תפארת ישראל - בועז/אהלות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אהלות יב

(א) וא"ת הרי גם הכלים שתוך התנור החדש טמאים. אף על גב שהאהל שתחת הבליטה מופסק מחלול התנור על ידי כותל התנור החדש. וא"כ היאך לא תתפשט הטומאה שוב מתוך התנור גם לתחת האהל שתתת בליטת הנסר שבצד השני מהתנור. ול"ל שיהיה הנסר בולט גם מצדדי התנור. נ"ל דהתנור החדש דוקא על מה שבתוכו אינו מציל. משום דכל מה שבתוכו מוקף מטיט מכל צדדיו. הו"ל כאוכלין שגבלן בטיט (כמ"ש רתוי"ט בשם מהר"ם). אבל מה שחוץ מהתנור ניצל גם על ידי כותל הטיט של התנור (כלעיל פ"ו מ"ב) מדאינו מוקף מטיט מכל צדדיו עוד נ"ל דכשהתנור החדש מפסיק בין ב' בליטת הנסר שמזה לזה להתנור ואין ב' בליטות אלו מעורבין ע"י א' מב' בליטות שמן הצד. אז דיינינן לכל התנור כאילו הוא כותל אטום שמפסיק בין ב' אהלים שא' טמא ואחד טהור. דאמרינן שהכלים שבתוך הכותל באמצעו טמאים (כפ"ו מ"ד) ואפ"ה הכלים שבאהל הטהור טהורים. ה"נ חללו של התנור כאמצעו של כותל דיינינן לה. ואפשר עוד דדוקא כשבולט הנסר בכל צדדי התנור טע"ט. שאהל טמא מקיף סביב לכל התנור. אז טמאין הטהרות שבתוך התנור. משום דהטומאה מקפת להתנור מכל צד. ואע"ג דמגדל העומד בתוך הבית אם הטומאה בתוך הבית מה שבתוך המגדל טהור. אע"ג שטומאה מקיפתו סביב (כפ"ד מ"ד) התם שאני. דב' אהלים נפרדים הם. חלול הבית וחלול המגדל. אבל הכא. הרי האויר שתחת הנסר שבולט סביב עם האויר שתוך התנור אהל א' הוא. מהנסר שמאהיל על כולן. לפיכך דיינינן להתנור חדש זה שמוקף מאהל הטומאה ולטהרות שבתוכו כאוכלין שגבלן בטיט. אבל כשאין הנסר בולט טפח סביב. אז גם מה שבתוך התנור ניצל כמו שניצל מה שתחת בליטת הנסר בצד השני. שאין שם טומאה. דהרי לא גרע תוכו של תנור מהאהל שתחת בליטת הנסר בצד השני. רק שתוכו של תנור מוקף מטיט מכל צדדיו. והרי כשבליטת צד השני טהור. מצינן למימר דל דופן טיט שבין בליטה הטהורה לחלול התנור. דהרי א"צ לה. דהרי אין טומאה תוך חלול התנור. ודופן טיט של התנור מפסיק בין אהל הטמא שנעשה ע"י בליטת הנסר ובין חללו של תוך התנור. דכמו שחוצץ בין הטומאה לטהרה שתחת בליטת הנסר שבצד השני. כמו כן חוצץ אותו כותל מלהטמא מה שתוך התנור. ודו"ק:

(ב) כך נ"ל פי' משנה זו משנה ב'. דמדנקט תנא סתמא משמע דמיירי כהנך בבי דמשנה א'. דהיינו דהסרידה עודפת מכל צד טפח. וכן מוכח מדקאמר במשנתינו בטומאה תחתיו או ע"ג הכל טמא. ואי בשאין הסרידה בולט טפח סביב. מאי הכל. הרי אינו רק בוקע ועולה וכו'. אע"כ דבבולט טפח סביב מיירי. וכן מוכח נמי מדנקט במשנה ג' אבל לא מן הצדדים. ש"מ דהא כולה פרקן. וכ"ש משנה ב' הקודמת לה. כולהו בבולטת הסרידה טפח מיירי. ובסרידה חלקה מיירי. דאי ביש לה ב"ק. הרי מק"ט. וכשהטומאה תחתיה או ע"ג. הרי נטמא הסרידה. ומה מהני ליה צמ"פ להתנור. אע"כ דמיירי בסרידה חלקה שאינה בת קבלת טומאה. ואפ"ה אינה חוצצת בין הטומאה להטהרה. מדעכ"פ כלי הוא. אולם כמו שבלול תמס יהלוך אישות בריה שאין לה עינים. כי הצצתי ברתוי"ט דברים שלא יכולתי להולמן. שהראה פנים לומר דלהרמב"ם משנתינו מיירי בשהסרידה עודפת רק כ"ש. והכל טמא דקאמר תנא. היינו רק נגד הטומאה למעלה ולמטה. ותמהני דא"כ לא די דכללא דכולה טמא לאו דוקא. אלא דגם פרטא דפרט התנא וקאמר נגד אוירו של תנור טהור. יהיה ג"כ לאו דוקא דהרי גם כל העודף סביב שלא כנגד הטומאה נמי טהור. והיותר תמוה בדברי רבינו וקשה כתורמס. מה שהביא בשם מהר"ם. וכן מצאתי ג"כ בהר"ש (משנה ב') שכתב דמיירי בסרידה חלקה. ולהכי אינה חוצצת מדחזי לשכיבה. וכל המקבל טומאת מדרס. נטמא ג"כ בטומאת מת. וזה תמוה מאד דהרי רבינו הביא תחלה דברי הר"ב דאוקמה בשל חרס. ואהא נקט ואתא גם עם דברי מהר"ם. והרי תלמוד ערוך הוא בידינו (שבת דפד"א. ועירובין דקד"ב ובכורות דלח"א) ילפינן מקרא דכ"ח אמק"ט מדרס בשום גוונא. מדאין לו טהרה במקוה. ותנן נמי (כלים פט"ו מ"ב ואהלות פ"ה מ"ו) דסרידה כה"ג אמק"ט. וכ"כ תנן (כלים פ"ב מ"ג) הטהורים שבכ"ח טבלא שאין לה לזבז. וזה אפילו יחדה לישיבה ולשכיבה. וכ"ש בסרידה שנוכל לומר להזב עמוד ונמ"ל. ואפילו נדחק לומר דלמהר"ם משנתינו מיירי בסרידה של שאר מינים. וכן כתב באמת הר"ש. ורק בדברי רתוי"ט דחיקא לן מלתא לאוקמא הכי. דהרי בחדא מחתא מחתינהו עם דברי הר"ב שהביאן בתחלת הענין. והר"ב כ' בפירוש דבסרידה של חרס מיירי. עכ"פ גם בל"ז ק"ל כיון דבסרידה המק"ט מיירי א"כ כשהטומאה תחתיו או ע"ג. הרי ודאי נטמא הסרידה. ואיך יהיה מה שבתוך התנור טהור. ע"י שנסתם בצמ"פ בדבר המק"ט. ודוחק לומר דמתניתין מיירי שהתנור סתום בצמ"פ תחת הסרידה. והסרידה מונחת על הצמ"פ. ליתא. דהרי מדנקט על פי התנור. ולא נקט שמונחת על התנור. משמע טפי שהסרידה סותמת פה התנור. וכן כ' ופי' גם הר"ב (כלים פ"ט מ"ז). ותו דאי בשהסרידה רק מונחת על התנור. למה נקט בשהטומאה על הסרידה דרק כנגדו עד לרקיע טמא. הרי הסרידה אינה חוצצת מדמק"ט. גם הכלים שתחת הסרידה. בינה להתנור גם כן טמאין. ואת"ל הרי גם לדידן דאוקמינן שהסרידה מודבקת בהתנור בצמ"פ נמי ק'. דכשהטומאה ע"ג אוירו של תנור. עכ"פ הול"ל דטהרות שתחת שולי התנור טמאין. דאע"ג דכל שהטומאה אינה רצוצה אינה בוקעת לתחתית הארץ. הרי עכ"פ בוקעת לטמא מה שתחת שולי הכלי על הארץ (כהראב"ד שהביא רתוי"ט פ"י מ"ו ד"ה בוקעת). י"ל לדידן בתנור א"א לומר כן. דהרי אין לו שולים. ומדסגור בצמ"פ לא נכנס טומאה לתוכו. וגם אין לומר לדברי רבותינו הנ"ל דמיירי הכא בסרידה שהוא מכלי גללים וכדומה. דהרי בדוקא בשהסרידה מק"ט מוקי לה. וצ"ע:

(ג) וא"ת גם באין התטר סתום בצמ"פ. ולא היתה טומאה עוברת בב' האוירים שתחת העודף מזה לזה. עכ"פ מ"ש מבית שחצצו בקנקנים (לעיל פ"ו מ"ב). דבגבן נגד הטומאה. אין הטומאה עוברת מהאויר שבחלק זה להאויר שבחלק האחר והכא נמי נחשב האויר שתחת הנסר כאילו הוא אויר בית. והרי התנור שגבו נגד הטומאה חוצצו באמצע. ול"ל צמ"פ כלל. י"ל התם הניחן לשם מחיצה. וגם טחן בטיט. ועוד שהקנקנים סמוכים לכותלי הבית והו"ל כדבוקים לדפנות אהלים. עוי"ל דשאני הכא דהנסר אינו דבוק בהתנור. והוא מאהיל על הטומאה ועל פה התנור. ולהכי לולא שהתנור סתום בצמ"פ. היה נטמא התנור ושוב לא היה חוצץ בין ב' האוירים שתחת הנסר מזה ומזה דכלי טמא אינו חוצץ. וא"ת עכ"פ מה מהני שסתום בצמ"פ. ומ"ש מכלי שסתום בצמ"פ שמונח בין טומאה לטהרה שא' מהן למטה וא' למעלה. דאע"ג דתוך הכלי טהור. עכ"פ הטומאה עוברת שיהיה עכ"פ מה שבצד השני טמא (כתוספתא אהלות ספ"י). וא"כ מ"ש חציצה שבין מעלה למטה לחציצה שהיא מן הצד. י"ל התם חשבינן להכלי שסתום בצמ"פ כאילו אינו כאן ואז הטומאה והטהרה מאהילין זע"ז. אבל הכא הרי אם גם נחשוב התנור עם חלק הנסר הדבוק בו עם צמ"פ. כאילו אינו כאן. א"כ הרי יש כאן אויר בין עודף שמצד זה להעודף שמצד האחר ואין טומאה מתפשט מזה לזה:

(ד) ולפי דברי רבינו צ"ל דמיירי שהזיז בולט להרחוב טפח יותר מהבטח שתחתיו. דאל"כ לר' יהושע למה לא יהיה הבטח מפסיק בין הטומאה להזיז (כלקמן פי"ד מ"ה). וא"ת אם כן למה בב' זיזין זה למעלה מזה. והעליון מעדיף. דלא פליג התם ר"א. י"ל דר"א ס"ל דדוקא בב' זיזין שתשמישן שוה. להכי חשבינן לתרווייהו כאהל א'. ומתפשטת טומאה מתחת זה לתחת זה דרך עדפת העליון. משא"כ הכא. תשמיש של בטח הוא רק להמשקיף לסמוך עליו. ותשמיש הזיז הוא לתלות בו דבר. ומדאין תשמישן שוה. אין מצטרפין:

(ה) כך כתב הרמב"ם (בפט"ז מטו"מ) ודלא כהר"ב הכא שכתב דמיירי שנפחת מעצמה מסנדל המתכת וזה תמוה. דא"כ כל נקב שנעשה מאליו. אין הטומאה יוצא בו בשרחבו טפח. אלא צריך רוחב אגרוף (כלקמן רפי"ג). וי"ל גם להר"ש והר"ב דהכא מדנעשה ע"י דחיקת האדם בהסנדל. לא הו"ל כנעשה ממילא. א"נ י"ל דהכא איירי בשחישב על הנקבים שיהיו לתשמישו. כדי שיעמדו שם הרגלים על מכונתם. ולא יזוזו ממקומן. והרי בכה"ג סגי להנקב בטפח. וכמבואר שם:

(ו) וא"ת הרי חור זה פחות מטפח. והרי תנן לעיל (פ"י מ"ב) דבכה"ג אין התפשטות הטומאה יוצאת ואיך יהיה הסנדל והעריסה והתינוק טמאים. ואי"ל דהכא מיירי שהטומאה מונחת נגד החור שבמעזיבה ממש. דבכה"ג אף שאין בהנקב שבמעזיבה פ"ט טומאה יוצאה בו (כלעיל פ"י מ"ה) ליתא. דא"כ היכי קאמר תנא דמונין בה וכו'. הרי הסנדל והעריסה והתינוק וכל מה שלמעלה ממנו כל שכנגד החור. כל א' וא' הוא אב הטומאה. ואפילו לא נגע מה שתחתיו. י"ל דלעולם דמיירי שהמת אינו מונח מכוון תחת החור. ואפ"ה הסנדל הו"ל אבי אבות. מדמגיע עד תוך חצי התחתון של המעזיבה. דהו"ל כמונח תוך חדר התחתון. דבכה"ג אפי' קדם הסנדל להטומאה (עי' פ"י מ"ב) אפ"ה הסנדל טמא דכמונח בבית דמי (כפ"ו מ"ד). ולכאורה היה עוד נ"ל דלהכי נקטה מתני' סנדל. ולא נקט כפשוטה רגלי מטה שפחתו לתוך הבית. אלא דה"ט מדבעי למתני סיפא דמונין בה וכו'. ואי באין כאן סנדל. רק עריסה ותינוק. מה מונין שייך כאן. הרי המטה אבי אבות והתינוק אב. ומה חילוק יש בין רישא דחשבינן להתינוק כמונח באהל המת. ובין סיפא דחשבינן להתינוק כנוגע בדבר הנטמא בנית. הרי בין כך וכך התינוק נעשה אב. להכי נקט שמפסיק סנדל. דבכה"ג נעשה התינוק בסיפא רק ראשון. ותו היה נ"ל דמה"ט כתבו ג"כ הר"ש והר"ב דמיירי הכא בסנדל של מתכות. דאילו בסנדל של עץ. הרי הו"ל כב"ה העשוי למלאות ואמק"ט רק בקבוע ברגל המטה מק"ט אגב המטה (ככלים פי"ח מ"ג סי' לה. ועי' פרה פי"ב מ"ח וברתוי"ט שם) וא"כ לא הוה שייך למתני בסיפא דמונין וכו'. דמה מונין יש כאן. הרי לא נתמעט טומאת התינוק בסיפא טפי מברישא. דבשניהן התינוק הו"ל אב. אלא דלהכי נקטו שהיה הסנדל של מתכת. שא"צ שיהיה קבוע במטה ונעשה הסנדל אבי אבות. והמטה אב. והתינוק שנגע בהמטה נעשה ראשון. נמצא שיש כאן חילוק בטומאות של כל הנך בסיפא טפי מברישא. דברישא דחשבינן לכל הג' כמונחין באהל המת. הסנדל והמטה שניהן נעשין אבי אבות. והתינוק נעשה אב. משא"כ בסיפא רק מונין בה כנוגעין זב"ז. דרק ממגען זב"ז נטמאו. להכי הסנדל אבי אבות. והמטה אב. והתינוק ראשון. ולפ"ז היה נ"ל לכאורה מכאן ראיה להרמב"ם ור"ב דס"ל דכל כלי אפילו אינו ממתכות. אפ"ה כשנטמא ממת נעשה אבי אבות. דאילו להראב"ד ור"ת דס"ל דרק כלי מתכות שנטמא במת נעשה אבי אבות. ולא שאר כלי (כפ"א סימן ו') ק'. דלפ"ז שפיר הוה מצי למנקט שרגלי המטה בעצמן פחתו המעזיבה לחדר התחתון שהמת בתוכו. ונעשה המטה אב. והתינוק ששכב בו ראשון. ושפיר יש חילוק בין סיפא לרישא. דברישא שיש בחור טע"ט. הו"ל התינוק כאילו מונח באהל המת ונעשה אב. ובסיפא דאין בהחור טע"ט. לא נטמא התינוק רק מדנגע בהמטה ונעשה רק ראשון. אולם כל זה בורכא. דהרי בל"ז גם להרמב"ם ק' דאע"ג דס"ל דגם כלי עץ שנטמא במת נעשה אבי אבות. אפ"ה ק' דהוה מצי למנקט שרגל המטה בעצמה פיחת המעזיבה. ונעשה המטה אבי אבות. והתינוק אב. והדבר הנוגע בו רק ראשון. משא"כ ברישא ודו"ק. אע"כ מה דנקט תנא סנדל. וגם מה שפי' הר"ש והר"ב שהוא של מתכות. כולה רק אורחא דמלתא נקט. שכן דרכן רק לתחוב הסנדלין תוך החור ולא לתחוב ולקבוע רגל המטה בעצמן שם. וכן דרכן היה כ"כ לעשותן ממתכות כעין שפופרת ממתכות שעושין לציר להדלת שתסובב בו (ככלים פי"ד סי' כ'). ועכ"פ שמעינן מהכא דכלי מתכות שנטמא במת אינו מטמא באהל. מדלא קאמר דמיירי דאין הסנדל בולט לתוך העליה:

(ז) ונ"ל ראיה משפוע אהלים שאין שם טע"ט. ואפ"ה מתפשטת הטומאה לשם (כלעיל פ"ז מ"ב). וכ"כ יש להביא ראיה לזה מקנה (פי"א מ"ב) וגם מלקמן (פי"ד מ"ד. ופט"ו מ"ד ה' וו'). וא"ת להרמב"ם ק' מלעיל (מ"ג) בנסר שבולט טפח מזה ומזה ומשאר ב' הצדדים פחות מטפח. שאין הטומאה מתפשטת מתחת טפח א' לתחת חבירו דרך הפחות מטפח שבצדדים. וכ"כ טבליות שכל א' טע"ט. ונוגעין בקרנותיהן פחות מטפח. אין הטומאה מתפשטת מתחת א' לתחת חבירו (כפט"ו מ"ב). וכ"כ ק' מהנך לזיז המסובב כל הבית ואוכל בפתח רק ג' אצבעות דמביא הטומאה מזל"ז (כפי"ד מ"ד). ונ"ל דאע"ג דכל אהל אף שנעשה ממילא ולא התכוון לאהל. אפ"ה מביא טומאה לכל שתחתיו (וכדמוכח מעדר ומכונות (לעיל פ"ח מ"א) ודלא כרבינו הראב"ד שהביא רתוי"ט לעיל מ"ג בפי' מלת בטח וע"ש) עכ"פ המקומות שפחות מטפח המשותפות עם האהל טפח. אין טומאה מתפשטת לשם רק בנעשה האהל טפח בכוונה כשפוע אהלים (פ"ז מ"ב). וכ"כ בקורה הכא. ובזיז הסובב הבית. כולן נעשו בכוונה להאהיל על שתחתם. להכי גם המקומות שאין בהם פ"ט המשותפות עם האהל טפח מתפשטת הטומאה לשם. משא"כ בנסר שע"ג התנור לעיל. וכ"כ בטבלאות (פט"ו מ"ב) שלא הונחו בכוונה שם להיות אהל על שתחתן. אין הטומאה מתפשטת למקום שאין בו פ"ט המשותף עמו (ועמ"ש בס"ד במכילתין פי"ד. ועי' מ"ש בס"ד פי"א סי' ז'). לפ"ז צ"ל דעמוד שבמשנה ז' מיירי שתחתית הבטן בכל מקום הוא טע"ט. א"נ י"ל דרק בטבליות מפורדות או בנסר שהתנור מפסיק בין ב' הבליטות אינן מצטרפות דרך אהל פחות מטפח (ועמ"ש בס"ד בבועז פ"ד סי' ב'):

(ח) והמה רתוי"ט דלענין טומאה למה צריך למדוד כל הד' רוחות. הרי סגי בשימדוד הצד המאהיל על הטומאה אם הוא טפח או לא. ונ"ל דמשכחת לה בשהקורה מונחת לא על מקום השוה ברבוע שבהקורה. רק על קצוות הדק שבזויות הקורה כזה* ומיירי שהטומאה מונחת תחת מקום הדק שבאחת מזוית הקורה נגד מקום א . וע"כ שבכה"ג אין בו דין אהל רק בשיהיה רוחב עובי הקורה רוחב טפח מנקודת ב עד נקודת ג והרי א"א למדוד רוחב זה. דמי יוכל להכניס קנה המדה תוך עובי הקורה להכי קמ"ל תנא שכשימדוד ד' צדדי הקורה. וימצא שיהיה כל צד טפח יהיה האלכסון שמנקודת ב לנקודת ג קצת יותר מטפח (וכלקמן מ"ז). והא דמצריך תנא שיהיה טפח לכל רוח. ויהיה האלכסון יתר מטפח. והרי הוה סגי כשיהיה רוחב כל צד 5/7 טפח. ונמצא שיהיה כולו. רבוע של 5/7 טפח על 5/7 טפח ויהיה א"כ האלכסון טפח מכוון שמאהיל על הטומאה נ"ל דה"ט מדצריך שיהיה טע"ט מלבד מקום הטומאה (כהראב"ד רפי"ב מטו"מ):

(ט) וקשה למה נקט תנא שיהיה היקף העמוד כ"ד טפחים. ויהיה לפ"ז הרבוע הקטן שתחת בטן העמוד 1/7 1 טפח על 1/7 1 טפח ברבוע. והיינו שלא בדקדוק. דהרי סגי בשיהיה רבוע טע"ט. טפי הו"ל להתנא לומר שיהיה בהיקף העמוד כ"א טפחים. ונמצא שיש בקטבו של עיגול זה ז' טפחים. ונמצא שיהיה הרבוע הגדול שנסבב בו העגול ז' טפחים על ז' טפחים. ויהיה א"כ האלכסון של רבוע זה ז' טפחים וי"ד חומשין. דהיינו אלכסון של כל קרן ז' חומשין כדי שאם נעשה רבוע הקטן על ז' חומשין אלו. יהיה הרבוע הקטן הזה טפח על טפח מצומצם כראוי. ואי"ל דלהכי צריך שיהיה היקף העמוד כ"ד טפחים. כדי שיהיה הרבוע הקטן שתחת בטן העמוד קצת יותר מטע"ט. והיינו משום דכך צריך באמת. שיהיה טע"ט מלבד מקום הטומאה וכמ"ש לעיל סימן ח' בשם הראב"ד. ליתא. דעכ"פ א"צ שיהיה טע"ט אויר ממעל להטומאה ממש. אלא אפילו הוא בצד הטומאה סגי. וכגון שהטומאה מונחת במקום הנמוך מטע"ט. ואויר טע"ט בצדו. בכה"ג כיון שב' האוירים מעורבין. מחשבו כולהו אהל א'. ומתפשטת הטומאה תחת כולו. ולא תבקע למעלה ולמטה (כלעיל פ"ז מ"ב). וא"כ למה צריך כאן שיהיה הרבוע הקטן יתר מטע"ט. והרי סגי בשיהיה תחת הבטן כדי רבוע טע"ט. ומקום הטומאה יהיה בצדו (ויש ליישב קו' זו בתרוצינו לעיל סימן ז'). ואע"ג דדרך התנא למנקט לפעמים חשבון בלתי מדוקדק (כסוכה דח"א) היינו היכא דאם הוה נקט חשבון מדוייק. הוה צריך למנקט שלמים ושברים. כמו הך דסוכה. דאילו הוה נקט בדקדוק הוה צריך למנקט י"ז נכי חומשא. ואפילו הוה נקט י"ז שלמין. יהיה האלכסון שיתא נכי תילתא. והיינו נמי שלמין ושברים. להכי ניחא ליה להתנא טפי למנקט התם שיהיו י"ח שלמין. ויהיה אלכסונה ו' שלמין ויהיו כל מספר ומספר רק שלמין ולחומרא לא דק וכדקאמר התם. אבל הכא מה הרויח התנא דנקט חשבונו שלא בדקדוק בלי שום טעם. וגם לקולא לא דק. דמשמע מדבריו דבפחות מכ"ד טפחים לא תתפשט הטומאה תחת כולו. והרי הא ליתא. ואת"ל דלהכי נקט טפי מהיקף הראוי ומשום דדרך עמוד שאינו עגול בצמצום. ולהכי משום סיפא לחומרא לא דק. דס"ל דאם לא יהיה בהקיפו כ"ד טפחים רק כ"א טפחים. וא"כ יהיה הרבוע הקטן שבקרן טע"ט אפ"ה טומאה בוקעת ועולה וכו'. משום דברוב פעמים אין עגול העמוד מצומצם. ויהיה עי"ז רבוע הקטן פחות מטע"ט. ליתא דחומרא דאתא לידי קולא הוא. דהרי כשהיא בוקעת ועולה לא תתפשט למן הצדדים. ודוחק לומר דבאמת ה"ק תנא דכשיש בהקיפו כ"ד טפחים. אז רק מביא הטומאה לכל שתחת בליטת הבטן אבל אינה בוקעת וכו'. וכשהקיפו פחות מזה. אז מלבד שמתפשטת תחת כל הבטן. בוקעת ועולה ג"כ. אבל כל זה אינו במשמעות לישנא דמתניתין כלל. אלא נ"ל דאמת יורה דרכו. דבאמת לא הצריך תנא שיהיה קוטב רוחב העמוד יותר מז' טפחים. ואפ"ה הצריך שיהיה להיקף העמוד כ"ד טפחים. וכן בדין. ע"פ מ"ש הרמב"ם (עירובין פ"א מ"ה) שמה שאחז"ל דכל שיש ברחבו טפח צריך להקיפו ג' טפחים אינו בדקדוק. דבאמת צריך להקיפו ג"ט ושביעית בקירוב [ובזה נ"ל ליישב מה דאמרינן (עירובין י"ד א') מה"מ דכשיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט. ויליף לה מים של שלמה. וק' ל"ל קרא. והרי דבר הנראה לעינים הוא. אלא הש"ס הכי קא ק"ל מנא לן דאע"ג שהוא קצת יותר חשבינן לה כך]. וא"כ הכא שצריך שיהיה רוחב קוטב העמוד ז' טפחים לפיכך באמת צריך להקיפו כ"א טפחים וז' שביעיות טפח. הרי הן לך יחד כ"ב טפחים בהיקף. ואע"ג דהתנא מצריך לההיקף כ"ד טפחים וגם אותן שביעיות אינן רק בקירוב. ואנן דמצרכינן להקיפו כ"ד טפחים מלאים. אם כן יהיה קוטב רוחב העמוד יותר משבעה טפחים. ויהיה לפ"ז האלכסון שבקרן יותר משבעה חומשין. ויהיה א"כ לפ"ז הרבוע הקטן יותר מטפח על טפח. י"ל דהרי כבר הוכיחו רבעתו"ס (סוכה דח"א) דמרובע טפח על טפח באמת צריך לאלכסונו יותר מב' חומשין. א"כ שפיר י"ל שהמרובע הקטן שתחת הבטן אינו רק טפח על טפח. ואע"ג שאלכסונו הוא יותר מז' חומשין כדאמרן. הרי כך הוא הראוי שיהיה אלכסון של טע"ט טפי מטפח וב' חומשין ודו"ק. אמנם ק"ל למה צריך שיהיה היקף העמוד כ"ד טפחים כדי שיהיה אויר טע"ט תחת הבטן הבולט. הרי סגי בשיש היקף העמוד קצת יותר מג' טפחים. ושיהיה עובי העמוד כולו רק ב' או ג' טפחים. דאע"ג דבכה"ג לא יהיה אויר טע"ט תחת בטן העמוד. עכ"פ כשהטומאה מונחת תחת בטן ההוא הרי קיי"ל חוקקין להשלים (כיו"ד רפ"ז ס"ב). ואע"ג דהיינו רק בשיש למטה מהמקום שצריך לחקוק בו. כותל שוה בגובה י' טפחים. אז אמרינן דחוקקין במה שלמעלה להשלים שיהיה אחר החקק כעין משקוף על מזוזות (ובזה מתורץ קו' רכ"מ שם וע"ש) משא"כ הכא דאין כאן אויר טפח לא אמרינן חוקקין להשלים טע"ט לחשבו אויר. עכ"פ ק"ל הרי סתם מתניתין ר"מ היא (כסנהדרין פ"ו א') ור"מ הא ס"ל בזרק בשבת ברה"ר ונח בחור כ"ש שבכותל דחייב מדס"ל חוקקין להשלים. והו"ל כאילו נח שם בחור שהוא ד' על ד' (כשבת דז"ב). אלמא דאפילו אין שם אויר טע"ט חוקקין להשלים. ואין לחלק בין שבת לטומאה. דבטומאה שאני כיון דאהל בעינן. וכל שאינו טע"ט אויר אינו אהל. ליתא דהרי לעיל (פי"א מ"ז) בכלב שאכל בשר המת ס"ל לר"מ דכשיש סביב צוארו ג' טפחים. אע"ג שאין בחלול הצואר טע"ט ס"ל חוקקין להשלים (כרש"י ותוס' חולין קכו"א) ומשוינן לה אהל. ואע"ג דלא קיי"ל התם כר"מ עכ"פ מדסתם מתניתין ר"מ וכדאמרן ק' דר"מ אדר"מ. וי"ל דשאני התם מדכבר יש שם אהל הבית. והצואר של הכלב מונח לפנים. שפיר י"ל דחוקקין להשלים כאילו התרחב אהל הבית גם לתוך צואר הכלב במקום הטומאה. אבל הכא שאין כאן אהל כלל. לא אמרינן חוקקין להשלים. שיתהווה אהל מעיקרא במקום שאין כאן אהל כלל. אבל אין להביא ראיה לדברינו. דאל"כ היכא משכחת ליה לר"מ טומאה רצוצה כלל. די"ל דלעולם אפילו באין כאן אהל מן הצד כלל. נמי ס"ל חוקקין להשלים. ואפ"ה משכח"ל רצוצה. כגון שהטומאה מונחת בין כותלים דקים. שא"א לחקוק בהן רוחב טפח. או בשאינה מונחת רצוצה תוך דבר שהוא גוף עב הבולט מהקרקע או תוך כלי עב. דבהנהו לבד אמרינן חוקקין. רק שמונחת רצוצה תחת הקרקע. דבכהאי גוונא גם לר' מאיר לא אמרינן חוקקין:

(י) כך נ"ל טעם דמתניתין. ורב"א זצוק"ל כתב דלהכי מטפח ולמטן טמא. דחיישינן שמא יהיה חור טפח באסקופה מהבית ולחוץ. משא"כ בנגע מטפח תחתון ולמטה ליכא למגזר כה"ג ולהכי טהור. ולא זכיתי להבין בזה דברי רבינו זצוק"ל. ואפשר דכוונת רבינו שיש חור מפולש בהמפתן מהבית עד לחוץ. שהטומאה מתפשטת שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.