אבן הראשה/ד

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ד

מה שהשבתי לאחי הרב הה"ג מהר"ש זלמן שיחי'

מה שהעיר במכתבו ע"ד כסיס' כנדרים דף ל*ז וככ"י או־ס סי' ש־ו. מס־ש הסוס' כסו"ק דף י' ד"ס דמחלי שכתט ושמא י"ל דהר דמלות הסירו. וככ"י סי' תקס"ד דמדכריהס יש ללמוד דכיכי דהוי לצורך מלוה אף שיש לטסל סס יאכל מותר וט' ט"ז. וב' דגסלפום דקיי"ל דכשאין לפועלים מס יאכל מותר ס"כ דשוכרין שסלץ שיש לסן מה לאכול סדאסר הש"ס דמוזלי נכן כשכר פעולתם לסי שבעלי[ ממלאכה כשש"ס ופועל שאין לו מס יאכל איט כטל ממלאכה כססיס עכיד . לדסתי ז"א דגם כשאין לו מה יאכל מוזיל טסי הגס דכיו! שהותר כהאי מלאכה הותר לקבל סשנר אפילו הוא הרכס מכדי אכילתו מ"ס סייגו דוקא כהמלאכס גוסס שמקבל כשעה שאין לו סס לאכול וא"נ מוזיל ספ• כשס"ס לפי שכל השנה יוכל צסבות מלאכה ק פנה ששכרה מרובה ובכלותו פעולתו יוכל לעסוק כמלאכה אחרת. משא"ב כחוה־מ שאם יקח מלאכה קטנה שיספיק כדי אכילתו כימי המועד יאסר במלאכה אחרת ומשיה מודל להקדש ששוכרץ אוחו למלאכה גדולה־ נביא שיעסוק כס כל ימי המועד. ובלא"ס כסוה־ס שככל טרודין בצרכי כמג ואין שוכרץ פועלים למלאכה מוזלי טפי. ומ"ש הט"ז דיוצאין על הכלאים כוי צרכי רכיס ימיין רמב־ם פ"ז מיו"ט. וכעיר אחי נ"י מרסב"ס פ"ד דשקליס שלא הזכיר הא דמסיק דנוטלין שכרן מסרו מס הלשכה ומדפריך סש"ס דוקא ענה דכלאים מ"ש כחוש"מ דנפקינן דש"מ דלא חשיב צרכי רבים . לכאורה י"ל דמש"ס השמיט זה הרסב"ס דלהירושלמי שהביא כראכ"ד וסרא"ש דצרכירכיס מי כקדירה דכי שוחט ואין ננסרין אלא כשטח הבטלה אצ"ל טממא ־מוזלי גבן שנצטרך לומר שלוקחין השכר מתרומת הלשכה:

אמנם לכאורה סדחניא ועדין היו שמחין שמחה גדולה שסנכשץ שדוסיהן מוכח ג"כ דצאו מדידהו יהבינן להו דאלס'"ה לשמחה מה זו ששה שסם משלמי! שכר הפועלים וביד משליכי! סל הדרכים ואילו שכרו שסלים בעצמן היו משליכי! לפני כהססס ואין לומר ששמש לפי ששלוחי כ־ד שכרו שעלים בזול כחוש"ע וא^צו שכרו בעצמן שהיה אסור לסם לשטר בשש" מ היו שוכרץ כחול ושה מולה להם פועלים ביוקר. דז"א שיצא שכרס זה כשסע כהפסדם שספסידץ וסשליכץ מל כדרכים . וט' טרש"י שמנכשץ שדוסיסן שלוחי כ"ד משלהן וכפרש"י מנילה ייג ודף כ"ח פירש"י לסקור כלאי הזרעים הניכרים בין הסבואה (ולכאורה ייל דצמיו פקיים נלאים אכור סה"ס יכנינן שכר ססחסס הלשכה ול־נא מפיצה דלג נ"ד מסנה סשאינ לסיד דהו* פורמן. אן הרסנ"ס כסב דאפלר לקיים ואט לוקה ומשמע דאסור מה"ת). ואולי י"ל דלתקנס ראשונה שהיו פוכרין שמלים למקור גוטלין מסרומח הלשכה סשא"ב לסקנס אחרונה שספקירץ כל כשדה שיוצאין שלוחי כ"ד ורואץ אס יש כלאים מפקירי! השדה (שכבר רנר הזרמים) א"צ.לשטר שסלים וליקם מסרוסח הלשכה. והא דבחוכ"ס דוקא היינו משוס שסוא עח כפנאי וככל צרכי צבור. נס אי רמא דל"שסטעס דשי כקדרה דכי שוחפי אלא בצרכי הרכים דמי דבר הרשום ולא בסס שהוא חיוב טל כ"ד . והא דמחקנין הדרכים וסרחוטח אינו סהרוסח הלשכה וצ"ל כטעם הירושלמי. ופריך דוקא על כלאים דהוי סצוה וסוכה על כין (פיק דף ני ד"ה ויוצאין) ולא שייך הטעם לקדירה דבי שוחט ט' ולא ניחא ליה לומר דססוך שיוצאין על כל הגי יוצאץ גס טל הכלאים. שי"ל דחיקון דרכים ורסוכוס כשכ"מניכטעסא סכום דשזלי גכייש שעלים לפי שמשן צטר שא והתורם חסה על משנן של ישראל וע' ר"ס כיו . ובסקירת כלאים אי איטר לומר ק כדיהביק לסו טדידסו לט שאץ לחוס על משנס ואדרבה. יש. לקונסם שלא שכרו שעלים למקור קודם חוש"מ (וגם אין להמתין מפא יצאו ה)פילוח קודם "מ,") [וכסוש' 3*ק ש*ן) הקשו דהא מפקירק כל כבדה ולא סירצו מרירי סא' באדר שהכלאים טכרין פד ס"ו באדר שאינו ספקי עדיין דסוך) סוף עומד ליפי,י ונס פדיסא ססיצו], וכ"ז י"ל לסוס דקיי־נ דשכר פועלים שסק לו סס יאכל שרי ומשוס דמסו מל ממון צבור וגס להפוסל סוב שמוצא מלאכה במוש"ס הנס דמוזיל נוסי . אבל לס"ד אסור דצ"ל דהני דמצוס הסירו צ"ל דבזס י"ל הסעס דקדירס ט' א"נ שנם בזה יש ענין מצו ס להסיר .המכשולים מיין סי' ס:יז סעיף מ' וכן רזיקון כמיס נצורך שסיס הוי ענק מצוס . אפנס אין להוכיח מזה דלצורך מצוס פרי לקבל פכר הגס דהקבנס ככר אינו מצוס וכמ"ש הסוס' דקבלס שכר לסו חפצי שמיס דשאני מלאכס ר.וס"מ ועיין די"ב שאין לסידוס זו מזו [ועיין סוסה דף מ"א סיד"ס כסב רחענא שאם לא בנו אס הביסה מעיו"נו לא היה בטנה דוחס אפי' חוש"ס הגס דהוי צורך סצוה] גס דהסם ודאי הוי סקבלס שכר צורך מצוה שבחנה לא ילט לסקור הכלאים ויאסרו דלאו אדידסו רמי. ובהא דסשוכר אס הפועל לשמור אס הסינוק ט' שנוסן לו שכרו של כל יוס הוא דכייך הכרס הסוס' דסש"ס אין נוסנין לו שדש דקבלס שכר לאו חפצי שנדם הוא. שגס אס לא יקבל שכר ישמור ממילא בתירס ש"ח לפי שהוא שומר כל ימי החול בשכר ישמור ממילא יוס סשבס בחנם דממילא עליה דידיס רמי נופי לשמור נס בשבס ומיין סי' חקכ"ו סעיף ס' ובמגן אברכם סעיף קטן י"ב ועיש בס*ז דסעיקרא כי חיקון רבנן לעשוס יו"ס שט הסט בזה ט'. וגה לס"ש רי"ו הסעס דשמא לא ימצא סי שיעשה בחנם ניחא קישיס הט"ז. די"ל שגם היתר הקבלס שכר הוא צורך סמצוס ואס יאסור לימול שכר מימנסי ולא עבדי(יפיץ ר־ה נ־א גפצאה פנשילן צפ"צ) וא"כ נס שכירס החזנים להספלל בשבס נ"כ סקבלס שכר מכלל המצוס ומיושב קושיס הננ"ז סי' סקס"ס. והגם דייל לפירש"י מיסק דף ג"ב דמינוסו ב"ד ישבע בההיא הנאה דקא נסיק עליה קלא דאינש ססיסנא הוא דהא סמיך עליה ב"ד משוס שבועה לא אתי לאמטעי דה"נ כיון שהוא מנין חשיבוס להיוס ש"צ פיץ ברכוס ל"ד חמניס ט"ז וכן לכיוס בעל תוקע אין לחוש דמימנעי ולא יתפללו נם כבאיט עושה לש"ש בלבד משום דהנאס וכטד הוא צו (אף כשאינו ססנ6כ נק1;ו) ואדרבה יש להדר שיעשה ויססלל לשיש ולא בשביל מעון שאסור לקבל ככ"ש מ"מ לסי כמבואר למעלה דעדיף שיתפלל בשכר מכמה טעמים גס הקבלת שכר הוי בכלל המנוס:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף