תפארת ישראל - בועז/בכורות/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תפארת ישראל - בועזTriangleArrow-Left.png בכורות TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
הון עשיר
רש"ש


דפים מקושרים

(א) ואין להקשות מאי שנא ממי רגלים של בהמה טמאה דנמי אתא מעלמא. ואפ"ה לרא"ש ורוב הפוסקים אסורים [שם] ואמאי והרי הדבש שנשתנה מתחלתו תוך גוף הדבורה וודאי גרע ממי רגלים. דמיא עייל מיא נפק (כש"ס ד"ז ב'). ובשלמא לרא"ש דפסק הלכתא (כראב"י) [כר' יעקב] דיליף לה מקרא. י"ל דטעם דב"ש דשרי היינו מגזירת הכתוב. וכדאמרינן בש"ס. אבל לרמב"ם דקיי"ל כוותיה. דס"ל מכח סתם משנה דמכשירין. מוכח דלית הלכתא (כראב"י) [כר' יעקב]. וטעם דבש דשרי משום דמעלמא אתא. ולא מגוף הדבורה. ומה"ט גם דבש צרעין וגיזין שרי. שפיר קשיא ומ"ש ממי רגלים. נ"ל דמי רגלים שאני דמעורב בהן תמצית דם של הבעל חי. כידוע להרופאים:

(ב) ואע"ג דתנן באהלות [פי"א מ"ו]. דבעופות ודגים אם שהה במעיו בכדי שינתן על האור וישרף הו"ל כמעוכל. היינו לעניין טומאה. ולא לעניין איסור [תוס']. וק"ל הרי חלב שנמצא בקיבת כשרה שינקה מטריפה. מותר (כחולין קט"ז). רק שאנו נוהגין לאסרו כל שאינו קרוש (כי"ד פ"א ו'). ודוחק לחלק. דחלב שהוא משקה מתעכל מהר. שגם במעיו מחשב כמעוכל. וכן היה נראה לכאורה מדלא מחלק התם בין שהה שיעור עיכול או לא. עכ"פ ק' מפרה ששתתה מי חטאת (פרה פ"ט מ"ה) ששיעור עיכולה מעל"ע. ותו קשיא דאם נתלק בין מאכל עב לדק. א"כ נחלק נמי בין בשר מת שלעסו לבשר דג שבלעו שלם והרי תוס' הכא כתבו דלא מסתבר לחלק בהכי. מיהו במנחות (דס"ט ב') באמת מחלק הש"ס וקאמר שאני בשר דרכיך. שאני בשר דאקושי (יע"ש ובתוס' שם ע"א ד"ה דבלע. ועי' בא"ח סי' תס"ז סי"ב. ועי' מ"ש בס"ד תמורה פ"ו סי' מ']. אמנם עוד תרצו תוס' הכא. דהכא מיירי דלא שהה שיעור עיכול:

(ג) ואף דר"א ס"ל היקישא (כלעיל סי' ל"ח). והרי בכור אדם כשמת אחר שלשים. אפילו לא נתן מחוייב ליתן (כלקמן פ"ח מ"ו). ואת"ל בפטר חמור הרשות היה בידו לערפו ולמפטר נפשיה מלפדותו. עכ"פ כשמת הפטר חמור משהפריש העלה הול"ל שיתן הטלה לכהן כי התם. ותו ק' קושית הש"ס. הרי בכור אדם מותר בהנאה קודם שנפדה. ולמה פטר חמור אסור בהנאה קודם שנפדה. וי"ל דלא לכל אר"א. דהוקשו אהדדי בכור אדם וחמור. ורק לפדייה הוקשו. ר"ל דכל עוד שהפטר חמור קיים. חייב באחריות פדיונו כבבן. אבל לעניין הנאת גופו קודם פדיון לא הוקשו. דבפט"ח אסור. וגם כשמת גוף הפט"ח. א"צ ליתן טלה שפדה בו אם לא נתנו עדיין להכהן:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.