תפארת ישראל - יכין/סנהדרין/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ סנהדרין ב

(א) כהן גדול דן ודנין אותו
בדיני נפשות נידון בע"א [כפ"א מ"ה], ובממונות נידון בג':

(ב) מעיד
דוקא לבן מלך, או למלך ממלכי יהודה, שנדונין מהסנהדרין:

(ג) אינו יוצא אחר המטה
שלא יתטמא מתוך אבילתו וחששו גבי' טפי מבשאר כהן משום דאסור להטמא גם לקרובים שמצטער עליהן טפי, ויש לחוש שאגב צערו ישכח, אבל בכהן הדיוט בכל מקום שיש לו צער הרי מותר להטמא, ובמקום שאסור להטמא הרי אין לו צער כ"כ ולא ישכח להטמא:

(ד) והוא נגלה
ר"ל כשיתכסו נושאי המטה מעיני בני המבוי שיצאו ממנו, אז הוא מתגלה ויוצא:

(ה) הן נגלין והוא נכסה
ר"ל כשחוזרין ומתגלין לעיניו בדרך, אז הוא מתכסה ונכנס לבית:

(ו) ויוצא עמהן עד פתח העיר
דחוץ לעיר א"א שיתכסה דאסור ליטע שם אילנות [כסוטה פ"ה מ"ג]:

(ז) ומן המקדש לא יצא
בכוה"ג אונן כתיב, דמצוה להביאו למקדש שיקריב אונן [כיומא די"ג ב']:

(ח) וכשהוא מנחם אחרים
דבמת שאינו שלו מותר ללותו:

(ט) דרך כל העם עוברין בזה אחר זה
במלת דרך, ר"ל כך הוא הדרך ארץ שהאבל עומד, וכל העם עוברים בשורה א', לפני האבל, וכל א' וא' כשמגיע אצל האבל, א"ל "תתנחם משמים":

(י) והממונה
הוא הסגן, שממונה לעבוד תחת הכוה"ג כשיפסל [ועי' מ"ש רפ"ג דיומא]:

(יא) ממצעו בינו לבין העם
שהולך לימין הכוה"ג, וכל העם משמאל כוה"ג, וכך עוברין לפני האבל:

(יב) וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך
בנו תתכפר אתה, שכל הראוי לבוא עליך, אנו תחתיך [משא"כ במלך אי אפשר שיאמרו לו כן, מדאין יוצא אחר המטה כלל, וכלקמן]:

(יג) וכשמברין אותו
דאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [כי"ד שע"ח], לכן נוהגין ג"כ שאוהביו סועדין אז עמו [עיין תוס' כתיבות ד"ה]:

(יד) כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל
כסא נמוך:

(טו) ולא דנין אותו
דוקא מלכי ישראל שלא שמעו לדברי חכמים, ואם ידינוהו יש לחוש לתקלת ב"ד עי"ז, וכמעשה שהיה [ש"ס י"ט ב'], אבל מלך מבית דוד, דן ודנין אותו:

(טז) ולא מעידין אותו
ומלך מבית דוד מעידין אותו אבל אינו מעיד.

(יז) לא חולץ
דגנאי למלך שתרוק לפניו, ואין עשה דחליצה דוחה עשה דמורא המלך שאינו רשאי למחול כבודו:

(יח) ולא חולצין לאשתו
כדי שלא תבוא להנשא דהרי אלמנתו אסורה להנשא, ואע"ג דחליצה מצוה באנפי נפשה היא ולא תליי' כלל בנשואי' שלה, דאפילו לא תנשא לעולם צריכה חליצה, וא"כ וכי משום גזירה בעלמא דחינן עשה דאורייתא. אפ"ה יש כח ביד חכמים לעקור עשה בשב וא"ת וכתקיעת שופר ולולב בשבת [כיבמות ד"צ ב']:

(יט) לא מיבם
דגנאי למלך שיקום על שם אחיו:

(כ) זכור לטוב
דס"ל דיכול למחול על כבודו, ואפילו שלא במקום מצוה, כנשיאת אלמנה והלוית המת דמתיר לקמן במשנה:

(כא) אמרו לו אין שומעין לו
דמלך שמחל כבודו אינו מחול:

(כב) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך
ולרבנן קרא מיירי במיכל ומירב:

(כג) אינו יוצא מפתח פלטרין שלו
דגנאי לו שיתראה עצב לעיני העם:

(כד) והוא מיסב על הדרגש
[זאפא] נמוכה והוא דרך כבוד טפי מספסל להכה"ג:

(כה) ומוציא למלחמת הרשות
כך נקראת כל מלחמה שאינה נגד ז' עממין או נגד עמלק:

(כו) ופורץ
גדר וחומה של אחרים:

(כז) לעשות לו דרך
לשדהו וכרמו:

(כח) ואין ממחין בידו
אין מעכבין עליו:

(כט) דרך המלך אין לו שיעור
דפורץ כפי הצורך לו:

(ל) והוא נוטל חלק בראש
חצי הביזה אבל ביזת אוצרות מלכים, הוא נמלך לבד:

(לא) רבי יהודה אומר מרבה הוא לו
יותר מי"ח:

(לב) לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל
לת"ק נושא י"ח אפילו פרוצות, ויותר מי"ח אפילו כשרות אסור לו, ולר"י י"ח אפילו פרוצות מותרות לו, ויותר מי"ח דוקא כשירות מותרת לו, ולר"ש י"ח דוקא כשירות מותרות לו, וטפי מי"ח אפילו כשירות אסורות לו. וקיי"ל כת"ק:

(לג) לא ירבה לו סוסים
בטלים:

(לד) אלא כדי מרכבתו
ולרכבו ופרשיו:

(לה) אלא כדי ליתן אספניא
ר"ל שיהיה מוכן כסף בידו לשכור חיל כשיצטרך, מלבד שכר חילו העומד תמיד למשמרתו:

(לו) וכותב לו ספר תורה לשמו
מלבד הס"ת שחייב כמו כל אחד מישראל לכתוב לעצמו [כי"ד ע"ר] אותה מניח בבית גנזיו, אבל זו שכותב לשמו כשימלוך נושאה תמיד עמו [ומ"ש בש"ס שתולה אוחה בזרועו הימין, נ"ל לאו דוקא תליי' בזרועו באויר, דהרי לא גרע ס"ת מתפילין דאסור בלי כיס [כברכות כ"ו], וס"ת אפילו בתיק אסור [כחדושי רשב"א שם]. אלא ר"ל שקושרה או נושאה תמיד בזרועו]:

(לז) יושב בדין היא עמו
במלכי בית דוד, דכתיב גביה ויהי דוד עושה משפט וצדקה, אבל מלכי ישראל הרי לא דן כלעיל מ"ב:

(לח) מיסב
לסעודה:

(לט) ואין משתמשין בשרביטו
[צעפטער], וה"ה שאר כלי תשמישו.

(מ) ואין רואין אותו כשהוא מסתפר
כשמתגלח, דקודם שיגמור הגלוח נראה כעור [דמה"ט בנודע לאדם באמצע גלוחו שהוא אבל, מותר לגמור גלוחו, מפני כבוד הבריות [כי"ד ש"צ], וגנאי לו שיראוהו כעור. מיהו המשמשו בגלוח ובמרחץ שרי, מדא"א בלא"ה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.