הר המוריה/מעילה/ד

הר המוריה ‏ מעילה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לחטאתו

לעולתו וכו'. נזיר כ"ד א' ב' כ"ו ב' כ"ח ב' מנחות ד' ב' כריתות כ"ו ב' מעילה ט' ב' י"א א' ועיין תוספתא דמעילה פ"א.

לשלמים

אין וכו'. שם יעו"ש היטב.

ב

אבר

אחד וכו'. תמורה י"א ב' ערכין ה' א' ועיין לעיל פ"ה מהל' ערכין הי"ד ועיי"ש במרן ולח"מ מש"כ בזה. ואולי י"ל דרבינו מפרש דהאיבעיא הוי אליבא דרבנן דס"ל תמכור לצורכי עולות ודמיו חולין וה"ק היכא פשטה קדושה בכולה דצריך להקריבה עולה היינו דוקא דהקדישה קדושת הגוף או אם הקדישה לקדושת דמים חל עלה קדושת הגוף וכדאיתא בהל' ערכין פ"ו ה"ח אבל הכא דלא הקדיש רק חד אבר לדמים ואי נימא שיקריבו כולה עולה א"כ הוו שני מיגו חדא דמיגו דחל בה קדושת דמים חל עלה קדושת הגוף וחדא מדחל אחד אבר ממילא פשטה נמי בכולה ולא תועיל בה פדיון רק צריך להקריבה כולה זה הוי בעיא ולא איפשיטא ולכן פסק מספיקא דתקרב כולה ולא תפדה אבל אה"נ דתמכר לצרכי עולה והמעות חולין לבד מאותו אבר כן י"ל לכאורה וכן יש לדייק מדברי מרן שכתב דבפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ביאר היאך תקרב עכ"ל והיינו ע"כ כוונתו למש"כ דאילו למש"כ הוא בפ"ה מהל' ערכין א"כ מאי שייטיה להא דהל' מעשה הקרבנות דשם מיירי בהקדיש אחד לגופו משא"כ הכא דיש ספק אולי פשטה קדושה בכולה וצריך להקריבה ואינו רשאי למוכרה כלל רק צריך להקריבה לעצמו ודוק היטב ועיין בפ"ה מהלכות ערכין הלכה ט"ו. ובזה יש ליישב נמי הא דעולת העוף דפט"ו מהל' מעה"ק ה"ב על דרך זה דהאיבעיא היה אם מחויב למוכרה לצרכי עולות ומיושב מה שקיהה בזה שם מרן והלח"מ יעו"ש מש"כ שם.

לפיכך

תקרב ולא יפדה כצ"ל. וכ"ה בפ"ה מהל' ערכין שם וכ"כ מרן כאן.

אין

מועלין וכו'. עיין בהשגת הראב"ד שכתב וז"ל א"א למה אין מועלין בפדיונו אטו קדושת דמים מי לית ביה מעילה ואולי יאמר משום דאינו ראוי לפדיון שמא אינו רשאי לפדותו כשהוא תם עכ"ל וכוונתו למש"כ מרן בשם ר"י קורקוס יעו"ש היטב והבן אמנם מש"כ מרן די"ל כיון דאמר לדמיו ולמזבח אפ"ל שדבריו סותרים את דבריו יעו"ש לא יכולתי להולמו דהא המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ועיין לעיל פט"ו מהל' מעשה הקרבנות הל' ה' וז' יעו"ש גם מש"כ דאין מועלים בדמים היתרים על אותו אבר לכאורה צע"ק דאטו ציירי וחתימי אותן מעות דשל אותו אבר ועל כל המעות שנהנה י"ל דהם של אותו אבר. והנה זה יש ליישב על פי מש"כ לקמן בפ"ז ה"ו יעו"ש היטב והבן.

אמנם לפי מש"כ למעלה בד"ה אבר אחד ניחא דהא התם בתמורה ובערכין משמע דאי לאו קרא הו"א דהאומר אבר זה יהיה עולה ה"ז כולה חולין דהכי איתא שם יכול תצא לחולין וכו' וא"כ בכה"ג דהאומר דמי אבר זה למזבח כיון דלא איפשיטא הבעיא י"ל דכולה חולין לכן אין מועלין בפדיונה (ואף דאיתא בערכין דהאומר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה הא ראשה מיהא אית לה התם שאני דהוי אבר שהנשמה תלויה בו משא"כ הכא) אבל יש לעיין א"כ הו"ל למימר דאם נהנה מהקרבן עצמו לא מעל דשמא הוא חולין ויש ליישב דמ"מ כיון דעומד להקריב מספק א"כ על כרחך הוא קדוש למזבח ומועלין בה משא"כ בדמיו וצ"ע בזה.

ג

לנזירותו

אסור וכו'. כבר ציינתי בהלכה א' יעו"ש היטב.

לחטאתי

והשאר וכו'. נזיר כ"ו ב' ובתוספתא פ"ק דמעילה ועיין בשקלים פ"ב ה"ד ובנזיר פ"ד ה"א.

מעל. אף דיש בו מעות שלמים ולא אמרינן כאן דראוין להביא בכולם שלמים כדלעיל כיון דאמר השאר לנזירותי הוי כאילו אמר לקרבנות נזירותי וכמש"כ התוס' בנזיר כ"ד ב' בד"ה יפלו וכו' ושם כ"ו ב' ד"ה תניא וכו' והובא ג"כ במרן או דמיירי במת וכמבואר שם בתוס' שם ושם וכתבו התוס' שם ד"ה תניא וכו' דלאו דוקא בכולו אלא ברובו יעו"ש.

לעולתי

והשאר וכו'. שם.

בכולן

מעל. רש"י כתב שם הטעם דהכא בחי מיירי ולכן מועלין ג"כ בדמי חטאת דבשלמא כשמת והדמי חטאת הולכין לים המלח אז לא מועלין בו אבל כשהוא חי והדמים עומדים לחטאת ולהקריב אה"נ דמועלין בו יעו"ש אמנם לשיטת התוס' דמיירי הכא במת צ"ל כיון דהם סתומים והם הולכין לנדבה לכן מועלים בהם וא"ת א"כ אף בנהנה במקצתן מועלין בהם דאין כאן שלמים י"ל דכל זמן שלא הוקרבו לשם עולת נדבה לא נפקי משם שלמים שם. בתוס' ד"ה והשאר וכו' יעו"ש אבל בתוספתא איתא דמעל במקצתן וכן הגיה הגר"א בש"ס שם.

אלו

לעולתי וכו'. תוספתא שם פ"ק דמעילה ועיין כאן במרן ושם במפרש יעו"ש היטב.

ד

שהפריש

מעות וכו'. תוספתא שם פ"ק ועיין נזיר כ"ו א'.

כמו

שביארנו בנזירות. ר"ל בדין נזירות לעיל הלכה ג' ובפ"ט מהל' נזירות.

ה

ה"ז

לא וכו'. נזיר כ"ח א' כריתות כ"ז ב' תוספתא דכריתות פ"ב.

ו

שתי

סלעים וכו'. כריתות כ"ו ב' ובתוספתא שם פ"ד יעו"ש ועיין במל"מ מה שהאריך בזה וכל דבריו פשוטים המה ומה שהגיה ברש"י במשנה וכתב שסוף דבריו שייכים המה בגמ' יעו"ש בהגמרות שלפנינו נדפס כהגהתו. ועיי"ש מה שמביא עוד מהתוספתא יעו"ש וכבר הבאתי זאת בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין הכ"ה יעו"ש.

אחד

לאשם וכו'. אבל אם מתחלה לקח לחולין ולא קנה עוד לאשם הדין הוא שיכלול הקרן עם החומש עם האשם שיקנה אח"כ כ"ה במל"מ. ועיין מש"כ המל"מ בהא דאי מכפר אדם בכינוס חומשין יעו"ש והתימה שלא הביא רבינו זה ואולי לפי שכבר ביאר בפ"ד מהל' המוקדשין הכ"ד שאדם מתכפר בשבח הקדש אע"ג דהושבח מאליו יעו"ש היטב וכ"ש הכא וקצת צ"ע בזה.

ז

מדמי

חטאת וכו'. מעילה ט' ב'.

ואח"כ

קרבה וכו'. רש"י פי' שם בד"ה אם כבר וכו' דמיירי שלא נודע לו שמעל עד שכבר קרבה חטאתו יעו"ש אבל התוס' שם בדבור המתחיל לא קרבה וכו' ובדבור המתחיל כבר קרבה וכו' פירש כמו שכתב רבינו דמיירי שנודע לו קודם שקרבה חטאתו והוסיף רבינו לומר דאפילו שילם קודם שקרבה חטאתו רק שלא כללם בדמי חטאתו דהדין דילך לים המלח דהכל חד טעמא הוא.

המעילה

וחומשה וכו'. עיין במרן מה שכתב בזה בשם ר"י קורקוס והנה תירוץ הראשון שחילק בין גוף החטאת לדמים יעו"ש לכאורה אין זה נכון עיין לעיל פ"ה מהל' פסולי המוקדשין ה"א יעוין שם היטב אמנם התירוץ השני נראה נכון לדינא ועיין שם בלח"מ הלכה ב'.

אחר

שקרבה וכו'. שם במעילה י' א' מימרא דרבא.

ח

לא

עשה וכו'. פסחים פ"ט ב' ותוספתא שם פ"ז. ועיין בצל"ח מה שכתב בזה ועיין בספר מעין החכמה במצות עשה של מעשר בהמה מה שכתב בזה (ועיין ב"ק ס"ו ב' תוס' ד"ה דגזל וכו' יעוין שם היטב ויש ליישב קצת לפי דבריהם יעו"ש היטב ויש לעיין בזה) ודברי מעה"ח יש לעיין בם עיין לקמן פ"א מהל' קרבן פסח ה"ה ד"ה והפסח כשר בכל המקומות שציינתי שם ובר מן דין אדיליף ממעשר לילף מבכור איפכא וצ"ע.

ט

בנדרים

כיצד וכו'. נדרים ל"ה א' שבועות כ"ב א' ב' ועיי"ש בתוס' בנדרים ושבועות וביבמות פ"ח א' ד"ה אי קסבר וכו' שכתב דמיירי בקונם יעו"ש היטב ועיין לקמן הלכה י'.

ועיין במל"מ מה שנסתפק בזה אם אוסר הנאתו על חבירו אם יש בזה מעילה די"ל דדוקא בדבר מסוים יש בו מעילה יעו"ש ויש לפשוט לכאורה קצת מהא דפ"י דהל' נדרים הי"ב שכתב ואם הלכה לפני הפסח והרי היא מהנה אותה לפני הפסח הרי זה לוקה וכתב שם מרן דהיא ודאי לוקה יעוין שם והקשה שם הלח"מ והא שם לעיל בפ"ה ה"א כתב דשמעון אינו לוקה יעוין שם ומתוך כך אפ"ל דמה שכתב דשמעון אינו לוקה הרי דוקא בבל יחל אינו לוקה אבל משום מעילה אה"נ דלוקה ומרן כוונתו משום מעילה ועיי"ש בלח"מ פ"ה וא"כ אף דאסר הנאתה עליו מ"מ יש בה משום מעילה ומינה היכא דבזדון עבר עליה חייב משום בל יחל ומשום מעילה ונפשט ג"כ ספיקא קמייתא דהמל"מ יעו"ש היטב שנסתפק אם אסר על עצמו פירות חבירו יעו"ש היטב וצ"ע בזה.

של

הפקר וכו'. בנדרים ל"ד ב'.

י

עליך

הקדש וכו'. נדרים ל"ה א'.

מצטרפין. מרן לא הערה מקורו והיא משבועות כ"ב א' שם לתירוץ דרבינא יעו"ש היטב.

יא

קרבן

אם וכו'. נדרים כ"ח א'.

אינן

צריכין וכו'. שם ב' כעולא וס"ל לרבינו כשיטת הרשב"א דשם מובא בר"ן דאף לעולא כ"ז שלא נקצצו אם פדאן חוזרות וקדושות יעו"ש מש"כ הר"ן בזה ועיי"ש בירושלמי ובקדושין פרק ג' ה"ה יעוין שם היטב ועיי"ש ברא"ש כ"ט א' ד"ה לבר פדא וכו' דקאי בשיטת הרשב"א ורבינו וכ"ה דעת התוס' יעו"ש ועיין לעיל סימן מ"ט סעיף ז' ובמש"כ שם יעוין שם היטב.

הרי

אלו וכו'. שם ל' א' ובירושלמי שם ושם בקדושין והנה מימרא זו בש"ס שלנו הוא בשם ר' יוחנן ובירושלמי היא אליבא דחזקיה דהא ר"י ס"ל התם דאם פדאן הוא גם כן אינן חוזרות וקדושות יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.