אמרי בינה/דיני נדרים/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני נדרים י

סימן י

בש"ע (סי' רי"ו ס"א) קונם פירות האלו עלי אסור בחלופיהם ובגדוליהם כו' וכן אסור בגדולי גדוליהן אבל חלופי חילופיהן מותרים כו' ובש"ך שם (סק"א) כתב משם הרא"ש דאם מחליפם אחר מותרים להנודר וכן כתב הסמ"ג משם הר"י והר"ן אוסר בכל ענין דמשוי ליה כהקדש ותוס' כתב כרא"ש ודבריו תמוהין אף דכ"כ הב"י ג"כ דהסמ"ג משם הר"י כתבו כרא"ש כבר תמה בלח"מ (פ"ה) מנדרים דהר"ן ג"כ אינו אוסר במחליפם אחר רק באומר קונם פירות אלו עלי דסובר דאז אסור מה"ת דכך היה כונת הנודר וכמ"ש הב"י דלדעת הר"ן אסור מה"ת. אבל באוסר על חבירו לכ"ע אין כן דעת הנודר ורק לדעת ר"י שהסמ"ג והרא"ש אסור מדרבנן למחליף עצמו מטעם קנס כמו בכל איסורי הנאה בזה כשמחליפם אחר מותר והרא"ש דעתו דאף באומר קונם פירות אלו עלי ג"כ אינו אסור אלא מדרבנן וכן דעת רשב"א כאשר יבואר להלן ולדידיה בהחליפן אחר מותר וכן מבואר ברשב"א נדרים (דף נ"ז) אבל לדעת הר"ן והרמב"ם כמ"ש הב"י והכ"מ אזיל בשיטתו וביותר כנראה אף באוסר על חבירו דפוסק האבעיא לחומרא וכמבואר בש"ע (ס"ב) לדידהו אין חילוק בין מחליף בעצמו או החליפן אחר:

והט"ז הביא דעת הרא"ש דאף חילופי חילופיהן אסורין וכבר השיג עליו בנקה"כ דע"כ ט"ס הוא ברא"ש ובאמת הוא מוכרח כיון דבדבר שזרעו כלה גידולי גידוליהן מותרין מכ"ש דחלופי חילופיהן מותרין דבש"ס מספקא להו אם חילופין כגידולין. הרי דגידולין יותר סברא לאסור מחילופיהן. אולם מצאתי חבר לטו"ז דדעת ריטב"א כן הוא וז"ל (פ"ז) וכן ברישא דאסרינהו בהנאה אפילו גדולי גדולין בדבר שזרעו כלה אסירי דומיא דחלופיהן דאינהו וכל דאתי מחמתייהו מיתסרי עליה כי היכא דלא ליתהני והאריך שם אף דכל איסורי הנאה דלכתחלה הוא דאסור למכרן מה"ת ומ"מ כיון שאין להם דמים החילופין מותרין מה"ת מ"מ הך מתניתין דקונם פירות אלו עלי דהוא איסור הבא מעצמו ויש להן דמים איסורא מדאורייתא שכך היה דעתו מתחלה לאסור עליו דמיו וחלופיו והבא מחמתו וכשם שאסו' גידולין בדבר שזרעו כלה עי"ש דמשמ' מדבריו דאף חילופי חילופיו אסור וכמו דגידולי גידולין אסורין. ובאמת יש להבין שיטת הר"ן (דף נ"ז) דכתב דגידולי גידולין שרי כיון דגידולין בדבר שזרעו כלה כחילופין דמי כי היכא דחילופי חלופין מותרין כדמוכ' בפ' השותפין גבי מכרן וקדש בדמיהן ה"נ גידולי גידולין שרי הא שם הוא באיסור תורה דלא אסרו על עצמו בזה כיון דמה"ד אף חילופיו מותרין לכך חילופי חילופיו גם מדרבנן מותרין ולא קנסו רק לאסור החלופין משא"כ כשאוסר ע"ע בקונם פירות פרטים דכתב הר"ן (דף מ"ז) דכי תנן במתניתין אסור בחילופיהן וגידוליהן היינו משום שכוונת הנודר בכך א"כ כיון דכוונת הנודר הוא לאסור עליו הבא מחמתו למה לא יהיה אף החילופי חילופין וגידולי גידולין אסור עד עולם כיון דאסור עליו הגרם הנאה ג"כ. וצריך לומר בהכרח דאנחנו הולכין אחר מחשבתו מה שהוא בדבריו וכיון שאמ' פירות אלו עלי אמדינן דעתו דאסרן עליו וחילופיו וגידוליו ולא יותר ואף דהר"ן כתב כמה פעמים כיון דיחדינהו שוינהו כהקדש ולכך בדין נאסור החלופין והגידולין כי היכי דאיסורו בהקדש מ"מ בהכרח צריך לומר דלאו כהקדש ממש רק כוונתו על החילופין והגידולין דהא כבר הקשה הרשב"א בהא דקאמר בש"ס חילופין כגידולין דהא אדרבה חילופי קונם דהוי כהקדש עדיפי מגידולין דהקדש תופס דמיו מדאורייתא וגידולי הקדש אינו הקדש אלא מדרבנן וכדתנן הקדש בור כו' אילן ונשא פירות אין מועלין בגידולין וכתב דשאני קונמות דקונם פרטי לכ"ע אין לו פדיון אינו כהקדש אבל גידולין אסורין אף בדבר שזרעו כלה בקונמות שעשאום כגדולי תרומה [ובאמת יש להבן בדברי רשב"א דמייתי ראיה דגידולי הקדש אינו הקדש מה"ת מאילן שנשא פירות דזה הוא מתניתין (פ"ג) דמעילה ושם פליג ר"י וסובר דמועלין שהן גידולי הקדש והרמב"ם פסק שם דמועלין ועי"ש בתוי"ט ואף דהרשב"א י"ל דפוסק כת"ק מ"מ יותר הו"ל למימר דבזה כשזרע פירות הקדש בקרקע חולין דלכ"ע הן כחולין כמבואר מתניתין (פ"ט דתרומות)] וא"כ אף דהר"ן סובר דאסור מה"ת חילופיו וגידולין כמו דגידולי הקדש אסורין וחלופין היינו מטעם דכוונתו היה לאסור על אופן הקדש כמו דהקדש תופס דמיו כן זה אבל לא יותר מחילופין הראשונים ולא חילופי חילופיו. וכן גידולין או דסובר הר"ן דאסורין מה"ת היינו אף דהן חולין מ"מ קתני שם במתנתין ופודה אותם בזמן זרעם וצריך לפדות כל האוצר בדמי אותו סאה כמ"ש שם הרע"ב לענין זה שוינהו הפירות כמו הקדש אבל הגידולי גידולין מותרין כמו שם בהקדש ג"כ אם לקח מהגידולין וזרע ודאי מותרין דאין בהם כח הקדש רק לפדות בדמי אותו סאה ולא יותר כן בקונם אסורין אותן הפירות כיון דאין להם פדיון ולא יותר דיותר לא אמרינן דהיה כוונתו:

שוב ראיתי בגליון יו"ד מרע"א ז"ל דעמד ע"ז כיון דשוינהו כהקדש י"ל דגם גידולי גידולין אסורין כמו בהקדש. ולא ידעתי כוונתו הא בהקדש ודאי מותרין בכה"ג וכמ"ש ואף גידולין הראשונים קתני שהן חולין וברמב"ם (פ"ה הי"א) ממעילה כתב ואעפ"י שלא פדה הרי הגדולין חולין ואין מועלין בהן ואין משלמין מהן קרן וחומש וחייבין בחלה הרי דלא חל שם הקדש אף על הגידולין ק"ו על גידולי גידולין ואנחנו מצטערין להבין דברי ר"ן שכתב דגדוליו אסורין דע"כ צריך לומר כיון דיש חלק להקדש בו הוי שם איסור דצריך לפדות ולא נתבטל חלק ההקדש כן נמי בקונמות כיון שאין לו פדיון נשאר חלק האיסור מהפירו' בהגידולין אף שזרען בקרקע של היתר דכך היה כוונתו אבל לא גידולי גידולין והא דמביא הר"ן ראייתו מפ' השותפים דחלופי חילופין לא אסרו היינו כיון דבכל איסורי הנאה לא אסרו רק חלופין ראשונים כן נמי אף באוסר ע"ע לא כיון לאסור יותר רק חילופין הראשונים וגידולי הראשונים. ומ"מ דעת הריטב"א לאסור הן חילופי חילופין הן גידולי גידולין אף בדבר שזרעו כלה היכא דאוסר ע"ע דאסור עליו כל הנאה דאתו מחמתו וכנ"ל:

ויש להבין בדעת הש"ע דכנראה דסובר כדעת הרמב"ם דאף באוסר על חבירו אסור בחילופיהן דהוי ס' תורה אם אסור בחילופיהן ועיין בריטב"א שם דהעלה מדלא שני ליה בהך ת"ש מכרן וקדש בדמיהן דהתם מה"ת אבל אנן מיבעיא לן אי הוי חליפין כגידולין מדרבנן שמעינן דהכא מה"ת נמי איבעיא לן ופרקינן ה"נ לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד ומסתברא דהפירש דאיהו סבר דכי היכי דמבעיא ליה בחלופי איסורי הנאה דעלמא ולהכי אייתי ליה מערלה וכ"כ דלא תפסו דמיהן ושני לו דשאני התם הנאה דאורייתא לכ"ע אסירי ולפיכך אין להם דמים כלל וכשמכרן אין דמיהן אלא מתנה או מלוה ולפיכך כשנהנה מהן אין חשיב נהנה מאיסורי הנאה ואין בכלל איסור הנאתו אלא שלא למכרו ולהחליפו לכתחלה דהאי שעתא מתהני מניה אבל אי עבד עבד כו' אבל הכא באיסור קונם שהוא אסרם עליו והן מותרין לכל העולם אימא לך דיש לו דמים וחילופין דידיה חלופין גמורין וכל שאסור בהן אסו' בדמיהן ובחלופיהן כשם שאסור בגידוליהן ובעיין לא איפשיטא ונקטינן לחומרא עכ"ל. והשעה"מ הלכות חמץ הביא כן ליישב דעת רמב"ם עפ"י כ"י. ואנחנו זכינו לאור הבהיר הריטב"א ז"ל שמיישב הדברים על מכונם בביאור סוגית הש"ס ועימ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני חמץ (סי' י"ג) ובב"י ובכ"מ כ' דהרמב"ם סובר כדעת הר"ן דאסור מה"ת מטעם כוונת הנודר וא"כ מהראוי לאסור עכ"פ באומר קונם פירות אלו עלי דאמרינן דכוונתו היה לאסור החילופין והגידולין ג"כ למה יהי חלופי חילופיו מותרין. בשלמא לשיטת הר"ן דהוא סובר דהאיבעיא לא איפשט' והוי רק ספק דרבנן באוסר על חבירו אם חילופין אסורין והדין דמותרין אתי שפיר דגם באוסר ע"ע אף דכוונת הנודר היה לאסור גם החילופין. מ"מ חילופי חילופין לא נאסרו כיון דע"ז ל"ה כוונתו רק דאנן נאסר להו מדרבנן מטעם קנס זה הוי שוב כמו באוסר על חבירו דהחליפין מותרין אף להמחליף עצמו. אבל לדעת הרמב"ם דאף באוסר על חבירו חילופיו אסורין א"כ מהראוי דבאוסר ע"ע שיהיה עכ"פ חליפי חילופיו הראשונים ויהיה חילופי השנים אסורין:

וביותר קשה על סתימות האחרונים דהא דעת הפוסקים דחילופי איסורי הנאה אסור עכ"פ מדרבנן מטעם קנס אף דמה"ד אין תופסין דמיהן והמחבר פוסק באו"ח (סוף סי' תמ"ג וסי' ת"נ ס"ד) דמותר כדעת הרמב"ם. ועיין בטו"ז ובב"ח דסברו דאסור להמחליף עצמו מטעם קנס באיסורי תורה וכדעת רש"י א"כ באומר קונם פירות אלו עלי מהראוי דחלופי חילופין יהיה אסורין למחליף עצמו [ועיין בדברי חיים דיני חמץ (סי' ט"ו) ובהגהותי שם ויש כדמות ראיה משיט' רשב"א כאן דגידוליו אינם אסורין רק מדרבנן כמו גידולי תרומה ואם נאמר דחילופי איסה"נ דרבנן ג"כ אסור למחליף מהראוי לאסור אף גידולי גידולין או חלופי הגידולין ויש לחלק וקצרתי]:

עוד יש להתבונן בדברי הש"ע למה השמיט מלשון הרמב"ם דהוא כ' הדין הן בנדר הן בשבועה והמחבר לא הזכיר רק נדר. הן אמת דיש לדקדק בדברי הרמב"ם שם דבהלכה (י"ג) כתב האומר פירות אלו קרבן עלי כו' ה"ז אסור בחילופיהן ובגדוליהם ולא הזכיר או נשבע ובהלכה י"ד כ' נדר או נשבע שאינו אוכל וכן בהלכה (ט"ז) כ' באוסר פירותיו על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי גידוליהן וחלופיהן ספק לפיכך חבירו אסור בגידולי פירות אלו ובחלופיהן. ובדוחק י"ל דרמב"ם סובר באוסר ע"ע דעשאן כהקדש וכוונתו היה לשוין כהקדש בזה אסור אף בחלופי חלופין ובגידולי גידולין וכשיטת הריטב"א וזה הוא דוקא באומר פירות אלו עלי קרבן אבל בנשבע שלא יהנה מהן אין כוונתו רק על גופן ולא על חלופיהן וגידוליהן. אולם א"כ בהי"ד כשכתב נדר או נשבע שאינו אוכל דמותר בחילופיהן וגידוליהן היה לו לומר אף אם נשבע שלא יהנה ובאוסר על חבירו ג"כ מ"ט אסור גם בנשבע והיינו ע"כ דנשבע שלא יתן לחבירו ואמאי חלופיהן וגידוליהן אסורין. אך י"ל למ"ש הריטב"א דהטעם כיון דיש לו דמים אסורין החלופין והגידולין ואף חלופי חילופין וגידולי גידולין אסורין אף בדבר שזרעו כלה בזה סובר הרמב"ם לחלק בין אוסר על עצמו בקונם דאסור אף בגידולי גידולין לכך לא הזכיר שבועה ובשלא אוכל דאז מותר בחילופין וגידולין הראשוני' נקט נמי שנשבע ובנשבע שלא יתן לחבירו או כשאסרו על חבירו בזה הוי הספק רק על גידולין וחלופין אבל לא על גידולי גידולין וחלופי חילופין אף כשאסרו בקונם נקט אף נשבע. ומספק אסור ליתן לו אף חלופיהן וגידוליהן ודוחק. עכ"פ המחבר לא אדע למה השמיט כלל או נשבע דבאמת לדעת הר"ן אף באומר קונם עלי אינו אסור רק מטעם דשוינהו כהקדש י"ל בנשבע אינו אסור בחלופיהן וגידוליהן. וצ"ע למה השמיט המחבר כלל דין אם נשבע. ובאמת למ"ש הכ"מ ליישב קושית הראב"ד דלמה אסור הגידולין בזרעו כלה הא הוי זוז"ג וכתב דבנדרים הטעם משום דקונמות חמירי והוי דשילמ"ת וכ"כ בספר יקר תפארת מרדב"ז א"כ בנשבע ל"ש לומר כן דלא חמירי וגם ראיתי מובא משם תשובת בית יעקב ועוד מחברים דבשבועה לא שייך למחיר מטעם דבר שילמ"ת דליכא מצוה לאתשולי עליו כמבואר ברמ"א (סי' ר"ג) א"כ בשבועה מותר הגידולין מטעם זוז"ג. אולם דעת רמב"ם ע"כ דסוב' דאף שבועה מקרי דשילמ"ת דכתב הטעם בדבר שאין זרעו כלה דאף גידולי גידולין אסורין ולמה לא יבטל העיקר אסור בגידולין שרבו עליו שהרי הן דשילמ"ת שאינו בטל ברוב הרי מבואר דסובר דאף איסור שבוע' הוי דשילמ"ת. ומצאתי במחנה אפרים בהגהותיו על הרמב"ם דעמד ע"ז דבשבועה ל"ה מצוה לאתשולי. ובאמת י"ל אף דכ' המרדכי המובא ברמ"א הנז' דליכא מצוה היא רק חומרא דרבנן שהחמירו לבטל מצות הזאת בשוא"ת שלא יתשיל עליו אבל מה"ד הוא מצוה לאתשולי עליה ובכה"ג לא נוכל לבטל החומר שהוא ע"י שמה"ד הוי מצוה לאתשולי דהוו דשי"ל מתירין ודומה למ"ש הר"ן פסחים (דף ל') ובאחרונים בביאור דבריו דאף דחמץ שעבר עליו הפסח מותר מה"ת ואינו אסור רק מטעם קנס מ"מ כיון דמה"ת מותר חשיב תערובות תוך הפסח דשילמ"ת דלא אקילי רבנן בשביל מה דאסרו על אחה"פ גוף החמץ וה"נ דכוותיה כיון דמה"ד מצוה לאתשולי והוי כקונמות דהוי דשילמ"ת אף דהחמירו לגבי שבועה ונפקע המצוה לאתשולי מ"מ לענין חומרת דדשילמ"ת לא הקילו בשביל זה והדברים מוכרחים בדברי הרמב"ם עכ"פ לא ידענו טעם להשמטות הש"ע דין השבועה:

ודע דאחרי כל התירוצים שתירצו על קושית הראב"ד דלמה גידולין בדבר שזרעו כלה אסור הא הוי זוז"ג [וקצת יש להבן בדברי הראב"ד דכנראה מדבריו המובא ברמב"ן ור"ן ע"ז סו"פ כל הצלמים בהא דאם נטע והבריך והרכיב מותר דחלקו רש"י ותוס' אם אגוז וקרקע הוי זוז"ג לדעת רש"י אף דהוי ב' פעולות הוי זוז"ג ולדעת תוס' ל"ה זוז"ג רק דרבנן סברו דמותר דאילן לאו פרי הוא ועי"ש במהר"ם לובלין ודעת רמב"ן וראב"ד כמ"ש בירושלמי משום שכלה בארץ עד שלא יצמיח עי"ש וא"כ תקשה אמאי גידולין בדבר שזרעו כלה אסור אף אם זוז"ג אסור מהראוי להיות מותר וע"כ דל"ה רק איסור דרבנן לדעתם. ואולי זה שכתב הראב"ד ומיהא קשיא להו היינו לשיטתו ע"כ כיון דבכל איסורי הנאה בדבר שזרעו כלה מותר הגידולין צריך לומר דבנדרים החמירו אבל לדעת רש"י וכן דעת רמב"ם וכמבואר ש"ע (סי' רצ"ד סי"ב) בנטע הפירות של ערלה דהפירות של אילן מותר מטעם זוז"ג קשיא להו למה הגידולין יהיו אסורין לגבי נדר ושבועה] ובהכרח דכאן החמירו. וקשה ממתניתין דתרומות (פ"ט) הנז' דקתני גידולי טבל חולין גידולי הקדש ומעשר שני חולין ופודה אותם בזמן זרעם. ואמאי הוי חולין לשיטת הרמב"ם ורש"י י"ל דמטעם זוז"ג מותר והא חזינן דגם בהקדש ומעשר שני לא החמירו לאסור בדבר שהוא זוז"ג. ולשיטת התוס' ע"ז שם דדעתם דזוז"ג ל"ה רק כששניהם מענין אחד כמו הברכת אילן ובזבל וקרקע אבל אגוז וקרקע דהוי שני ענינים ל"ה זוז"ג והקשו תוס' שם לשיטתם מ"ש גידולי אגוז של ערלה מגדולי טבל ומע"ש שהן חולין ואף גידולי תרומה אלא שגזרו מח"י דבר וכ' וי"ל דערלה שאסורה הנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה הוא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאין אוכל האיסור עצמו. וקשה מאד הא גידולי הקדש הוי איסורי הנאה וקתני שם דהוי חולין וקושיא הזאת נתקשיתי זה שנים רבות וכעת הוגד לי שכבר עמד ע"ז בס' חזון נחום ואינו ת"י. ועוד קשה למ"ש השאגת אריה (סי' צ"ז) שהעלה להוכיח מש"ס בכורות (דף י') דמע"ש בגבולין אסור בהנאה וא"כ יקשה ממעשר שני ג"כ. ועוד קשה מה מהני הפדיון הא כבר מבואר בר"ש (פ"ב) דמע"ש משם הירושלמי דתבלין של מע"ש שנפלו לתוך חולין לא יאכל בגבולין דלא מהני פדיון בדבר שאינו בעין וצריך לאכול דוקא בירושלם עי"ש א"כ מה מהני פדיון בדבר שזרעו כלה במע"ש כיון דכבר אינו בעין שוב ל"מ פדיון בשלמא בהקדש י"ל אף דאינו בעין מ"מ כחו של ההקדש יכול לחלל ע"י פדיון שפודה הכל דחל גם על דבר שאינו בעין דהיינו כחו משא"כ במע"ש דמבוא' רמב"ם (פ"ה ה"ו) ממע"ש דצריך לחלל בכדי דמיו והפודה ביותר מדמיו לא נתפס התוספת למעשר ולכך א"י לחלל כל התבשיל רק התבלין והם כבר אינו בעין משא"כ בהקדש יכול לחלל בעד דמיו הכל ועיין מ"ש לעיל דיני בב"ח ותערובות (סי' ט') להשיג על האבני מילואים עפי"ז. וא"כ ה"נ דמבואר ברמב"ם (פ"ו הט"ו) דמע"ש זרעו קודם שיכנס הגידולין חולין ואפילו בדבר שאין זרעו כלה ופודין אותו בשעת זריעתו ומהני עכשיו הפדיון כיון שאינו בעין באם זרעו כלה ויש להבין בכ"ז ואכ"מ:

עוד יש לחקור בקונם שאני אוכל דבדבר שאין זרעו כלה דאפילו גידולי גידולין אסורין אם הם עד עולם ובר"ש מס' תרומות שם מביא דברי ירושלמי בהא דטבל באין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין אמר ר' יעקב בר אידי משם ר"י עד ג' גורנות אסורות גורן הרביעי מותרת שמואל בר אבדימא כו' בתרומה עד כמה א"ל עשה גורן הרביעי כגורן ראשון בטבל מותר וכ' דמשמע בגורן חמישי אף בתרומה מותר עי"ש וה"נ לענין קונמות י"ל דגורן הרביעי או לכל היותר חמישי מותר. אולם בש"מ נדרים (דף נ"ז) כ' בדבר שאין זרעו כלה הגידולי גידולין אסורין עד עולם עי"ש ולא אדע למה לא יהיה הדין כמו בטבל ותרומה ועיין ירושלמי נדרים שם:

ועיין ש"ך (ס"ק ו') דכ' משם הדרישה דחלופיהן אפילו בדבר שאין זרעו כלה מותר וכ' דלא משמע מידי ובטור משמע איפכא הלכך נראה כיון שהגידולין אסורין השוו ואסרו גם החילופין ולא אדע שום משמעות מדברי הטור אדרבא כיון דכתבו סתם בשלא אוכל דהגידולין וחלופין מותרין ובאין זרעו כלה אף הגידולי גידולין אסורין ולא הזכירו כל הפוסקים לאסור חילופיו בזה מה"ת לנו לאסור ולא עוד אלא דיש לומר אף לכתחלה מותר להחליף כיון דמותר לו בהנאה ולא אמר רק שאני אוכל וטועם ואף לזרוע י"ל דמותר לכתחלה ובדבר שאין שזרעו כלה דאסור הגידולין מ"מ מניין לנו לאסור החילופין וכן ראיתי מבואר להדיא בנימוקי יוסף נדרים שם כ' להדיא כדעת הדרישה וז"ל אבל חילופיהן מותרין אע"ג שאין זרעו כלה דלענין חילופין כיון שלא אסרן אלא באכילה וטעימה מה לי זרעו כלה או אין זרעו כלה עכ"ל וכן מבואר שם מדברי הריטב"א וראיתי שגם הגרא"ו ז"ל כתב בזה דלא כש"ך. וראיתי דבר תימא בש"מ נדרים שם דכ' וז"ל וכי שרינן בסיפא בחלופיהן דוקא שנתחלפו ע"י אחרים אבל להחליפן הוא או שיצוה להחליפן לכתחלה אסור דבפ' כ"ש מקשינן מנבלה שמותר למכרה למ"ד כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע ומתרץ ש"ה דגלי קרא מכלל דבאיסורי הנאה אסור להחליפן ומסתברא דלזרען בתחלה כהני דסיפא מותר בדבר שזרעו כלה כדי שיהיה מותר בגידוליהן אעפ"י שאסור להחליפן דהאי בידי אדם והאי בידי שמים עכ"ל ואינו מובן הא לאו אסור עליו כלל בהנאה ובנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואין בכלל אכילה הנאה וחלופיהן ולמה יהיה אסור לכתחלה להחליף ואף בדבר שאין זרעו כלה דאסור מ"מ בחילופיו מותר אף לכתחלה וכמ"ש הנ"י שם וז"פ:

ויש לדקדק בהא דקאמר בש"ס בקונם פירות אלו על חבירו הואיל דאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו א"א אוסר דשלבל"ע על חבירו לדעת המרדכי המובא ברמ"א ח"מ (סי' ר"ט) היכא דמקנה דבר הבא לעולם עם דבר שלבל"ע הואיל דחל הקנין על הבא לעולם חל נמי ע"ד שלא בא לעולם א"כ נימא נמי כאן הואיל דחל על הפירות האלו שישנו בעולם חל נמי על חילופיהן וגידוליהן כמו דיכול לאסור על עצמו. ואולי י"ל דהא בלא"ה לשיטת תוס' קידושין (דף ס"ג) דקדושת הגוף חל על דבר שלבל"ע ועי"ש בפנ"י וכן כתב הכ"מ (פי"ב) מנדרים בדעת רמב"ם דאחרי דמסיק בש"ס כתובות (דף נ"ט) ונדרים (דף פ"ו) שאני קונמות דכי קדושת הגוף דמי ל"צ שתאמר יקדשו ידי לעושיהן וכן פסק בש"ע (סי' רל"ד) ואה"ע (סי' פ"א) א"כ לדידן היה מן הדין לומר דודאי נאסור אף בחלופיהן וגידוליהן. וכבר הקשה כן בספר בני יעקב ובס' הפלאה כתובות שם וגם (דף י"א) אולם כבר כתב שם ההפלאה וכ"כ בשעה"מ (פי"ב) ליישב דעכ"פ צריך שיהיה עבידי דאתי כמו מעשה ידי אשתו וכן אם מקדיש העובר אבל דבר דלא עבידי דאתי כמו אם מקדיש העובר בטרם שנתעברה הבהמה וכן חילופין והגידולין דהני לאו עבידי דאתי הן לא חל אף בקונמות. וכן מוכרח לומר בדברי הש"ע (דבסי' רל"ד סע"א) סתם כדעת הרמב"ם דבקונם שאני עושה על פיך דיכולה לאסור מע"י על בעלה לאחר שיגרשה ולא בעינן שתאמר יקדשו ידי לעושיהן והטעם כמ"ש בב"י שם ובכ"מ דקדושת הגוף חל על דבשלב"ל ובסוף (סי' ר"ד) כתב אדם אוסר ע"ע דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם והוא מתשובת רשב"א מובא בב"י ומשמע דוקא על עצמו ולא על חבירו וע"כ צריך לומר דאף דיכול לאסור בקונם על חבירו דשלבל"ע הוא דוקא בעבידי דאתי ולא בלא עבידי דאתי אבל על עצמו יכול לאסור לכשיבא לעולם אף בלא עבידי דאתי כמו דסובר ר' יוסף כתובות שם כמו דיכול לאסור פירות חבירו עליו וכמ"ש הר"ן נדרים שם הסברא וכמו כן י"ל אף אם חל ע"י מה שחל בדבר הבא לעולם הוא דוקא בדבר דעבידי דאתי ולא בחילופיהן וגידוליהן ויש לפקפק גם בזה מדברי המרדכי ואכ"מ בזה:

עוד' יש מקום לומר הא דפסק הרמב"ם והש"ע לגבי מודר הנא' דאסו' בחלופין ובשאר איסורי הנאה דעת רמב"ם דמותר אף מדרבנן די"ל דגרמת הנאה לא גרע מטוה"נ ובכ"מ טוה"נ אינו ממון אבל בנדרי' דמבואר בכ"מ (פ"ז הי"א) דנדרים משם המאירי דיש לחלק בין טוה"נ דעלמא לטוה"נ דמודר הנאה דהא קיי"ל דאפילו ויתור אסור במודר הנאה וסתם לן תנא דמתניתין בתלת דוכתי הכי עי"ש א"כ כמו כן י"ל דחלופין וגידולין אסור וס"ל דויתור אסור מה"ת כמו דמשמע מדברי ר"ת והר"י והר"ן ר"פ השותפין דדריסת הרגל אסור מה"ת ואין ברירה בדאורייתא וברשב"א שם דאפשר דויתור אינו אסור אלא מדרבנן וכ"כ שם המאירי אולם דעת הראשונים הנ"ל דאסור מה"ת. ועיין לח"מ שם (ה"ז) ודבריו נגד דברי הראשונים הנ"ל דס"ל ויתור אסור מה"ת וקושיתו שם לא קשה למ"ש הר"ן (דף מ"ג) דס"ל דהנאה נמי אינו אסורה אלא לר"א והיה ס"ד דגרע מויתור עי"ש וכיון דויתור אסור מה"ת בנדרים לכך גם החלופין אסורין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף