אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/פסחים/קז

יום שני כד אדר - מסכת פסחים דף קז

אכילת כזיתים רבים של מצה בליל הסדר

הסוגיה החותמת את הדף היומי (קז:) עוסקת באכילת ושתיית מאכלים ומשקים הגורמים מעצם טבעם לפתיחת התאבון, וממילא מותר ואולי אף רצוי לאוכלם ולשתותם בערב פסח. הגמרא מספרת על רבי יצחק שהיה אוכל ירק בערב פסח, והרשב"ם (ד"ה בירקא) מבאר שלא זו בלבד שלא חשש לאכול ירק גם אחרי שעה תשיעית כיון שהירק אינו משביע, אלא אף עשה כן בכוונה תחילה לפי שאכילת הירק גוררת ופותחת את הלב וכך אכל מצה לתיאבון יותר.

הגמרא מוסיפה ומספרת על רבא שהיה נוהג לשתות יין בכל ערב פסח "כי היכי דניגרריה לליביה", אלא שבשונה מהמשמעות הפשוטה בדברי הרשב"ם הנזכרים שמטרת פתיחת הלב היתה כדי לגרום לאכילת מצה לתיאבון יותר, וכלשונו של רש"י בתחילת הפרק (צט: ד"ה לא) "כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה", הרי שכאן לכאורה נותנת הגמרא הסבר אחר למנהגו של רבא - "דניכול מצה טפי לאורתא". בפשטות משמע בגמרא שרבא שתה יין רב בערב פסח כדי לגרור את לבו ובכך יאכל הרבה מצות בליל הסדר.

אכילת כזית נוסף של מצה יש בו קיום מצוה

האדמו"ר מסוכטשוב, רבי אברהם בורנשטיין בעל האבני נזר (או"ח סימן תמח אות ז) הוכיח מדקדוק זה בדברי הגמרא לנדון אחר של השאגת אריה (סימן קג) בעניין תקיעת שופר בראש השנה. השאגת אריה מסתפק באדם שתקע בראש השנה בשופר, אם מותר לו לשוב ולתקוע בשופר שנית אף שלא לצורך. האבני נזר מביא את דברי הגמרא כאן והוא מעיר עליהם לשם מה נהג רבא לשתות יין רב כדי לגרום בכך לאכילה מרובה של מצות בליל הסדר והלא יוצאין ידי חובה בכזית אחד, אלא מוכח מכאן שאף שיוצאים בכזית אחד מכל מקום מה שמוסיף ואוכל כזיתים נוספים יש בכך קיום מצוה ואם כן הוא הדין לענין תקיעת שופר אף שכבר יצא ידי חובתו אם מוסיף ותוקע כל היום כולו מקיים בכך מצוה.

סברא זו לפיה למרות שאין חיוב אלא לאכול כזית אחד מכל מקום כל שאוכל כזיתים נוספים מקיים בכך מצוה, היא דעתו של המהר"ל מפראג (גבורות ה' פמ"ח) "כי אכילת כזית שאמרו חכמים בכל מקום היינו לענין זה שיוצא בו, אבל אם אכל יותר הכל נחשב אכילת מצה של מצוה".

יש להסב בכל אכילת מצה בליל הסדר

בכך הוא מבאר את לשונו של רבי יהושע בן לוי הנלמדת בדף הבא (קח.) "השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא", מדוע נקט ריב"ל לשון יצא שמשמעו בדיעבד? אלא, לפי שלכתחילה ראוי שיאכל את כל מאכלו בהסיבה דרך חירות כיון שבכל כזית וכזית שאוכל מקיים מצוות אכילת מצה, ורק השמש שאין באפשרותו להסב כל סעודתו יאכל על כל פנים כזית אחד בהסיבה ובכך יצא ידי חובתו.

כך גם מדייקים את לשונו של הרמב"ם (פ"ו מחו"מ ה"א): מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר בערב תאכלו מצות כו' ומשאכל כזית יצא ידי חובתו, עד כאן. ממשמעות לשון הרמב"ם "ומשאכל כזית יצא ידי חובתו" משמע שבודאי גם אחר אכילת כזית אם ממשיך ואוכל כזיתים נוספים מקיים בכך מצות עשה זו אלא שכבר מעת שאכל כזית יצא ידי חובתו ואינו מחוייב להמשיך ולאכול. וכן גם דעת הנצי"ב (שאילתות סימן נז) שבאכילת יותר מכזית בליל הסדר מקיים מצוה.

לגרור את לבו יותר או לאכול מצה יותר

רבי צבי פסח פראנק רבה של ירושלים, דן אף הוא בנדון זה (הר צבי כאן) האם יש קיום מצוה באכילת כמה כזיתים, ואף הוא רוצה להוכיח כן מסוגייתנו, אלא שהוא דוחה ואומר שיתכן לפרש את לשון הגמרא באופן אחר: רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפיסחא, כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה, טפי. כלומר - כדי לגרור יותר את לבו לאכול מצה, ולא לאכול יותר מצה. הוא מדייק כך גם מלשון רש"י שהבאנו בתחילת הדברים, שיש ענין לאכול את המצה לתיאבון וממילא הוא רצה שהתאבון והרצון של לבו לאכול מצה יהיה רב יותר ועשה זאת באמצעות שתיית יין רב. אלא שהגרצ"פ עצמו מעיר שאף אם ניתן להעמיס זאת בנוסח הגמרא כאן הרי שבגמרא בברכות (לה:) מובאת הנהגה זו של רבא ושם הנוסח זהה אך בשינוי אות אחת "כי היכי דניגרריה לליביה וניכול מצה טפי" ולא "דניכול מצה טפי", הרי שהמשך המשפט "וניכול מצה טפי" הוא תוצאה של "כי היכי דניגרריה לליביה" ולא המשך המשפט "כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה".

עשה דוחה לא תעשה באכילת כזית נוסף של מצה

השדי חמד (מערכת חו"מ פי"ד אות י) מבאר על פי דעתו של המהר"ל את דברי הירושלמי המוקשים המובאים בתוספות במסכת קידושין (דף לז. ד"ה אקרוב) התוספות שם מביאים את קושיית הירושלמי על המבואר שם בגמרא שבני ישראל הקריבו קרבן העומר ורק אחר כך אכלו מצות, ומקשה הירושלמי למה לא אכלו מצה מתבואה חדשה ויבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה של איסור חדש. והקשו האחרונים שהרי בימי אבלו של משה נשתכחו שיעורי תורה ואם כן כלל לא ידעו באותו הזמן האם יוצאים ידי חובת מצה בכזית, וממילא לא יכלו לאכול את הפסח מתבואה חדשה שאם יאכלו כזית שמא אין שיעור זה מספיק לקיום מצות מצה וממילא יעברו על איסור חדש, ואם יוסיפו ויאכלו כמה כזיתים הרי שמא כזית אחד מספיק לקיום מצות מצה ויעברו באכילת שאר הכזיתים באיסור חדש.

אמנם לפי דעת המהר"ל מיושבים היטב דברי הירושלמי, כי מאחר שבליל הסדר גם אם מוסיף ואוכל כמה כזיתים עדיין מקיים בכך מצות עשה של בערב תאכלו מצות, ממילא היה להם לאכול כמה כזיתים בשיעור שבודאי יספיק לקיום מצות מצה ואין להם לחשוש מאיסור חדש כי כמה כזיתים שיאכלו יקיימו בכך מצות עשה וידחה עשה של מצה את לא תעשה של חדש. ואף שאינם מחויבים בכך בכל אופן נאמר הדין של "עשה דוחה לא תעשה" וכפי שכתב הראב"ד (בביאורו לתו"כ) שנשים מותרות בלבישת כלאים בציצית, כי אע"פ שאינם מחוייבות בקיום מצוות ציצית מ"מ כיון שבלבישתם מקיימות מצוה ממילא אומרים עשה דוחה לא תעשה.

המצוה רק באכילה רצופה באותה סעודה

מאידך הגרצ"פ פראנק מקשה מדברי התוספות הללו גופא על שיטת המהר"ל, שהרי התוספות יישבו שם שהטעם שלא אכלו כזית מצה מחדש לפי שגזרו גזירה כזית ראשון אטו כזית שני. ולדברי המהר"ל תמוה שהרי כיון שאף בכזית השני מקיים מצות אכילת מצה ואף עליה אנו אומרים עשה דוחה לא תעשה, מה שייך לומר שגזרו כזית ראשון אטו כזית שני והרי דין כזית שני לענין זה כדין כזית ראשון. ומיישב הגרצ"פ שכוונת תוספות שגזרו על כזית שני שמא יאכלנו בסעודה שניה ובהפסק מהכזית הראשון שכבר יצא ידי חובתו ואז שוב אין מצוה באכילה השניה שאינה מצטרפת לאכילת מצה. הרי שלדעת הגרצפ"פ אף להסוברים שיש מצוה להרבות באכילת כזיתים היינו רק באופן שעושה זאת באותה הסעודה וללא הפסק מאכילת הכזית הראשון אך בלאו הכי אין מצוה באכילת כזיתים רבים אף לא בליל הסדר.

יש להעיר שמדברי האבני נזר משמע שדין זה אינו דווקא באותה הסעודה, שהרי השאגת אריה דיבר בכל אדם שכבר תקע ורוצה לשוב ולתקוע ועל דבריו כתב האבני נזר שיש להוכיח מסוגייתנו שגם אדם שכבר קיים את המצוה, יש קיום מצוה בחזרתו עליה פעם שניה.