נשמת אדם/ב/קמח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
המ"א בסי' תרנ"א ס"ק כ"ה הרבה להקשות על הא"ח שכתב במעשה דמהר"ם שנטל לולב ובירך עליו אח"כ נמצא שהערבה היה פסולה וחזר ובירך על הערבה והקשה מנ"ח ומסימן ר"ו והנה קיצר בדבריו דבודאי לפי מה שפסק הש"ע כרמב"ם דהא דיוצא בזה אח"ז דוקא במצוי לו וכמ"ש לפי מה שכתב הרמ"א כמ"ש כרא"ש והטור דוקא כשהן לפניו (בב"י משמע שהרמב"ם חולק עם הרא"ש וכ"כ הגר"א ואינו מוכרח די"ל דגם הרמב"ם כוונתו מצוי אצלו דהיינו לפניו) וא"כ אינו דומה כלל לכל מה שהביא המ"א ראיות דש"ה דלא היה ברכה לבטלה אבל באינם מצוויים לפניו דהיה ברכתו לבטלה ודאי דצריך לחזור ולברך כדאי' בסי' ר"ו בירך עד שלא הביאו לפניו צריך לחזור ולברך אלא דקו' המ"א על מהר"ם שהרי כתב דמדינא א"צ ליטול כל הד' מינים אלא מין זה שחסר אלא למצוה מן המובחר וא"כ ע"כ צ"ל או דמיירי שהיה לפניו ערבה או דס"ל כרמב"ם או דס"ל כרמב"ן שהביא הב"י דאפילו באינן מצויין יצא אלא דלכתחלה לא יברך עד שיודע שיהיה לו ופליג עליו בחדא דצריך לברך על כ"א כראב"ד. וא"כ הקשה המ"א שפיר דס"ל כיון דזו היא התחלת המצוה וא"כ ג"כ לא הוי לבטלה ואם כן א"צ לברך אך י"ל דמנר חנוכה לק"מ כמו שכתב שם הב"י בשם א"ח שמתחלה היה דעתו על כולם ר"ל שהרי דעתו היה מתחלה להדליק כדי החיוב של אותו לילה וכ"כ הלבוש בהדיא בסי' תרע"ב משא"כ הכא שלא דעתו בסתם על ד' מינין שימצא אלא היה דעתו על ערבה זו וגרע מסי' כ"ט שהיה בידו כוס מים וסבר דהוא יין והיה יין מונח על השולחן ודעתו היה לשתות יין דא"צ לברך דש"ה שהיה עכ"פ דעתו לשתות אותו יין משא"כ הכא שלא היה דעתו על ערבה זו ואפילו היה מונח לפניו ערבה אחרת כיון שלא היה דעתו עליו שפיר י"ל דלא יצא ופסק מהר"ם שפיר דמדינא א"צ ליטול שאר מינים כרמב"ם ומ"מ צריך לברך על ערבה ולא ניחא לו לומר דמיירי באין מצי לפניו וכרמב"ם דא"כ צ"ל דפליג עם הרמב"ן דלרמב"ן כיון שבירך על הגונב א"צ לברך עוד ואיהו ס"ל דאפ"ה צריך לברך ועוד דנ"ל דלראב"ד דוקא אם נטל כל הד' מינים ביחד אזי אינו מברך אלא על הלולב לבד אבל כשלא נטלם כולם אלא ג' מינין לבד צריך על כא"א וא"כ למה בירך הר"מ רק על ערבה לבד אע"כ דס"ל כרמב"ם ומיירי שהיה מצוי לפניו ומש"כ המ"א דא"ח אזיל לשיטתו לא ידעתי שמעשה זה כתב הא"ח בשם מהר"ם ולברך על כאו"א כ' בשם הראב"ד ואדרבה יותר מסתבר דהר"ם לא ס"ל כראב"ד שהרי הר"מ מצא מהר"ם מרוטבורג שהיה רבו של הרא"ש והרא"ש ס"ל שא"צ לברך על כאו"א א"ו דס"ל למהר"ם דזה גרע מסי' ר"ו וקע"ז ור"ט כיון שהיה דעתו על ערבה זו ולא על האחרת ולא זכיתי להבין הראיה שהביא המ"א מאבודרהם דמאי ענין זה לזה וז"ל אבודרהם נשאל לרמב"ם מי שהדליק נ"ח ובירך עליו ואח"כ הדליק נרות אחרות אם צריך לחזור ולברך וכן פעם אחר פעם והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר ברכות אם כשהדליק נ"ח ובירך עלי' היה כוונתו להדליק נרות אחרות ברכה א' לכולן ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמנו לו חרות להדליק מברך בכל פעם ופעם עכ"ל והיה פשוט ששאלת' היה שא' היה שליח להדליק לאחרים וא"כ מה ענין זה לזה ועוד דאדרבה הראיה הוא להיפך דאם נזדמנו לו אחרות צריך לברך ולא ירדתי לדעת מ"א ודברי הלבוש בסי' תרנ"א לענ"ד תמוהים שכתב דאם מצא ערבה פסולה וכיוצא בו צריך לחזור וליטול כל הד' מינים ואם כן ע"כ צ"ל דמיירי שלא היו לפניו ובזה כ' דמעכבין וא"כ למה כתב דיברך על אותו מין ולא על נטילת לולב שהרי כבר בירך על הלולב וזה אינו מובן כיון שהיה לבטלה וודאי דיחזור ויברך על הלולב ונעשים כולם טפלים ללולב כיון שעכשיו נוטלה כאחת:
כתב האגודה לא יכרוך גמי סביב ההדס דעובר על בל תוסיף ופשוט דס"ל כשיטת ר"ן ובא"ר תמה כיון דקיי"ל לולב א"צ אגד אם כן אין כאן בל תוסיף ולכן כתב המ"א הטעם שיסיר חוט מן ההדס משום חציצה ולא משום בל תוסיף ולפענ"ד שאין חוט שאין שייך בו דרך גדילתו ואם כן אין כאן בל תוסיף כמש"כ תוס' דף ל"ב ד"ה הואיל מה שאין כן גמי שכורך סביב ההדס וכורך אותו סביב כל ההדס מלמעלה עד למטה ואם הגמי הוא בדרך גדילתו ודאי עובר משא"כ באגודה שסביב הלולב דשם תמיד הוא ושלא כדרך גדילתו. ולפ"ז מש"כ הא"ר הם שיש למנוע לצבוע הלולב בירקות לנוי דלאגודה עובר משום בל תוסיף ז"א דבאמת כל שהוא לנוי ואינו בדרך גדילתו אינו חוצץ ואין בו משום בל תוסיף:
נשאלתי מי שהביאו לו לולב באמצע הלל אם מותר להפסיק לברך על הלולב לקיים הנענועים נ"ל דבין הפרקים מותר להפסיק כדאיתא בסי' ס"ו סעיף ב' לענין תפילין שהרי הלל דומה לק"ש ולהמחבר שם מותר להפסיק אפילו לציצית ואף דלרמ"א אינו מפסיק מ"מ מודה דלתפילין כיון שהוא צורך ק"ש מותר וע"ש במ"א וזה דומה נמי לתפילין שהלולב צריך להלל:
ואמנם באמצע הפרק צ"ע ואף שהמ"א שם ס"ק ה' כתב בשמע רעמים דיפסיק ע"כ צריך לחלק שהרי המחבר כתב דלתפילין כיון דאפשר להמתין עד בין הפרקים ימתין משא"כ בקדיש וקדושה וכן בקול רעמים דלאו בדידיה תליא מלתא להמתין (עיין בסי' רכ"ו) ועיין מה שכתבתי בה' תפלה כלל כ' בנ"א סי' א' ואם כן ה"ה בלולב דבדידיה תליא מילתא אסור להפסיק באמצע הפרק:
הכי משמע במ"א וכן הבן דבריו ב"ר וצ"ל דל"ד למה שכתב המ"א בסי' תקפ"ה דספק אם נטל לולב ביום ב' דפטור דהתם הוי ספק מעליא מה שאין כן בהש"מ דאיתחזק איסורא ומספיקא לא פקע קדושתיה כמש"כ המ"א סי' שמ"ב ובסי' שפ"ו וא"ל דהתם הוי מילתא דאורייתא הרי בסי' תקס"ב בת"צ דאינו אלא מדרבנן ואפ"ה כתב שם בם הגמ"י דבבהש"מ אזלינן לחומרא דמספיקא לא פקע קדושתיה ובאמת הכו"פ ביו"ד סימן ק"י כתב ראיה דבדרבנן אפילו איתחזק איסורא אזלינן לקולא ממש"כ הר"ן הביאו הב"י בסי' תרס"ה דאפילו ודאי לא נטל הלולב כל היום ביו"ט ב' בבהש"מ א"צ ליטול דהוי ספק דרבנן. אע"ג דאיתחזק איסורא אך צ"ע שהרי הר"ן בחי' נדה דף ס"א כתב בהדיא. דאפילו באיסורא דרבנן אסור בדאיתחזק ודוקא דומיא דחוט שדרכו למשוך ביחד ע"ש ואפשר שזהו דעת תוס' ורא"ש שתירצו גבי אתרוג משום מוקצה דלשעבר נ"א ולא רצה לתרץ כמש"כ הר"נ דס"ל דאזלינן לחומרא ובפרט דבמקום אחר הארכתי והראיתי מקום דבפסחים ט' ע"א תוס' ד"ה כדי שתהא התוס' מסופק בדין זה וצ"ע דבמנחות דף ס"ז ע"א תוס' ד"ה זכר כתבו דבהש"מ מותר לברך ולפטור דהוי ספק דרבנן ע"ש וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |