תפארת יעקב/גיטין/עח/ב

תפארת יעקב גיטין עח ב

דף ע"ח ע"ב

בגמרא ה"ד מחצה על מחצה. משמע דהקושי' דאי יוצא משלו לשלה קשיא והא אגיד גבי', אך יש לתמוה לפי מה דמפרש רב שמן דתלי' בשמירה ג"כ קשה קושי' זו, ונראה לי דלק"מ דדוקא לס"ד דר' יוחנן קאמר דכל היכי שהם עומדים אפי' כמה מאות אמות נקנה המקום שבינתיים לשניהם ולכך קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת שפיר קשי' לי' מחצה למחצה הא אגיד גבי' כיון שמקצתו ברשותו ומקומו אבל רב שמן חידש שלא אמר ר"י דמאה אמה קנוי דלא מצינו קנין מקום רק לד' אמות לא יותר רק כוונת ר"י דכל שהוציא הבעל הגט למקום שהאשה שולטת בו יותר ממנו הרי זו כנתינה לידה ומתגרשת במה שהסיר שליטתו וכחו מן הגט ונתנו לאשה ובזריקתו שולטת בו האשה יותר ממנו ולא המקום גורם כלל שהרי אי הי' שולט בו לא הוי מהני אפי' הי' קרוב לאשה יותר בקורבת מקום הלכך במחצה למחצה דהיינו שניהם יכולין לשמרו הוי ספק שמא נשמר ע"י האשה יותר מעט והרי כחה חזק מכחו וכן להיפך וכמו כן באין שניהם יכולין לשמרו והיינו שנשמר ע"י שניהם חיישינן שמא נשמר ע"י האשה יותר והוי ספק ודוקא בקנית מקום הוי אגיד גבי' דמקצת הגט המונח במקומו קנוי לו אבל אי כחה של האשה חזק בשמירה יותר ממנו בטל אותו מקצת המשתמר ע"י הבעל לגבי שימור דאשה והוי כמי שאין לו שום שליטה בו כיון שמעיקרא הי' בידו ותחת שמירתו ועכשיו סילק שמירתו שאינו יכול לשמרו בעצמו והיא יכולה לשמרו אף שצריכה סויע מעט ממנו לשמירה בטל לגבי דידה כיון שכחה חזק טפי בשמירה ואף דבעינן בגט משתמר לדעתה היינו לאפוקי עבד נעור שמשתמר על ידי העבד בעצמו כמו שפי' רש"י לעיל אבל כל שאינו משתמר העיקר רק על ידה אף שהעבד מסייע קצת לא איכפת לן, ועוד דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה ותתגרש דעשאו לא מינטר כמינטר רק העיקר תלוי כאן במה שהסיר כחו שהי' לו בגט ומסרו לאשה שהיא שולטת בו יותר ממנו, כנ"ל ועמ"ש בזה בתוס' בד"ה שניהם:

שם שיננא כדי שתשוח ותטלנו. עמ"ש בסמוך וביארתי דלא פליג שמואל על ר"י כלל ולא בא לפרש המשנה דקרוב לו וקרוב לה כלל דבהא הכוונה כר"י רק שחידש דכה"ג כדי שתשוח הוי כאלו הגיע לידה ולא תלי' בשמירה ובהא החמיר למעשה עד שיגיע לידה ע"ש:

שם לגיטין אמרו ולא לדבר אחר איתבי' ר' אבא וכו' שאני התם דכתיב ויצאה והיתה. סוגי' זו צריכה ביאור ויש לתמוה בה הרבה, גם דברי הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות גירשין תמוהין מאד בזה וכבר נתחבטו בו ה"ה והרשב"א והר"ן ז"ל, ונראה לי ליישב הכל לנכון כמו הכר שאבאר:

והוא דודאי יש לתמוה כיון דמילתא דר"י אהך קרוב לה דקתני במתניתין איתמר דקתני בה להדי' וכן לקדושין והיאך יאמר לגיטין אמרו ולא לדבר אחר והוי לי' לומר לגיטין וקידושין אמרו ולא לדבר אחר, וליכא למימר דסמיך אהא דקתני במתניתין להדי' וכן לענין קידושין דהא וכן לענין החוב נמי קתני ובע"כ ממעט לה א"כ פשיטא דאיכא למימר דה"ה קידושין ממעט כמו חוב והיאך יאמר לגיטין אמרו ושביק קידושין וממעט חוב מאחר דכולהו נשנו במשנה גיטין וקידושין וחוב, ועוד קשה אי ר"י אהך מתניתין אמר למילתי' היאך שייך לומר איתבי' ר' אבא דזה לא שייך רק כשאמורא מקשה קושי' ממתניתין אחרת אבל בהא כיון דאהך משנה קאי הוי להו לסתמא דש"ס ליפרושי מילתי' והא וכן לקידושין קתני כדפריך לעיל לר' אושעי' והא היא בתוך ביתה קתני ולא שייך בזה לומר דר' אבא הקשה ולא אחר כיון דהוא מוקשה ועומד לכל. וביותר יש לתמוה דקאמר שאני התם ומאי התם והכא איכא הכא הא הכל הכא הוא בהך משנה וכך הוי לי' לומר שאני קידושין וכו' כיון דהך וכן לקדושין נאמר במקומו עם הגירושין, גם יש לתמוה כיון דמשמע דהך קנין השמירה שחידש ר"י הוא מדרבנן כדמשמע מלשון לגיטין אמרו וכן כתבו ז"ל אם כן מאי משני על זה ויצאה והיתה אי אין מקום לחוש בקידושין לתקן תקנה זו מאי איכפת לן ויצאה והית' אטו כולהו תקנות שתקנו בגט הוכרחו לתקן בקידושין ג"כ והיקש זה לא שייך רק במילתא דאורייתא ולא בדרבנן, וחוץ מזה מה שיש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל אין צורך להאריך כי הכל מבואר בדברי הרשב"א וה"ה והר"ן באריכות רק אני מוסיף דבר אחד להקשות כיון דבגמרא אמרו דויצאה והית' כתיב א"כ כיון שכתב הרמב"ם ז"ל בגיטין דין הארבע אמות וכדי שתשוח כמו כן הי' לו להזכיר בקידושין קנינים הללו, ובאמת גבי קידושין לא זכר רק קנין השמירה של ר"י בלבד והוא תמוה מאד לפע"ד:

לכן נ"ל דהתוס' הקשו דבפ"ק דמציעא מוכח דר"י אית לי' רק ד' אמות ותירצו דד' אמות אפילו יכול לשמור כמוה וחוץ לד' אמות דוקא בהיא יכולה לשמור ולא הוא, ולפי זה נראה לי פשוט אף דמודה ר' יוחנן דיש תוקף לד' אמות אפילו שניהם יכולין לשמרו היינו דוקא כשבאה היא תחלה לקבל הגט ואח"כ עמד הוא כנגדה דאז זכתה היא בד' אמות שלה קודם בואו כנגדה אבל כל שבא הוא מתחילה ואח"כ באה האשה ועמדה כנגדו לקבל גיטה אפי' הוא רחוק ממנה מאה אמה מ"מ לא זכתה היא בד' אמות שלה כל שהוא יכול לשמור ג"כ כמוה דכיון דסובר ר"י דכל שיכול לשמור קונה אפילו מאה אמה ויותר א"כ כל שעמד הוא קודם הרי קנה כל שיעור שיכול לשמור וא"כ אם עמדה היא בתוך שיעור זה אפילו מאה אמה רחוק לא זכתה בד' אמות שלה שכבר קדם הוא וזכה בהן עד שתכלה שמירתו משא"כ לרב דלא ס"ל מאה אמה כלל כל שנפל בד' אמות שלה הוי קרוב לה וכן להיפך משא"כ לר"י נהי דלא פליג על ד' אמות אבל לא משכחת לדידי' ד' אמות רק בעמד תחילה דאי חבירו עמד תחילה כבר נמשך קנין שלו עד כלות השמירה ואי אפשר שיזכה חבירו בד' אמות אפילו רחוק הרבה כנ"ל:

ולפי זה שמואל שחידש כדי שתשוח לא פליג אדר"י כלל הן בקנין השמירה הן בקנין ד' אמות [והיינו דלא קאמר ושמואל אמר גם אינו מפרש קרוב לו ומחצה על מחצה] רק דבר חדש הוא שחידש דבכדי שתשוח הוי קרוב לה כמו שפי' ה"ה בפי' ב' ואי קשי' למה לי בכדי שתשוח הא ד' אמות מהני לר"י אפילו שניהם יכולין לשמרו כמ"ש התוס' הנ"ל, הא ליתא דכבר נתבאר דלר"י היינו דוקא כשעמדה היא תחלה אבל בעמד הוא תחילה אפי' נפל בתוך ד' אמות שלה רחוק הרבה מן הבעל לא זכתה בד' אמות שלה ונהי דגם הוא לא זכה בהן דהא רחוק הרבה ומצד השמירה שניהם יכולין לשמרו מ"מ גם היא לא זכתה בהן ששמירתו כבר נמשכה גם לגבול שלה ושוב אינה יכולה לזכות בד' אמות לבטל קנין השמירה, ובזה חידש שמואל כששניהם יכולין לשמרו דבכדי שתשוח הוי כהגיע לידה וכחה עדיף מכחו ולא בא לפרש המשנה, כי קרוב לו לא שייך כלל כה"ג רק בפני עצמו מחדש דבר זה אבל פי' המשנה כר"י:

והא דאמר ר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר לאו אהך משנה דהכא אמרה ר"י רק בעלמא אמרה ומסדרי הש"ס העמידוה כאן על הך פיסקא וכן לקידושין לפי שר' אבא, הקשה על דברי ר"י מהך משנה דקתני וכן לקדושין אבל ר"י בעלמא אמר דכל הקנינים חדשים שחדשו גבי גט חוץ ידה וחצירה דמוזכר מפורש בתורה רק בגיטין אמרו ולא לדבר אחר ובודאי מאמר זה כולל גם קידושין דהא בפי' אמר לגיטין אמרו ובכלל מאמר זה יש קרוב לה מצד השמירה הנזכר במשנתינו לפי פירושו של ר"י גם ד' אמות הנזכר בכמה מקומות בגט דלא פליג ר"י בזה וכן לקמן אמרו בפשיטות והא כי נפל בד' אמות נפל וכן על הך כדי שתשוח שחידש שמואל על הכל קאמר ר"י דלגיטין דוקא אמרו והטעם כמו שפירשו רש"י ותוס', ואהא מקשה לי' ר' אבא דמצינו קנין שמירה בגט דקתני להדי' וכן לקידושין, ועל זה משני שאני התם דקנין זה אינו בכלל דברי ר"י כלל דזהו קנין דאורייתא ובהכרח גם בקידושין כן דויצאה והית' כתיב אבל ר"י על מה שחדשו חכמים אמר שכך הוא לשונו לגיטין אמרו דבזה לא שייך ויצאה והית' ורק בגט סמכו חכמים דנתינה בעל כרחה הוי נתינה ולא בדבר אחר כמו שפירש"י, והיינו דמקשה בתר הכי והא וכן לענין החוב קתני דלית בי' ויצאה והית' אלמא דאין לחלק בזה דאי יש לחלק גם במתניתין נחלק כך דלית בי' ויצאה והית', ומשני דהכוונה זרוק לי חובי בתורת גיטין, ולפי"ז הך קנין השמירה שייך גם בקידושין אבל קנין ד' אמות וכדי שתשוח אינם בקידושין דכללא הוא לגיטין אמרו ולא לדבר אחר רק שאני הך מתניתין שאינה בכלל דברי ר"י ולכך לא קאמר שאני קידושין דגם קידושין בכלל דבריו רק אותו הקנין אינו בכלל דבריו:

ומעתה באו כל דברי הרמב"ם על מכונם בין לגירסת הרשב"א בין לגירסת ה"ה דמעיקרא זכר דברי ר"י בקנין השמירה היכא דלא נפל בד' אמות כלל או שנפל ולא קדם אותו שנפל בד' אמות שלו רק חבירו דאז אינן מועילין אפילו רחוקין מאה אמה זה מזה כמו שבארנו ועל זה אמר קרוב לו אינה מגורשת והיינו כמו שמפרש אח"כ ביכול לשמור ולא היא, מחצה למחצה וממחצה עד קרוב לה ולא עד בכלל והיינו לומר אפילו גדלה שמירתה משמירתו כל שצריכה לסיוע שלו הוי מחצה למחצה עד שיהא קרוב לה הוי ספק מגורשת וממילא נלמוד דקרוב לה שיכולה לשמור בלעדו מגורשת ודאי ולגירסת הרשב"א נזכר ברמב"ם בפי' כמו קרוב לו והדר מייתי מילתא דשמואל מה דמחדש כפי פי' ה"ה בפי' ב' והדר מפרש מהו קרוב לו כפי דברי ר"י ולגירסת הרשב"א מפרש גם קרוב לה ולגירסתינו אינו מפרש קרוב לה דממילא נשמע, גם לא חש להזכיר המגורשת ודאי כי יש לומר לגירסתינו גם בזה עכ"פ פסול כמו בכדי שתשוח רק האינה מגורשת והספק זכר כמ"ש הראב"ד, אבל לגירסת הרשב"א יש לומר דבזה מודה שמואל דאפילו פסול לא הוי, ודוקא בדבר התלוי בריחוק מקום חש שמואל כמו שפירש"י לא בדבר התלוי בשמירה, ואח"כ זכר קנין ד' אמות דמודה בי' ר"י כמו שכתבו התוס' דזה מהני אפילו שניהם יכולין לשמרו דהוי מחצה למחצה ולא משכחת לה רק בעמדה היא תחילה ונפל בד' אמות שלה או עמד הוא תחילה ונפל בשלו אבל להיפך אפילו רחוקים הרבה לא מהני ד' אמות כמו שביארנו ובזה עדיין תלוי בשמירה ובכדי שתשוח וזהו דוקא בגיטין אבל בקידושין ליכא רק קנין השמירה בלבד ולא קנין ד' אמות ולא בכדי שתשוח כמו שביארנו ויצאו דברי הרמב"ם ברורים ועוד יתבארו פרטי דבריו בחידושי לא"הע סי' קל"ט ע"ש:

בתוס' בד"ה ר' וקשה וכו.' דבריהם תמוהין מאד לכאו' שלא אמרו שם דיליף מציאה מגט לד' אמות רק דפליגי התם אי יש חצר לקטנה וממילא ד' אמות דמטעם חצר הוא תלי' אי חצר שליח אינו לקטנה ואי יד ישנו לקטנה, ועלה קאמר דיליף מציאה מגט כמו בגט ע"כ יד הוא דאין שליחות בע"כ כמו כן במציאה יד הוא ומר סבר דלא ילפינן ובגט משום יד ובמציאה אינו רק שליח וקטנה לא, אבל זהו לקנין חצירה דבהדי' כתיב בקרא לרבות חצר מאם המצא תמצא בידו הגניבה רק דלא ידענו אי שליח או יד ופליגי אי ילפינן מגט אבל קנין מאה אמה מכח שמירה לא הוזכר רק בגט ולא במציאה כלל ואפילו בגדול אינו במציאה רק חצר דישנו בגדול ילפינן מגט דיד הוא וממילא אפילו קטנה יש לה חצר וד' אמות כמו גדול דד' אמות משום חצר הוא אבל מאה אמה אפילו גדול אין לו במציאה וכ"ש קטנה וקטן, גם תמוה לי דלפי תירוצם משמע לכאו' דגם במציאה מהני מאה אמה כל שיכולה לשמור וזהו מן התימה דבפי' אמר ר"י לקמן לגיטין אמרו ולא דבר אחר ש"מ דלא מהני ק' אמה רק בגט ולא במקום אחר, וצ"ע:

בא"ד ועוד קשה דרב אשי כו'. נ"ל דלכך הקשו קושי' זו כאן דבלא"ה לעיל לרב לא קשי' להו דיש לומר דשאני גט ממציאה ורב אשי בעלמא קאמר ולא בגט, דלקמן נמי אמרו לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ש"מ דחלוק גט מדבר אחר רק אהך דר"י קשי' להו כיון דקי"ל כר"י דקטנה יש לה חצר וד"א משום דילפינן מציאה מגט והרי ד"א בגט בר"ה אינן במקום אחר א"כ ע"כ לא דמי מציא' לגט והיאך יליף מינה ר"י לקטנה וע"ז תירצו דשוין הן לענין ד' אמות בר"ה דביכול לשמרו מהני ובאין יכול לא מהני, אבל מ"מ לפי מה שביארנו לעיל דבאמת דברי ר"י דלקמן שאמר לגיטין אמרו קאי על ד' אמות בר"ה וכן בכדי שתשוח א"כ ממילא לא קשיא מידי מרב אשי ואין צורך לאוקמא בסימטא:

בד"ה והא אי אפשר לצמצם, וא"ת ולשני וכו' ולכך מוקי לה כו'. דברי התוס' הללו צריכין ביאור חדא מה ענין קושי' זו לכאן בתר דמשני בשתי כתי עדים שהרי כתבו ולכך מוקי לה וכו' והקשו תיכף קושי' איכא תרי להדי תרי ש"מ דאהא קאי ולמה לא הקשו קושיא זו לעיל בגמ', גם אינו מובן כלל קושיתם דלישני כך הא לפום מה דמשני השתא דאתי תרווייהו בהדי הדדו ניחא שפיר דהוי ספק מחמת שאינו ידוע מי קודם דאי אפשר לצמצם וכן הקשה הרשב"א ז"ל, גם אינו מובן תירוצם לחלק בין הך לשתי כתי עדים:

אבל כוונת התוס' פשוט ומבואר דודאי ע"כ אין הכוונה השתא דהספק בביאה תליא מי קדם דא"כ אם אפשר לצמצם קשה טפי דאיזה ספק יש כאן שתהא ספק מגורשת, ואי אפשר לדון בספק מגורשת רק כשיש איזה ספק כמ"ש לעיל באריכות, וע"כ דודאי במתניתין העיקר בזריקה תלי' לא בביאה דאל"כ לא שייך זרקו לה קרוב לו ולה דהא בכל פעם זרק בשוה רק בקדימה לד"א תלי' מילתא, רק הכוונה דמתניתין מיירי בחצר של שניהם ששניהם זכו בד' אמות בשוה וכיון ששניהם שוין בו חזר הדבר לקורבה ממש דאי קרוב לו אינה מגורשת ולה מגורשת מחצה למחצה הוי ספק שמא מונח קרוב לה משהו וכן להיפך, ועלה מקשה שפיר והא אי אפשר לצמצם בביאה שיבואו שניהם בשוה א"כ לעולם הוי ספק מכח הביאה ואפילו קרוב לו או לה, והיינו דקשיא להו לתוס' בתר דמשני בשתי כתי עדים א"כ אין הספק מחמת שינוי הזריקה דהא זרק כמו קודם או לו או לה א"כ לישני דלא ידעינן הי קדם וליכא שינוי בזריקה בעצמותו רק אנן הוא דלא ידעינן מי בא תחילה ומעיקרא מיירי דידעינן מי בא תחילה ואי משום שאין שינוי בזריקה רק בביאה תחילה הא השתא נמי דמשני בשתי כיתות אין שינוי בסיפא בעצם הזריקה רק או קרוב לו או לה לא צד שלישי, ועל זה תירצו דעל קדימה לא שייך לישנא דמחצה על מחצה דהא לו הכוונה שבא תחילה ולה שבאה תחילה והיאך שייך מחצה למחצה דהא אחד קדם לגמרי כמו קודם רק אנן לא ידעינן משא"כ בשני כיתות אתי שפיר דקרוב לו כ"ע אומרין קרוב לו וקרוב לה כ"ע אומרין קרוב לה מחצה למחצה דחצי אומרין קרוב לה וחצי קרוב לו כנ"ל:

בא"ד וא"ת ונימא אוקי תרי להדי תרי וכו'. ולדעתי לא קשי' מידי דס"ס כלהו בזריקת גט קא מסהדי והוי כאלו ידעינן שזרק לה גט לפני עדים ומתו אח"כ הכי יעלה על הדעת שנאמר אוקמא אחזקה ולא נפל הגט קרוב לה ואדרבא כיון שזרק לה להתגרש מסתמא זרק לה באופן שנתגרש' ועכ"פ פשיטא דלא שייך בזה לאוקמא אחזקה:

בד"ה שניהם אין יכולין, פי' אין יכולין לשמרו כל אחד לבדו אלא שניהם יחד אבל אם אין יכולין לשמרו כלל פשיטא דאינה מגורשת כלל כל עיקר, עכ"ל:

לכאורה נראה דכוונתם להקשות דבעינן שיהא הגט משתמר לדעתה וכיון שאינה יכולה לשמרו אינו גט כלל, אבל יש לתמוה אם כן מה הועילו בתירוצם ס"ס הא אינו נשמר על ידה רק בצירוף הבעל ואכתי אגיד גבי' וכבר כתב ה"ה פרק ה' מהל' גירושין שלא העלו הרשב"א והרמב"ן תירוץ אר ש בזה:

אבל לדעתי לא הי' כוונת התוס' להקשות כך דס"ל דודאי יש לומר דלא בעינן בכאן מינטר דכמו בד' אמות עשו לא מינטר כמינטר כמו שכתבו התוס' בד"ה ותתגרש כמו כן במאה אמה יש לומר דעשו לא מינטר כמינטר, וכן משמע מדברי התוס' לעיל דהקשו דר"י אית לי' ד"א דוקא ותירצו דד' אמות אפי' יכול לשמור כמוה ולמה לא תירצו דדוקא ד' אמות עשו לא מינטר כמינטר אבל ק' אמה בעינן יכולה לשמרו דוקא וע"כ דיש לומר דמאה אמה נמי עשו לא מינטר כמינטר רק דענין מאה אמה אי אפשר רק שיהא כח אחד מהם חזק בענין השמירה, ואין ענין השמירה דלולא זה חשוב לא משתמר לדעתה רק דעל ידי זה כחה חזק מכחו וכשאין שניהם שומרין או כששניהם שומרין שניהם שוין בו:

אמנם הם ז"ל קושיא אחרת הוקשה להם דודאי הך מחצה על מחצה דדיינינן לי' כספק מגורשת אי אפשר רק שיפול צד ספק בדבר כמו שביארנו לעיל. דבלי שום ספק אי אפשר שתהא האשה מגורשת ואינה מגורשת רק או אינה מגורשת כלל או מגורשת לגמרי ואהא קשיא להו תינח בשניהם יכולין לשמרו חיישינן שמא כח שמירתו של אחד גדול מהשני והוי ספק שאי אפשר שיהיו בשוה ממש אבל באין שניהם יכולין לשמרו והגט אינו נשמר כלל לא מאיש ולא מאשה אם כן איזה ספק יש בזה ומה כח יש לזה יותר מחבירו כיון שאינו נשמר כלל וא"כ אינה מגורשת כלל, ועל זה תירצו דהכוונה דנשמר ע"י שניהם ושפיר הוי ספק ע"י מי נשמר יותר שאי אפשר שיהא נשמר בשוה בצמצום ע"י שניהם ואי נשמר על ידה יותר מגורשת דלא חשוב כלל אינו משתמר לדעתה כמ"ש לעיל באריכות בגמרא דרק אי משתמר ע"י עבדה נעור חשוב משתמר שלא לדעתה אבל כשמסייע הבעל במקצת כיון שאינו משתמר על ידו בלבד רק עיקר השימור על ידה חשוב שפיר ומשתמר לדעתה ועוד דעשאו אינו מינטר כמינטר בזה:

והבט וראה דהם הקשו בשם התוס' כיון דהיא אינה יכולה לשמור ועל זה תירצו דמשתמר ע"י שניהם ואהא קשיא להו הא אגיד גבי', אבל לא כן קשיא להו לתוס' דהא לא איכפת לן רק הקושיא כיון דאינו נשמר כלל הרי כח שניהם שוין בו ואיזה ספק יש שתהא מגורשת ואינה מגורשת. ועל זה תירצו דכך הכוונה דמשתמר ע"י שניהם ושפיר הוי ספק שמא נשמר ע"י האשה יותר, כנ"ל:

בד"ה ואת לא תעביד עובדא, והיינו דוקא וכו' כדאמר לעיל כו'. ולדעתי נראה פשוט דמה שהחמירו בכאן הוא דוקא בזריקת גט ע"כ דחצירה מטעם ידה הוא דאין שליח בע"כ ובזה משונה גט מכל מקום דבהא מהני בע"כ משא"כ בעלמא אין חצר רק מתורת שליחות ומדעתה לכך כל דמטעם ידה החמירו בה כיון דבעינן עומדת בצידו ושמא יתירו אפי' אינה עומדת אבל בגט המתגרשת ברצונה ודעת' כגון הך דרבא בשכ"מ וכן הך דרבא לעיל דכ"א דפשיטא דאינו יכול להקנות לה חצר ע"כ וע"כ דהיא מיתרצית לקנות החצר ולהתגרש בהא לא החמירו כלל, וכמו בעלמא חצר הוי שליח וכן ד"א כמו כן בגט ולא נשתנה הגט להחמיר בו רק במקום שהוא מגרשה בע"כ דבהא נשתנה דין הגט מבעלמא החמירו גם בגט רק לידה דוקא כנ"ל, ומה שהקשו הרא"ש והר"ן מר"י דלקמן תמוה לי דהתם אינה מגורשת קאמר ושפיר פריך למה אינה מגורשת כלל:

בד"ה לגיטין אמרו, פי' בקונטרס וכו'. ובאמת לא נזכר כך ברש"י רק לגיטין אמרו כן לפי שקנין המקום בע"כ הוא שאינה רוצה לקנות וכיון דבע"כ הוא ע"כ שאינו צריך קנין גמור דהיאך אפשר להקנות לאדם דבר בע"כ לכך מועילים קנינים כאלה דהיינו קורבה אבל בעלמא דבעינן קנין גמור ממש שיקנה אותו הדבר לא מהני קורבה לקנות, רק בגט אינו קנין גמור דהא מהני בע"כ משא"כ פרעון ובית בערי חומה דאינו חייב רק חוב ועליו לפטור עצמו ולא שייך קנין בזה רק לפטור עצמו מחיובו וכל שהראה לו מקום לקבל מעותיו אפילו לא קנה יצא ידי חיובו, וז"ב:

בד"ה אי הכי מאי למימרא, וא"ת אדרבא תיקשי לי' וכו' דמיירי מסתמא וכו'. יש לתמוה למה לא הקשו קושי' זו מעיקרא דמשני זרוק לי חובי ותפטר דקרוב ללוה למה חייב גם הוי להו לתרץ דמיירי במפרש כיון דאי לא מיירי כך קשיא, ומה זה שכתבו דמסתמא מיירי:

ונראה לי דידעו דיש מקום לומר כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דזרוק לי חובי היינו במקום שאוכל לשמרו, תדע דבלא"ה יש להבין מאי קושי' ממתניתין דהא חזינן דבגט ובקידושין לא קתני שאמרה לו האשה זרוק לי רק הוא זרק אבל בחוב כיון שאמר זרוק לי הרי סבר וקיבל שיזרוק לו, וע"כ צריך לומר דזרוק לי היינו באופן שיקנה מן הדין דהיינו לידו, ואהא משני דקאמר זרוק לי חובי ותפטר א"כ ע"כ נתכוין באופן דבלי אמירתו לא הי' פטור רק הוא מסכים שיפטר והשתא ממילא יש לומר דעכ"פ נתכוין שיהא קרוב לו דבהא נמי מן הדין לא נפטר רק מחמת אמירתו נפטר אבל בקרוב ללוה שאינו מוכרח מתוך דבריו לא נפטר הלוה, רק דקשי' להו על המקשה אי הכי דתיקשי לי' קרוב ללוה וע"כ צריך לחדש איזה סברא לחייבו א"כ עכ"פ הא קמש"ל ומאי קושי' מאי למימרא דלמא קמש"ל דקרוב ללוה הלוה חייב, ואהא תירצו דמשמע לי' למקשה דמסתמא מיירי במפרש כך מדלא פי' טעם למה חייב הלוה וכיון דמיירי במפרש קשיא מאי למימרא דשוב אין צריך לאשמועינן מידי כנ"ל:

בד"ה מחצה למחצה, הכא לא שייך לומר המע"ה דאין כאן ספק. כתב מהרש"א דלא ניחא רק לאינך אוקימתות אבל לרבה ור"י דמוקי בב' כיתות עדים הוי ספק ומפני כך כתב כדברי המרדכי דלא מיירי באבד רק ישנו בעין, ובאמת מדברי המרדכי משמע דגם לשאר אוקימתות צריך לפרש כן דאל"כ המע"ה, ונראה טעמו כיון דדנין למגורשת ואינה מגורשת ע"כ שיש צד ספק דאל"כ לא שייך בגט גירושין לחצאין כמש"ל ולכך הוקשה לו דהוי ספק והמע"ה והוצרך לומר דהם בעין, אמנם לשון המשנה שניהם יחלוקו ולא קתני יחלוקו משמע לי דקמש"ל בין אי הלוה רוצה בחזרה מעותיו מן המלוה כדברי המרדכי יחלוקו בין להיפך אי המלוה רוצה מעותיו מן הלוה כשנאבדו יחלוקו דאל"כ תיבת שניהם אין לו שחר כלל:

לכן נראה לי דהך אוקימתא דר"י רק בגט הוא אבל במעות דלא שייך אגיד גבי' לכ"ע מיירי בפשיטות דיוצא מרשות לוה למלוה ויחלוקו דאין כאן ספק, גם נראה דאפילו כהאי ספק דיש גבי גט כפי מה שפירשתי לעיל לא שייך בחוב דאין המועט נמשך אחר הרוב דכל מקצת מעות בפני עצמו הוא וז"ב:

בגמרא אם יכול לנתקו. מכאן משמע בהדיא דדוקא במשיחה בידו לא הוי גט אבל הניח גט בידה פתוחה בלא משיחה ונשאר בידה מגורשת אפילו לא קפצה ידה כלל דהא הכא ביכול לנתקו הרי אין ידי' קפוצות ומ"מ דוקא מחמת דמשיחה בידו אינו גט ולא ידעתי למה הוצרכו בש"ע בכל גט שתקפוץ ידי', גם נראה לי פשוט דבהך דהכא ג"כ אי עזב המשיחה ונשאר בידה מגורשת דבמה נפשך אי מעיקרא לא הוי נתינה דאגידה בי' מכח המשיחה א"כ עזיבת המשיחה גומרת הנתינה אך אם קפצה ידי' אח"כ מעצמה דלא מהני כמ"ש התוס' אז אפילו עזב המשיחה לא מהני דכבר עשתה היא המעשה בקפיצתה ואין עזיבת המשיחה כלום דכבר נטלה מעל גבי קרקע, ועיין מה שאכתוב בתוס':

בתוס' בד"ה אם יכול לנתקו, נראה דלא מיירי וכו' שכבר היתה ידה קפוצה כו' ור"ת מפרש כו' וצריך ליזהר כו' ונראה דכשר וכו'. דברי התוס' הללו צריכין ביאור כי לא נתבאר יפה מחלוקת ר"י ור"ת בזה וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שהעתיק דבריהם בסיגנון אחר והרא"ש בסיגנון אחר, ולפע"ד דברי התוס' פשוטים וברורים כמו שאבאר, והוא כיון דלא ס"ל לר"י לפרש אינו יכול לנתקו בגט כבד א"כ ע"כ מצד קפיצת היד של האשה אינו יכול לנתקו ואי אפשר לפרש שנתן בידה פתוחה ואח"כ קפצה דהא הוי טלי מעל גבי קרקע וע"כ שהי' ידה קפוצה מכבר ואפילו קפצה בעת נתינה לא מהני אפילו לר"י בגט בידה ומשיחה בידו דכיון דלא עשה הבעל שום נתינה כיון דהי' המשיחה בידו ונתן לתוך יד פתוחה וקפצה רק כשהיתה ידה קפוצה ונתן ליד קפוצה הרי נתן בחוזק לידה וסייע בכריתות] ונתן לידה בחוזק וסייע בכריתות שלה לכך מגורשת ור"ת נראה לו באמת כמ"ש התוס' אח"כ דבכל גט בעינן שיהא ידה פתוחה עד שיגמור הנתינה שלא תסייע האשה כלל א"כ פשיטא שאין לפרש כאן ביד קפוצה דאימת קפצה, אח"כ ודאי לא מהני דהוי כמו מעל הקרקע, ומעיקרא וכן בעת נתינה ודאי לא מהני ג"כ דעכ"פ מסייעת האשה לנתינתו במה שידי' קפוצות ושניהם עושין הכריתות, לזה פי' ר"ת דהך אינו יכול לנתקו דהכא בגט כבד אבל מיירי שפיר ביד פתוחה אבל קפוצה לא מ וזה שכתב וצריך ליזהר, והך ונראה דכשר הם דברי התוס' כפי דעת ר"י הנ"ל דלא איכפת לן סיוע האשה רק שיהא כח הבעל ג"כ כמו ערק לה חרצי' דפשיטא דאין כאן רק סיוע הבעל, וכל זה ברור לפע"ד ודברי הרשב"א והרא"ש לא נתבררו לי בזה. ומ"ש אע"פ שביד הבעל להדק מתניו היינו משום שסברתו של ר"ת הוא דלא מהני קפצה ידה כיון שעדיין לא נגמרה הנתינה כל שאוחז ראש הגט דבידו שלא לעזוב ידו וכל שאוחז ראשו אגידא בי' א"כ עם עזיבת ידו כבר סייעה האשה בקפיצת ידי' ועל זה הביאו ראי' דהתם נמי במה שערק לה חרצי' לא נגמר נתינת הבעל דבידו להדק עדיין רק עם קבלת האשה מתרצי' נגמר הנתינה של הבעל ומהני וה"ה בגט בקפיצת ידי' וזה ברור אבל בגט בידה ומשיחה בידו ונתן לתוך ידה פתוחה וקפצה ידה לכ"ע לא הוי גט ואפי' עזב המשיחה דבהא לא נחלקו כלל, דבעל לא עשה כלום רק האשה בקפיצתה, רק כשעושין שניהם כהך דהכא בגט בידה ומשיחה בידה והיתה ידה קפוצה וכן בכל גט שקפצה ידה והוא אוחז עדיין בראש הגט בהא נחלקו כנ"ל:

בד"ה והא בארבע אמות, הוי מצי לשנויי וכו'. דבריהם צ"ע דהיאך אפשר דהוי מצי לשנויי כך ומשני בדרך רחוק דעומדת על הנהר, ובאמת לק"מ דהא קאמר אע"פ שהגיע גט לידה אינה מגורשת א"כ מוכח להדיא דיש לה מקום להתגרש חוץ ידה וקאמר לא מבעי' לא הגיע לידה דאינה מגורשת אלא אפי' הגיע לידה וע"כ דיש לה מקום להתגרש חוץ ידה והיינו דמשני בלא נח ושפיר קאמר לא מבעי' באויר ד' אמות דלא מיגרשה כיון דלא נח אלא אפי' הגיע לידה לא מהני בלא נח, וז"ב:

בד"ה ותתגרש מאוירא דד"א, וא"ת לא מינטר וכו'. דבריהם צ"ע לכאורה דשאני לקמן דבאמת לא מינטר אבל כיון שבשעה שהגיע לידה היתה יכולה לקבלו ולשמרו חשיב מינטר ואטו בד' אמות אי בעינן מינטר עד כמה תנטרי' ותיזיל כמו שהקשו לעיל רק כל שהיתה יכולה לשמרו רגע אחת מגורשת תדע דלפי מה שתירצו דאויר ד' חשיב מינטר אף דבאמת לא נח וע"כ משום שהי' אפשר לשמרו א"כ כ"ש תוך ידה דאפי' לא נח כל שהיתה יכולה לקבלו בידה ולשמרו מגורשת,, ואולי קשי' להו הא גופא למה לי' להקשות מאויר ד' אמות הוי לי' להקשות מאויר ידה דהוי כחצירה כמו מקום חיקה וקלתה וכ"ש מקום ידה דקנוי לה וכיון דחשיב משתמר למה לא תתגרש ובזה לא יועיל על גב הנהר ג"כ ומזה הוכיחו דמיירי שהיתה ידה עשוי' מתולדתה כך כמו שהוכחתי בא"הע סי' קל"ט שכן מפרש הרי"ף ולכך השמיט מימרא דר"י לגמרי דלא שכיח כיון שהיתה ידה עשוי' מתולדתה כך קטפרס שאינה יכולה לקפוץ ידי' לקבל דבר בידי'. והשתא שפיר הקשו והא לא מינטר. כנ"ל:

בא"ד ור"י אומר כו' ואע"פ שאינו רשותו כו' כ' מהרש"א וז"ל ולקמן דפריך והא לא מינטר היינו ותפשוט בעי' דר"א עכ"ל. ודבריו תמוהין דדוקא באויר ד' אמות כיון שעשו אינו רשותו כרשותו עשו לא מינטר כמינטר אבל רשותה פשיטא דבעינן מינטר וכן עיקר איבעי' דר"א לא היתה רק בד' אמות, ולדבריו הוי לי' למיבעי באויר חצר דידי' ממש, גם נראה לפע"ד דלא נתכוונו התוס' לומר דמספקא לי' לר"א אי עשו לא מינטר כמינטר דהא ע"כ בהא גם כן מספקא לי' אי תקנו אויר או לא דהא בעי' דר"א לאו בלא נח דוקא מיירי וא"כ למה לי' לר"י לומר דתרתי מספקא לי' הא כל עיקר הקושיא היתה מהך דהית' עומדת על הגג והוי לי' לר"י לומר דהכא לא בעינן מינטר דעשאו כמינטר וספיקו של ר"א כדקס"ד קודם אי תיקנו אויר בד"א או לא וע"כ דכך הוא באמת כוונת ר"י דר"א לא נסתפק רק אי תקנו ד' אמות באויר וממילא אפי' לא מינטר עשאו כמינטר, ולפי זה פשיטא דבעי' דר"א רק באויר ד' אמות לא ברשות היחיד וכ"כ הר"ן להדיא, ועוד אי כדברי מהרש"א הוי להו לתוס' לתרץ בעיקר הקושיא מהך דלקמן דהתם נמי הכוונה תפשוט בעי' דר"א וע"כ דהא ליתא, וז"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף