנן אי שקלי ושבקי ליה והדר מסדרי לא מיקרי להו תמיד אלא אתחלתא אחריתא ונמצא שמתעכב שלחן בלא לחם וגבי פי' נמי כי הדר אתי אתחלתא אחרית' היא ולר"י דאמר כי שקלי והדר מתחלא נמי תמיד הוא דחדא מילתא היא ה"נ פי' חוזר אע"פ שאין מעכבין דכוליה גמר מילתא היא ע"כ. ואיכא למידק דאע"ג דמוקי כרבנן דפליגי עליה דר"י וס"ל דכל כה"ג לא מיקרי תמיד ואתחלתא אחריתא היא אכתי איכא לדחויי כדדחינן דע"כ ל"ק רבנן אלא גבי לחם הפנים דל"ש התם ה"ט דהתנאה לפניו במצות אבל גבי מילה דאיכ' משום התנאה לפניו במצוה ה"נ דאפי' פי' חוזר וכדדחי מה"ט להא דר"י ובע"כ צ"ל דבשלמא עד השתא דאכתי לא אסיק אדעתיה דבפי' הוה ליה אתחלתא אחריתא מן התור' אלא ס"ד דמן התורה פי' כלא פי' דמי וכולה חדא מילתא היא והא דאינו מפשיט את הפסח אלא עד החזה לר"י וטעמא משום דפי' הוא אינו אלא מדרבנן ולחומרא דבפי' שויוה רבנן כאתחלתא אחריתא א"כ דחי שפיר דדילמ' גבי מילה דבעינן זה אלי ואנוהו ל"ג להקל שלא לחזור על ציצין שאין מעכבין בפי' כיון דמן התורה פי' כלא פי' דמי ואכתי איכא משום זה אלי ואנוהו אבל למאי דמסיק דלרבנן דפליגי עליה דר"י בפי' ה"ל אתחלתא מן התורה מדפליג ר"י ואמר אפי' אלו נוטלין ואלו מניחים אף זה היה תמיד מכלל דלרבנן אין זה תמיד מן התורה ואתחלתא אחריתא היא תו ליכא בפי' משום זה אלי ואנוהו דכיון דכבר גמר לכל מצותו והא התחלה אחרת היא אין כאן משום התנאה לפב"מ מעתה אחר שנגמר כל מצותו ופי' הימנה ואינו רשאי לחזור מעתה על שאין מעכבין וש"מ מהא דבפי' אינו חוזר אפי' בחול דכיון דחשיב ליה להתחלה אחרת אין כאן מעתה משום זה אלי ואנוהו דאס"ד דבחול צריך לחזור עליהם דאכתי יש בהן משום זה אלי ואנוהו דלענין התנאה לפניו במצות ל"ש לומר ה"ט דאתחלתא אחריתא היא דמ"מ איכא משום התנאה לפניו והא דפי' אינו חוזר בשבת דוקא דכיון דמן התורה אתחלתא אחריתא היא א"א לחלל עליהן את השבת כיון דאין מעכבין את המילה. הא לאו מלתא היא דאי אכתי אע"פ שפי' איכא משום התנאה לפניו במצות אע"ג דאין מעכבין את המילה רשאי וחייב לחזור עליהן כיון דעדיין איכא הידור מצוה וכמו שמילה עצמה דוחה את השבת ה"נ משום הידור מצוותה רשאי לדחות את השבת דהכי אמרינן בפ' ר"י {{ממ|ד' סד}} א"ר היו לפניו ב' חטאות א' שמינה וא' כחושה שחט שמינה ואח"כ כחושה חייב כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט וה"נ אי בפי' לרבנן מ"מ איכא משום התנאה לפניו אע"ג דאין מעכבין מותר לחזור ולחלל עליו את השבת משום הידור מצוה כמו שמחללין את השבת לשחוט שמינה אחר ששחט כבר כחושה ומשום הידור מצוה דשמינה אלא ע"כ הא בהא תליא דכיון דפי' אתחלתא אחריתא היא לרבנן ה"נ ליכא משום התנאה לפניו כיון דכבר נגמר כל מצותו וא"כ אפי' בחול א"צ לחזור לאחר שפי'. ואע"ג דאמרינן התם בפר"י איתמר שחט ב' חטאות של ציבור וא"צ אלא אחד א"ר ואיתימא ר"א חייב על השני כו' ואפי' נמצאת הראשונה כחושה אלמא משום הידור מצוה לא ניתן לחלל עליו את השבת הא פריך התם דרבה אדרבה ומשני סמי כחושה מקמייתא ואע"ג דמשני עוד שינוי' איבעית אימא ההיא ר"א אמרה מ"מ נקטינן כשינוי' קמא דל"פ וכ"ד הפוסקים בכ"מ דלמעוטי במחלוקת עדיף ועוד הא דא"ל רבינא לר"א התם נמצאת הראשונה כחושה בב"מ מהו אד"ר אזלא וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' שגגות. וענ"ל דה"ט של הרמב"ם משום דפסק כר"י דכל המקלקלין פטורין ואפי' חובל ולדידי' הא דאיצטריך רחמנא למישרי מילה בשבת אע"ג דמקלקל הוא משום דר"א דאמר מה לי מתקן מילה מה לי מתקן גברא וכמש"ל סי' נ"ב. והשתא אס"ד דאפי' לאחר שפי' מן המילה אפ"ה איכא מצוה משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וראוי לחזור אפי' ע"צ שאינן מעכבין את המילה וכיון דאין מעכבין מעתה אין כאן משום מתקן מילה לחייב עליהן מה"ת דהא אין כאן משום תיקוני גברא וה"ל מקלקל בחבורה דפטור ואמאי אין חוזר עליהן ליתי מצות מילה של ציצין שאין מעכבין דרבנן אפי' את"ל דהתנאה לפניו במצות אינו אלא מדרבנן ולידחי מקלקל בחבלה דאין בה איסור אלא מדרבנן וכמו שמצות מילה דאורייתא בציצין המעכבין דוחה תיקוני גברא דחבלה דאורייתא ה"נ אי בציצין שאין מעכבין אע"פ שפי' אכתי רמי מצות מילה מדרבנן לחזור עליהם ליתי ולידחי איסור מקלקל בחובל דרבנן דהא בדאורייתא בציצין המעכבין אע"פ שפי' חוזר ולא ניחא ליה להרמב"ם לאוקמי לסתמא דבריית' זו וכל שקלא וטריא דאמוראי דלא כהילכת' דאתיא כר"ש לדעתו ז"ל דפוסק כר"י הילכך מפרש לה דהא דהתנאה לפניו במצות אינו שייך לומר גבי מילה בציצין שאין מעכבין אלא כ"ז שלא פי' אבל לא לאחר שפירש ואפי' בחול א"צ לחזור עליהם ואפי' מדרבנן לפיכך בשבת אין רשאי לחזור עליהם לאחר שפי' משום איסור שבות דמקלקל בחבלה דאסורה מדרבנן ואפי' מצוה של דבריהן אין כאן שתדחה השבות מפניה הרי נתבארו דדברי הרמב"ם נכונים בטעמן שאין צריך לחזור ע"צ שאין מעכבין את המילה לאחר שפירש ואפי' בחול ויפה עשה הב"י בש"ע שהשמיט לדעת הטור אע"פ שרמ"א מביאו שם ובפרט שהוא מילתא דרבנן הילכך נ"ל בתינוק חלוש קצת אע"פ שאין בו משום סכנת נפשות אלא חשש חולי בעלמא ראוי לסמוך ע"ז שלא לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה אפי' בחול לאחר שפירש: