חידושי רבנו חיים הלוי/בכורות/ו

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ בכורות ו

הלכות בכורות
פ"ו ה"י

וכן האחים שירשו טלאים מאביהם הרי הם פטורים מן המעשר אבל הנולדים להם בשותפות לאחר מכאן מאלו הבהמות בין לשותפין בין לאחין חייבין במעשר עכ"ל, והלח"מ הקשה ע"ז מהא דאיתא בב"ק דק"י ע"ב כי קמיבעיא לן כגון שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר מיחייבי לאפרושי מינייהו מעשר או לא יורשין הוו דאמר מר קנו בתפיסת הבית חייבין או דילמא מקבלי מתנות הוו ותנן הלוקח והניתן לו במתנה פטור ממעש"ב ע"כ, הרי להדיא דאם יורשין הויין חייבין במעשר בהמה על מה שירשו ואיך פסק הרמב"ם דפטירי. ועיין ברמב"ם בהי"ג שם ז"ל כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורין מן המעשר שמתנות כהונה מתנות הן וכבר ביארנו שהנותן מתנה פטור מן המעשר עכ"ל, וזהו דברי הגמ' שבב"ק, הרי להדיא דגם הרמב"ם סובר כן דירושה חייבת במעש"ב, וקשה על מה שפסק הכא דיורשין פטורין.

ונראה לומר, דבאמת גם הרמב"ם ס"ל דירושה חייבת במעשר בהמה, והא דפסק הכא דהאחין פטורין, הוא משום דס"ל, דכל אחין שירשו אי משום דין ירושה כל אחד זוכה בחלקו לעצמו, ואינן נעשין שותפין יחד להיות כחד בעלים, ועל כן הוי דינן, או דבאמת אינן חשובין להיות שותפין יחד, או דשותפתן נעשה ממילא ע"י חלקו של כל אחד שיש לו בהירושה, וע"כ זהו שפסק הרמב"ם דהיורשין פטורין ממעש"ב, דממ"נ, דאם באמת אינם שותפין ויש לכל אחד חלק במקצתן הרי כ"א בפ"ע לית בי' חיובא דמעש"ב כלל, וגם דהרי דרשינן בבכורות דנ"ו ע"ב יהי' לך ולא של שותפות יכול אפילו קנו בתפיסת הבית ת"ל יהי', הרי דדוקא אם נעשים שותפים וכולן נעשין כחד בעלים אז הוא דחייבים, אבל אם כל אחד יש לו חלק בפ"ע ממעטינן מקרא דיהי' לך דפטורין ממעש"ב, ואם נימא דנעשין שותפים ממילא ג"כ פטורין, דכיון דאין שותפתן באה ע"י ירושה מכח אביהם, ורק דהם בעצמן משתתפין ממילא, ע"כ דינם כשנים שנשתתפו דחשוב לקוח דפטור ממעש"ב, ולפי"ז הרי נמצא, דבעיקר הדין דעת הרמב"ם דירושה חייבת במעש"ב, ובחד יורש גם לדעת הרמב"ם חייב במעש"ב, ורק בשנים שירשו הוא דפטורין, ומשום דשותפתן יש בה לקוח מוסיף על הירושה. ולפי"ז בגזל הגר, דהוא ממתנות כהונה הניתנים לאנשי משמר, דהוא לכל המשמר ביחד, וכולהו ביחד משולחן גבוה זכו, אם אך נימא דיורשים הן שפיר חייבים במעש"ב, כיון דכולהו ביחד חד בעלים הם, דהזכי' היא לכל המשמר יחד, וכיון דדין תורת ירושה בזה הא אין כאן מעשה שותפות כ"א ירושה בלבד, ובעיקר הדין הא ירושה חייבת במעש"ב, וכמש"נ. ונראה דגם לאחר חלוקה חלוק דין יורשים מדין כהנים בגזה"ג, דבירושה כיון דכל אחד זכה בחלקו הויא אח"כ חלוקתן זה כנגד זה ואחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה, משא"כ בגזה"ג דאיתא בב"ק דק"י דאין חולקין גזה"ג כנגד גזה"ג, וא"כ כל אחד נוטל חלקו בפ"ע משולחן גבוה, ואין כאן דין ברירה כלל. ועיין בתוס' זבחים דמ"ד שהביאו דעת רש"י דגזה"ג משולחן גבוה קא זכו, והקשו מהא דדרשינן בזבחים שם לך שלך יהא לקדש בו את האשה, ולפי המבואר בסוגיא דהכא דאין חולקין גזה"ג כנגד גזה"ג, בע"כ מוכרחין אנו לאמר דהך קרא דלך יהא הוא דוקא לאחר שזכה הכהן בחלקו, אבל מתחלה פשיטא דאינו יכול לעשות בו דבר, וכמו דאינו יכול לחלוק כנגדו, וכמבואר בקידושין דנ"ג דכל שאינו יכול לחלוק כנגדו לא חשיב ממונו לשום דבר, ואע"ג דבקידושין מייתי לה הגמ' להך דאין חולקין גם לענין אחר שבאו לרשות כהן, היינו התם דאיכא תרי קראי קרא דלך וקרא דמן האש וכמבואר בסוגיא שם, אבל הכא דרשינן לכו"ע מקרא דלך שלך יהא וכמבואר בסוגיא דזבחים, וגם דהתם כיון דהויין קדשים א"כ גם לאחר חלוקה אינו זוכה בהן יותר מזכות המשמר בכלל, וע"כ שפיר מייתי לה הגמ' דכיון דמעיקרא לאו ממונו הוא ממילא לא חשיב ממונו גם לאחר חלוקה, משא"כ בגזה"ג דהוי ממון הדיוט, ע"כ שפיר מחלקינן ואמרינן דנהי דמעיקרא אין לו בו זכי' כיון דיש לו דין משמר, מ"מ אח"כ כשבא לחלקו ממילא נעשה ממונו לכל דבר. ועיין ברמב"ם פ"ג מה' בכורים הל"א שכתב ז"ל הבכורים נותנין אותן לאנשי משמר והן מחלקין אותן ביניהם כקדשי המקדש, דמבואר מזה דשוין הן בחלוקתן לכל מילי לקדשי המקדש, ואין חולקין בכורים כנגד בכורים, והרי תנן בפ"ב דבכורים דהבכורים הן נכסי כהן, והיינו ג"כ משום דבזכות משמר שוין הן לכל הקדשים, ורק בזכייתו בחלקו ממילא נעשית שלו לכל דבר, וא"כ הא מיהא דעיקר זכייתו בחלקו ע"י חלוקת המשמר אינו שייך לדין ברירה, כיון דמשולחן גבוה קא זכו ואין לכהנים בהן אכתי זכיית ממון, וכמש"נ. ולפי"ז אם אך כהנים בגזה"ג יורשים הם חשיבי יורשים גם לאחר חלוקה, כיון דכ"א נוטל בפ"ע משולחן גבוה, [ואע"ג דע"י זכייתו זכה יותר דנעשה ממונו לכל דבר, מ"מ כיון דעיקר זכייתו בהחלוקה היא מדין ירושה שפיר הוי דינו כיורש, ולא איכפת לן במה שזכה יותר כיון דהזכי' היא ע"י ירושה]. וא"כ שפיר חייבין במעש"ב גם לדעת הרמב"ם דיורשין פטורין, דהרי נתבאר טעם פטורן משום דנעשו לקוחות, משא"כ הכא בגזה"ג דלעולם הויין יורשים, בין קודם חלוקה בין לאחר חלוקה, ע"כ ממילא חייבין לעולם במעש"ב, אם לא שנימא דכהנים בגזה"ג מקבלי מתנות הן, דאז חשוב לקוח בעיקר זכיית המשמר, ומיושבת היטב הסוגיא גם לדעת הרמב"ם, וכמש"נ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף