נשמת אדם/ב/קמח: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''המ"א''' בסי' תרנ"א ס"ק כ"ה הרבה להקשות על הא"ח שכתב במעשה דמהר"ם שנטל לולב ובירך עליו אח"כ נמצא שהערבה היה פסולה וחזר ובירך על הערבה והקשה מנ"ח ומסימן ר"ו והנה קיצר בדבריו דבודאי לפי מה שפסק הש"ע כרמב"ם דהא דיוצא בזה אח"ז דוקא במצוי לו וכמ"ש לפי מה שכתב הרמ"א כמ"ש כרא"ש והטור דוקא כשהן לפניו (בב"י משמע שהרמב"ם חולק עם הרא"ש וכ"כ הגר"א ואינו מוכרח די"ל דגם הרמב"ם כוונתו מצוי אצלו דהיינו לפניו) וא"כ אינו דומה כלל לכל מה שהביא המ"א ראיות דש"ה דלא היה ברכה לבטלה אבל באינם מצוויים לפניו דהיה ברכתו לבטלה ודאי דצריך לחזור ולברך כדאי' בסי' ר"ו בירך עד שלא הביאו לפניו צריך לחזור ולברך אלא דקו' המ"א על מהר"ם שהרי כתב דמדינא א"צ ליטול כל הד' מינים אלא מין זה שחסר אלא למצוה מן המובחר וא"כ ע"כ צ"ל או דמיירי שהיה לפניו ערבה או דס"ל כרמב"ם או דס"ל כרמב"ן שהביא הב"י דאפילו באינן מצויין יצא אלא דלכתחלה לא יברך עד שיודע שיהיה לו ופליג עליו בחדא דצריך לברך על כ"א כראב"ד. וא"כ הקשה המ"א שפיר דס"ל כיון דזו היא התחלת המצוה וא"כ ג"כ לא הוי לבטלה ואם כן א"צ לברך אך י"ל דמנר חנוכה לק"מ כמו שכתב שם הב"י בשם א"ח שמתחלה היה דעתו על כולם ר"ל שהרי דעתו היה מתחלה להדליק כדי החיוב של אותו לילה וכ"כ הלבוש בהדיא בסי' תרע"ב משא"כ הכא שלא דעתו בסתם על ד' מינין שימצא אלא היה דעתו על ערבה זו וגרע מסי' כ"ט שהיה בידו כוס מים וסבר דהוא יין והיה יין מונח על השולחן ודעתו היה לשתות יין דא"צ לברך דש"ה שהיה עכ"פ דעתו לשתות אותו יין משא"כ הכא שלא היה דעתו על ערבה זו ואפילו היה מונח לפניו ערבה אחרת כיון שלא היה דעתו עליו שפיר י"ל דלא יצא ופסק מהר"ם שפיר דמדינא א"צ ליטול שאר מינים כרמב"ם ומ"מ צריך לברך על ערבה ולא ניחא לו לומר דמיירי באין מצי לפניו וכרמב"ם דא"כ צ"ל דפליג עם הרמב"ן דלרמב"ן כיון שבירך על הגונב א"צ לברך עוד ואיהו ס"ל דאפ"ה צריך לברך ועוד דנ"ל דלראב"ד דוקא אם נטל כל הד' מינים ביחד אזי אינו מברך אלא על הלולב לבד אבל כשלא נטלם כולם אלא ג' מינין לבד צריך על כא"א וא"כ למה בירך הר"מ רק על ערבה לבד אע"כ דס"ל כרמב"ם ומיירי שהיה מצוי לפניו ומש"כ המ"א דא"ח אזיל לשיטתו לא ידעתי שמעשה זה כתב הא"ח בשם מהר"ם ולברך על כאו"א כ' בשם הראב"ד ואדרבה יותר מסתבר דהר"ם לא ס"ל כראב"ד שהרי הר"מ מצא מהר"ם מרוטבורג שהיה רבו של הרא"ש והרא"ש ס"ל שא"צ לברך על כאו"א א"ו דס"ל למהר"ם דזה גרע מסי' ר"ו וקע"ז ור"ט כיון שהיה דעתו על ערבה זו ולא על האחרת ולא זכיתי להבין הראיה שהביא המ"א מאבודרהם דמאי ענין זה לזה וז"ל אבודרהם נשאל לרמב"ם מי שהדליק נ"ח ובירך עליו ואח"כ הדליק נרות אחרות אם צריך לחזור ולברך וכן פעם אחר פעם והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר ברכות אם כשהדליק נ"ח ובירך עלי' היה כוונתו להדליק נרות אחרות ברכה א' לכולן ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמנו לו חרות להדליק מברך בכל פעם ופעם עכ"ל והיה פשוט ששאלת' היה שא' היה שליח להדליק לאחרים וא"כ מה ענין זה לזה ועוד דאדרבה הראיה הוא להיפך דאם נזדמנו לו אחרות צריך לברך ולא ירדתי לדעת מ"א ודברי הלבוש בסי' תרנ"א לענ"ד תמוהים שכתב דאם מצא ערבה פסולה וכיוצא בו צריך לחזור וליטול כל הד' מינים ואם כן ע"כ צ"ל דמיירי שלא היו לפניו ובזה כ' דמעכבין וא"כ למה כתב דיברך על אותו מין ולא על נטילת לולב שהרי כבר בירך על הלולב וזה אינו מובן כיון שהיה לבטלה וודאי דיחזור ויברך על הלולב ונעשים כולם טפלים ללולב כיון שעכשיו נוטלה כאחת: