תשובות הגאונים (הרכבי)/של
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
חזינא לריבוננא קימיה רחמנא בתיוב' דשאילאתא דשאילן מן קמיה בענין הפייס דתנן אחת מוציאין שתים מן מוציאין וכול'. הכין חזינא דמתניתין הכין תנן ומה הן מוציאין אחת א שתים. ולא מפרש בה המוציא שתים כמה מונין לו אלא סתאמא דשתים מונין. וגמארא הוא דאחוי מאי דחזיתון דכתבנן שכואנתן להודיע כמה מנינן דאקשינן ונימנינהו לדידהו ואהדרנן מסייעא לר' יצחק דאמ' ר' יצחק אסור למנות את ישראל ואפילו לדבר מצוה. ובריתא אמרה היחידים מוציאין שתים ואין מונין להן אילא אחת. ותנאיי דילן הכין תנו בתוספתא ואין מונין להן את היתירה. מן הני טעמי אמרינן דלמנונון לגברי גופיהו קא מיכוונין. ודאמריתון אי בתחילת הפייס קא מיירי היכי מיסתאני דנימא ואין מונין להם אלא אחת אי מניית חד חד מה הועיל הפייס. תשובה דילכון דפייס גופיה לא מפרש הכא היכי הוא מיתעביד. אי בהוצאת אצבעות למניין פעם אחרת כי דסליקא אדעתיכון או במילתא אחריתי. ואיכא למימר דהדין מניין בתחילה הוה ולאו שנייה ומהני להון למידע שהמניין שצריכין לו בקרבן שכיח בההוא עידאנא או שלשה עשר או יתר. ואע"ג דאיכא עידאני דמיכנפין המון כהנים דידיעא מילתא שיש בהן כדי צרך ואיכא עידאני אחריני דלא מיתרמו אילא מועטין דצריכא מילתא למידע אית בהון כדי צרך או לא ונהגו למימנא תדיר. ועוד הנך דזכו בתמיד לא מימנו אילא באצבעות אבל פייס גופיה איכא אורחא למימר דלא תלי בהוצאת אצבעות אילא כיון שיודעין ממי מתחילין אית להו פיסוקי דקארו ומכוונין מילתא מילתא כנגד אחד אחד כדרגילין השתא אינאשי כד מיכנפין ציבורא וצריכא למיחזא אי האוו בי עשרה לפרוש על שמע או לירד לפני התיבה או למעמד ומושב או לברכת אבלים וחתנים או להזמין על המזון בשם או לא הוו לא מנו להון ראשון ושני אלא קארו פיסוקא כגון ואנ"י בר"ב חסד"ך א' ב'. וקארו ותאנו ומשלשין או צריכין וההוא דנפלא עליה מילתא דסופה הוא שזכה. ואיכא למימר כדאסיקתון אדעתיכון שמוציאין אצבעות למנין תרי זימני חד למידע מינייני וחד לפייס. ושלפייס אי אפשר לומר שהמוציא שתים אין מונין לו אילא אחת. אילא כדאמרתון דמפיק חד חד מאי דבעאי ומצרפין. ודאמי דהכין הויא מילתא ואע"ג דלא מפרשא בגמרא דילנא אילא מיהו מפרשא בתלמודא דארץ ישראל דהתם הכין מפרש הוציא אחת מונין לו הוציא שתים מונין לו אלמא שתים מונין לו. ראיה לדבר דאמרו בתר הכין הוציא שלש אין מונין לו ומקשו מהו אין מונין לו אין מונין לו כל עיקר ופריקו אין מונין לו את היתירה דאלמא אם הוציא (לו) שלש אין מונין לו אלא שתים ומסתייעא מן מתניתין ומה הן מוציאין אחת או שתים שתמצא אומ' כשמוציאין אצבעות לידע כמה מנינן המוציא שתים אין מונין לו אלא אחת אבל כשמצביעין לפייס המוציא שתים או שלוש מונין לו שתים. ולעניין המצביעין למניין אם הוציא שלוש לוקה מן הממונה על הפקיע. והכין מפרש בתלמודא דארץ ישראל וצריכא מילתא למידע לימין היה הפייס מהלך או לשמאל ואית בה התם פלוגתא ובגמארא דילנא לא אימירא כל עיקר. ודאקשיתון על הדין סברא היכי שבקא מתניתן תחילת הפייס לאורויי ביה ואיריא בסופיה מנא לכון שהיו מצביעין לפייס תחילה דילמ' למניין היו מצביעין תחילה. ועוד הכין תנן אחת או שתים ואיכא לאוקומה במצביעין לפייס אבל אי אמרתון מאי טעמא לא איפרש בתלמודא דילנא ובבריתא לא שמיע לנא מידעם בהא מילתא. והא דאתמהנן שתים מוציאין אחת מיבעיא לא איתמר אלא אליבא שלמניין הן מצביעין לידע כמה מנינן. ודאמרתון בבריתא לא קשיא הוא אילא סיוע. ודאי הכין הוא בריתא קמיתא סיוע היא לרב חסדא דאמ' הא בבארי הא בחולה. והכין גרסין רבנן תניא נמי הכי אחת מוציאין שתים אין מוציאין ויחידים מוצאין שתים ואין מונין להן אילא אחת. ואיכא דגארסין והא תניא אחת מוציאין וכול' לשאנא ניחא דסיעתא אבל דקושיא אמרין והא תניא חטף באתמהתא. ופירוש והא תניא בלשון קדש וזאת שנויה. ופירוש והא תניא והלא שנוי. אבל בריתא שנייה קושיא והכין גרסינן ורמינהי אין מוציאין שלש ולא גודל במקדש מפני הרמאין ואם הוציא שלוש מונין מאי מונין נמי דקתאני אחת וקמיתא סייעתא ליה לרב חסדא דקאמ' אין מוציאין שתים אלא יחידים אחד מהרבה. אבל סתאמא דמילתא להוציא אחת. וקאמרי רבנן דהני יחידים מתענים. ואמרינן עלה התם התחילו יחידים מתענים ואמרינן עלה מאן יחידים אמ' רב הונא רבנן ותנו רבנן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. וכי הא מילתא דבר שלשבח הוא שהמוציא שתים משתבח בזאת ואין מוציא שתים מאן דמחזק. וקאמרי דהאיי דהמוציא יחיד שתים כשמצביעין למניין גברי ואין מונין לו אלא אחת להודיע כמה יחידים יש באותה סיעה ולאו משום חולשא דלא יאכיל לאפוקי חדא. ובהכין מיסתליק ספיקכו ושפיר דאמי למיקראנון ליחידים חולין משום דרגילין בתענית תדור ושמחלין את עצמן על הציבור. ותרין פירושי דאיתמרו בפקיע הכין אינון מאי פקיע אמ' רב יהודא מדורתא מאי מדורתא אמ' רב פפא מטראקא טיאעא דפסיק רישיה. ומדורתא בלשון ארמי לשון השג דכד באעי איניש למימר השגתיו אמ' דורתיה ואדורתיה. וכבר ברור הוא ויש ממנו בתלמוד משל שאתם מכירין אותו שתין רהוט ולא דורוה לגברא דמצפרא כרך. ופירוש מטראקא טיאעא מכצרה ערביה. וכך היו הראשונים קוראין אותה מדורתא בימי רב יהודה כלומר שהיא משגת את המכה. ואחר כך אומ' במקום אחר היה שמה משונה ונקראת מטראקא. ועיקר לשון מטראקא לשון מכה כדאמרת טרקיה זיבורא או טרקתיה עקרבא. ואף בלשון ישמעאלי המכה טרק ואמרין טרק אלבאב כשמכה על הדלת. והקורנס כשמכין בו נקרא מטרקה. והפקיע שהיה במקדש היה דומה למטרקא דטיאעי הם הערביים והוא שקוראין אותו מכצרה וקוראין אותו מקרעה. והוא כמו מקל שתלוי בו פשתן מופקע ומופשל בחבל. והפקעה בלשון ישמעלי אלפתל כמו שמפקיעין צמר של גפן או פשתן או סמרטוט ועושין פתילות לנירות. וזו היא שאמרו ולא יפקיענה בסודרין. ובאותו החוט המופקע מכין את הלוקה והמכה אוחז את המקל בידו. ודבתרה תנו רבנן ופשט ולבש דבעיתון למיכתב לכון גירסא וכול'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |