תפארת ישראל - בועז/כלים/כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כלים כב

(א) וא"ת עכ"פ הרי יכול לתמכו בכותל. כדאמרינן במטה (פי"ח מ"ה וסוכה ט"ז א'). י"ל דשאני מטה שאדם ישן ונח בתוכה. משא"כ שולחן שאדם אוכל בצדו ותומך א"ע עליו ובקל ינענעו ממקומו ולהך גירסא דגרס בניטל א' מרגלי ספסל טהור. צ"ל דגם ספסל שיושב עליו והוא ער ומתנענע א"ע תמיד כשיתמכו אגודא חושש שיפול:

(ב) וא"ת מ"ש קערה ושידה דמודי בהו ב"ש דהוה חיבור. ומ"ש מינקת במקל. וכסא בעריבה דפליגי בה. י"ל דה"ט. דקערה לא דמי למינקת. דקערה הרי מיירי שקבעה במסמרים בהשידה. אבל מינקת מיירי שלא חברה. רק תחב בה המקל. וגם קערה לא דמי לכסא. דקערה הרי קבעה הפוכה בהשידה. והרי עי"ז מצ"ע לא חזיא לתשמיש קמא. להכי קביעתה בשידה ביטל תשמיש קמא שלה. משא"כ כסא שקבעה בעריבה. מצ"ע עדיין חזיא לתשמיש קמא. ורק מצד עמוד ונמ"ל לא חזיא לתשמיש דמעיקרא. להכי לא ביטל קביעתה בהעריבה תשמישו דמעיקרא. וא"ת עכ"פ לב"ה קשה. מ"ש הכא כסא בעריבה מכופת בנדבך (פ"כ מ"ה) דלכ"ע לא סגי ליה בקבעו במסמרים לחוד. י"ל התם אכתי חזי כופת לישיבה. אבל הכא הרי א"ל עמוד ונמ"ל. ודמי טפי הכא לסדין (שם מ"ו) דקבעו לחוד. או עוד בפחות מזה מתבטל מלק"ט מדרס. וה"ט משום דסדין ג"כ בשקבעו לא חזי תו לתשמיש קמא. וא"ת אכתי קשה לב"ה מ"ש הכא מכסא שקבע בקורות בית הבד (שם מ"ג) דלכ"ע בקביעות לחוד לא נתבטל מלקבל טומאה מדרס (וכקושית רתוי"ט). י"ל דכסא בקורה שאני שלא התכוון לבטל ישיבתו שעל הכסא אחר שקבעו בקורות בית הבד. משא"כ הכא שקבע הכסא בעריבה. ודאי התכוון להניח עליו הככרות שילוש בהעריבה עי"ז נתבטל ישיבתו עליו כמעיקרא. לכן דינו ככופת בנדבך שקבעו ובנה עליו. דמדביטל ישיבתו תו אמק"ט מדרס. אמנם לרכ"מ (פכ"ה מכלים) גם לב"ה. ב' הכלים. דהיינו הכסא והעריבה כל א' מק"ט כבתחלה רק דלא מחשבו חיבור זל"ז:

(ג) וא"ת מ"ש מקורת הבד שחקק בה כסא שאמק"ט מדרס מטעם שא"ל עמונמ"ל (כפ"כ מ"ג) ולא פליג שמאי והרי הכא נמי כן. ולמה פליג שמאי. י"ל דהכא מיירי שמיד בתחלה כשעשה העריבה. חקק בה מן הצד הכסא ומדעשה כן מתחלה ס"ל לשמאי דדמי לשקין ומרצופין (רפ"כ) דאמרינן דמדעשאן תחלה לב' דברים יחד מק"ט מדרס. כ"ש הכא דעשה ממש בהעריבה תמונת כסא. ודאי גלי אדעתיה שביני ביני בשעה שאינו לש בה תהיה לישיבה. ומק"ט מדרס. ואע"ג דבשעה שלש בה א"ל עמונמ"ל. הרי בשקין ומרצופין נמי בשעה שימלאום יא"ל עונמ"ל. אע"כ כיון דיש זמן דלא יא"ל כן. מק"ט מדרס. ה"נ הכא כן. ורבנן ס"ל דוקא שקין ומרצופין שברוב פעמים יסעו עמם בדרך ולא יא"ל להיושב עמונמ"ל להכי שפיר מק"ט מדרס משא"כ עריבה שבבית כל שעה ושעה עימדת ללישה ויא"ל עמונמ"ל. א"נ י"ל התם בכסא שחקקו בקורות בית הבד. הרי אין אדם מצוי בבית הבד. רק בשעת עצירת הזיתים. והרי אז א"ל להיושב עמוד ונמ"ל. אבל הכא העריבה מצויה בבית גם שלא בשעת לישה (ועמ"ש בזה פ"כ סי' נ"א). והא דהפסיק תנא בהך בבא דכסא שקבעו בעריבה בין דיני דנטלו חפויו שבמשנה ד' לדיני נטלו חפויו שבמ"ה ו'. ה"ט מדבעי למסמך פלוגתייהו דב"ש וב"ה שבכסא:

(ד) והרי זה כ"ש מעריבה שמחזקת מב' לוגין ועד ט' קבין שנסדקה שמק"ט מדרס. מדיכול להפכה לישיבה (כפ"כ מ"ב) והרי הישיבה בתחלה עליה לא היתה רק ארעי. ואפ"ה מדנסדקה ופקע ממנה תשמיש קבע שלה. חזר ישיבת ארעי שלה להיות תשמיש קבע. כ"ש הכא שהכסא גם מתחלה היה מיוחד לישיבה. על צד אחר. אין זה פנים חדשות. כשיהפכנו השתא לישב על צד אחר שבו ולא פקע ממנו קבלת טומאת מדרס שהיה כבר עליו תחלה:

(ה) ודמיא הך דינא לעריבה (פ"כ מ"ב) שהיתה עיקרה לרחיצת רגלים. ותשמיש הלישה היה טפל בה וכשנסדקה לא חזיא תו לעיקר התשמיש. אף דחזיא עדיין ללישה. אפ"ה מק"ט מדרס. ומאן דפליג אדר"י אפשר דס"ל דרק התם לחומרא אמרינן דמדבטל העיקר וכו'. אבל לא כי הכא דלקולא. א"נ דוקא התם דמדנדסקה גם ללישה לא חזיא רק מדוחק. להכי בטל גם הטפל הזה. משא"כ הכא. כיון דנשאר כשיעור מושב לכל אדם. להכי לא בטל הטפל הזה מדחזי השתא לכל אדם וכמעיקרא. ולהכי גם משום ב"ק מק"ט. מיהו לעיל (ספי"ט) ס"ל לחכמים דבכל גוונא אמרינן בטל עיקר בטל טפילה. ואפי' לקולא. להכי קיי"ל נמי כר"י דהכא:

(ו) וא"ת והרי כל הכסויין טהורין (כלעיל פי"ד מ"ג). ואת"ל התם באין להם ב"ק. ליתא. דא"כ כסוי מיחם התם אמאי מק"ט. הרי כולהו באין להן ב"ק מיירי. ותנן נמי (פי"ב מ"ג). כסוי טני של מתכות חכמים מטהרין. ותו הרי אפי' כ"ח דחמיר דמק"ט. ומטמא מאוירו. ואפ"ה תנן גביה (פ"ב מ"ג) כל המשתמש כפוי בכ"ח אמק"ט. י"ל כל הנך מיירי בשאין הכסוי מחובר לגוף הכלי. לפיכך אף שיש לו ב"ק אמק"ט. ודמי להך כללא דכללינן (ספט"ז) דכל העשוי לחפוי טהור. משא"כ הכא מיירי דמחובר הכסוי להב"ק. ולפיכך הב"ק שבכסוי אף שמשתמש כפוי אפ"ה מחשב כב"ק ממש אגב הב"ק שבגוף הכלי שמחובר לו:

(ז) וא"ת ק' דר"י אדר"י ורבנן אדרבנן. דהרי לעיל (פ"ד מ"א) בחבית שנחלקה לב' עריבות. ר"י מטהר וחכמים מטמאין. ובשלמא דר"י אדר"י אפשר לתרוצי. דהתם ס"ל לר"י דגיסטרא אמק"ט רק בנשארו כל שוליה. משא"כ בכלי שטף כל שנשאר ב"ק ס"ל דמק"ט. אלא דרבנן אדרבנן קשיא. י"ל דדוקא התם בכ"ח מטמאי רבנן משום דהו"ל עכ"פ גיסטרא. דהחמירו בה רבנן בכ"ח. מדהחמיר' ביה תורה דלק"ט גם מאוירו וגם במחובר לקרקע. ככירה ותנור. אבל הכא בכלי שטף דקילא טומאתו לא מצינו גביה גיסטרא:

(ח) כך פירשתי לדעת הר"ש והר"ב. אמנם מפי' הר"מ משמע דאמק"ט כלל. דכשלא חקק בו הו"ל פשוטי כ"ע שאין לו צורת כלי. וכן כתב בפירוש בחיבורו (פכ"ו ה"י). וצ"ל לפ"ז דלא תקשה מארובות. דהתם מדצבען חזי למלתיה. ושפיר עשאן כלי עי"ז. וגם בלי צביעה היה קצת תואר כלי על ארובה אבל הכא כופת הוא רק בול עץ. וגם כשצבעו הו"ל כשאר בול עץ שצבעו. דלא מחשב עי"ז כלי:

(ט) ורבינו הר"ב הרכיב פה דברי הר"ם והר"ש. ולא זכיתי להבינם כלל. שכתב שהוא סל קטן מערבה ואוכלין עליו לחם ולא ידענא מה נפ"מ אם יאכל ומה יאכלו עליו. ואנן רק שיהיה לו ב"ק. ושיהיה ראוי לישיבה בעינן. ותו אם הוא סל מערבה. א"כ גם דפנותיו הם מערבה. וא"כ גם כשהוסר העור נשאר ב"ק שלו כמעיקרא. ואי בשאין הדפנות מגודלין מערבה. וכדמסיק דכשהוסר העור אין בו דפנות. א"כ האיך שייך בזה לקרותו בשם סל מערבה. שרק השולים המועטין הן מהם. ולא בשם סל של עור שכל ד' הדפנות עשויין רק מעור. ותו אי עשוי לאכול ע"ג היאך יטמא מדרס הרי אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. וצ"ע:

(י) ותמוהין דברי הר"ב. שכתב דרק הרגלים טמאין ולא הספסל. וזה תימא. דודאי אילו היה הרגל כלי היה מטמא אפי' תחת אבן מסמא. אבל הרי הרגל לבד אינו כלי. ואפי' נפרק ודרס עליו הזב אמק"ט רק בעתיד להחזירו (כספי"ח). ואף דהכא הרי מוחזר ועומד הוא. התם עתיד להחזירו לדבר המק"ט. אבל הכא שמחזירו לספסל אבן שאמק"ט. א"כ ממ"נ אי חשבינן להרגל כעיקר הכלי. א"כ היאך אפשר לטהר. האבן שבספסל. הרי כל המחובר לטמא טמא (כפי"ב מ"ב). ואי חשבינן להדף של אבן שבהספסל לעיקר הכלי. א"כ היאך נטמא הרגל הרי כל המחובר לטהור טהור (שם). אולם דברי הר"מ שמהם הוציא הר"ב פירושו זה יש לכונס ממש לפירושינו בפנים. וכן בחיבורו (פכ"ה מכלים ה"ה) דבריו נוטין ממש כדברינו:

(יא) כך הם דברי הר"ב. ולא הבנתי דבריו הללו כלל. והרי מש"ס (ברכות ד"ס ע"א) נראה שהיה תחת הקרשים מים רותחין עמוקים. שכשהאדם נופל לשם מיד מת. ובהקרשים היו נקבים שהאד העולה לשם מהרותחין שתחת הקרשים מזיעין הבני אדם שרוחצין על הקרשים. וא"כ איך אפשר שכשישבו על הקרשים ינצלו הבגדים מטנוף. ותו אם גם יהיה כך ושזה יהיה טעם דרבנן. א"כ מ"ט דר"ע דפליג דכיון דאין המושב רק דרך ארעי איך יטמא משום מדרס. או מה טעמא דרבנן דמקילי כיון דע"כ מושב לנוח הוא מה לי ארעי או קבע. הרי ישיבת הסתת ודאי רק בשא"א לו להשתמש בכסא אחר. ואפ"ה מטמא מדרס. אלא נ"ל דה"ק שאינן עשויין ר"ל שאינן מחוברין יחד בשעם. רק כדי שיהיו המים מהלכין תחתיהן שלא יבצבצו הרותחין מבין הסדקין למעלה על הנסרים במקום שבני אדם הולכין שם יחף ויכוו. [אלא שהאד יעלה לשם דרך הנקבים הגדולים שבקרשים מן הצד במקום שאין בני אדם באים לשם] ורבנן לטעמייהו לעיל סי' נ"ו. דבעינן שיעשה מעשה רבה. דמוכח לישיבה. משא"כ הכא הרי הדפין אין מטמאין מדרס. רק מדשגמן והשגימה לא היתה בהן כמעשה לישיבה. רק כדי שלא יכוו הבנ"א. ואינו מעשה המוכיח לישיבה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.