מגן אבות (קאפוסט)/פרשת בראשית: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ענין''' שמע - שם ע'. הנה איתא במדרש (ילקוט בהעלתך) שע' זקנים הם כנגד ע' יו"ט שבשנה. דהיינו נ"ב שבתות וח״י יו״ט. והענין כי שבת יום השביעי כי בו שבת. ולכן אומרים סעודתא דעתיקא קדישא. שבשבת מאיר התגלות מבחי' עתיק יומין. דהיינו בחי' המתנשא מימות עולם. ימו״ע הם ז' מדות שמהם הנהגת עולמות. אבל בחי' עתיק הוא מובדל מבחי' ימו"ע למעלה מסדר השתל'. וזהו פי' עתיק יומין, שנעתק מהיומין עילאין. והנה שבת נק' תחלה למקראי קדש. ובכל היו״ט מאיר ג"כ גילוי ההארה מבחי' עתיק. והנה בחי' ע"י נק' זקן, כמ"ש ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיוור. ושער רישי' כעמר נקא. וזהו ג"כ ענין ע' סנהדרין שנק' ע' זקנים, היינו שמאיר בהם הארה מבחי' עתיק יומין. בחי' ושער רישי' כע״נ. ולכן הם כנגד ע' יו"ט כנ"ל. והיינו אעפ"י שמה שהם ע' היינו שנמשכים מז' מדות הכלולים מיו"ד. אך כשנקראים ע' זקנים היינו שמאיר בהם הארה מבחי' עת״י, בחי' לאו מכל אינון מדות איהו כלל, והנה ע' הוא ג"כ בחי' עין הרואה, כי ע' סנהדרין נק' עיני העדה. והיינו שהם בחי' אישון עינו. דהנה כתיב לא ינום ולא יישן כו'. וכתיב למה תישן הוי', והיינו כי שינה הוא הסתלקות הראי' וההשגחה פנימית שעל ישראל. היינו מ"ש עין הוי' אל יראיו, עיני ה' אל צדיקים. והיינו הסתלקות אלקות מלהאיר בבחי' גילוי כ"א שיהי' בבחי' העלם. אבל בבחי' חיצוני' השגחת אלקות להחיות העולמות, דהיינו בחי' שבעה עיני ה' משוטטות כו' אין שינה כו'. וזהו וכד אנת תסתלק כו' אשתארו כו' כגופא כו'. פי' שנשאר ההשגחה מבחי' גופא לבד דהיינו רק מבחי' הכלים דע״ס. וההסתלקות הוא שהאורות אין מאירים בגילוי וזהו בחי' שינה כו'. והשינה הוא מחמת גבינין דמכסיין על העינים. הגבינים הם המקטרגים שמעלים החוב והעונות של נש"י למטה כו'. אך זהו בבחי' עיינין דמדות דז"א שבו יש גבינים כו', אבל בחי' עת"י דלאו מכל אינון מדות איהו כלל אין בו גבינים כו' ונקרא עינא פקיחא דלא נאים, וע"ז כתיב לא ינום כו'. והנה בחי' זו נק' אישון עינו. שהוא עיקר כח הראי' שמאיר תמיד כיון שהוא עינא פקיחא דלא נאים. והנה למטה אישון עין זהו השחור שבעין שבו דוקא עיקר כח הראי', ולמעלה זהו בחי' ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' גילוי האור בכלים, ע"כ שם דוקא הוא למעלה מבחי' שינה ונק' עינא פקיחא כו'. ולכן ע' סנהדרין אעפ"י שהמספר ע' היינו שנמשכים מז' מדות כנ"ל, אך כיון שנק' ע' זקנים היינו שמאיר בהם הארה מבחי' עת״י כנ"ל שזהו בחי' אישון עינו ולכן נק' ג"כ עיני העדה, והנה יצב גבולות עמים כו', שגם בלעו"ז יש בחי' ע' דהיינו ע' שרים. וז"ש יכרסמנה חזיר מיער. שהע' תלוי' שזהו המקיף שמחי' הע' שרים. וזהו שמע שם ע' דהיינו העלאת ובירור הע' שרים שיוכללו בבחי' ע' דקדושה ע' זקנים. והיינו כיון שהם ע' זקנים שמאיר בהם ההארה מבחי' עת״י שלמעלה מהז' מדות ע"כ יכולים לברר את הע' תלוי' כו'. שמחי' הע' שרים. אבל מצד עצמן לא היו יכולים לברר. כיון שיצב גבולות עמים כו' זה לעומת זה. והנה ימצאהו בארץ מדבר. שבררו את החשך דמדבר. ע״כ יצרנהו כאישון עינו. כמו כח הראי' שמלובש בשחור שבעין. וכעת ימצאהו בארץ מדבר הוא בעשי"ת כמש"ל. מזה נמשך להיות בסוכות יסובבנהו מקיפים דסוכה. יבוננהו המשכת הדעת שע"י הלולב. ואח"כ יצרנהו כאישון עינו. ולפי שבסוכות מאיר בחי' אישון עינו שלמעלה מהמדות. ע״כ אז דוקא זמן הקרבת הע' פרים שהו"ע בירור הע' שרים. כי המדות דקדושה בעצמן אין יכולין לברר את הע' שרים כיון שהם זה לעומת זה, אבל בסוכות שמאיר בחי' אישון עינו שלמעלה מהז' מדות ע״כ אז דוקא מקריבים ע' פרים. וזהו ענין שסוכות הוא שמונה ימים. בחי' שמיני הוא חוץ להקף. ונק' שומר ההקף. והיינו כי הקף הוא בחי' סוכ״ע. כי ז"א נק' קוב"ה סוכ״ע. אבל בחי' אישון עין הוא למעלה מבחי' סוכ"ע וזהו בחי' שמיני שחוץ להקף. ומבחי' זו נמשך בירור הע' שרים. וכמ"ש אז אהפך אל עמים. מבחי' א״ז דוקא האל"ף שמאיר בז'. בחי' שמיני כו'. וכענין מילה בשמיני דוקא. כי ענין מילה הוא כמ"ש בשם הוי' דוקא כי אמילם. והיינו שיש מילה ופריעה, מילה הוא הסרת הערלה לגמרי, ופריעה הוא העור דק שנכלל בברית קדש. והיינו בחי' ומלתם את ערלת לבבכם. תאוות איסור וגם תאוות היתר כשאינם לש"ש כלל. אך כל המאכלים שאדם אוכל ואח״כ מתפלל ולומד בכח האכילה ההיא עי"ז מתעלים כל המאכלים שמנוגה ליכלל בקדושה, ולכן לפי שמילה בשמיני דוקא משם נמשך להיות כי אמילם. וכמו״כ סוכות בחי' שמיני נמשך להיות בירור הע' שרים שלא בדרך מלחמה, כמ"ש מלחמה להוי' בעמלק. דחיית והעברת הרע לגמרי, כ"א אדרבא בחי' שלום, לקרבם ולהעלותם כו'.