תפארת ישראל - בועז/כלים/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כלים ז

(א) והר"ש והר"ב כתבו שהדיכון מיוחד להושיב שם קדירות רותחות כשיסירם מהכירה. וקשה א"כ מ"ש מטירת התנור (לעיל פ"ה מ"ג) שמיוחד ג"כ להושיב שם הלחם כשיוציאו מהתנור. ואמרינן התם דאפי' מחובר בהתנור רק בג' אבנים הו"ל חיבור לו. א"כ כ"ש הכא שכל הדוך מחובר להכירה. וי"ל התם הטירה הוא על גג התנור. והו"ל כמותו. משא"כ הכא הדוך הוא בצד הכירה. וגם אין מחובר להכירה רק בצד א'. אף שדופן האמצעי הוא הכירה בעצמה. אפ"ה אינו חיבור לו. אמנם לפמ"ש בפנים דדיכון מיוחד להושיב שם קדירות רקניות. נמצא אין תשמישו כלל כתשמיש הכירה. וא"צ תשמישו לתשמיש הכירה אגוד כלל הו"ל שפיר כקערות שבטבלא (לעיל פ"ב) דאינן חיבור זל"ז (עי' מ"ש בבועז פ"ה סי' ג'):

(ב) ולא דמי לטירת התנור (פ"ה מ"ג) דהכא שאני דע"י שכפה הסל לא נתבטל מהסל שם כלי דמעיקרא ומה"ט לא דמי נמי לחצר הכירה בפרקן (משנה ג'):

(ג) ולא דמי להך דלעיל (פ"ד מ"ב) בשפיות של קערות. וכ"כ בקערות שבטבלא (פ"ב מ"ז) דבנטמא א' לא נטמא חבירו. וה"נ נהוי כב' כירות שסמוכין ומחוברין זל"ז שכשנטמא א' לא נטמא חבירו (כפ"ו מ"ב). י"ל דהתם תשמיש של כל בית קיבול אינו אגוד בחבירו. אבל הכא תשמיש של זה וזה אגודים יחד לאש א' שבכירה (ועי' פ"ה בועז סי' ג'). מה"ט לא דמי נמי לדיכון לעיל דאינו חיבור כלל להכירה דהתם תשמישו משונה לגמרי מתשמיש הכירה. וכמש"ל סי' י' ועי' מ"ש הר"מ כאן:

(ד) וא"ת מ"ש זו מטירת התנור (פ"ה מ"ג) דבמחוברת רק בג' אבנים הוה חיבור לתנור. ואפי' אינה גבוה כותלה. כגובה התנור. וה"נ הכא. הול"ל כיון דמחוברת חצר בכירה להכי אפי' אינה גבוה כשיעור כירה. הו"ל ככירה. וי"ל התם כל עיקר הטעם דמחשבו חיבור זל"ז היינו רק מדמסייע תשמיש של א' לתשמיש חבירו. דהיינו להעמיד בהטירה הלחם שאפה בהתנור. אבל הכא דהחצר עשוי לבשל בו קדירה לבדית. בדין הוא שיהיה כקערות שבטבלא שאינן חיבור זל"ז כלל. רק מדאדוקין שניהן לאש א' מחשבו חיבור (וכמש"ל סי' כ"ו) להכי כשאינו גבוה גא"צ כשיעור כירה. לא חזי לבשל שם ומוכח שלא עשאה לכך רק להיות יד לכירה לטלטלה על ידה. להכי אף שמחוברת הו"ל ככל יד מחוברת:

(ה) ולכאורה היה נראה דלתרוייהו פי' הנ"ל שהביאן הר"ש. ר"ש לטעמי' דס"ל (רפ"ו דב"ק) באכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים. וטעמי' מדס"ל כל העומד לקצור כקצור דמי וכמ"ש תוס' (כתובות דנ"א א' ד"ה סוף) ומזה מוכח דמ"ש בס"ד בפירושינו (ספ"ח דפסחים) בשם רבעתו"ס (חולין פ' ב') דרק היכא דאיכא מצוה ס"ל לר"ש כל העומד להעשות כעשוי דמי. לאו דוקא מצוה אלא בכל דוכתא שעל כרחך יעשה הדבר ההוא בסוף ס"ל לר"ש דכעשוי דמי. א"כ ה"נ מדגדולים הפטפוטין ביותר ומעכבין הבישול ע"ג הכירה. בודאי עומדין להקצץ בסוף וכקצוצין דמי. רק דלפי' קמא שהביא הר"ש. צ"ל דרק מה שהוא יותר מהראוי ס"ל לר"ש דכקצוץ דמי. ולפי' בתרא. אמרינן דמדלא חזי כמו שהוא כולו עומד לקצוץ: אלא דא"כ יהיה לנו ראיה מוכרחת לפי' בתרא של הר"ש. דאלת"ה ק' למה פליג עליה ר"מ. והרי איהו נמי ס"ל (סנהדרין ט"ו א') דכל העומד לעשות כעשוי דמי. אלא ע"כ כפי' בתרא הנ"ל דלר"ש כל שהפטפוטין גדולים יותר מהראוי כולו כקצוץ דמי. ולפיכך ר"מ לטעמיה (חולין דע"ג) שכשיד הכלי יותר מהראוי. דוקא אותו קצת שהוא יותר מהראוי כקצוץ דמי. וא"צ לטובלו. א"כ ה"נ הכא מחלק בין אותו קצת שלמטה מג' אצבעות ובין אותו שלמעלה מהן. אלא שעדיין יש לדקדק. דלמה התם ס"ל לר"מ דאותו שלמעלה מהראוי א"צ טבילה אלמא דס"ל דכקצוץ לגמרי דמי אותו קצת שהוא יותר מהראוי. א"כ ה"נ הול"ל הכא דעכ"פ מה שלמעלה מג' אצבעות אמק"ט כלל. והרי קאמר דלמעלה מג' אצבעות מטמא עכ"פ כיד דהיינו במגע ולא באויר. ואת"ל דמ"ש ר"מ דלמעלה מגא"צ מטמא במגע ולא באויר. היינו דבנגע שם טומאה נטמא הכירה אבל הוא עצמו אינו מתטמא כלל. ליתא דמלבד דאיפכא שמעינן לה (חולין קי"ח א') השתא עיולי טומאה מעייל אפוקי טומאה מיבעי ואיך נדחק לומר הכא שיתטמא הכירה על ידי נגיעתו בטומאה והוא עצמו לא יטמא. וגם בלא זה קשה כיון דר"מ ס"ל דאותו קצת שהוא יותר מהראוי כקצוץ לגמרי דמי. א"כ האיך יתטמא הכירה בשנגע טומאה באותו קצת. הרי לא מחשב מחובר אליו כלל. אלא נ"ל דהתם בחולין. ארוך יותר מהראוי לשיעור יד ולהכי מחשב כקצוץ לגמרי. אבל הכא אף שהוא ארוך יותר מהראוי לשיעור שפיתה. עכ"פ אכתי חזי ליד. וק"ק לי דהרי לעיל (פ"ה מ"ב) אמרינן דיד כירה אינה רק גא"צ (וע"ש סי' כ') וצ"ל דהתם רק שיעור דלמטה קחשיב אבל למעלה מזה אפי' ארוך הרבה חזי ליד כירה. ושרק בתנור אמרינן התם והשאר טהור. אבל אי"ל דהתם רק בשהיד מן הצד כשהוא יותר מגא"צ נכשלים בו רגלי בני הבית ולמקציי' קאי. אבל הכא שהן ע"ג הכירה אפילו ארוך הרבה אין בו מכשול ומחשב יד. ליתא. דהרי בכפופים לחוץ בסיפא דהו"ל כבולט מהצד. ואפ"ה לר"מ מחשב יד:

(ו) כך פירשתי ע"ד הר"ב שפי' מלת כנה ליניאל. וכך פי' נמי לקמן (ספי"ב) וכפי סדרי דברי רבינו הר"ב ונתישבה כמה דקדוקים וקושיות שהקשה רתוי"ט על דבריו. אולם אעפ"כ לא זכיתי להבין לפ"ז מה שאמרה המשנה למקום הכנה טמא. והרי לא מסתבר שימדוד בהליניאל מבפנים מהפטפוטין מכל פטפוט לחבירו. דא"כ אם יהיו הפטפוטין עבים יתקצר הריוח שבין הפטפוטין ע"י מדידה כזו מאד והיכא ס"ד שיהיה דבריך לשיעורין. להקל כשהפטפוטין עבים לצד הכירה. ולהחמיר כשהן דקין. אע"כ שמניח הליניאל בחוץ ממקום הפטפוטין. מכל פטפוט לחבירו. וא"כ יש לתמוה למה מקום הכנה טמא והרי הוא מונח חוץ מהגא"צ מהכירה. ועוד יש לדקדק למה נקט הכא כנה. ולא שימדוד בשפוד כלעיל מ"ג והיינו מדמצוי אצל התנור וכמש"ל. ולפיכך לולא מסתפינא נ"ל טפי פי' הרמב"ם שפי' מלת כנה דהיינו בסיס (כמו הכיור וכנו) שעשוי כטבעת עגול. ועושין אותו כדי להניחו ע"ג ראשי הפטפוטין ועליו מושיב הקדירה. והבסיס הזה רחב קצת. יותר משולי הקדירה כדי שתשב עליו הקדירה יפה. ולפ"ז כך פי' דברי המשנה. כיצד משערין אותן גא"צ בהריוח שבין הפטפוטין דהרי הפטפוטין עומדין כעין סגול ואם נמדוד מפטפוט לחבירו ע"י שפוד וכדומה. הרי יתקצר עי"ז שיעור גא"צ בהריוח שבין הפטפוטין. ע"ז משיב ר"ג מניח הבסיס הנ"ל שהוא כטבעת עגול בין הפטפוטין ועי"ז יהיה שיעור גא"צ בשוה סביב לכל צד. [ואל תתמה על מלת ביניהן. דהול"ל עליהן. די"ל דמשום דמה שבהפטפוטין יתר מגא"צ מתעקם ובולט למן הצד משפת גג הכירה ולחוץ. לפיכך כשרוצה לכוון במדידת הרווח שבין פטפוט לחבירו שיהיה גם הוא רק גא"צ צריך להושיב הכנה על צד הפנימי של הפטפוטין דהיינו במקום שכלה מדת הגא"צ והיינו שפיר מלת ביניהן. דהיינו מבפנים להם]. וקאמר תו ומקום הכנה טמא. ר"ל מקום הטבעת בעצמו טמא. משום דהוא עצמו נתפס תוך השיעור של גא"צ. מיהו רבנן ס"ל דאין מודדין הריוח ההוא בעיגול. שכן יוכרח כשימדדו ע"י הכנה. רק מודדין עם שפוד או כדומה לה מפטפוט לחבירו. ואע"ג שעי"ז יתקצר מדת התפשטות מקום קבלת טומאה בהריוח שבין הפטפוטין דשם ע"י מדידתן בשפוד לא יהיה שיעור גא"צ משפת גג הכירה. אפ"ה מדהאויר ההוא טמא רק מד"ס. מקלינן ביה. והיינו דמסיים הרמב"ם הכא בפירושו. וז"ל וקיי"ל כרבנן. ואין מדקדקין בכל זה מדטומאת ריוח זה מד"ס עכ"ל. אולם פשיטא דלדעת רבנן דמודדין בשפוד או בשאר דבר שוה. מקום השפוד הוא כלחוץ וטהור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.