מגיני שלמה/כתובות/כו/ב

מגיני שלמה כתובות כו ב

דף כ"ו ע"ב

אנן אחתינן ליה וק' לר"י כו' הנה כבר כתבת לעיל דף כ"ב כי גם רש"י ז"ל ס"ל דמדרבנן לא מוקמינן אחזקתיה וא"כ צריך לישב כי פה כתב בהדיא דמוקמינן אחזקה ובאמת משמעתי' דהכא נ"ל דנשמר רש"י ז"ל בדבריו שכתב דמסקינן ליה ע"פ עד הראשון נראה דס"ל כיון שעשינו מעשה ופסקינן שהוא כשר והחזקנו חזקה ראשונה אף כי אתו תרי סהדי בתר הכי מ"מ כיון שעד אחרון חוזר ומכשירו נשאר הפסק הראשון בתוקפו ובחזקתו וא"כ לא דמי לחזקה דעלמא ובהא מיושב ג"כ הקושי' שהקשה ר"י ז"ל על רש"י דס"ל דאין חזקת האם מועלת לבן ושמעתא דהכא דמועלת דזה אינו דהכ' אית ליה חזקה דנפשיה כיון דהכשרנו אותו כבר וכ"כ הר"ן ז"ל אדברי רש"י בהדיא וכמ"ש החכם מהרש"ל ז"ל ועי"ל דינאי לא היה לו חזקת כשרות מעולם דאמו נשבית קודם שנולד ואז יצא הקול שנשבית וא"כ איתרעא חזקת אמו אבל הכא מיירי שיצא הקול אחר שהיה מוחזק בכשרות ומה שהקשו התוס' ז"ל בסוף הדבור דרב אשי משמע דס"ל דאפי' אתו שניהם לבסוף מסקינן ליה:

הנה רש"י לא פי' כן קושיא דרב אשי הכא שהוא ז"ל פי' אפי' תרי אתו בהדדי נמי בפעם שניה לר"א לא מסקינן. ונ"ל כוונתם שהקושיא דוודאי גם לרב אשי בעינן שעד א' אתא בתחלה ומסקינן ליה אפומיה כי היכי שיהא לו חזקת עצמו אבל לבסוף למה קתני דע"א לא מהני הא אפי' אתו בפעם שניה שנים ביחד לא מהני משום זילותא וה"ל לר"א למנקט רבותא. ולמה קתני אין מעלין ע"פ ע"א פי' דאתא לבסוף ואם כוונת התוס' אמסקנא ושינויא דר"א כדמשמע ממהר"ש אני אומר מלבד דאין ראיה דר"א משני דאתו תרי לבסוף בזה אחר זה דאפשר דקאי ג"כ אשינויא קמא דקאי שבא עד א' בתחלה ואסקה על פיו אלא י"ל עוד דר"א לא מיירי בתרי ותרי אלא שנים לבד באו זה אחר זה ופליגי בלצרף עדו' והוא ממש פלוגת' דר"ג ורבנן אבל מ"מ קשה למאי דפי' לעיל דס"ל לרש"י דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה א"כ ל"ל לרש"י ז"ל גבי ינאי המלך דחזקת האם כו' תיפוק ליה דמדרבנן אסור ואפשר כיון דינאי המלך החזיק בכהונה גדולה כמה שנים ועבד כל עבודת המקדש פשיטא דלא מחתינן ליה מספקא ומוקמינ' אחזקתיה אפי' מדרבנן ועדיף מאסוקי ע"פ ע"א דהכא והיותר נראה לי מדברי רש"י ז"ל דס"ל דאף דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה היינו לסמוך על חזקה ולעשות מעשה ע"ז לכתחילה כגון התם פ"ד אחין אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה דהוי ספיקא דרבנן בגירושין לאוקמי הצרה אחזקת היתר לינשא לשוק לכתחילה והיתה ראויה מדרבנן לחלוץ אי לאו דחשו חז"ל שאם אתה אומר חולצת מתיבמת ע"ש אבל להוציא דבר מחזקתו הראשונה שהוא בה בזה לא עשו חכמים כגון הכא שהוא כהן לפוסלו מכהונתו וכגון ינאי המלך גם התם אלו היתה הצרה נשואה לשוק לא היינו מוציאין אותה אפי' אם לא היינו חוששין שמא תתיבם וכן בהא דרב הונא לעיל חוששין מדרבנן להכשירו לקיים שטר להוציא ממון לכתחלה. ובזה מיושב רוב דברי התוס' שהביאו כגון בעירובין גבי ערוב לא סמכינן אחזקה לכתחלה לילך ע"י עירוב זה ולעיל גבי שנים אומרים נתקדשה דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא אע"ג דרישא הוי בחזקת פנויה. ותרצו התוס' ז"ל לעיל דמדרבנן הוי ספיקא והוה לן למימר תצא מדרבנן משמע דאפי' בדיעבד מוציאין. ובקונדרסי ישבתי בע"א בע"ה י"ל דס"ל לרש"י דברייתא משמע אפי' אם באו עדים קודם שניס' לא תצא ושם ודאי כיון שניסת באיסור תצא מדרבנן אפי' לרבנן דר' מנחם בר יוסי. ולא דמי למיתה וגרושין דהקלו משום עיגונא וכן מה שהביאו התוס' מהאשה רבה מיושב בהא ואם יגזור השם בחיים אאריך בזה בדין חזקה אי"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף