תפארת ישראל - בועז/חולין/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ חולין יב

(א) והנה רבותינו מפרשי המשניות לא פירשו לנו מה הם ביצים מוזרות. וגם הערוך ערך מזר. הביא לשון המשנה ולא פירשה לנו. ומה שפירשנו שר"ל מושחתות. הוא על דעת הר"ן הכא ברי"ף. אמנם רש"י ברי"ף כ' וז"ל שישבה עליהם תרנגולת ואינן ראויין עוד. כוונת רבינו שע"י שישבה עליהן התרנגולת נשחתו. ולא זכיתי להבין. דאע"ג שכשישבה עליהן האם אינן ראויין לאכילה. עכ"פ בני קיימא הן. שיצאו מהם אפרוחים כשתשב עליהן אמן זמן זמנם זמניהם. וא"כ אמאי יפטור מלשלח. ולכאורה יש ליישב. ע"פ מ"ש [חולין דס"ד ב'] דאמרינן התם ביצים המוזרות נפש היפה תאכלם. ופי' רש"י שם. ביצים הנולדות מדספנא מארעא וישבה עליהן התרנגולת ימים רבים. ור"ל ע"י שישבה עליהן ימים רבים נשחתו מדהן מדספנא מארעא שאין אפרוח נולד מהן. וא"כ י"ל דזה נמי כוונת רש"י הכא בשליח הקן. וס"ל לרש"י דאם היו הביצים מדספנא מארעא ולא היו נשחתים. באמת היה חייב בשלוח הקן. מדראויין על כל פנים לאכילה. אבל מדישבה עליהן התרנגולת ונתקלקלו עד שאינן ראויין לאכילה. והרי גם להוציא אפרוחים אינן ראויין. להכי פטור מלשלח. אולם לפע"ד זה דוחק לפרש הכא בשלוח הקן דמיירי בדספנא מארעא. דבשלמא אי מיירי בכל ביעי דעלמא שנשחתו. אילה"ק דמי יודע אם הם נשחתות. די"ל דמיירי דעבר ולקח האם והביצים. או ששלחה וחזרה. ושבר הביצים ומצאן מושחתים. דאז פטור מלשלח האם. אבל אי נימא דמוזרות היינו דספנא מארעא שנשחתו. ק' דמאן לימא לן בעוף הפקר אם ביציו הן מדספנא מארעא או לא. ואפי' נדחק ונאמר דמיירי בתרנגולת בייתי שברחה כלעיל סי' ג'. ואין תרנגול זכר מצוי תוך ס' בתי [כביצה ד"ז ע"ב] עכ"פ למה צריך לאוקמא שנשחרו ע"י ישיבת אמן. אפי' לא נשחתו. כיון שהם מדספנא מארעא שאינן ראויין להוציא אפרוחים לפע"ד פטור מלשלח. מדאין הביצים דומיא דאפרוחין. והרי הוקשו אהדדי. ותו אפילו נימא דגם ספנא מארעא דוקא בנשחתו פטור מלשלח. עכ"פ ק' מה מכריח לרש"י לומר שנשחתו ע"י ישיבת אמן עליהן. אפילו נשחתו ע"י קור וחום וכדומה נמי פטור מלשלח. דמ"ש מביצים דעלמא שכשנשחתו בכל גוונא. פטור מלשלח. ותו דגם בסוגיא דחולין הנ"ל [דס"ד ב'] אי אפשר לאוקמא בדספנא מארעא. דהרי קאמר בסיפא נמצא עליו קורט דם. זורק הדם ואוכל השאר. וקאמר עלה ר' ירמיה. דזהו דוקא בשלא נתפשט הדם חוץ לקשר. ור' חייא מחלק בין שנמצא דם על החלבון או על החלמון. דבשנמצא הדם חוץ לקשר או על החלבין. שדי תיכלא בכולה. וכולה אסור. ואי נימא דברייתא איירי בדספנא מארעא. אפילו בנתפשט הדם חוץ לקשר או גם על החלבון הול"ל דיזרוק הדם ויאכל השאר. דהרי אין אפרוח נולד ממנו. וכן פסק באמת הש"ך בי"ד [סי' ס"ו סקי"ד] ואת"ל דרש"י לא ס"ל בהא כש"ך הנ"ל. אלא מדסתם הש"ס משמע דאפילו בדספנא מארעא בנמצא שנתפשט הדם חוץ לקשר כולו אסור. דאע"ג שלא יהא אפרוח נוצר ממנו. עכ"פ מדהתפשט כל כך. סופו להתהפך כולו לדם. ודנינן לכולה ביצה כדם. דומיא דטריפות דאמרינן כל שסוכו לנקוב כנקוב דמי. א"כ הא דנקט רש"י התם דספנא מארעא. לרבותא נקט הכי. דגם בדספנא הדין כן דבנתפשט הדם חוץ לקשר כולה אסורה. עכ"פ הכא בשלוח הקן דליכא למימר דלרבותא נקט ספנא מארעא שנשחתו דפטור משלוח. דאדרבה. בביעי דעלמא איכא רבותא. אע"ג שקודם שנשחתו היו ראוין לגדל אפרוחים אפ"ה פטור מלשלח. ע"כ הא דנקט דספנא מארעא לדיוקא נקט הכי. וק' שפיר מה דחק לן לאוקמא הכא דוקא בדספנא מארעא שנתקלקלו ע"י ישיבת אמן עליהן. הרי אף שאר ביצים שנתקלקלו ע"י קור או חום וכדומה. כיון שאינן בני קיימא להוציא מהן אפרוחים פטור מלשלח. אע"כ דרש"י לא מיירי הכא בדספנא מארעא. וא"כ הדר ק' לדוכתא דל"ל לרש"י למנקט שנתקלקלו ע"י ישיבת אמן עליהן. דהאיך אפשר שיתקלקלו עי"ז מלהוציא אפרוחים. אדרבה. ודוחק לומר דמ"ש רש"י שישבה אמן עליהן נקט רק משום דאל"כ אפילו בביצים בריאות פטור מלשלח. מדכתיב והאם רובצת. אבל אי הכי. מאי קמ"ל רש"י. מתני' היא [לעיל מ"ג]. וצ"ע. אולם כל זה לפרש ענין מוזרות מה הוא דר"ל נשחתות. אבל גם פי' המלה לא פירשו לנו רבותינו. והערוך ערך זמר. הביא המדרש. למה נקרא שמו זמרי שהזמיר בשרו כביצה מוזרת. פי' שהחשיך מראיתו כביצה מוזרת. עכ"ל. ולא ידענא אם כוונת רבינו שגם ביצה מוזרת ר"ל שמראית הביצה חשוכה קליפתה. ככל ביצה מוסרחת שדרכה כך. וא"כ יהיה מלת זמר ומזר. כמלת כבש וכשב. שמלה שלמה. שאותיות השורש שלהן הפוכים. ואם כך כוונת רבינו לא ידענו איך יהיה משמעות המלה לשון חושך. [אב"י גם בבכורות [דנ"ז ב'] פי' רש"י מוזרתא טורניק בלע"ז. ולדעתי הוא מלת terne בלשון צרפית שפירושו מאטט, טריב. ונ"ל שמלת מוזר הוא כמו מוזהר. ור"ל (שאבד) [שהוסר] זוהר שלו. כמו ודשנו את המזבח שר"ל יסירו הדשן. עכ"ל בני שליט"א]. אמנם בי"ד [סי' ס"ו] פי' רמ"א שנעשו כעין מטווה. ונ"ל דהוא לפ"ז מלשון נשים המוזרות בלבנה [גיטין דפ"ט א']. שפי' רש"י שם טוות [אב"י כך כתב בפירוש הר"ן בפרק אלו טריפות. דביצים מוזרות. הוא מלשון מוזרות בלבנה. עכ"ל בני שליט"א]. וא"כ לפע"ד יהיה שורש המלה יזר רק דהתם נקוד המ"ם בחולם. מדהוא ההפעיל מנחי פ"א יו"ד. והכא נקוד המ"ם במלאפום מדהוא ההפעל. ור"ל שהחלבון והחלמון שזורים תוך הביצה כעין חוטים מגובלין ושזורים.. ככל דרך ביצה שנסרחה. אולם לפע"ד ל"מ יהיה שורש המלה זור. ונמצא ממש אצל ביצים. כמו ותשכת כי רגל תזורה [איוב ל"ט]. שפירשו המפרשים שם לשון כיבוש ודריכה. וה"נ ר"ל הכא שע"י שנסרחו הביצים נכבוש ונילוש החלבון והחלמון שבתוכה כעיסה מגובלת יחד:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.