תשובה מאהבה/מד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי על דבר ריבה רכה בשנים נתפתתה והנה היא הרה לזנונים והיא והנואף שניהם מודים הוא אומר אין מנאי והיא אומרת מיני' ונואף אי אפשר לישא אותה אחרי שכבר נשא אשה אחות המפותה הגדולה ממנה ואחרי הנושואין נתגלה הריון המפותה והנה גיסה של הריבה המפותה שהיה נשוי אחותה הבכירה וזה כמשלש שנים מתה אשתו וכראותו גודל יללת גיסתו המפותה את אשר יומם ולילה מאין הפוגות דמעתה על לחיה והיא מבכה על פניה על בתולותיה ועל טומאתה בשוליה נכמרו רחמיו עליה ואמר שאם אינו צריך להמתין לה כ"ד חודש אחרי לידתה ישאנה אחרי ידעו שלא במרד ובמעל עשתה התועבה הזאת רק נתפתתה היותה רכה בשנים מאוד אבל להמתין כ"ד חדש אי אפשר לו להיות לו ששה בנים קטנים ועבודה רבה וצריך לעקרת הבית חמותו שהיתה בביתו לעשו' מלאכתו זה שלש אלה השני' יצאה מביתו כעת ואין לו על מי להשען לפרנס ביתו ובניו הקטנים וחפץ הוא בתקנת ביתו לישא אחות אשתו המפותה הזאת באמרו שהיא תרחם יותר על בני אחותה מאשה אחרת אשר איננה קרובה להם ולמען לא יהיו בניו נתונים לעם אחר זה אשת האב נתרצה לקחתה והנואף כבר כתב בכ"י וח"י לשעבד עצמו לתת דמי הנקת הולד כל משך כ"ד חדשי ההנקה וכבר השליש סך עצום לזה וכן אבותיה של המפות' ובני משפחתה ומכללם גם גיסה פלוני אלמוני הנ"ל השליש סך מסויים להספקת הולד אם יגמל ויגדל שיהיה די מספיק לגדלו עד שיגיע לעונות הפעוטות ואחרי כל אלה השאלה האם אפשרי למצוא תרופה ומזור שלא תהיה המפותה צריכה להמתין כ"ד חודש אחרי שיש לחוש לעגון קצת ומה גם לפגם משפחתה שהיא משפחה רמה ונשואה ומה גם לטובת הבנים קטנים האם יש לסמוך על דעת המקילין בזה האומרים שאינה נקראת מינקת חבירו אחרי שלא תתן הדד בפי התינוק מעולם ומעות צבורים ומונחים לתקנת הולד לדמי הנקה ומסמוס בביעי וחלב?
תשובה השאלה הזאת שלחתי' לקדם מעלת מחותני וידידי הגאון המאה"ג סיני ועוקר הרים נ"י ע"ה פ"ה כבוד מוה"רר אלעזר פלעקלס נ"י ראב"ד בי דינא רבא דקהלתנו י"צ והוא בכבודו שלח תשובתו אלי בארוכה ומראה פנים לכל אופן בראיות ברורות וקבועות כמסמרות וכראי מוצקים ודעתו דעת תורה נוטה להתיר אך התנה בסוף תשובתו שאהי' גם אני מהמסכימים להתיר ואמר דכבודו הגאון נ"י לא להסכמתי ולא לגמרא וסברא דידי הוא צריך רק מענותנותו כי רבא הוא ביקש שאחוה דעי גם אני ולא אוכל לומר נואש לדבריו אך להיות האריך הוא מאוד וכמעט לא הניח מקום להתגדר על כן יהיו דברי מעוטים.
ולהיות ראיתי פאת דבריו בנוים על דברי הרמב"ם פ' י"א מהל' גירושין הלכה כ"ה אשר עמדו בו בעלי תריסין הכ"מ הכ"מ ולחם משנה ומהרי"ל ומהר"א שטיין ומהרש"ל ביש"ש והבה"ז בשו"ת אמונת שמואל המה ראו כן תמהו על הרמב"ם דנקט גבי מעוברת טעמא דדחסא והוא נדחה למסקנת הש"ס ביבמות דף מ"מ ע"ב והאריכו למעניתם כל אחד לפי דרכו גם בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן צ"ה האריך בו ואחריהם כבוד ידידי הגאון המורה הנ"ל האריך והרחיב הדיבור בכוונת הרמב"ם בטוב טעם ודעת וגם לי חנן אלקים בישוב מספיק ונכון לדעת הרמב"ם בזה ואמרתי אציגהו אף שאינו מהצורך לנדון שאלה דידן ואולי עכ"ז אחרי העיון נפיק מיני' תועלת לשאילתא דא.
ואומר אני דוודאי מודה הרמב"ם דמסקנה הסוגיא דיבמות מורה דאידחי טעמא דדחסא. אבל יסודו בהררי קודש מסוגיא אחרת והוא דבכתובות דף ס' ע"ב יעוש"ה בהסוגיא מן ת"ר נתנה בנה למניקה כו' עד סוף הענין, והלכתא מת מותר כו' וכתבו שם התוספות בד"ה ואמר ר"נ כו' אין לפרש דגזרינן כו' דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ריש גלותא כו' ע"ל יעוש"ה.
והקשה מהרש"א דהא בכל הני דמייתי בברייתא דרדופה דגזרינן בהו הא אטו הא דליכא למיגזר בהו מיני' וא"כ אמאי לא ניגזור נמי במינקת הא אטו הא עכ"ל וקושיא חמורה וראוי אליו היא וכן ראיתי בשו"ת הרמ"א סי' קכ"א הרגיש בה בקו' מהרש"א ויגע וטרח מאוד ליישבה ובשו"ת מקום שמואל סי' פ"ו דף צ"ב ע"ג בד"ה ובהכי נתיישב' כו' השיג על דברי הרמ"א והדין עמו.
ובתחילת ההשקפה רציתי לחלק ולומר דלשיטת האומרים דהבחנה דאורייתא עיין מזה בב"ש ובספר ברכי יוסף ועצי ארזים, באה"ע ר"ס י"ג ובשו"ת פרח מטה אהרן סי' צ"ח בח"א, וא"כ י"ל דשאני התם בהבחנה דדאורייתא הוא ומחמרינן טפי וגזרינן אף אטו הא דליכא למיגזר בהו, משא"כ בהא דמינקת דהוי רק תקנתא דרבנן לא גזרינן כולי האי.
ואם תאמר א"כ מאי פריך ר' פפי לר"פ ור"ה ברי' דר"י מברייתא דרדופה דילמא שאני התם דדאורייתא הוא י"ל דקושיית' היתה דנהי דלא גזרת אטו היכא דליכא למיגזר כגון אטו לא גמלתו ולא נתנהו למניקה עכ"פ ה"ל ליגזר אטו שמא תחזיר המניקה וכמסקנת התוספות ואף שראיתי שוב בשו"ת מ"ו הגאון נ"ב סי' י"ג דף יו"ד ע"ג בד"ה ומ"ש מעלתו כו' ששדא נרגא בזה להשואל שרצה לומר הכי ואמר הגאון דאם הבחנה חמורה אין ללמוד ממנה מידי עכ"ז אין זה מוכרע לפענ"ד די"ל דקו' ר' פפי היתה דאם היות אמת דהבחנה חמורה מהא דמינקת א"כ די לך לנחות חד דרגא דבהבחנה גזרי' אף אטו הא דליכא למיגזר ובמניקה לא ניגזור אבל למה עכ"פ לא ניגזור במניקה אטו הא דיש ליגזור ודוגמת זה מצינו פעמים רבות בש"ס דפריך מכח הדרגה וכמ"ש התוספות והרמב"ן והרשב"א והר"ן ריש נדה דהלל פריך לשמאי מקופה דפריך מכח הדרגה וא"כ הכא נמי י"ל הכי.
אך דעדיין אין זה מספיק בישוב קו' מהרש"א דמה נאמר לשיטת האומרים דגם הבחנה דרבנן ואליבא דכ"ע ואף להרמב"ם וקרא אסמכתא בעלמא וכמ"ש הב"ש רס"י י"ג יעוש"ה ועוד דלו יהי' דהבחנה דאורייתא אין זה מעלה ארוכה לחלק בין הבחנה למניקת דכל דתיקין רבנן כאין דאורייתא תיקון ואדרבה חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
ומזה כדי ליישב קו' מהרש"א י"ל דשפט הרמב"ם לומר דשאני ההיא דהבחנה דגזרינן טפי אף אטו הא דליכא למיגזר משום דהתם איכא תרתי חששות לחומרא חדא הא דהבחנה ומה גם חששא דדחסא אם אולי מעוברת היא ולפיכך גזרינן התם טפי לעוצם החומריות שבה משא"כ במינקת דאיכא רק חששא חדא דמיעכר חלבה (וכי תימא אם בהא דהבחנה שייך נמי טעמא דדחסא א"כ לאיזה צורך הוצרכו המתנת ג"ח משום הבחנה ואמאי לא תסגי לן בטעמא דדחסא ז"א דכבר הקשו כך הרמב"ן והרשב"א ז"ל ביבמות דתיפוק לי' משום טעמא דמינקת דמעיכר חלבה ותרצו דבשביל דבר שאינו שכיח כזה וחששא רחוקה הוא לא הי' עושין תקנה ליגזר בספק מעוברת ודרך אגב למדנו דסברי הרמב"ן ורשב"א דהבחנה דרבנן דאי דאורייתא בלא"ה לק"מ ואיך שיהי' עכ"פ כל זה אמרו הרמב"ן ורשב"א רק דמשום הא לבד לא הי' צריכין להמתין אבל השתא מיהת דתקון לה הבחנה ואיכא נמי לצרף טעמא דדחסא א"כ דינא הוא להחמיר ולגזור טפי בהבחנה וכאמור) וא"כ מתרצי התוספות שפיר בהא דלא גזר ר' נחמן להני דבי ריש גלותא משום דאין ליגזר אטו הני דליכא למיגזר בהו ובספק מעוברת שהחמירו ליגזר אף בכה"ג הוא משום דאיכא תרתי חששות (ואפ"ה פריך ר' פפי שפיר לר"פ ור"ה ברי' דר"י כדכתיבנא לעיל דבהדרגה פריך דדי לנו לאורודי ולנחות חד דרגא שלא ליגזר אטו מה דלא שייך ליגזר אבל היכ' דשייך מיהת ליגזר נגזר גם במניקת) וכיון דר' נחמן עבד עובדא ומעשה רב פסק הרמב"ם כוותי' לומר דשייך במעוברת נמי טעמא דדחס' דהכי ס"ל לר"נ בהכרת כדמוכח מקו' תוס' ומהרש"א ולפיכך סמך הרמב"ם על מעשה רב דר"נ אף שהיא נגד הסוגיא דיבמות כנלע"ד נכון וק"ל.
ומה דשינה הרמב"ם בענין המסמסה בביצים וחלב דבגמרא אמרו ממסמסא לי' בביצים וחלב דקאי אולד וברמב"ם מבואר דלרפואת חלב הנעכר להאשה הוא נעשה כבר קדמנו הרב בעל ידי אליהו בתיקוניו לומר דלהרמב"ם הי' הגירסא ממסמסא לה במפיק ה"א וקאי על האשה יעו"ש מילתא בטעמא ואני מצאתי און לו בשאלתות פ' וירא שכתב וכיון דלאו ברא דילו' הוא לא יהיב למסמוסה בחלב וביצים עכ"ל ומלת למסמוסה הכי משמע דקאי על האשה וכדברי הרמב"ם שאמרנו.
ואולם לא לפלפולא קאתינא כי אם לעיין בשריותא דהך מילתא ולא כתבתי דבר זה אלא לאפוקי ממקצת תשובות האחרוני' שרוצים להוכיח מתוך דברי הרמב"ם אלה להחמיר במזנה ובגרוש' אפילו אין הולד מכירה ולא מניקה מעולם ולפמ"ש לישב הרמב"ם אזלה ראייתם ממנו ואדרבה מתוך דברינו להלן יתבאר לצרף גם דעת הרמב"ם להמתירן בנדון הזה והנה פרטי סעיפי ההיתר אשר ראיתי לסמוך עליהם בזה הנה הנם.
א, כבר הסכימו גדולי האחרונים בתשובתם להתיר בכיוצא בזה ואזכיר קצתם אשר התירו מצד ראיתיהם הלא המה כתובים בספרתם בשו"ת אמונת שמואל סי' ב' ג' ד' ועמו הרב מוהר"ש לוצאטו ובשו"ת ח"ץ ומו"ה זיסקינד ובשו"ת כנסת יחזקאל ושו"ת שב יעקב ושו"ת שבות יעקב ובשו"ת זכרון יוסף הוא ובית דינו הצדק שהי' מורי ורבותי ועל צבאם הגאון אב"ד דהמבורג ובית דינו ועוד תשובות רבות תיקצר היריעה מהכילם ובפרט להרשב"א הביאו ה"ה פרק י"א מה"ל גירושין הלכה כ"ה והרב"י בסי' י"ג באה"ע וכתב שם הרב"י שראה מורים להתיר עפ"ד דברי הרשב"א ולא מיחה בידם להיות להם על מה שיסמוכו לתלות באילן גדול הרשב"א ז"ל וכן הסכים הב"ח באה"ע סי' י"ג להלכה כהרשב"א ולהלן יתבאר לנו אי"ה דמקצת הראשונים סוברי' כן והמה השאלתות ורש"י ורמב"ם וגם ר"ת החולק על ר"ש הזקן יתבאר אצלינו דמודה להרשב"א ומכ"ש דיש להקל במזנה וכמ"ש גם ידידי הגאון המורה הנ"ל בטעמיו ונימוקיו אשר נכונים המה גם מ"ו הגאון גדול האחרונים בשו"ת נודע ביהודה צדד להקל בכל תשובותיו בזה ולא צדד להחמיר במזנה כי אם בדליכא אבי הילד משא"כ בנדון הזה דהנואף והנואפת שניהם מודים מבלי הכרח ואונס דהיא אומר' מיני' והוא אומר אין מינאי ואין כאן חשש עיניו נתן בה לישאנה כיון שכבר נשא הנואף אשה וא"כ נאמנים כמ"ש הב"ש סי' ד' דאם שניהם מודים אין חוששין שזינתה עם אחר וכ"כ הב"ש עוד בסי' י"ג ס"ק כ"ג ובפרט הריבה הזאת דמעולם לא הורגלה לכת אחרי הבחורים וכמעט בשגיון לבה נתפתתה באופן שאם נבואה חשבון יהי' רובא דמינכרא רוב מנין ורוב בנין מהראשונים והאחרונים המקילין ואחרי רבים להטות ואם כי בתפארת למשה החמיר מאוד וחושש לסכנת מות וכן הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובות דף ס' ע"ב צוח ככרוכי' על המקילין שהיו בימיו מי יודע איזי גופא דעובדא התם היכי הוה האם הי' כל הסניפים האלה להתיר וכמ"ש מחות' וידידי הגאון המורה הנ"ל דהח"ץ בסי' ס"ה שרמז לעובדא דספר תפארת למשה והוא שם קצת בענין אחר ובפרט שראיתי סתירה מספר תפארת למשה לשו"ת ח"ץ בשם הגאון ר' שעפטל ואין לי עסק בזה עכשיו רק לבאר סעיפי היתר דבר זה.
ב, והנה מיום עמדי על דעתי כשמעי נדון שאלות כאלה בבחרותי כאשר שמשתי רבותי הגאוני' על הישיבה הרהרתי תמיד שיש להביא ראיי' ברורה להר"ש הזקן שזכרו דבריו התוספות והרא"ש והר"ן והנ"י והמרדכי בפ' החולץ ביבמות ובפ' אע"פ בכתובות דגרושה אינה צריכה כ"ד חודש דאינה משועבדת להניק וכדאמרי' בכתובות שם נתגרשה אינו כופה אותה ואינה בכלל מינקת חבירו וראי' דידי היא מהסוגיא דכתובו' דף ס' ע"ב דמסיק והלכתא מת מותר גמלתו אסור וקשיא לי ממ"נ למה נקט תרי מתלת דבברייתא שם מקמי הכי תרו רבנן נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת כו' וא"כ כדמסיק עלה והלכתא מת מותר גמלתו אסור הל"ל נמי נתנהו למינק' אסור דהא אבריית' קמהדר ואי אין צורך להזכירו דכיון דאמר מת מותר ש"מ דאידך אסירן א"כ גם גמלתו לא ה"ל להזכיר והל"ל רק והלכתא מת מותר וממילא נדע דנתנתו למניקה או גמלתו אסור דלא שייך בהו הך טעמא דהתירא דמסיק במת ולכאורה מילתא דתמי' הוא עד שמעולם תמהתי על מפרשי הש"ס שלא נתעוררו ולא עמדו על זה כלל, ומזה שפטתי ולמדתי לאמר דרבותא גדולה השמיעני הש"ס בזה לומר דדוקא גמלתו והיינו שכבר התחילה להניק מצד שהיתה משועבדת להניק והיינו באלמנה בזה אסור מה שאין כן בגרושה וכדומה היכא שאין משועבדת להניק כלל לא אסירא להנשא וכדעת הר"ש הזקן כן חשבתי תמיד ברעיוני וכעת שנקרא נקראתי לחות דעי בנדון השאלה הזאת ועמדתי על העיון וחפשתי בספרים אשר חנן אלקים אותו אמרתי שישו מעי אם ספיקות שלהם כך כי ראה זה מצאתי בשיטה מקובצת לכתובות דף ס' ע"ב וז"ל ודע דהר"ש הזקן אומר דגרושה מותרת להנשא ואיפש' דמשום הכי קאמר בגמרא והלכתא מת מותר גמלתו אסור ואיכא למידק ל"ל למימר גמלתו אסור פשיטא לא ה"ל למיפסק אלא דמת מותר דאיסורה מידע ידיע א"ו דהכי קאמר דוקא גמלתו אסורה כיון דמעיקרא הות משעבדא ליה אבל בגרושה דלעולם לא משעבד' ליה מותר עכ"ל השיטה מקובצת ומאוד מאוד שמחתי שזכיתי תל"י לכוון לזה והוא ראיה שאין עליה תשובה שלא עמד עלי' שום ראשון ואחרון זולתי והש"מ.
והן אמת שאני כשהייתי לעצמי בדבר הזה קהיתי בו לאמר דמזה אין ראיה להר"ש הזקן כי אם רק להרשב"א ז"ל החולק על ר"ש הזקן ומכריע בינו לר"ת ואומר דגרושה בעלמא נמי צריכה המתנת כ"ד חוד' והיינו בשכבר הניקה והכירה הולד ורק בשאינו מכירה ולא הניקה כלל אז אינה משועבדת ואם כן י"ל דדיוקא דהש"ס בזה הוא רק לדייק כדינו של הרשב"א בלא הכירה ולא כהר"ש הזקן דמתיר בגרושה בכל ענין אף בהכירה ואולי דעת השיטה מקובצת כהסוברי' דאף הר"ש הזקן לא התיר אלא בשאינ' מכיר' וכהרשב"א וכמו שהבין מהר"ם אלשק' סימן י"ב (ואף לפ"י בכתובות ס' ע"ב ראיתי שכתב על שם הר"ן שדעת הר"ן בכוונ' הר"ש הזקן כהרשב"א בלא הכירה דוקא ודבריו תמוהים בעיני מאוד דאדרבה הר"ן מביא דברי הר"ש הזקן ודחאן והדר מייתי הר"ן דברי הרשב"א לדינא ואינו חולק עליהם הרי עין בעין נראה דלא הבין הר"ן דעת הר"ש הזקן כהרשב"א ועינו הטעתו להפנ"י ששינוי אחרת נראה בלשון הר"ן בהביאו דברי הר"ש הזקן וז"ל דבנתגרשה בא מעשה לפני הר"ש הזקן והתירה לאחר שלשה חדשים דכיון דקאי אב אי מעברא ממסמס לה בביעא כו' עכ"ל וכבר דיברו מזה האחרונים עיין בעצי ארזים ושו"ת מ"ו הגאון נ"ב ותמהני שלא ראו להזכיר שגיונו של הגאון פני יהושע בזה שהעתיק משמיה דהר"ן מה שלא נמצא בו ואדרבה ההיפוך מוכרח וכו') ואיך שיהיה נקטינן מיהת פלגא בידינו דעל כל פנים הסוגיא הזאת מוכרחת מיהת כהרשב"א לכל הפחות דבגרושה שלא הכירה הולד ואינה משועבדת להניק אינה צריכה המתנת כ"ד חודש והוא ברור.
ג, גם מפרש"י בכתובות דף ס' ע"ב שם בד"ה לבי ריש גלותא אלמנות שהי' בהן מניקות כו' עכ"ל וכן דקדק רש"י בכל הסוגיא שם מדבריו אלה נראה בעליל מדהזכיר דוקא אלמנות ולא נקט סתמא מניקות שהי' בהן או הל"ל אלמנות וגרושות שהי' בהן מניקות ש"מ דדעת רש"י כהר"ש הזקן דגרושה שאינה משעובדת להניק אינה צריכה המתנה דכ"ד חודש או לפחות סובר כהרשב"א הנ"ל דבאין הולד מכירה מיהת שריא ולא פסיקא לי' למינקט גרושות ונקט רק אלמנות דהוי מילתא דפסיקא.
ד, והנה האיר ה' עיני עוד בדבר חדש אשר ברור לי שלא קדמני אדם מעולם בזה והוא פלאי שאני אברר דאף דהתוספות והרא"ש והר"ן והנ"י והמרדכי כולם כתבו משמיה דהשאלתות דחולק על הר"ש הזקן עכ"ז על דינו של הרשב"א להתיר גרושה שלא הניקה כלל ושאין הולד מכירה אברר דאין השאלתות חולק ואדרבה אכריע מדבריו דבהכרח סובר הוא כהרשב"א דכבר זכרנו דהתוספות בכתובות שם בד"ה ואמר ר"נ כו' כתבו דאין לפירש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה להניק וגמלת' אטו לא גמלתו דא"כ היכי שרא ר"נ לבי' ריש גלותא כו' עכ"ל התוספות ויש לי בזה פליאה נשגבה על השאלתות פ' וירא סי' י"ג דף ה' ע"א וז"ל שם בד"ה ברם צריך היכא דנתנה בנה למניקה אי נמי קדמה וגמלת' אי נמי מת בתוך כ"ד חודש מאי? מי גזרינן הני אטו הני אי לא? ת"ש דת"ר נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת לינשא מיד ר"פ ור"ה ברי' דר"י סברי למיעבד עובדא כי הא מתניתא א"ל האי סבתא בדידי הוה עובדא ואסר לי ר"נ איני והאר"נ שרא לה לילתא? שאני דבי ריש גלותא כיון דיהבי בנייהו למניקתא לא הדרי בהו לאונוקי עכ"ל השאלתות מלה במלה בלי שום תוספות וחסרון אות אחת.
וכל המעיין בצדק יראה ויבין דסובר השאלתות דמאי דאסרינן בנתנה בנה למניקה או גמלתו דהוא משום גזירה דאטו לא נתנה למניקה או לא גמלתו דהרי כך התחיל השאלתות בלשון אבעייתו לומר מי גזרינן הני אטו הני או לא? דבלשון הזה אין להעמיס בכוונתו כי אם דרצה לומר דמי גזרינן הני דמת או גמלתו או נתנה למניקה אטו הני דלא מת ולא גמלתו ולא נתנתו למניקה וכהס"ד דהתוספות בד"ה ואומר ר"נ כו' (דהא וודאי אין לומר בכוונתו תמסקנת התוספות במת שמא תהרגנו ובגמלתו שמא תגמלנו ובנתנה למניקה שמא תחזור בה המניקה ז"א דעל זה לא יתכן הלשון אמרו הני אטו הני וברור דכוונתו כהס"ד דהתוספות אטו לא מת ולא גמלתו ולא נתנתו למניקתו ומדוקדק לשונו הני אטו הני והבן זה) וע"ז בא הפשיטות בהשאלתות לאסור בגמלתו ונתנתו למניקה דגזרינן וא"כ דלהשאלתות באמת למסקנא גזרינן אטו כל הני וכהס"ד דהתוספות א"כ תיקשי על השאלתות קו' התוספות דא"כ איך שרא ר"נ לדבי ריש גלותא ולא גזר וצע"ג בעיני לכאורה וביותר רבתה התימא על הגאון מוהר"י פיק בשאילת שלום שלו אשר בעינא פקיחא דילי' הציץ בן החרכים על כל קוץ ותלה ועל כל השנויים שבאו בהשאלתות נגד הש"ס דידן ותמיד שקד על התוספות שהוסיף השאלתות בלשונו ואיך לא ראה וידע להרגש ולהתעורר על התחדשות הזה לאמר ראה זה דבר חדש הוא ודלא כהתוספות הנ"ל.
ולהיות שכמו שהעידו על הבה"ג שכל דבריו דברי קבלה הן כמו כן כתבו על השאלתו' שכל דבריו דברי קבל' וכמ"ש הכנה"ג באה"ע סי' י"ג אף כי דהשאלתות מרבנן סבוראי הוי בימי התלמו' ולפעמים הכניסו דבריו בתוך הגמר' בלשון פריך רב אחאי לדעת הרמב"ם והרשב"ם וכמ"ש הגאון מוהר"י פיק ז"ל הנ"ל בהקדמתו לזאת אמרתי למשכוני נפשאי עבורו ולא אמזיג רישא אבי סדיא עד כי יתיישבו לנו דבריו דלא תקשי לי' קו' התוספות הנ"ל מהא דר"נ דלא גזר להני דבי ריש גילותא והוא שאני אומר לפרש דברי הסוגיא דכתובות הנ"ל אליבא דהשאלתות באופן אחר מפרש"י והתוספות שם דהנה הרב המגיד פי"א מה"ל גירושין הלכה כ"ה הביא דעת הר"ש הזקן וכתב דהרמב"ם והשאלתות פליגי עלי' ולא סברי כוותי' ולזה הסכים גם הרשב"א (דלא כהר"ש הזקן) וכתב (הרשב"א) ומיהו בגרושה דוקא בשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפילו בשכר כמו שנתבאר פכ"א מה"ל אישות (הלכה י"ו) עד כאן דבריו (של הרשב"א) עכ"ל ה"ה ז"ל וממריצת דבריו נראה שהבין דאף דפליג הרמב"ם על הר"ש הזקן אבל על הרשב"א אינו חולק וכמבואר מלשונו בהעתיקו דברי הרשב"א שרמז על פכ"א מה"ל אישות בלשון הרמב"ם ומה גם דאלו הי' דעתו דחולק הרמב"ם על הרשב"א לא הי' שותק מלאמרו וכמו שאמר נגד דעת הר"ש הזקן דהרמב"ם חולק ושוב מצאתי הדבר מפורש בכנה"ג לאה"ע סי' י"ג בהגהת הרב"י אות למ"ד שהבין הכנה"ג כן מדברי הרב"י דשלשה חלוקי דינים בדבר דהר"ש הזקן מתיר בגרושה לגמרי אף אם הכירה הולד ור"ת אוסר לגמרי אף בלא הכירה והרמב"ם והרשב"א מכריעין דבהכירה אסור ובלא הכירה שרי מכ"ש בשלא התחילה להניק כלל (וכן מוכיחין דברי הר"ן ז"ל בפ' אע"פ שזכרתי לעיל בסמוך (סוף אות ב' בד"ה והן אמת כו') שהביא הר"ן דעת הר"ש הזקן ודחאו על פי דעת ר"ת החולק עליו והדר מייתי לדברי הרשב"א לדינא ולהלכה מבלי שום דחיי' יעוש"ה) ונקטינן מהא דאף דהרמב"ם והרשב"א (והר"ן) חולקים על הר"ש הזקן אפ"ה מכריעין מיהת בפלגא דמילת' כוותי' והיינו בגרושה שלא הכירה הולד מודים הן להר"ש הזקן דשרי וא"כ לא נפלאת ולא רחוקה היא ממני לומר דאף השאלתות נהי דחולק הוא על הר"ש הזקן ואוסר בגרושה כבאלמנה וכמ"ש כל הקדמונים הנ"ל בשמו עכ"פ בזה מצי אף השאלתות להיות סובר כהרמב"ם והרשב"א (והר"ן) דבלא הכירה שרי ולית דין צריך בשש דדבר זה רשאין אנו לאמרו בלי גמגום ופקפוק.
ועיין בב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז שכתב דלדעת הרשב"א הנ"ל שהיא דיעה הראשונה בש"ע שם סעיף י"ד דלפ"ז גם באלמנה משכחת לה דאינה משועבדת להניק והיינו כשהיא עשירה או שאין לה מזונות וא"כ גם אלמנה כזאת מותרת להנשא בלי המתנת כ"ד חודש וכן פסק הבה"ז בשו"ת אמונת שמואל ומה שהקשה הב"ש על זה יתבאר ישובו בדברינו בסמוך אי"ה.
ומעתה פי' סוגיין דכתובות אליבא דהשאלתות כך הוא דמתחילה מייתי הש"ס הברייתא דמת או נתנה למניקה או גמלתו דמותרת להנשא ולא גזרינן אטו הני דלא מת או לא נתנה למניקה או לא גמלתו ומייתי הש"ס עובדא דר"פ ור"ה ברי' דר"י דבעו למיעבד עובדא כי הך מתניתא דלא למיגזר וא"ל האי סבתא דר"נ אסר לה וגוזר אטו הני ועל זה פריך הש"ס מדר"נ אדר"נ דהא ר' נחמן שרא להו להני דבי ריש גלותא ולא גזר באופן דלהשאלתות קו' הש"ס בזה היא בעצמותם קו' התוספות הנ"ל דאי גזור הני אטו הני וכדאסר ר"נ להאי סבתא א"כ מדוע שרא ר"נ לבי ריש גלותא ולא גזר וא"כ מה שהקשיתי לעיל דלהשאלת' תקשו קו' התוספות היא היא באמת קו' הש"ס על ר"נ לדברינו אליבא דהשאלתות וע"ז מתרץ הש"ס שאני דבי ריש גלותא דלי' הדרי בהו ולא כפרש"י לפי שאלמים וחזקים הם ויראים מהם המניקות ולא הדרי אלא דבפשיטות מתרץ הש"ס כסברת הב"ש הנ"ל כיון דעשירים גדולים הם ומרבים שכר הרבה למניקות שלא תחזור בה א"כ אונן בכלל חיוב להניק ולא התחיל בהן שעבוד ההנקה ואין נקראין מינקת חבירו וכסברת הב"ש והבה"ז הנ"ל והא דגזרינן הני אטו הני הוא רק באלמנות שהי' בהן התחלת שעבוד הנקה, כגון שאינן עשירים אבל בעשירים כדבי ריש גלותא דלא חל עליה מעולם שעבוד הנקה לא גזרינן כנלע"ד נכון וברור בכוונת תירוץ הש"ס בזה.
או יאמר בפירוש כוונת הש"ס שאני דבי ריש גלותא דלא הדרי בהו רצה לומר כיון דעשירין הן ונותנין בניהן למניקה תמיד ומעולם לא הניחו בניהן להיותן מפונקים וגם בעליהן אולי לרוב חשיבותם תפנוקם הקפידו על כך לא הדרי בהו לינק אם בניהם אף אי לא שרינן להו להנשא ולא הועילה בהם התקנה דהרא"ש פרק החולץ כתב טעם האיסור לר"ת החולק על ר"ש הזקן דאף דאין משועבדת להניק על כל פנים כי לא שרינן להנשא יהיו חסות על בניהן ויהדרו בהו להניקן אפילו אינה חייבת להניק אבל אם היתה מותרת להנשא לא היתה מניקתו עכ"ל הרא"ש ובנשי דבי ריש גלותא לא שייך הכי דאף אי אסירין להנשא לעולם אין מניקות בניהן וכעין זה מדוקדק קצת לשון השאלתות שכ' שאני דבי ריש גלותא כיון דיהיבי בנייהו למניקתא לא הדרי בהו לאונוקי ולשון לא הדרי בהו לאונוקי הכי דייקא כדאמרן וכיון דאין התקנה מועלת בהן לא ראה ר' נחמן לאוסרן להנשא ואיך שיהיה הפירוש על כל פנים מתורצת קושית התוספת להשאלתות דקו' הש"ס בעצמותה היא קושית התוספת והש"ס מתרץ כסברת הב"ש והבה"ז כיון דעשירים הן לא שייך בהו הגזרה והתקנה מהני טעמא דאמרן והדברים ברורים ודוק.
ובזה מתורץ קושי' הב"ש סימן י"ג ס"ק ל"ז הנ"ל שהקשה להבה"ז וסייעתו דבגרושם שאינו מכירה הולד דשרי להרשב"א מטעם שאינו יכול לכופה להניק דה"ה לפ"ז באלמנה עשירה והקשה הב"ש דלפ"ז לאיזה צורך הוצרכו דבי ריש גלותא להתירן מטעם דאלמים וחזקים הם תיפוק לי' דעשירים הם ואינ' בכלל מניקה ולא משעבדי להניק ולדברינו אליבא דשאלתות זהו באמת כוונת תירוץ הש"ס וכדאמרן והב"ש מקשה רק מפרש"י שפירש דאלמים וחזקים הם משא"כ להשאלתות באמת תירוצא דהש"ס הוא הב"ש מטעם דעשירים הם ולא דוקא דבי ריש גלותא אלא דכל כיוצא בהם שהם עשירים או שאין להה מזונות שאין משועבדת להניק וכמ"ש גם הר"ן בכתובות דאחרים אומרים דלאו דוקא דבי ריש גלותא אלא בכל אדם שהם כיוצא בהם דבי ריש גלותא ואם כי הר"ן חולק עליהם עכ"פ זכינו להעמיד דברי השאלתות על מכונם לפ"ז ודבר ברור הוא והנלע"ד כתבתי ודוק.
(ודע דחוץ לדרכינו הנ"ל אמרתי עוד ישוב אחר לקו' הב"ש הנזכרת והוא גם כן על פי דברי השאלתות שזכרנו שהרגשתי בו עוד דבר חידוש ושנוי גדול מנוסחות הש"ס שלפננו דבתלמודא דידן פריך הש"ס איני והוא ר"נ שרא להו לבי ר"ג והשאלתות נקט על לשונו איני והא ר"ן שרא לה לילתא? (וגם הוא דבר חדש אשר לא הרגיש בו הגאון מוהר"י פיק ז"ל) וילתא הי' אשת ר' נחמן כמבואר בש"ס בדוכתי טובא ואם כן צ"ל דמתחלה היתה לאיש אחר ונתאלמנה או נתגרשה ואח"כ היתר לה ר"ן עוד לאיש אחר טרם נשאה ר"נ או שרא לה שיקחנה הוא בעצמו ורב נחמן בעצמו לא הי' ריש גלותא כנודע כי אם אב בית דין הוה בי' ריש גלותא וכמ"ש גם רש"י בסוכה דף יו"ד ע"ב וא"כ י"ל דכאשר שרא לה ר"נ להנשא עניי' היתה ולא היתה אשת ריש גלותא מתחילה ואע"ג דאיתא בחולין דף קכ"ד ט"א ועוד בדוכתא טובא ברש"י וברשב"א דר' נחמן חתנא דבי נשיאה הוה שהיתה ילתא בת ריש גלותא עכ"ז אין זה סתירה לדברי דהא להשאלתות עכ"פ מההכרח לומר שהיתה לאיש אחר מהחילה טרם נשאה ר' נחמן וא"כ י"ל דכשנתאלמנה מאיש ההוא עניי' היתה שירד האיש מנכסיו טרם מותו או שאבדה כל הונה ולפיכך הוצרך הש"ס לתרוצי מטעם דבי ריש גלותא מפורסמים אלמים וחזקים הוי והב"ש בעצמו רצה לתרץ קושייתו הכי די"ל דמיירי מאלמנה שהיא מאחר שהיא עניי' רק שדחה הב"ש זה מפרש"י שפירש כשהי' בהם בריש גלותא אלמנה מניקה כו' עכ"ל ולדברינו א"ש דרש"י פי' הכי לפי נוסחת הגמרא דידן והא ר"נ שרא להו לבי ריש גלותא אבל לשיטת השאלתות שזכרנו דגרס והא ר"נ שרא לה לילתא א"כ אין זה דיחוי מה שדחה הב"ש ושפיר יש לתרוצי הכי ועוד דברים בגו שיש לדבר עוד בזה אומר ודברים אלא שלא ראיתי להאריך חוץ לדרכינו הנ"ל).
ואם כנים אנחנו בזה לפרש סוגיין ע"פ דברי השאלתות שזכרנו וע"פ דברי הב"ש והבה"ז שהקדמנו דלשיטות הרשב"א דבגרושה שאין הולד מכירה אינה בכלל מינקת חבירו דא"כ ה"ה בכל אלמנה עשירה וכיוצא בזה שרי וכמ"ש גם הר"ן פ' אע"פ בשם אחרים דלאו דוקא ריש גלותא אלא לכל אדם כיוצא בהו שהם עשירים שריא להנשא תוך כ"ד חודש הנה מקום אתי ליישב מה שתמהו הר"ן וה"ה על הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו להא דריש גלותא ורצו לומר דלכך השמיטוהו משום דלא הוה דין זה אלא לדבי ריש גלותא ולא לזולתם וכבר הביא כבוד ידידי הגאון המורה הנ"ל הסתירה ע"ז משו"ת מ"ו הגאון נ"ב שהקשה דהרמב"ם מיהת ה"ל להביאו שאין דרכו להשמיט שום דבר נהוג ואינו נהוג ואני אומר איפכא מדבריהם דאדרבה הואיל שהדין זה נוהג בכל אדם דהוי דומיא דריש גלותא וכמ"ש הר"ן בשם אחרים והבה"ז והב"ש הנ"ל וכגון היכא שאלמנה עשירה היא או אין לה מזונות א"כ אין צורך להם להביאו כיון דסברי כדין הרשב"א הנ"ל דגרושה שאין הולד מכירה אינה מחויבת להניק ומותרת להנשא תוך כ"ד חודש והרשב"א לקח דין זה מפשטות דברי הש"ס דאמרינן נתגרשה אינו כופה ורק במכירה כופה ורק במכירה כופה אותה ודין זה הביאוהו הרי"ף וגם הרמב"מ פכ"א מה"ל אישות הלכה ט"ז וכמ"ש הרשב"א להוציא דינו מגמרא הנ"ל והעתיק לשונו ה"ה פי"ח מה"ל גירושין הלכה כ"ה וזה שרמז שם בלשונו לפ' כ"א מה"ל אישות וכיון דלהבה"ז והב"ש הא בהא תליא דאם דינו של הרשב"א אמת ה"ה בשאר אלמנה עשירה וכיוצא בה שאינו יכול לכופה להניק וכמו שפרשתי סוגיי' הש"ס דכתובות הנ"ל להשאלתות עפ"ז א"כ אין מהצורך להרי"ף והרמב"ם להזכיר הא דריש גלותא מכיון שהביאו הא דנתגרשה אינו כופה באינו מכירה הולד זהו הנלע"ד ברור והר"ן לשיטתו שפיר הקשה שהוא פליג על אותן אחרים שהזכיר דפסקו דלאו דוקא לריש גלותא התיר ר"נ אלא לכל כיוצא בזה וה"ה נמי כוותי' דרהר"ן מצי סובר בזה ולפיכך הקשו שפיר על ההשמט הזאת אבל לשיטת הבה"ז הנ"ל וסייעתו דשרינן לכל אדם וכדעת האחרים שזכר הר"ן א"כ לק"מ וכדאמרן ודרך אגב למדתי לפ"ז דאף הרי"ף סובר לדינו של הרשב"א באופן שיצא לנו עד כען דהשאלתות והרי"ף ורש"י והרמב"ם והר"ן וה"ה שהם מכת הראשונים ועמהם הרשב"א שהמציא דין הזה קמו לענין זה בחד שיטתא ומכ"ש דהר"ש הזקן סוברו דהא אפילו במכירה מתיר הר"ש הזקן לשיטות רוב הפוסקים בכוונתו וכל זה מבואר.
ה, שבתי וראיתי דגם דעת רבינו תם החולק על הר"ש הזקן יש להשיא דעתו דמודה לדינו של הרשב"א הנזכר ולפענ"ד יש להוכיח כך במישור בשיטת ר"ת דמהרש"א בכתובות ס' ע"ב בתוספות ד"ה והלכתא כו' כתב דלר"ת דחולק אהר"ש הזקן לא נזכר בתוספות איך מסלק ר"ת ראיית הר"ש הזקן מהא דנתגרשה אינו כופה ותירץ מהרש"א דזה לא תיקשו לר"ת דמ"מ אסורה לינשא דגזרינן אטו לא נתגרשה ואטו מכירה דכופין אותה ועוד דאלמנה נמי לא משעבדה ואין כופין אותה להניק מכי תבעה כתובתה כו' ואפ"ה אסורה לינשא (ר"ל וע"כ נמי היינו טעמא דגזרינן אטו לא תבעה כתובתה דחייבת להניק וא"כ גם בגרושה ניגזור הכי והבן זה) עכ"ל מהרש"א ודבריו תמוהים מאוד דהלא תוך כדי דיבור שלפניו כתבו התוספות דלא שייך ליגזר הא אטו הא דא"כ תיקשי לר"נ דשרא לבי ריש גלותא וכבר הרגיש הגאון בעל פני יהושע בתמי' הזאת על מהרש"א וא"כ דנסתלקו דברי מהרש"א ז"ל קושייתו על ר"ת מהא דנתגרשה אינו כופה במ"ע והפ"י רצה לומר דכוונת ר"ת בזה היא כמ"ש הרא"ש ביבמות בפ' החולץ דנהי דאינה חייבת להניק אסורה להנשא דעי"כ יהי' חסות על בניהן להניקן וכבר זכרנו דברי הרא"ש אלה לעיל (באות ד' בד"ה או יאמר כו') רק דהפ"י בעצמו העיד שלשון ר"ת כפי מה שזכרוהו התוספות אינו סובל להעמיס בכוונתם כדברי הרא"ש והדין עמו דמלבד דסתימת לשון התוספות לא משמע הכי אף כי הראי' שהביאו משמי' דר"ת מהא דתניא ביבמות לא ישא אדם מעוברת ומניקת חבירו כו' ואחת אלמנות ואחת גרושות קאמר זה לא משמע שתהי' הכוונה כדעת הרא"ש באופן דללשון התוספות בכתובות כפי עדותו של הפ"י בעצמו עדיין דברי ר"ת מרפסין איגרי' להיות דברי מהרש"א ז"ל מופרכים כנ"ל וצ"ע.
אשר על כן אני אומר דאף ר"ת סובר כהרשב"א דבגרושה שאין הולד מכירה אינה בכלל מינקת חבירו ומותרת תוך כ"ד חודש וממילא אז באלמנה עשירה נמי וכמ"ש הבה"ז והב"ש הנ"ל דהא בהא תליא וה"ה בכל כיוצא בזה וכענין דבי ריש גלותא וכמ"ש הר"ן בשם אחרים וא"כ אף לר"ת י"ל כהשאלתות דגזרינן אף אטו מאי דלא שייך ליגזר וכמבואר באות הקדום דהשאלתות להדיא חולק בזה על התוספות דיש לגזר הני אטו הני וא"כ דברי הש"ס מתפרשין לר"ת נמי על הדרך שפירשנותו להשאלתות ושפיר י"ל כדברי מהרש"א הנ"ל בההוא דנתגרשה אינו כופה דגזרינן אטו לא נתגרשה ואטו אינה מכירה כיון דבכל הני דלעיל נמי גזרינן הכי ודלא כהתוספות בדיבור הקודם ואין זה דוחק שיחלוק ר"ת עם התוספות בזה להיות גם השאלתות חולק בזה וכדאמרן ואף אם אמנם התוספות ומהרש"א לא כוונו לזה עכ"ז דברי ר"ת בעצמותו יש לפרש הכי וחלקי אמרה נפשי להיות הרשו' נתונה ולא בשמים היא והבוחר יבחר.
וי"ו, נחזור לענינינו דעכ"פ מכל האמור זאת תורת העולה שהוכחת דעת הרשב"א ז"ל מהסוגי' דכתובות ומפרש"י שם וכמבואר (באות ב' ואות ג') וגם בררתי (באות ד') דגם השאלתו' והרי"ף והרמב"ם והר"ן הכי סברי וכן ה"ה וגם דעת ר"ת הראיתי מקום (באות ה' הקדום) דהכי הוי והרב"י בסי' י"ג כתב נמי שאינו מוחה להמורה כהרשב"א וכן הב"ח בסי' י"ג וקבע להלכה כרשב"א וכן בספרי שו"ת האחרונים הנ"ל הסכימו כמעט כולם להרשב"א וא"כ רוב מנין ורוב בנין מהראשוני' ואחרונים מסכימים לדעת הרשב"א וממילא דאף באלמנה עשיר' או שאין לה מזונות הדין הכי וכמ"ש הב"ש הנ"ל בס"ק ל"ז וקו' הב"ש על זה בס"ק הנ"ל הא סלקתיה (באות ד' בד"ה ובזה כו') ומכ"ש להש"ג פ' החולץ וסייעתו דמסכימים להתיר בגרושה אפילו במכירה וא"כ ה"ה ומכ"ש במזנה שאין לה מזונות שאינה חייבת להניק.
ואף להמחמירים במזנה היינו רק היכא דליכא לפנינו הנואף שיודה שהוא אבי הולד משא"כ בנדון דידן דהוא והיא מודים ונאמנים הם בזה וכמ"ש הב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג יעוש"ה ומה גם דהנואף נתן בכתובת ידו וחתימת ידו ממש להתחייב עצמו בדמי ההנקה והשליש מעות לזה כפי הצורך לכ"ד חודש ולא ידעתי לאיזה צורך הצריך כבוד ידידי הגאון המורה הנ"ל להצריך גם עדים אכ"י וח"י של הנואף דכיון שמרצונו הטוב הודה וכתב וחתם והשליש המעות וכי בזה ניחוש על כת"י וח"י שיטעון אח"כ מזויף ודברתי מזה טרם הגעתי תשובת הגאון המור' הנ"ל עם מ"ו הרב המאה"ג מוהר"ל פישלס נ"י והסכים גם הוא שאין צורך לעדים והדבר קשה מעט לבקש מהנואף כך ולביישו כולי האי כי במקומו אשר הוא כעת מעט מזעיר וכמעט אין גם אחד יודע מהמעשה גם הטעם הכמוס שהטמין ברמז שתחייב הנואף עצמו להספקת הילד עד שיגיע לעונות הפעוטות לא אוכל למצוא חידת של כבוד ידיד הגאון המורה הגדול ואינו מגדר המוסר לשאלו על דבר שהוא בטעמו כמוס עמדו וכמדומה אני שיש לו קצת סמך לזה באחת מהתשובה בנדון הזה בשו"ת מ"ו הגאון נודע ביהודה ועל כל פנים בנדון דידן אינו מהצורך כי גם אבותיה של המפותה ובני משפחתה גם המה השלישו מלבד הנואף ממון סך מסוים לגדל הילד אם יהי' בר קיימא וחייבו עצמן לטפל עמו עד שיגיע לעונות הפעוטות מרצונם הטוב וכן הוא דעת רוב האחרוני' בתשובותם ומכל שכן בנדון דידן דוודאי אינה בת חיובא להנקה וכמ"ש בשו"ת שב יעקב מביאו בשו"ת זכרון יוסף דפנויה מזנה אין ב"ד יכול לכופה להניק ועל הקהל מוטל לפרנס הילד ואף דהמרדכי פרק החולץ כתב דחלוקים היו חכמי דורו על הר"מ טורמשא שרצה להקל במזנה ברור לי שהדין בזה עם כבוד ידידי הגאון המורה ראב"ד דקהלתינו הנ"ל דהר"מ טורמשא רצה לומר היתר הדבר דמזנה לכ"ע ואפילו לר"ת וסייעתו החולקים על הר"ש הזקן וכמבואר בלשון בהעתקו הרב"י סי' י"ג דאפילו אליבא דר"ת אמר הרמ"ט דיש להקל במזנה וע"ז חלקו עליו בני דורו וחכמיו ואמרו דמאן דחושש להחמיר כסברת ר"ת אז אין להקל במזנה ומכ"ש דלדרכינו הנ"ל דאף ר"ת סובר כהרשב"א והא בהא תליא וכאמור אז איפשר דבאמת אף לר"ת דינו של הר"מ טורמשא אמת ואיך שיהי' להר"ש הזקן ולהרשב"א ברור דאין להחמיר במזנה יותר מבגרוש' שאין הולד מכירה דהיא היא דה"ה באלמנה עשירה התיר הבה"ז מה"ט וכמ"ש הב"ש הנ"ל ס"ק ל"ז ועיין ספר עצי ארזים סי' י"ג ס"ק כ' וס"ק כ"א דעשה סמוכין להר"ש הזקן מסוגי' דיבמות דף מ"ג ומתרץ קושיית ר"ת מעליו וגם עשה סמוכין להמקילין במזנה מסוגיא דכתובות דף ל"ז לתירץ קו' התוספות שם לדבריהם ועיין שו"ת שבות יעקב סי' צ"ה מצדד להתיר במזנה לישא אפילו בעודה מעוברת אלא שכתב רק להלכה ולא למעשה ועכ"פ בשלא התחילה להניק מתיר להנשא מיד באין גמגום והבה"ז בשו"ת א"ש מתיר אפילו בהתחילה להניק והתפארת למשה המחמיר לאו מטעם וסברא מחמיר כי אם מיראתו לבלתי להורות אבל לדינא אדרבה הי' בעצמו מצדד לומר דיוכל להיות דאפילו לר"ת היכא דלא התחילה להניק אינה בכלל מנקת חבירו וכן החליט בשו"ת זכרון יוסף אליבא דר"ת נמי דאינה נקראת מינקת חבירו בלא התחילה להניק ומכ"ש בנדון דידן דאיכא נמי תקנתא דיתומים קטנים כאמור ואף דכתב הרב"י בשם הריב"ש דאין לחוש לקלקול וחרבן ביתו וקלקול וחרבן הבחורה עכ"ז לסניף להדי כל הלין טעמא הנזכרים מצינן לצרפו ויפה מאוד דיבר כבוד ידידי הגאון המורה הנ"ל להביא ראיי' וזכר לדבר מהא דיוסף הכהן שאמר לאחות אשתו צא ופרנסי בני אחותך וכן מסיק בשו"ת שבות יעקב סס"י צ"ה עפ"י דברי מהר"י מינץ בתשובה דעקרינן תקנת חכמים משום תקנת היתומים כמו דדחינן עשה דלעולם בהם תעבודו משום תקנת היתומים יעו"ש מילתא בטעמא.
באופן שמצאנו היתר גמור בלי פקפוק לאחותינו העלובה מכל הני טעמא דאמרן ומכ"ש מכח הני טעמי שהשריש בהן כבוד מחות' וידידי הגאון המורה המפורסם לבעל הוראה זה שנים רבות בישראל ועליו יש לסמוך כי כל רז לא אנים לי' בהוראה ומי כמוהו דיעה מורה ומעתה הנני מסכי' על ההיתר הזה כי היכי דלימטיי' שיבא מכשורא והנושא המפותה הזאת הוא גיסה בעל אחותה בודאי ברכות יחולו על ראשו אחרי שהשליך כבודו ארצה לגודל רחמיו על העלובה ועל משפחתה והמשלם שכר טוב לכל דורשיו ומבקשיו באמת ותמים לבב ישלם משכורתו בזה ובבא הכ"ה הבא על החתום קטינא דארעה וזעירא דמן חבריא אדם להבל דמה קצר ימים ושבע רוגז.
אור ליום ו' עש"ק ה' בט דהאי שתא תקסג"ל.
ה"ק בצלאל רנשבורג
אור ליום השלישי ט' שבט תקסג"ל פראג בצלאל בן אורי הדר' ארעא והדר' פרי כבוד אהובי ידידי עמתי האמתי הרב הגדול החריף והבקי מוה' בצלאל נ"י.
אהובי ידידי הרב נ"י כבר ידעתיו מקדם מימים ימימה ועכשיו ביותר ועליו אני אומר אשרי יום יולד בו ולילה אמר הורה גבר ודילדא אימי' כוותי' תלד ולית לי' פירכא ותיהוי לשלוותי' ארכא ידידו הטרוד. ה"ק אלעזר פלעקלס.
ב"ה ק"פ ער"ח אדר תקס"ג טוביינא דחכימי יגדיל תורה ויאדירה שלח מעינותיו חוצה ה"ה הרב המאור הגדול המפורסם נ"י פ"ה ע"ה מוהר"ר אלעזר נ"י ראב"ד דק"ק פראג יהי ה' עמו בכל מקום הלכה כמותו.
את שאהבה נפשי ראיתי התשובה ארוכה מארץ מדה רחבה מני יש מלא על כל גדותיו בחריפות ובקיאות ועיניו משוטטות בכל ירד לים התלמוד והעלה מרגניתא טבא והחליט להתירה בצירוף הרב החריף מוה' בצלאל רנשבורג נ"י ובקשו מאתי להשלים דעתי אתם וכו' (והאריך מאד בפלפול וסיים שיסכימו בהיתר שני רבנים גדולים המורים) שמואל כהן.
וחשבתי לו תשובה ארוכה מאד בפלפול רב ועצום וכעת מהוצאות הדפוס כי רבה היא הנחתי תכריך ההוא בין יתר תשובות מגדולי הדור כדלקמן.
והנה ידידי הרב מהור"ר בצלאל העתיק מכתבי וקיים ודברי הרב מוהר"ש כהן לשלוח לשני גדולי הדור להרב הגאב"ד דק"ק פירדא ולהרב הגאון אב"ד דק"ק אה"ו ובקש מני לאשר ולקיים ההעתקות ולעשות רצונו חפצתי וכתבתי בשולי ההעתקה וזה לשוני.
ב"ה יום י"א שבט תקס"ג ל' פראג. שלום למר ולתורתו כהונת ה' נחלתו ועל ישראל הדרתו ה"נ כבוד רב חביבי הרב הגאון הגדול המפורסם לשבח ולתהלה מופת הדור כקש"ת מו"ה זלמן כהן הגדול בדורו קדו' ישראל ואורו עליו יציץ נזרו אב"ד ור"מ בק"ק פיורדאי.
לא אוכל לארוג מליצות ותוארי' לראש המורים המאיר לארץ ולדרים כי טרדות אגודות אגודות סביב שתו עלי אחרי שבעוננו עדת ה' כצאן בלא רועה נאמן, אמנם לעשות רצון ידידי וחביבי חפצתי ה"נ כבוד הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה מוה' בצלאל על שם חכמתו וא"צ עדות אשר צוה להעתיק מכתב ידי ממש כאשר נאמר מכשרתו למעלה חן הוצק שפתותיו ואתה שאלתי מאת ידידי מכירי כהונ' כבוד הרב הגאון הגדול נ"י שישים עין של מעלה על כל הדברים ולא כמשפט המשיבים אשר חדשים מקרוב באו השגיאה משימים על הנס, והיא חתיכה ראוי להתכבד בקלון חבירו, ודברים המתוקים כדבש כובשים תחת לשונם יען ידעתי מירחי קדם את פאר מעלת בקודש אוהב אמת אוהב מישרים, הנה צדדתי להקל כמשפט והנה המשפחה היא מיוחסת בישראל ובה מופלגי תורה וגדול כבוד הבריות במקו' איסור של דבריהם מכ"ש בדבר שרבו המתירין ראשונים ואחרונים ואית להו צדדים וצידי צדדים ותמוכים מה"ת כנ"ל ומי יתן שאוכל להשתעשע עם מעלת כבוד תורתו הקדושה יום יום ומי יודע ואהבתי עזה עליו מיום אשר ראיתיו נאם ידידו אוהב נאמן בבריתו כה"י לרבות. ה"ק אלעזר פלעקלס.
הנה כבוד הרב הגאון אב"ד דק"ק פיורדא האריך בפלפול עמוק וחריף אבל אני לא העתקתי רק פתח דבריו וסוף למען ידעו שהסכים עמי להלכה ולמעשה.
ב"ה יום א' י"ט אדר תקס"ג פיורדא אל יד הגדולה ורמה, נאדר בעדיי השכלה ובכתמ"י החכמה כצנה תעטרהו תורת ה' תמימה, ה"ה ידידיי הרב המאור הגדול החריף ובקי סיני ועוקר הרים המופלג בתורה וביראה כש"ת מוהר"ר אלעזר נר"ו כזוה' רקיע זוהרו, עד יכונן היכל ה' ודבירו' ולידידי הרבני החריף השנון זית רענן מופלג בתורה וביראה מו"ה בצלאל נר"ו יאיר יזהיר יצהיר כעצם השמים לטוהר.
נפשי חכתה לה' שימצאון אמרותי אלה את כבוד ידידי מעכ"ה על תכונת החיים והשלום כן יאמר כו' עד עולם אמן ולי מה יקרו אמרות טהורות אשר כננם ידי קדשם בענין שו"ת ורוצים ממני לחוות דעתי בענין הזה כו' ע"ד נערה שנתפתתה והנה היא הרה לזונים והיא בת טובים ממשפחה יקרה וזאת אומרת מפלוני אלמוני כו' (אות באות כלשון שאלתי כאשר כעת נדפס בארוכה בספרו בגדי כהונה בחלק אה"ע סי' ה') ע"כ אם תתן היא את הולד לאביה והוא ישכיר לו מינקת פנוי' ויטפל בו וישליש מעות הוא או קרובי נערה כפי צורך למסמס לתינוק באם שיהי' רוח אחרת אתו ותיהדר המינקת והמעות יהי' מושלש עד תום כ"ד חודש והיא לא תתחיל להניק כלל אני מסכים להתיר שתנשא אח"כ לבעל אחותה אשר היא מרחמ' על בני אחותה כמ"ש מעכ"ת נ"י לסניף ובלא"ה יש מקילין במזנה ובפרט בדור הזה שבעו"ה רבו המתפרצים יש לחוש לפריצי הדור ע"כ בצירוף התירי' הנ"ל יכולה היא להנשא לבעל אחותה וגיסה הנ"ל מותר לישא אותה אחר שתטהר מלידתה בלי שום חשש מינאי ידידכם הדש"ת. ה"ק משולם זלמן כהן חופק"ק פיורד' יע"א ואגפ"י.
ב"ה יום י"א שבט תקסג"ל פראג הצבי הצדק לחיי עולמים ראש לנבונים ואב לחכמים התם ומתמם עם תמימים הוא ישכון מרומים כבוד אהובי חביבי הרב הגאון הגדול הצבי ישראל רב פעלי' מקבציאל צדקתו כהררי אל מהדר ההלכות כעתניאל מופת הדור מפורסם לשבח ולתהלה בדרי מטה ובדרי מעלה כקש"ת מו"ה צבי הירש יהי שלום באהלו או"ה למושב וייף לגדלו אמן.
למאן דלא קא חזינא קר מברכינא רישי' בני עמודי עולם קא חזינא ברכת החיים והשלום יחדיו יהיו תמים אוכי"ר הנה דברי אהובי הרב הגדול החריף והבקי מוה' בצלאל אינן צריכין עדות בוודאי צוה להעתיק דברי מכת"י ממש כהווייתן וכצורתן כאשר נאמר מכשרתו למעלה חן אשרי יום הולד בו והלילה אמר הורה גבר ואם ידעתי ידיעה מתחילה שיעתיק כל דברי לא הארכתי כל כך אף שקצרתי כמה פעמים כי כבר הוכי' מהרמ"פ את הרמ"א שהאריך נגד הב"י מכ"ש האטד לארז אדיר באדירים אבל בטוח אני במדת ענותנותו כי רבה היא שיראה בעין הבדולח על כל דברי מקום נגעי ומקום ברי ולא כאשר ראיתי בתשובו' החדשות מקרוב כסוחרים ותגרים מראים הפסול' פסל לך הפסולת שלך אתה רואה ודברי טובים טומנים תחת לשונם ומבליעים בנימא הנה צדדים וצדי צדדים נטיתי להקל כי ההיא ריבה ממשפחה מיוחסת בישראל ובת מופלגי תורה מעולם אנשי השם וגדול כבוד הבריות במקום איסור דרבנן מכ"ש בדבר שרבו המתירין ראשונים ואחרונים וכעת טרדותי סבבוני גם סבבוני ולא אוכל להמתיק פי לדבר צחות כמשפט ולגאון הדור עד אמצא מקום לה' להשתשע עם כבוד תורתו הקדושה א"נ הדש"ת הק' אלעזר פלעקלס.
ועל תשובת הרמה אחוי קידה חמש מאות גם מתשובה זו לא העתקתי כי אם תחלת דברי גאון וסוף שמסכים עמי להלכ' ולמעשה וז"ל.
ב"ה אלטונא יום ו' עש"ק ל"ו למב"י תקס"ג ל' בצלאל מלא רוח חכמה לא יבצר מאותו דעת ומזמה הוגה בדת אלפי שנה קדומה ה"ה כבוד אהובי הרב המופלא מוה' בצלאל נ"י.
הגיעני מכתבו הנחמד ותשובת כבוד הרב המאור הגדול המפורסם בתורה ויראה מוה' אלעזר פלעקלס נ"י דמו"ש בק"ק פראג ומה מאד הי' ראוי להשיב תכף מפני כבודכם הרמה אולם מאד רבו טרדותי בתחלת בואי הנה וגם ראיתי כי כביר מצאה יד הרב הנזכר למעלה בכחא דהתירא וראוי לסמוך עליו ולא נצרכא דברי אלא להעדפה כו' לכן דעתי מכרעת לדעת ידידי הרב המאוה"ג מו"ה אלעזר פלעקלס ולדעת מכ"ת להתירה להנשא אחר לידה באופנים שזכר מעלתו והי' בזה שלום מעתה ועד עולם כנפשו וכנפש אוהבו דש"ת ה"ק צבי הירש מזאמושט.
ובשולי אגרת כ' וז"ל שלמא רבה לגברא רבה הרב המאור הגדול המפורסם לשבח דאתי ממילי מעליותו' חריף ושנון זית רענן כקש"ת מוה' אלעזר פלעקלס נ"י דיין ומו"ש בק"ק פראג יע"א.
לשרי לי מר שלא יחדתי אליו הדבור, כי טרדותי עצומות ודי להפקיע את עצמי להשיב העולה על רוחי בסייעתא דשמיא לדינא וענותו תרביני והנני מסכים לכל דברי מר הנאמנים באמת וצדק הכ"ד אוהבו בכל לב ידרשיהו דורש שלום תורתו ה"ק צבי הירש מזאמישט.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |