תפארת ישראל - בועז/קינים/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ קינים ב

(א) ונ"ל עוד, דהא דנקט פסול. והיינו דהפורח פסול, וקשה הרי לא ידעינן אם הפורח או אחר נפסל תוך התערובות. י"ל דסד"א. דאף דמהתערובות כשר רק כמניין שהי' קודם שפרח לשם, עכ"פ מדיש ספק בכל א שנקריבו מהתערובות, שמא הוא שלה או של חבירתה. להכי הול"ל שיקריבו כל א' מהתערובות לשם מי שהוא ויחזרו ויקנו קן אחת, שיהי' א' לעולה ואחת לחטאת, ושוב יתנו גם באותו הקן בכל א' מהפרידות שתהי' לשם מי שהוא, ואותה האשה בעלת התערובות תשלם לחבירתה חצי דמי פרידה אחת [כלקמן פ"ג מ"ד]. אבל באמת ליתא, דהתם לקחו מיד בעירוב, משא"כ הכא כיון שזאת שפרח הפרידה של חבירתה לתוך קנה, מוחזקת בקנה במקומן. להכי מצית לומר לבעלת הפורח, את היא שלא שמרת יפה פרידותיך שלא יפרחו, וזיל אייתי ראי' ששלך הקרבתי. ואילה"ק עכ"פ שמא הקריב' היא הפורח, ולא שלה הי' ונמצא שלא יצא' ידי חובתה. י"ל דקנסוה רבנן לבעלת הפורח, מדלא שמרה קנה יפה, והקנו הפורח להמוחזקת, והרי הפקר ב"ד הפקר [כיבמות דפ"ט ב] וה"ט בחטאת גזולה [גיטין פ"ה מ"ה]:

(ב) או נ"ל, דעק"ל אף דבהתערובות לא יכול להקריב יותר מחטאות ועולות שהיו שם קודם שנתערב בהן הפורח, דלמשל אם נתערב הפורח בב' קנין, אם יקריבו מהתערובות ג' חטאות או ג' עולות, יש לחוש שמא כל הג' הן מבעלת הב' קנין, ונפסל פרידה אחת. עכ"פ הול"ל שהפרידה הנשארת בקן הראשון, שלא נתערבה יקריבוה חטאת ויהא כשר מכח ספק ספיקא, שמא אותו שנפסל בהתערובות, הוא אותו שפרח לבין הב' קנין, ואת"ל שהקריבוהו, שמא הקריבוהו עולה כראוי לזוג לזה, ויזוגו לזה היחיד פרידה מעלמא לעולה, ותתנה עליו שאם כבר קרב עולתה בהתערובות, יהיה זה עולת נדבה. ע"כ צ"ל דא"א לעשות כן, משום דע"י שתקריב זאת הפרידה הנשארת לחטאת, יפסל למפרע חטאת אחת שהקריבו בהתערובות, דהרי לגבי חטאת ההיא ליכא אז רק ספק א', שמא של בעלת התערובות היה וכשר או שמא של חבירתה היה ונפסל, דהרי לא היה לחברתה בקן שלה רק חטאת א'. להכי לא שרינן לזאת להקריב הפרידה שלא נתערב, לא לעולה ולא לחטאת, אף שיש לה ספק ספיקא. א"כ י"ל דהתנא שפיר נקט טעם דבריו דכיון שהגוזל הפורח פסול, ר"ל אפשר שיפסל ע"י הקרב' של הפרידה שלא נתערב, להכי פוסל א' כנגדו במקום שפרח משם. או דיש לומר לפי דברינו הנ"ל, דהתנא רבותא קאמר, דאע"ג שהגוזל הפורח פסול מהקרב' במקום שפרח. ואיכא שפיר ספק ספיק' כנ"ל, אפ"ה פוסל א' כנגדו במקום שפרח משם, ומטעמא דאמרן, דאם תקריבו, יהי' קלקול למפרע בפרידות שהקריבו בהתערובות. או נ"ל. מדמקשינן בנזיר [די"ב] מדמשמע בבבא דרישא, דאותה שפרח לה הגוזל לאויר, מותרת להקריב קנין דעלמא, ומ"ש מאומר לשלוחו שיקדש לו אשה סתם, ומת השליח, דאסור המשלח בכל הנשים שבעולם, דשמא הן קרובות האשה שקידש לו השליח, ואף דאיכא ספק ספיק'. שמא לא קידש לו השליח שום אשה, ואת"ל שקידש לו אשיה אחת, שמא זו אינה קריבתה, אפ"ה קנסינן ליה מדפשע ואמר לו לשליח שיקדש לו אשה סתם. וה"נ בקינין, נקנסה בקנין דעלמא מדלא שמרה קנה הראשון שלא יפרח. ומתרצינן, דדוקא באשה קנסינן מדאין דרכה להיות ניידה. ודמי לקבוע. אבל בקנין דרכן לנוד, ובטיל הפורח ברובא. ע"כ לשון הגמ'. וקשה לפ"ז בסיפא בפרח לבין הקריבות, אף שהתערובות קבוע לפנינו, עכ"פ כיון דמפורחות הן. נימא נמי דנכבשינהו דניידי ויתבטל הפורח ברובא. דאף דבע"ח לא בטלי, כל חד וחד שנמשך מהתערובות ונקריבו אחר שנתבטלו, נימא גבי' כל דפריש מרובא פריש, ותשאיר אחד. וא"כ, בעלת הפרידה שלא נתערב, תוכל אח"כ להקריב פרידתה שלא נתערב לחטאת וכמ"ש לעיל. מה אמרת, הרי אינה רשאי לעשות כן, משום שעי"ז יפסל חטאת אחד שהקריבה בעלת התערובות, מדאז ליכא גבה ממ"נ וכדאמרן ליתא, דאפי' ליכא ממ"נ בכל פרידה שהקריבה בעלת התערובות אפ"ה כולן כשרות. מדאמרי' גבי כל חד כל דפריש מרובא פריש. על כרחך צ"ל דא"א להתירן מכח דנכבשינהו, ושתקריב אח"כ בעלת הפרידה שלא נתערב, דעכ"פ שמא תקח בעלת התערובות מהקבוע [כזבחים דע"ג ב], ואח"כ תקריב בעלת הפרידה שלא נתערב. והרי אז יפסל לבעלת התערובות למפרע חטאת א' מב' החטאות שהקריבה מב' קינין שלה, דהרי אז לא יהיה לה ממ"נ, וכדאמרן. א"כ י"ל דלהכי שפיר קאמר תנא שהגוזל הפורח וכו', ר"ל לא מבעיי' בגוזלות שלא פרחו, דמינח נייחי לפנינו, וודאי הו"ל קבוע ופסול להקריב מהתערובות, רק כל שיש אצלו ממ"נ, וכלעיל. אלא אפי' גוזל הפורח, דמינד נייד. לא אמרי' נכבשינהו דניידי, ולבטל ברובא, אלא פסול הוא, דגזירה שמא יקח מהקבוע:

(ג) וא"ת א"כ שבעלת ב אינה רשאי להקריב מקניה השתא כלל. למה בעלת ג לא תקריב מו' פרידות שלה רק חטאת א' ועולה א', הול"ל שתקריב ב' חטאות וב' עולות, דאפילו נימא דאותן שפרח לה תחלה וסוף משלה היו, הרי אותו שפרח לה בסוף לא תקריבו בעלת הב'. דהרי בעלת הב' אינה רשאי להקריב מקניה כלל. וא"כ אין לחוש רק שמא אותה שפרח לה בתחילה יקריבוהו במקום שנתערב, לחטאת או לעולה, ובין כך וכך רשאי להקריב מו' פרידות שלה עוד ב' חטאות או ב' עולות. וכן ק' נמי למה הפסידה בעלת ב ע"י פריחה שניה שוב קן א', הרי כשפרח לה בסוף פרח לתוך אותן של בעלת א. ומדאינה רשאה בעלת א להקריב משלה כלום, א"כ תהיה בעלת ב רשאה להקריב חטאת א' ועולה א', דהו"ל אותה שפרח לה לתוך קני בעלת א כפרח לבין המתות, דלא הפסידה כלום [כמשנה א']. ואת"ל דמשנה א' מיירי דוקא בפרח לחטאות המתות ממש, כגון שהן מה' חטאות המתות, דהלממ"ס שימותו, וכן כתב רש"י להדיא [נזיר די"ב א']. אבל הכא דבעלת ב וא' אין קנין שלה מתים רק משום דלא ידעינן אם הן חטאות או עולה, ובדיעבד אם קרבו. פסולין רק מכח ספק, שפיר גזרינן בבעלת ג שמא תקריב בעלת ב', ובבעלת ב שמא תקריב בעלת א קנין שלה: ליתא, דהרי במשנה ד' חזינן דבפרח א' מסתומה, אפילו לבין חטאות שנתערב בעולה, נמי אמרינן דאותה שפרח ממנה לא הפסידה כלום. ותירץ המפרש דמשום דבשאר קנין מן הקן הד' ולמעלה כולן נפסל א' בהליכה וא' בחזרה, גזרינן נמי בבעלת ב' וג' לאסור להן א' בהליכה וא' בחזרה. אמנם ק' לפ"ז דא"כ בבעלת ז נמי נגזור מה"ט לפסול לה א' בהליכה ראשונה. וצריך לדחוק דלהכי בבעלת ז לא גזרינן אטו שאר קנין. מדלא דמי לשאר הקנין, דבכולן בפריחה ראשונה חסר מהן פרידה א' ע"י הפריחה, משא"כ בעלת ז לא נחסר ממנה פרידה בפריחה ראשונה. ולפעד"נ לתרץ כל הקושיא לגמרי, דאע"ג דהא דכתב רש"י [נזיר די"ב א'] דרק בנתערב בה' חטאות המתות, לא הפסידה אותה שפרח ממנה כלום, זה על כרחך לאו דוקא הוא, דאפילו בפרח רק לבין חטאות שנתערב בעולה נמי דינא הכי וכמו שהוכחנו לעיל. מיהו היינו דוקא היכא שהחערובות אפילו בדיעבד פסול כשהקריבום. אבל הכא בעלת ב וא' אף דלכתחילה אסור להקריבן, עכ"פ אם הקריבום. כשרין, מדאיכא ג' ספיקות, שמא חזר לה אותו שפרח לה בתחלה, ואת"ל שאחר הוא, עכ"פ שמא אותו שפרח מקניה לא יקריבוהו כלל במקום שפרח לשם, ואת"ל שיקריבוהו שם, שמא יקריבוהו כפי הראוי להבעלת א' וב' [ועי' לעיל סי' ו'], ולהכי שפיר גזרינן בבעלת ג שמא תקריב. הבעלת ב קנין שלה, ובבעלת ב נמי גזרינן שמא תקריב הבעלת א קנין שלה, ויהיו כשרין מכח ספק ספיקא. משו"ה נפסלו לבעלת ב וג' בחזרה קן א', כאילו כבר קרבו בעלת ב וא' קנין שלהן: ואע"ג דבמשנה ד' במפורשת שנתערבה בה חטאת בעולה, ופרח מהן א' לתוך סתומות, אמרינן דכולן ימותו, וק' אמאי סתומות ימותו, הרי איכא בכל חד מנייהו שיקריב ספק ספיקא, ספק שהוא מן בעלת הסתומות, דאז תוכל להקריבו כמו שתרצה, ואת"ל שהוא של בעלת המפורשות, שמא יקריבוהו בשמו הראוי לו. נ"ל דשאני התם, דכיון שקודם שפרח לתוך הסתומות, כבר נאסר להקריב המפורשות דהרי נתערבו בהן חטאת בעולה, ומדנולד הספק הראשון קודם שנולד הספק האחרון, אינו ניתר בספק ספיקא [כש"ך בכללי ספק ספיקא בי"ד סי' ק"י אות א']:

(ד) והא דהפסיק תנא בין משנה א' ב' ג' ד' דמיירי בפריחות, לפרק ג' דג"כ מיירי בפריחות, עם הנך דיני דתורין נגד בנ"י ואיפכא. ודיני חטאת שמתה בעליה. והרי פ"ג נמשך כולו לפ"ב, וכדמתחיל בד"א וכו'. נ"ל דנקט לה הכא כעין הקדמה לפ"ג, משום דבפ"ג מ"ז מחלק בין שהביאה תחלה ממין א' או מב' מינין, להכי צריך לאשמעינן הכא דהכל הולך אחר הראשון, ואגב זה נקט נמי באשה שהביאה חטאתה ומתה וכו' דבל"ז ק' למה לא נקט בקיצור, אשה שחייבת קן ומתה יביאו יורשין עולתה אבל לא חטאתה, ואי"ל דבכה"ג באמת פטורים יורשים גם מעולתה, מדצריך להביא חטאת קודם לעולה, והכא דמתה, א"א שיביאו חטאתה, להכי גם מעולתה פטירי, ליתא, דהרי זה רק למצוה, אבל בדיעבד גם בהביא עולה תחלה, יצא (וכפסחים דנ"ט) וכמש"ל, והכא דמתה כדיעבד דמי, וע"כ דמשו"ה נקט תנא בשכבר הביאה האשה חטאתה, דאתא נמי לאשמעינן מלתא אחריתא, דלא לבד כשהאשה חי, וודאי צריכה להביא עולתה ממין שהביאה חטאתה וכברישא, אלא אפילו במתה יביאו יורשים עולתה, דייקא, דהיינו מין העולה שהיתה היא חייבת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.