אמרי בינה/דיני שחיטה/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני שחיטה טו

סי' ט"ו

אם שחט עגל תוך שבעה ימי הלידה פסקינן דאסור אף בדיעבד וכבר כ' האחרונים טעמים הרבה למה אסרו כאן אף בדיעבד עיין ת"ש ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בד"ח (סי' ב') והעיקר הואיל דהוי מיעוט המצוי חששו אף לאסור בדיעבד ואף נכרי מסל"ת א"נ ועמ"ש לעיל דיני יו"ט (סי' י"ז) אולם ע"א ישראל מבואר דלכ"ע נאמן ובספר פתח הבית דיני עא"נ באיסורין פקפק בזה למה עא"נ הא הוי נגד חזקת מעוברת. וכבר כתבתי שם לדון דכאן ל"ש כ"כ חזק' מעובר' ל"מ אם הביא הולד לפנינו ולא ידענו מאיזה פרה נולד ודאי ל"ש חזקת מעוברת דאנו דנין על הולד וכי לא יש בעולם ולדות שהן ב' שבע' ימים ואינו דומה לדברי תוס' ב"מ (דף ק') שם אנו דנין על האם הידוע שהחליף אלא אף אם ידענו את הפרה ג"כ א"ד לדברי תוס' דשם אנו דנין על הזמן שהחליף הפרה בחמור ואז בשעת החליפין היינו מחזיקין להפרה בחזקתה הראשונה שעדיין היא מעוברת לכן אף דהשתא נמצא שילדה אמרינן דאח"כ ילדה אבל כאן אין אנו דנין על הפרה כלל רק על הולד ל"ש חזקת מעוברת רק יש לדון דהוי חזקת קטנות דהוי חזקה מעליתא כמו שהעלה בספר שב שמעתתא דלא כמהרי"ט. אולם מ"מ הא גם על זמן גדלות עא"נ כמבואר קידושין (דף ס"ד) וכתבו שם תוס' כיון דסופו לגדל עשאוהו כדבר שבידו וכבר הבאתי לעיל (סי' ג') דברי הח"ד דנגד חזקה העשוי להשתנות עא"נ ואף דשם הערותי מדברי ירושלמי (רפ"ג) דיומא גבי הרואה אומר ברקאי דפריך וע"א נאמן שנייא הוא הכא שאת יכול לעמוד עליו והפירוש דהוי מלתא דעבידא לגלויי ולמה צריך לזה הא שם הוי העשוי להשתנות דודאי יאיר פני המזרח אולם ע"כ צריך לומר דשם חששו לטעות דע"א או כיון דבקל יכול לעשות ע"י שנים פריך למה סומכין על דבר גדול כזה בעבודת בית המקדש על ע"א דהא שם לכ"ע ל"ה נגד חזקה דהוי כמו ביום משלם שית קידושין (דף ע"ט ע"ב) ועי"ש ברש"י ותוס' דל"ה חזקה משום דבר שהרי היום עשוי להשתנות וה"נ דכוותיה א"ו דעיקר קושית הירושלמי היה כיון דבקל יכול לטעות ונוכל לתקן שיהיה ע"י שנים וע"ז קאמר כיון דיכול לעמוד עליו ודאי ידקדק [ועיין ש"ך יו"ד (סי' רס"ו סק"ט) דכ' ואם א"י יש לילך אחר המנהג ובסדרי טהרה (סי' קצ"ד ס"ק כ"ו) כ' דט"ס הוא וצ"ל אחר החזקה וכ"כ בסדר דרך חיים ויש להתבונן הא בכרעה ללדת הוי כמו יום דמשלם שית ואכ"מ בזה] עכ"פ לכ"ע נגד חזקה כזאת עא"נ ועיין מהרי"ט (ח"א סי' י"א) ובכנה"ג יו"ד (סי' קכ"ז ס"ק כ"ז):

אך עוד יש חזקה דאינו זבוח היינו דאם אינו בן קיימא אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה הגם דבחידושי הרב המאירי שבת (דף קל"ו) פסק דכמו דטריפה שחיטתה מטהרתה מידי נבילה כמו כן ולד שלא כלו חדשיו ולא שהה שבעת ימי' שחיטתו מטהרתו כטריפה אף דאסור באכיל' והיינו דפסק כר' יוסי בר' יהודא ור"א בר' שמעון שם מ"מ ברמב"ם (פ"ב) מאה"ט כ' להדיא ולד שלא שהה ז' ימים גמורין אם שחטו בתוך ז' אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה מפני שהוא כנפל ועי"ש בכ"מ משם הר"י קורקוס. וע' במ"ש בדיני שבת(סל"א). וראיתי בי"וד בגליון חידושי רע"א ז"ל תשובה ממנו לחכם א' ע"ז וכתב לדון כיון דמה"ת הולד מותר דאזלינן בתר רוב דולד מעלי' ילדן רק רבנן החמירו וכיון דהך מילת' אם עא"נ במקום חזקה הוא איבע' דלא איפשט' ביבמו' הוי סד"ר וכ' דאף דלהט"ז הוי דשילמ"ת מ"מ הא השיג עליו הש"ך ע"נ דאין המתי' עתיד לבא ודאי וגם הא בס' דדינ' העל' הפ"ח והש"א דלא מחמרינן בדשילמ"ת ע"ש ועדיין יש לגמגם הא כבר כ' כמה מחברים להצדיק ד' הט"ז דא"ד לד' הרשב"א בביצה ס' טריפה שנתערבה דשם אם לא יתברר ההיתר יהיה מותר מטעם ביטול לכך גם היום סמכינן על הביטול משא"כ כאן אם לא יתברר ההיתר דהיינו שימות העגל תוך שבעה ימים אז נדע דהיה נפל עיין תשובת בית אפרים וכן מבואר בחידושי המאירי מס' שבת שם וז"ל ומנשיאי ברצלונה כתבו דאין הגוי נאמן עליו כו' אלא שיש מקילין לומר שאינו כן אלא כשהדברי' מוכיחים שאינו ב"ז אבל כשאין שם שום הוכח' מותר מכח תרי ספיקי שמא ב"ז הוא ואת"ל שאינו ב"ז שמא כלו חדשיו ואי משום דשילמ"ת ס"ס אינו נאסר מכח דשילמ"ת אלא שגדולי מפרשים חולקין בסברא זו וכבר שמענו מי שנתן בזה סימן שכ"ז שתולה טיבורו אינו ב"ז וכן שכל שיש לו שבעה שניים יש לו ז' ימים שכל יום נתוספת לו שן אחת עכ"ל הרי דקרי ליה דשילמ"ת ומ"ש דבספיקא דדינא לא מחמרינן בדשילמ"ת אם כי כן העלו האחרונים עמדתי ע"ז מכבר במ"א מדברי רש"י מס' עירובין (דף ל"ט ע"ב) בפסק שלו דכ' דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי משתרי בה ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן הוא הא לא אשתרי בב' יו"ט דר"ה ועוד קיי"ל מס' ביצה דספד"ר בדבר שילמ"ת אסור מבואר לכאורה דבדשילמ"ת אסור בדרבנן אף בספיקא דדינא ואכ"מ בזה:

ברם י"ל דלא החמירו חכמים בספיקא במקום ע"א להחמיר בדשילמ"ת דהא בכ"מ דעא"נ באיסורין כמו בלא אתחזק איסורא נאמן מצד בירור הדבר אף במקום דהוי דשילמ"ת כמו לגבי חדש באומר של חברי ישן ל"ח למיסר מצד חדש אף דהוי דשילמ"ת כמו דמוכח כתובות (דף כ"ד) אף דעאא"נ במקום חזקה ואף נגד רוב פילפלו האחרונים הרבה אם עא"נ נגד רוב ולגבי חזקה ורובא מצינו דיש שהחמירו בדשילמ"ת שלא לסמוך על רוב וחזקה מ"מ במקום דע"א נאמן לא החמירו לאסור בדשילמ"ת. והטעם יש לומר כיון דהוי ס' ולגבי העד היודע בעצמו שזה מותר לא נוכל להחמיר ולאסור לו מצד ס' שהוא לנו דהא לגביה ליכא שום ס' שיודע בבירור שזה מותר שוב לא ראו חז"ל להחמיר ג"כ לגבי אחרינא ולמיחש לס' ולא החמירו לחוש לס' דרבנן במקום דהוי דשילמ"ת רק היכא דאסור לכל אבל במקום דמותר לאחד היודע בבירור שהוא מותר שוב מותר לכל דלא להוי מילי דרבנן כחוכא. וא"כ אם נאמ' דהוי ס' אם עא"נ במקום חזקה שוב שפיר נוכל לומר ס' דרבנן לקולא אף היכא דהוי דשילמ"ת. אך מ"מ יש לגמגם כיון דכאן הוא עיקר החשש לחוש שמא נפל הוא ואסור מה"ת ואינו מועיל השחיטה ובמקום דיש חשש דאורייתא כבר כתבו משם האו"ה דל"ש לומר ס' דרבנן לקול' ובלא"ה כתב בספר פה"ב שם בדעת תוס' ור"ן דסברו דאין עא"נ במקו' דאתחזק דלאו מטעם ס' כתבו כן עי"ש ועיין תשובת חכם צבי (סי' ס"ה) שכתב ובאיסורא דאורייתא איבעיא לן בהאשה רבה ולא איפשטא ואזלינן בה בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא עכ"ל משמע דסובר דמצד ס' אינו נאמן במקום חזקה אולם אינו מוכרח. וגם כאן הוי לחוש לאיסור של תורה. ובהכרח צריך לומר דמ"מ כיון דמה"ת אזלינן בתר רובא בכה"ג עד א' נאמן ועיין בפסקים וכתבים של מהר"י (סי' ר"ה) בנידון עוף דנמצא שמוטה אחר השחיטה אם יש להאמין להשוחט וכתב אף דל"ה בידו מעולם דאם הית' שמוט' קודם שחיט' ל"ה בידו לתקן בשום ענין אה"נ מ"מ האי חזקת איסור לא הוי ליה אדרבה הו"ל חזקת היתר להאי מילתא דרוב בהמות אינן שמוטות רק חזקת איסור אבמה"ח דהו"ל והאי איסור היה בידו לתקנו עכ"ל ולכאורה כיון דרוב אינן שמוטות וע"כ הא דמחמרינן בס' שמוטה הוא משום דהוי ס' בשחיטה וכיון דשמוט לפנינו איתרע וא"כ ל"ה רק ס' ולמה לא יהיה עא"נ אף דאינו בידו והוצרך לומר כיון דל"ה רק בחזקת איסור אבמה"ח וזה בידו לסלק לכך עא"נ מבואר מדבריו דבאינו בידו א"ל אף דיש רוב נגד חזקה אולם באמת דבריו צריכי' ביאור ויבואר אי"ה להלן:

עוד כתב שם הגרע"א ז"ל מדברי תשובת הרא"ש (כלל נ"ב) שכ' בתרי ותרי דמכחישין זא"ז אם חי הולד ל' יום דאזלינן בתר רוב נולדי' הרי דלא חש לחזקת איסור דמסייע להעדים אחרים. ותמהני הא ודאי במקום תרי ותרי מה מהני הרוב שיכריע כיון דחז"ל חששו שלא למיזל בתר רוב ולדות וצריך שיחיה הולד ל' יום מה יכריע הרוב ובפרט למה שהעלו כמה מחברים לומר דאף אם אזלינן בתו"ת בתר חזקה היינו חזק' דמעיקרא דמספק אין מוציאין מחזקה אבל בתר רוב לא אזלינן כיון דרוב לא עדיף מעוד תרי אחרים ותרי כמאה ועיין ספר ש"ש ובתשובת רע"א (סי' קל"ו) בזה ובמה שכתבתי אני בעניי בפרט הלזה בד"ח דיני אישות (סי' י"ד) ויבוא' עוד אי"ה בדיני עדות ובודאי כוונת הרא"ש שם לא על לכתחלה שתנשא בלא חליצה רק שם בנדון דידיה שכבר נשאת ועוד הא כ' שם הרא"ש בתו"ת אם חיה ל' יום וקיי"ל כמ"ש הר"י ז"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ול"א אוקמא אחזקתה ואינו מובן הא כיון דיש חזקת איסור לשוק מה קאמר דספקא דרבנן הוא שלא לאוקמי על חזקה הכי הקילו חז"ל בדבר שלא למיזל בתרי ותרי בתר חזקה להקל. וראיתי בס' בית מאיר (סי' קנ"ו ס"ה) שכ' דע"כ כוונתו דהרא"ש אם הוא בחזקת היתר כגון תרי ותרי דקידושין איסור זה אינו אלא מדרבנן ובדרבנן מוקמינן על החזקה כמבואר תוס' כתובות (דף כ"ו) וה"נ בנד"ד כבר היתה האשה נשאת ברבים במקומה קורא לה חזקת היתר ודומה לתו"ת דתרומה דרבנן ועי"ש עוד בב"מ ובמ"ש שם בתו"ת שלא נגמרו סימנים דא"ד לתו"ת דקידושין דשם לכת האומרים דמקודשת היא מקודשת ודאי והכא אף להמעררים הוא ס' והוי ס"ס ודבריו מוקשים הא כבר מבואר כאן דל"ה ס"ס כיון דהכל הוא ס' א' אם הולד בן קימא. עכ"פ דברי הרא"ש צריכים ביאור ובהכרח דכל צדדי היתר דשם הוא הואיל דכבר נישאת אבל לכתחלה ודאי בתו"ת אינו מועיל הרוב דבן קיימא בפרט להני תרי דמת תוך ל' איתרע הרוב לכמה פוסקים כמ"ש למעלה וא"כ אינו ראיה מתשוב' הרא"ש לדון ע"י הרוב על לכתחילה. ומה מאד נתקשתי בדברי אאמ"ו ז"ל בד"ח (סי' ד') שכ' מהך דתשובת הרא"ש לדון בתו"ת לגבי עגל המכחישין על ח' ימים דמותר לשחוט תיכף כמו שם דא"צ חליצה כיון דמה"ת אף של"ה חי ל' יום הוי ולד מעליא ה"נ כיון דעיקר החשש הוא מדרבנן אזלינן לקולא ותמהני הא בהכרח כל דברי הרא"ש שם סובבים יען שכבר נשאת ומדמה להא דאשת כהן דא"צ חליצה אם כבר נשאת כן בזה שלא להוציא לעז אבל לכתחלה יש לדון כיון דעיקר החשש הוא על איסור דאורייתא מה"ת לנו לומר להקל בתו"ת בכה"ג ואדרבה יש קצת לדון דהוי חזקת איסור כמו דהיה אסור קודם לכן כן גם היום אסור דעדיין לא נתברר דאינו נפל וגם קצת חזקת מעוברת ולא עוד אלא אף בדיעבד כשכבר שחט כיון דכאן אסרו שלא לסמוך על הרוב ואסרו אף בדיעבד אף למ"ש תוס' יבמות (דף ל"ו) דהחמירו בבהמה משום גזירה דאטו אדם מ"מ לא הקילו בעבר ושחט אף בשוגג וגם דגוי מסל"ת א"נ שוב בתרי ותרי י"ל דג"כ אסור כיון דהוי עכ"פ איסור ואסור מספק עד דידענו דעבר ח' ימים וצ"ע:

והני ז' ימים הסכימו רוב האחרונים דל"ב מעל"ע מצד כמה ראיות וכן יש קצת סמך מדרשות חז"ל ומובא בילקוט פ' אמור והיה שבעת ימים תחת אמו למה שבעה ימים כו' ד"א משל למלך שנכנס למדינ' וגזר ואמר כל אכסנאים שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונא תחילה כך אמר הקב"ה לא תקריבו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת שאין שבוע בלא שבת ואין מילה בלא שבת עי"ש וכ"כ בזוה"ק וע"כ צריך לומר דאף הנולד בע"ש ביום ראשון כבר עבר עליו שבת ומ"מ צריך שיעבור עליו שבוע דהו' דלא פליג הקב"ה בגזירתו אולם עכ"פ כיון דל"ב שיעבור כ"י השבת ומקצתו ככולו שוב אף בז' ימים שאינו מעל"ע סגי דבזמן כזה לא ימלט שיעבור עליו מקצת שבת. וברמב"ם (פ"ב ה"ו) כ' לפיכך ולד בהמה שלא שהה ז' ימים גמורין אם שחטו בתוך ז' אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה מפני שהוא כנפל ומדבריו הוכיחו האחרונים דס"ל דהוי ס' מה"ת כל שלא שהה ז' ימים ומדכתב ז' ימים גמורין לכאורה משמע דבעינן ששהו ז' ימים מעל"ע אולם מדלא כתב ז' ימים תמימים י"ל דאין כוונתו רק אם נולד בלילה לכ"ע בעינן ז' שלמים וביום הז' אסור לשחוט עד הלילה וכמ"ש בנו"ב מהד"ת חיו"ד (סי' ז') ואאמ"ו ז"ל (סי' ה') והוציא מטעות המורה שהורה בעגל הנולד בליל שבת ונשחט ביום ו' עש"ק שמותר לאכול דזה כ"ע מודים דאסור וזה מורה לשון הרמב"ם גמורין אבל לא דבעינן שלמים ממש. ועיין באחרונים מה שמהנדזין על הסימני' שנותנים לעגלים ובחידושי המאירי מס' שבת כ' וז"ל וכבר שמענו מי שנותן בזה סימן שכ"ז שתולה טיבורו אינו ב"ז וכן שכל שיש לו שבע שניים יש לו שבעה ימים שכל יום מתוספת לו שן אחת עכ"ל ולמ"ש הד"מ דהטעם דבעינן ז' ימים בשביל שהוא דבר ההוה בכל הבהמות החמירו לאסור אף בדיעבד דאנו צריכין לתקן גם המיעוט י"ל כיון דיש לו סימני' אלו בזה הוי המיעוט דלא שכיח ושרי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף