תפארת ישראל - בועז/אהלות/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אהלות יג

(א) וא"כ לפי שיעור זה יהיה שיעור מאור בתחלה 2/3 1 אצבע על 2/3 1 אצבע שהן בתשבורת 25/3 אצבעות מרובעים. ואם נעשה מאלו אצבעות שלמות מרובעות. יהיו 7/9 2 אצבעות ושירי המאור יהיה לפי חשבון הנ"ל 8/4 אצבע על 5/4 אצבע. שהן בתשבורת 40/4 אצבע. שהן 1/2 2 אצבעות. וכן בדין. שיהיה שיור של דבר קטן יותר מאשר הוא בתחלה. דהרי אם ננכה 1/2 2 אצבע מן 7/9 2 ישאר 7/18 אצבע מה שיהיה מאור בתחלה יותר גדול משיורי מאור. מלבד דבאמת שיעור שיור דהכא היינו רק לחלון שהיה גדול ביותר. ולכאורה יש להוכיח מזה דאצבעיים דהכא. אינן גודלין. דהרי בכל דוכתא כל שיור זוטר שעוריה מהשיעור תחלה (כסוכה יג"א ומנחות לט"א וספי"א דפרה). וא"כ אי נימא דאצבעיים דנקט הכא היינו גודלין כבכל דוכתא. יהיה שיעור דבסוף גדול מהשיעור בתחלה. י"ל דשירי המאור הכא לא שנסתם מעצמו אלא שהתחיל וסתמו בכוונה. ודעתו לסתמו לגמרי. ולהכי שיורי דהכא גרע משאר שיורים שנעשו ממילא. דהנך מדנשתיירו ממילא. לפיכך כיון שכבר היה בהם פ"א כשיעור לא נתבטל עדיין שמן מהן אף שנתמעטו קצת משיעור הראוי להן אבל הכא שסתם בכוונה ודעתו לסתמו לגמרי. אזלינן בתר מחשבתו. וכל שנתמעט משיעור אצבעיים. אף שנשאר כשיעור מאור בתחלה. אפ"ה כסתום דמי. וא"ת עכ"פ ק' דגם במאור בתחלה נמי ניזל בתר מחשבתו. וכשיפתח משהו יבוא בו הטומאה. ומ"ש מלעיל (פ"ז מ"ג) דסגי לב"ה בשיפתח משהו. י"ל התם לאו משום שדעתו לפתחו הרבה סגי לב"ה בכ"ש. רק מדיש שם כבר פתח אלא שננעל הדלת. ולהכי בפתח משהו סגי:

(ב) והא דלא נקט כראש גדול של אדם. ה"ט דמדנקט כל שעורי דלעיל באצבעות. שהן חלקי היד. נקט נמי הך שיעור ביד. דהיינו באגרוף. והא דנקט ברישא כמקדח ולא בשליש טפח. היינו משום דשליש טפח אינה מדה שלימה. ומה"ט נמי נקט אצבעיים על גודל. ולא נקט הכל בשיעור אצבעיים על רוחב אצבע ורביעי. וכ"כ ברישא נקט שיעור מקדח. ולא שיעור אגודל או שיעור אצבעות. היינו כולו מדלא בעי למנקט שברים:

(ג) כך פירשתי על דעת הרא"ש. ונ"ל דהא דנקט הרא"ש סריגי ברזל. לאו לדוגמא בעלמא נקט הכי. אלא דקמ"ל דאע"ג דסריגי ברזל מק"ט. והרי אפילו היה כל החלון נסתם בטס ברזל לא היה חוצץ מה"ט. אפ"ה הכא כיון שקבע כאן הסריגים בכותל. שוב אמק"ט וחוצץ (כלעיל פ"ו סימן כ'. ועי' עוד כלים פי"ד סוף מ"ג). והא דתנינן לעיל (פ"ח מ"ד) דסריגות חוצצין ולא מביאין. היינו לפי דעת ב"ה דמשנתינו אתיא:

(ד) ולפענ"ד אפשר לפרש דלהביא ולהוציא דמשנתינו תרווייהו אמשנה דפ"ז מ"ג קאי. וה"ק להביא הטומאה לכל חלון וחלון שיש בו כשיעור מקדח. כשהטומאה בבית ולהוציא הטומאה משאר החלונות אף שהן גדולים ביותר אם נפתח זה שהוא רק כמקדח. וע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל עוררני לפרש עוד דה"ק. להביא טומאה מחדר לחדר כשהחלון ביניהן גדול כמקדח והוא פתוח. דאע"ג דכזית ממת צריך לפתחו טפח (כפ"ג ט"ו) היינו בחלון העשוי לתשמיש. ולהוציא טומאה דקאמר היינו כשהמת בבית. ואפילו כשפתח זה נעול נטמאו הטהרות שתחת המשקוף שלו מבחוץ. משום דדרך טומאה לצאת (כפ"ו מ"ג). והיינו טעמא דר"ש דמיקל בלהוציא. ומצריך דוקא טפח. משום שהדלת נעול. וגם משום דטומאה זו שמחוץ לדלת הנעול רק מדרבנן הוא (כרש"י ביצה ד"י ע"א) וקילא טפי מלהביא הטומאה בהרישא דוודאי דאורייתא:

(ה) ולרמב"ם בפירושו ובחבורו להביא היינו כדאמרן. ולהוציא היינו כשהחלון הוא בתקרת הבית והמת למטה מהתקרה. והטהרה למעלה נגד הארובה. אז רק כשהארובה טע"ט נטמא הטהרה שלמעלה מהארובה. ולפי דברי רבינו צ"ל דרק אשיעור אגרוף פליג ר"ש. וס"ל דלהוציא סגי בטפח. דאי אשיעור שפחות מטפח כמקדח וכדומה. א"כ בהא נימא ר"ש דלהוציא לא סגי במקדח. אלא צריך טע"ט. הרי אדרבה יותר נקל לטומאה לצאת מלהכנס (כפ"ג מ"ז ופ"ד מ"א ובשאר דוכתי במכילתן). אבל זה תמוה. שהרי הרמב"ם בפירושו כאן בפירוש אמר לן דאשיעור מקדח קאי. והיותר תמוה על דברי רבינו דיש להקשות לדבריו. דס"ל דלהוציא הטומאה היינו כשהטהרה למעלה נגד החור. דלת"ק כשהחור כמלא מקדח נטמא הטהרה. ולר"ש דוקא כשהחור טע"ט נטמא הטהרה. וקשה ממ"נ אי מיירי בשהטומאה אינה תחת החור. רק תחת התקרה שהחור בו. א"כ מה לי שיעור מקדח טפח ואגרוף. הרי לא התפשטה טומאה כלל לתחת החור. דאין לבוד לטומאה (כלעיל פ"י מ"א וב'). ואי מיירי הכא שהטומאה מונחת מכוון תחת אויר החור. א"כ עכ"פ ל"ל שיעור מקדח לת"ק. הרי גם בקטן יותר מזה כל שכנגד הטומאה טמא (כלעיל פ"י מ"ב). והרי התם דמיירי שהוא חלון לתשמיש. מדלכ"ע צריך שיעור גדול יותר מלמאור. ואפ"ה גם כשהחלון קטן מאד. טומאה יוצאה עכ"פ כנגדה. מכ"ש הכא. דמיירי בחלון למאור. דסגי לן בשיעור קטן לענין להביא הטומאה. מכ"ש דסגי לן בשיעור קטן יותר ממקדח להוציא עכ"פ הטומאה כנגדה. וכ"ש דק' הכא לר"ש דס"ל הכא דאפילו בשיעור מקדח אין טומאה יוצא. והרי לעיל סתמא קאמר דאפילו בפחות מטפח טומאה יוצאת כנגדה. וטפי מזה ק' הנך קושיות אי נגרוס בדברי רבינו דקאי ר"ש אשיעור אגרוף. דאף דהתם מיירי בשעשה החלון בכוונה. והכא שלא בכוונה. עכ"פ כל כנגד הטומאה אפילו בלי חלון שנעשה בכוונה הטומאה מתפשטת דרך חור כנגדה. לכן בחרתי הסתופף לפרש להוציא הטומאה כדברי רב"א זצוק"ל. וגם לדבריו הקדושים צריך לדחוק קצת בהפירוש להוציא הטומאה. דמה דקרי לה תנא הכא להביא את הטומאה דהיינו לטמא כל הפתחים של הבית שהטומאה בתוכו. קרי לה לעיל (פ"ג מ"ו). להוציא הטומאה (וע"ש). ומה דקרי לה הכא להוציא. קרי לה התם להציל מטומאה וע"ש. אולם יש עוד גרסא להר"ש והרא"ש והר"ב. דגרסי בדברי ת"ק בין להוציא ובין להכניס ששיעורו במקדח. ולר"ש בין להוציא ובין להכניס בטע"ט. וכתבו עוד דהך בבא אכולהו שיעורי דלעיל מקדח ורום אצבעיים ואגרוף קאי. מיהו מהו להוציא לא פירשו לנו רבותינו. ואי נימא דכהרמב"ם ס"ל בזה. תקשי גם לדידהו כל הקושיות שהקשינו להרמב"ם. ולהכי מסתבר דכרב"א ס"ל בפירוש מלת להוציא. ויהיה איך שיהיה. צ"ל לכל רבותינו. דהא דנקטינן בכולה ש"ס ובכל דוכתי במכילתן. דטפח על טפח מביא הטומאה. היינו רק בחלון העשוי לתשמיש. דבו לבד כ"ע מודו דבין להוציא ובין להכניס שיעורי' בטפח. ואבינו שבשמים יאיר עינינו במאור תורתו לעד:

(ו) כך נראה שפירש הרמב"ם (פי"ד מטו"מ ה"ה). ול"מ היה נ"ל דהכא ר"ל דבעשה החור להכניס אויר להחדר שיעורו כמקדח. והא דלא כלל תנא מאור ואויר בחד בבא. ה"ט משום דבעשאו לאויר אין חילוק בין תחילתו לשיור שלו. דאפי' בשיור סגי במלא מקדח. דכל שהוא לאויר גם במלא מקדח נכנס האויר בחוזק טפי עכ"פ מאילו היה החור גדול יותר מזה השיעור. ומהו' משה טארן נ"י הביא ראיה לדברי דאי נימא דאויר דינו כמאור לענין שיור. א"כ למה תנינן בסיפא. בעשה תקרה באמצע החלון. דחלק העליון שיעורו כמקדח ואמאי. והרי הו"ל שיור ונבעי כאגרוף:

(ז) ואע"ג דבכל תשמיש שצריך לצרכו חור גדול מטפח. הו"ל ב"ש לקולא. והרי לא נמנה בין הנך מילי דב"ש לקולא נגד ב"ה (בפ"ה דעדיות מ"א). י"ל כיון דעכ"פ בא"צ טפח לתשמישו הו"ל ב"ש לחומרא איכא למימר כד אתשיל בי מדרשא בהך גוונא אתשיל (וערתוי"ט כלים פכ"ט מ"ח). ומ"ש רש"י (שבת עז"א) דהנך דעדיות רק ר' יהודה העיד מה שלא ידעו. אבל מודה דאיכא עוד טובי. תמהני א"כ מה מקשי (חולין נ"ב ב' וקה"א וערכין כז"ב) ולתנייה בעדיות:

(ח) ולכאורה משמע מהר"ש והרא"ש והר"ב. דכשמונח בחור ההוא כזית. מתפשטת הטומאה לב' החדרים וכן כתב רתוי"ט בפירוש לקמן במשנה ו'. ואמכ"ר כולם. הא בורכא. דמדאין טע"ט אויר ממעל להטומאה בהחלון הו"ל טומאה רצוצה. אף שיש לה פתח טע"ט מן הצד. אפ"ה רק בוקעת ועולה. ואינה מתפשטת לצדדים כלל. ואפי' הטהרות שמונחים תוך החלון טהורים (וכמ"ש בס"ד פ"ז בפתח האהל סי' ב'). ואי"ל מ"ש חור זה שבכותל משיפוע אהלים דהו"ל כאהל. ולפיכך כשהטומאה מונחת תחת מקום השיפוע שאין שם טע"ט. הו"ל כאילו מונחת הטומאה בהאהל (כלעיל פ"ז מ"ב). והיינו משום מדמעורב אוירו עם אויר האהל. י"ל דבשיפוע אהלים שב' החללים יש להם קרוי א' למעלה. אלא שהוא משופע. וגם קרקעיתו של זה הוא קרקעיתו של חבירו. להכי נידונים שניהן כאהל א'. אבל חורין שבכותל. שאין בהחורין טע"ט. אף על גב שפתוחין טע"ט להבית. הטומאה שבחור אינה מתפשטת להבית. אלא כשמונחת מחצי עובי הכותל ולפנים. ואז אפילו אין החור פתוח כלל להבית מתפשטת מהחור להבית (כלעיל פ"ו מ"ג וד'). וא"א שיתטמאו ב' החדרים שהחור פתוח להם. רק כשמונחת הטומאה במחצה על מחצה. וכמבואר שם (במ"ד) ולא משום שהתפשטה הטומאה מחדר לחדר. רק מדמונחת מחצה על מחצה. הו"ל כאילו מונחת כאן וכאן. ואפילו לא נראת כלל בב' החדרים ולא עוד אלא אפילו היתה נראת בהחדר שמונחת הטומאה רחוקה מחצי עוביה. ובהחדר האחר שמונחת תוך חצי עוביה ולפנים. אין הטומאה נראת שם. משמע סתמא דמשנה ד' דאזלינן בתר קורב' ולא בתר ראייתה. ורק במונחת הטומאה במעזיבה או בין הקורות. מחלקינן בין נראה תוך הבית או לא (כלשם מ"ה וו'). אבל בטומאה בכותל לא מצינו חילוק בין נראה או אינה נראה. ועוד ראיה לדברינו. דחור שאין בו פ"ט שפתוח להבית. אפ"ה לא מחשב כהבית. דהרי בנסר שמונח ע"ג התנור (רפי"ב) אמרינן דדוקא בבולט הנסר טע"ט מכל הצדדים סביב. אז מתפשטת הטומאה תחת כל הנסר (כמ"א שם) הא בבולט הנסר רק מב' צדדים. אז כשהטומאה תחת בליטה שבצד זה. הטהרות שתחת הבליטה שבצד השני טהורים (וכמ"ג שם). ואע"ג שב' בליטות הנ"ל מחוברים ע"י בליטה פחות מטפח שבצד הממוצע בין ב' הבליטות הנ"ל. אפ"ה אין הבליטה פחות מטפח מחברן. וא"כ אי נימא הכא דדין חלול החור שאין בו טע"ט שבכותל נחשב כחדא אהל עם חלול הבית וטומאה מתפשטת מזה לזה א"כ התם נמי נחשוב הבליטה שמצד א' טע"ט שהטומאה תחתיו כאילו היה אויר הבית. והאויר שתחת הבליטה שאינה בולטת טע"ט שמחוברת בקרן זוית עם הבליטה שהיא טע"ט. נדונו כחור הפתוח לבית הנ"ל. ותתפשט הטומאה מזל"ז. ומשם לתחת הבליטה טע"ט שהטהרות תחתיה. אע"כ דמדמחולקים ב' החללים זמ"ז. שזה בצד מזרח תחת הנסר וזה בצד דרום. אע"ג שהן תחת קרוי א'. ושתיהן קרקעיתן שוה. לא דמי גם לשפוע אהלים לעיל ולא מחשבו כאהל א'. רק בשיש טע"ט תחת הנסר בכל הצדדים סביב. וכ"ש הכא שחלוקים ב' החללים זמ"ז גם בקרוי גם בקרקעיתן (ועי' מ"ש בס"ד לעיל פ"ו סימן נ"ז ולקמן פי"ד סימן כ'. ועי' עוד מ"ש בס"ד בבועז סימן ז'). וא"ת א"כ לפ"ז ק' מלעיל (פ"ד מ"א) בשאין בין שולי המגדל לקרקע טע"ט וטומאה שם. אז אף שאין ריוח ההוא פתוח טע"ט להבית. אפ"ה הבית טמא. אלמא דב' אוירים הפתוחים זל"ז כחדא אהל חשיבי. ואת"ל דהתם משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. ליתא דא"כ ה"נ נימא סוף לצאת דרך בית זה או זה. ויהיה שניהן טמאין (כפ"ז מ"ג). אע"כ דבכל טומאה רצוצה לא אמרינן סוף טומאה לצאת (כפ"ו מ"ו) ורק דמשום התפשטות הטומאה נטמא הבית. והכא נמי נימא הכי. י"ל דהתם מדיש אהל המגדל למעלה מהאויר שתחתיו פחות מטע"ט. ועי"ז לא בקעה הטומאה למעלה לתוך המגדל. להכי מתפשטת הטומאה מן הצד לתוך הבית (וכמ"ש שם בס"ד סימן ט"ז בשם רב"א זצוק"ל). ותו דגם בל"ז יש לחלק דהתם היא באמצע הבית. והרי אפילו היה הרצוצה בקרקע תחת חלול הבית היתה בוקעת למעלה ומתפשטת בתוך כל הבית (וכמ"ש בפתח האהל בפ"ז סי' ב') משא"כ הכא שהטומאה תוך הכותל שבין ב' הבתים. אחר כתבי כל זה ראיתי שגם בתוס' חדשים העיר קצת בזה במ"ו בפרקן:

(ט) והקשה הגאון מהו' עקיבא זצוק"ל א"כ מה הקשה הש"ס (ב"ב דיט"ב) כמה פרכות לשמואל דס"ל דכל שאינו מבטל ליה אינו ממעט. ואיך היה המקשן מפרש משנתינו. דאי גם באינו מבטלו במקומו ג"כ ממעט ל"ל לתנא למנקט פחות מכביצה. ולפעד"נ דהמקשן והתרצן בהא פליגי. דהמקשן היה סבור כהר"ש. דלהכי נקט תנא פחות מכביצה. משום דבכה"ג אמק"ט אוכלין. והתרצן ס"ל כהרמב"ם דגם פחות מכביצה מק"ט אוכלין מדאורייתא. רק אפ"ה נקט פחות מכביצה. מדאינה חשובה ומבטל לה במקומה. והוכיח הרמב"ם סברתו מהת"כ שהביא המזרחי (ויקרא ל"ד פל"ד) מלבד שי"ל הקו' הנ"ל בתירוץ המורגל לרבעתו"ס כ"פ דבאמת הומ"ל ולטעמיך:

(י) ורב"א פי' דרישא מיירי כשעצם פחות מכשעורה מונח בחלון. ורובע פחות מכשעורה מונח בבית מצטרף. ומתניתין דלא כר"ש (פ"ב מ"ז) דס"ל דרובע עצמות שנדקדקו עד שאין בכל א' כשיעור טהור. וסיפא כשחצי זית בשר מונח בחלון מצטרף בהדי חצי זית בשר שמונח בבית. ואתיא מתני' דלא כר' דוסא (רפ"ג) דס"ל כל המטמאין באהל שנחלקו טהורין. עכתד"ק. ואני בעניי לא זכיתי להבין מאמר קדישין. דע"כ לא פליגי רבנן על ר"ש ור' דוסא רק היכא דכל החלקים מונחים תחת אהל טע"ט. אבל הכא הרי העצם פחות מכשעורה. והבשר פחות מכזית מונחים בהחור שאין ע"ג אויר טע"ט. והרי אפילו היה מונח שם שיעור השלם לא היה נטמא החדר הסמוך. מדרק בוקעת ועולה. אבל לא התפשטה הטומאה לצדדים מדאין טע"ט אויר ע"ג וכמ"ש לעיל סימן ל"ו. ותו לא ידענא מה הכריחו לרבינו לפרש כן. ולא לפרש כפשוטו. וכפירושינו בפנים. ואפשר דכוונת רבינו דכיון דאינו חוצץ הו"ל כמונח באותו אהל ומצטרף:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.