מגן אבות (קאפוסט)/פרשת בראשית: הבדלים בין גרסאות בדף

ד. '''והנה''' כל הג' פירושים הנ"ל דגניבא. ורבנן. ופי' השלישי. כולם אמת ויציב שכולם ישנם בשבת. דהנה ידוע שבכל שבת יש ג' מדרגות. הא' מעלי שבתא. הב' יומא דשבתא. סעודתא תנינא דשחרית. הג' מנחה דשבת סעודה שלישית. והענין דיש בחי' שמור. ובחי' זכור. ובחי' שמור וזכור בדבור אחד נאמרו. מעלי שבתא הוא בחי' שמור. ויומא דשבתא הוא בחי' זכור. ובזהר (בראשית מ"ו ע"ב אמור צ"ב ב') אמרו שמור לנוק' וזכור לדכורא. פי' שמור לנוק' יש בזה ב' פירושים. הא' כי נוק' הוא בחי' מל' כשנק' כלה כנ"ל, דהיינו העלאת המל' מלמטלמ"ע עם כל הבירורים מבי"ע לאצי'. בחי' זו צ"ל בה שמירה מדברים הפוגמים ומונעים העלאה זו. כמ"ש לשמור את דרך עץ החיים כו' (בראשית ג' כ"ד). ע' בפע"ח שער השבת בכוונת רחיצה בחמין בע"ש. ופי' הב' שמור לנוק' הוא לשון ואביו שמר את הדבר (בראשית ל"ז י"א). מה שהמקבל ממתין ומצפה על השפעת השפע מהמשפיע. כמו"כ בחי' מל' כשמתעלית מבי"ע לאצי' ונעשית כלי מוכן וראוי לקבל היחוד עליון מאור א"ס ב"ה. אזי נק' שמור לנוק' שממתנת ומצפית על השפעת השפע מבחי' דכורא. אך זהו רק במעלי שבתא שאזי מפשטת המל' עצמה מכל הצמצומים והלבושים דבי"ע עד שנעשית מוכנת וראויה להיות כלי קיבול לגילוי אוא"ס ממש כו'. וזהו ענין תיקוני כלה. אזי דוקא נק' שמור. דהיינו כשאין שום עיכוב ומניעה מצד המקבל. ורק שממתין על השפעת השפע מהמשפיע אזי דוקא נק' שמור כו'. (משא"כ בחול שהמל' יורדת לבי"ע ומלובשת בהצמצומים ולבושים דבי"ע אין שייך לומר אז בחי' שמור כו' שאיננה מוכנת אז כלל לקבל שפע היחוד עליון כו'). וזהו רק קדושת מעלי שבתא. שאז מתעלה המל' לאצי' ונעשית בבחי' שמור כו', ולא בחי' מל' לבד כ"א שנעשה התיקון בכל פנימיות העולמות דבי"ע שיהיו מוכנים לקבל מבחי' היחוד עליון שיומשך במל'. וזהו פי' ושמרו בנ"י את השבת (שמות ל"א ט"ז). דהיינו קדושת בחי' מעלי שבתא שאזי כל העולמות הם מתתקנים ומתקשטים להיות בבחי' שמור לנוק'. שהו"ע תיקוני כלה להיות ראוים ומוכנים לקבל השפע כנ"ל כו'. והנה מובן שבחי' שמור לנוק' דמעלי שבתא זהו ממש בחי' כלה שנת"ל. ולכן על בחי' זו דמעלי שבתא אמר גניבא ששבת הוא בחי' כלה שנכנסה לחופה. אך בחי' יומא דשבתא הוא בחי' זכור לדכורא. כי ביום השבת הוא המשכת היחוד מלמעלמ"ט בבחי' מל' מבחי' דכורא כו'. דהיינו מז"א דאצי' ע"י היסוד כו' כנ"ל. וע"כ נק' זכור לשון דכר. כי ביומא דשבתא אזי כל התיקונים בבחי' דכורא (ולא בבחי' נוק' כו'). דהנה עד"מ למטה בהמשפיע צ"ל עצות איך להשפיע. דהיינו שישפיע לו כל השכל העמוק בשלימות ושיהי' המקבל יכול לקבל בשלימות. וזהו ענין ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה (פסחים ג' ע"ב). שאינו מעלים כלום כ"א שמשפיע לו כל החכמה בשלימות ורק שמלבישו בדרך קצרה כדי שיהי' יכול לתפוס החכמה בשלימות. ואח"כ יוכל להשכיל ולהבין כל האריכות. כמו"כ עד"מ למעלה בהיחוד עליון שבשבת (שנק' יחוד ישראל ורחל). שצריך לימשך כל העצמיות מוחין דאבא שבז"א. ושיתקבל בבחי' מל' בבחי' פנימיות. ע"כ צ"ל המשכת יחוד זה ע"י גבורות וצמצומים דוקא. אך צמצומים אלו אין מעלימים לגמרי ח"ו. כ"א שיהיו ב' הענינים, שיומשך כל העצמיות מוחין דאבא שבז"א ושיתקבל בהמל' בפנימיות ממש. ובחי' עצות אלו שבהמשפיע נק' תיקוני חתן כו'. וזהו פי' וענין זכור לדכורא דיומא דשבתא (שאזי אין שייך עוד תיקון בבחי' נוק'. כי כל התיקוני כלה נשלמו במעלי שבתא). והנה מובן שבחי' זו זהו ממש בחי' חותם שנת"ל. ולכן על בחי' זו דיומא דשבתא דהיינו סעודתא תניינא דשחרית בחי' זכור לדכורא, אמרו רבנן ששבת הוא בחי' חותם להטבעת וכנ"ל באריכות. ומנחה דשבת סעודה שלישית הוא בחי' שמור וזכור בדבור אחד נאמרו, כי בחי' דו"נ משפיע ומקבל שייך רק בבחי' ציור אדם כמ"ש זכר ונקבה בראם כו' ויקרא שמם אדם (בראשית ה' ב'). ובחי' אדם הוא מחכמה ולמטה ושם שייך לומר זכור ושמור דו"נ. דהיינו שהמקבל רחוק בערך מהמשפיע. אבל בבחי' כי לא אדם הוא דהיינו בעתיקא שם שניהם שוין, וזהו זכור ושמור בדבור א' נאמרו. והנה במנחה דשבת מאיר התגלות בחי' עתיקא שבבינה כו'. ולכן אזי זכור ושמור בדבור אחד כו'. ובחי' זו זהו ענין בא שבת בא מנוחה. ובחי' שאנן ונחת כו'. דהיינו בחי' עתיקא המתגלה בבינה. ולכן על בחי' זו השלישית דשבת אמרו ששבת הוא בחי' מנוחה שאנן והשקט כו'. ולכן אומרים במנחה דשבת מנוחת שלום השקט כו'. ועפי"ז מובן איך שכל הג' פירושים הנ"ל שבמד"ר כולם ישנם בשבת. וכל אחד דיבר רק בבחי' א'. שגניבא דיבר בבחי' מעלי שבתא שמור לנוק'. ולכן אמר ששבת הוא בחי' כלה כו'. ורבנן דברו בבחי' יומא דשבתא. זכור לדכורא. ולכן אמרו ששבת הוא חותם להטבעת. והפי' השלישי הוא כנגד בחי' סעודה שלישית דמנחה. לכן אמרו ששבת הוא שאנן ונחת כו':

{{שולי הגליון}}

{{ניווט כללי תחתון}}