תשובות הגאונים (הרכבי)/שפח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ושש'. ראובן שמכר חצר לשמעון ונכנס לוי בקיבול אחריות דכל מאן דמערער עלך בחצר זו אפצי יתך מיניה ואפייסו מן ממוני ואוקים ית חצר זו בידך. אתא יהודה איתי ראיה דאית ליה ודאי חלק בההיא חצר בתר דסתר שמעון ובנה והוציא הוצאה מרובה באותה חצר אוקמוה בי דינא לההוא איניש בחולאקיה. אתא שמעון לגביה דלוי אמ' ליה האיי איניש דקא מערער עלאי אית עלך מן דינא לשיזבא יתי מיניה כתנאי שהיה בינינו. כיון דידע ההוא איניש הכין אמ' לא אמכור חלקי עד עשרים ועד שלשים בדמיו. מי אמרינן כיון דקביל עליה לוי אחריות מחייב לפצוייה לשמעון ולמיתן לההוא איניש כל מאי דבעי ואפילו טובא או דילמא כיון שסתר ובנה שימינן כמה היה שווה חלק דההוא איניש קודם לבנין ויהבינן ליה:
הכין חזינא דלא הכין דינא ולא הכין דינא. ההוא איניש דאיתברר ליה חלק בהדין קרקע לא מחייב מן דינא למישקל דמים דההוא חלק דכי תקינו רבנן כי הא מילתא במריש וכיוצא בו. דתנן ועל מריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו. אבל גופה שלקרקע שבנה בה גזלן ביניין הרבה והוציא עליה הוצאות הרבה לא מחייבינן בעלים ליטול דמים. ואפילו ההוא ביניאנא או אמ' לוקח ניחא ליה למיסתריה פליגו בה רבנן. כי דאיתמר היורד לתוך חורבתו שלחברו ובנאה שלא ברשות ואמ' הלה עצי ואבני אני נוטל שומעין לו או אין שומעין לו רב נחמן אמ' שומעין לו רב ששת אמ' אין שומעין לו. ומסקינן אמ' ר' יעקב אמ' ר' יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו דהוו להו רב נחמן ור' יוחנן בבית חד מימרא דשומעין לו. וכי מכר עציו ואבניו שללוקח איכא למאן דאמ' דאית עליה למישקל דמים דמריש גזול. ואע"ג דלאו הכי היל' היכי אמרינן דמחיבינן ליה לבעל חלק זה ליטול דמיו טובא מרחקא הא מילתא. ואו לא ניחא ליה להאיי לוקח למישקל עציו ואבניו שמינן ליה דמשבח כנגד הוצאה כמה ששמין לעדים ונוטל מבעל חלק זה. כי ההיא דאמרינן תונא וכולן שמין להם כעריס. ואע"ג דדר לוקח בההיא חצר כמה אית ליה למישקל הוצאותיו כשיעור שבח. דאמרינן ומאי שנא מיהא דתנן המוציא הוצאות על ניכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעה ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל מי דאמי התם סמכא דעתיה הכא לא סמכה דעתיה הא לא דמיא אלא להא דאמ' ר' יעקב אמ' רב חסדא המוציא הוצאות על ניכסי אשתו קטנה כמוציא על ניכסי אחר דאמי ושמין לו. והאי לוי שנכנס בקיבול אחריות כמה שמפורש בשאלה לא מיחייב למיחב מן ממוניה להאיי יהודה דאיתברר ליה חלק בההיא חצר טפי ממאי דשוי ההוא חלק דאית ליה דאו אמרת מחייב לאוסופי ליה אפילו כסף אחד אית לך למימר דמיחייב למיהב ליה מאה אלפי זוזי במאי דשוי חד זוזא ואתי שמע' ויהודה לאישתתופי. שמעון אמ' קא תבענא ליה ללוי למיזיבניה להדין חלק לדילו. ויהודה אמ' לא מזביננא ליה אלא בכל מאי דמליך לוי. ואתית למימר דמהנפקינן ארעאתיה דלוי וכל ממוניה וכל הון ביתו משום הא אחריות. ואלו דברי הבאי ופטומי מילי בעלמא אינין ואין סומכין עליהן ואע"ג דקנו מיניה. דקנין באחריות לא משעבד למדעם שאין לו קצבה לעולם. וסתם הא אחריות לא עדיפא מן אחריות דמקביל מוכר אנפשיה והכי דאמי לוי כערב דמוכר בהדא אחריות. וכד מתפקא ארעא בדינא מתחות יד לוקח לא מחייב לוי דנן אלא לאוקומי ללוקח ארעא כואתה או לשלומי ליה דמים דהוה שאויה. לא יהא אלא מי שגזל שדה ונטלוה מציקין מי מחייב למיזבנה מן מציקין בכל דהוא. לאו הכין תנן חייב להעמיד לו שדה. הולכך הכין הוא דינא דהדין יהודה דאית ליה עדות בחלק מן הדא חצר. אית ליה למישקליה לההוא חלק ולהנפוקיה מן תחות יד שמעון ומיחזי שבח דאית ביה. וההוא שבח האוי תרין גוני. חד מנהון שבח דמחמת הוצאה דהנפיק שמעון על ארעא. ושבח דאתי מימילה דאשכחן ארעתא כולהי דהוה שויאן מדעם ואיתוספו דמים דילהון בההוא אתרא. השתא כד אתי יהודה למשקל הדין חלק דאית ליה בהדא חצר חזינן מאי דאית בה מן שבאחא דאשבח שמעון בהוצאותיו מחייב יהודה לשלומי ליה לשמעון מן ממוניה הוא שבחא דאתא מחמת הוצאתיו. אבל ההוא שבח דאשבחת ארעא מימילה לא מחייב יהודה למיהביה לשמעון. דאמרינן נהי הא תוספה שמע' אוספה מן ממוניה וקא שקיל ליה השתא יהודה. אבל מאי דאשבחא ארעא נפשה אמ' ליה יהודה ארעאי דילי הוא דאשבח. והדר שמע' על הדין לוי דקביל ליה אחריות וגאבי מיניה עיקר דמים וגאבי מיניה נמי ההוא שבאחא דאשבחת ארעא מימילה דהכין הוא דינא דאחריות. אמ' רבא היל' המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו יש לו מעות ויש לו שבח ואע"פ שלא פירש לו את השבח הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו. ולענין שבח שלו תניא הרי שמכר שדה לחברו ובא בעל חוב וטרפה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל את השבח מבעל קרקע ואת ההוצאה מבעל חוב ואם הוצאה יתרה על השבח אין לו אלא הוצאה שיעור השבח מבעל חוב. ואמרינן דכי היכי דקימא בבעל חוב קימא נמי בלוקח מן גזלן ואתיא הכי הרי שגזל שדה מחברו ומכרה לאחר והשביחה ובא נגזל ונטלה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל את השבח מן הגזלן ואת ההוצאה מן הנגזל ואם הוצאה יתרה על השבח אין לו אלא הוצאה שיעור שבח מן הנגזל. ולשמואל לוקח מגזלן לית ליה שבח כי מוקי ליה בגוזל ונגזל מתרגם לה כגון שיש לו לגזלן קרקע שאף היא השביחה דאתי לוקח וטריף לה בדמים כי לישאנא קמא דרב יוסף. או נמי שקנו מידו כי לישנא בתרא דרב יוסף. וכיון דהילכתין יש לו שבח ואם הכיר בה שאינה שלו אין לו שבח היכא דהכיר בה קימא הא בריתא כגון שיש קרקע או נמי שקנו מידו. ודינא הכין הוא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |