תפארת יעקב/גיטין/ד/ב

תפארת יעקב גיטין ד ב

דף ד' ע"ב

בגמרא ורבנן בתראי סברי גזרינן מוליך אטו מביא לפי זה צריך לומר דר"ג ור"א ג"כ פליגי את"ק במוליך דצריך דאל"כ הוי להו ר"א ורבנן בתראי סברות הפוכות דרבנן בתראי שלא תחלוק לית להו ומ"מ מוליך אטו מביא גזרי ור"א להיפך שלא תחלוק אית לי' ומוליך אטו מביא לא גזר:

שם תנן המביא גט ממדינה למדינה. לכאורה קשה הא במתניתין גופא קשה בין אי ס"ל לתנא כרבה או כרבא ס"ס ליתני רבותא טפי דהשתא דנקט ממדינה למדינה אית בה תרתי לשמה ולקיימו והוי לי' למיתני רבותא באותה מדינה או ממדינה למדינה בא"י, ואי נימא דס"ל כחד מנייהו ומ"מ לא נקט רבותא טפי דאי ס"ל כרבה לא נקט באותה מדינה כדי שלא נאמר דבא"י ג"כ ממדינה למדינה צריך א"כ השתא נמי נימא כן דבא"י צריך רק לאפוקי אותה מדינה קאמר וכן להיפך. אבל באמת לק"מ דודאי ידע התנא דחד מהני ודאי חיישינן לרבא משום קיום מדבעי חתימה וסתמא כר"א דהלכה כוותי' בגיטין ולרבה להיפך דלשמה ידע מדמעיד בפני נכתב רק דחש התנא דלא נימא דחיישינן לאידך ג"כ, והשתא לתרווייהו ניחא לרבא נקט ממדינה למדינה דבאותה מדינה לא והא דלא נקט ממדינה למדינה בא"י דלא נטעה דבאותה מדינה במדה"י צריך דחיישינן ללשמה ג"כ אבל השתא דנקט ממדינה למדינה במה"י מוכח דבאותה מדינה לא, דליכא למימר להיפך דאפי' באותה מדינה רק למעט ממדינה למדינה בא"י דבהא פשיטא לי' דצריך משום קיום וליכא למיטעי כלל דמשום קיום לא, וכמו כן להיפך לרבה משום לשמה ודאי צריך ולא חש התנא שנטעה בזה דאין צריך לשמה וקתני ממדינה למדינה במה"י דבא"י אין צריך להורות דלא חיישינן לקיום כלל דס"ד לחוש לקיום ג"כ אבל השתא ידעינן דלא חיישינן לקיום דאי חיישינן ליתני רבותא אפי' ממדינה למדינה בא"י וליכא למימר דבא לומר דבאותה מדינה במדה"י לא צריך דבהא ליכא למיטעי כלל דנימא דאין צריך לשמה:

שם הא בהדיא קתני לה. לכאורה הך קושיא לרבא ג"כ קשה דקתני בא"י אינו צריך ואי דהכוונה באותה מדינה א"כ לרבה נמי נימא כן, אבל באמת לק"מ כיון דלרבה ליכא למיטעי כלל דלשמה אין צריך כנ"ל, וע"כ דלכך לא קתני אותה מדינה כדי למידק דממדינה למדינה בא"י אין צריך דלא נימא דחיישינן לקיום ג"כ, והשתא שפיר מקשה דמעיקרא קמש"ל מדיוקא דבא"י אין צריך והדר קתני לה בהדיא, ובין אי נימא באותה מדינה או ממדינה למדינה ס"ס כבר נשמע מעיקרא מדיוקא אפי' ממדינה למדינה בהכרח דהא ליכא למיטעי דצריך ובא למעט אותה מדינה במה"י דהא לשמה ודאי צריך וליכא למיטעי כנ"ל:

שם ואיכא דמותיב לה הכי וכו'. קשיא לי דהא פשיטא דע"כ יודה רבא דעכ"פ חלוק מדה"י מא"י דכל המשנה מלאה מזה ור"י מציין גבולות א"י וע"כ דבמה"י אמרינן שלא תחלוק במה"י משא"כ בא"י כמו שפירשתי לעיל במשנה וכן מוכח מרבנן בתראי, דמה ענין ממדינה למדינה במה"י בדברי רבנן בתראי) וע"כ כלפי דחלוקין אר"ג ור"א דלא אמרינן במובלעות וסמוכות שלא תחלוק קאמר דממדינה למדינה במה"י בודאי אמרינן שלא תחלוק כל שאינו סמוך ומובלע ואפי' שכיחי וגמירי משא"כ בא"י, א"כ ממילא לא קשיא דאיכא למימר דקמש"ל מדה"י אפי' שכיחי וגמירי ולא פליג רק במובלעות אבל בא"י תליא אי שכיחי או גמירי. וצריך לומר דעיקר הדיוק מדלא הוזכר עכ"פ ממדינה למדינה בא"י דצריך לומר כמו שהוזכר מדה"י ש"מ דבא"י לעולם לא צריך. ובהכי ניחא טפי דלא מקשה מסיפא דקתני להדיא בא"י אינו צריך דבהא יש לומר היכי דשכיחי דבא"י לא אמרינן שלא תחלוק אבל מרישא דייק דלא הוזכר כלל בא"י דצריך כמו שהוזכר מדה"י:

שם ואמר ר"י עיר אחת היתה וכו' נראה לי ברור דלא בא ר"י ליתן טעם לרשב"ג משום דמקפידות דפשיטא דר"ג סתמא קאמר ובכל גווני צריך לומר וקאי את"ק דמיירי במה"י, ועוד דקאמר לפיכך הוצרכו לומר ש"מ דלכ"ע צ"ל במקפידין רק ר"י בא לפרש במאי פליגי ת"ק ורשב"ג ומפרש לפי שהיתה עיר אחת שהיו מקפידין והוצרכו לומר בה מהגמוניא להגמוניא והוכיח רשב"ג מזה דמהגמוניא להגמוניא צ"ל ורבנן ס"ל דהתם שאני לפי שהיו מקפידין אבל בעלמא לא והיינו דהביאו בש"ס הך דר"י דמבואר מדבריו דהיכי דקפדי לכ"ע צ"ל ואי לאו דר"י הוי ס"ד דלרבנן אין שום אופן שיאמר בא"י א"כ ע"כ בהא פליגי רבנן ורשב"ג וא"כ רבנן כרבה לכך מייתי דר"י דלכולי עלמא צריך לומר במקפידין עכ"פ. ועיין מ"ש בתוס' בד"ה ואמר ר"י:

שם והוינן בה וכו'. פירש מהרש"א דבלא זה הוי מוקמינן באלם ומשום לשמה מהני כתיבה אבל משום קיום דהוא עדות לא מהני כתיבה לכך מייתי דע"כ בחרש דלישנא דאינו יכול לא משמע אלם כמ"ש התוס'. ואין דבריו נכונים מלבד מה שאבאר לקמן כוונת התוס' בדרך אחר, אבל בלא"ה ע"כ אין חילוק בין רבה לרבא לענין כתיבה דא"כ הוי לי' לומר לעיל נ"מ כתיבה דלרבה מהני ולרבא לא ולפע"ד נראה פשוט לפי מה שכתבתי לעיל דדוקא היכי דנתקיים קודם נתינה מהני לרבא אבל כל שניתן בלי קיום ובלי בפני נכתב אין נתינה זו כלום, והשתא ממילא הא דקתני הכא יתקיים בחותמיו היינו לפי שנתנו כשהוא פיקח ולא הספיק וכו' דניתן כדין אבל ביכול לומר ולא אמר לא מהני קיום עד שיחזור ויטלנו ממנה כמבואר רפ"ב להדיא דקתני פסול משום דמיירי התם ביכול, והיינו דמקשה בתר הכי אי הכי יכול נמי דלרבא ניחא דקמש"ל אינו יכול מהני קיום חותמיו לפי שניתן כדין אבל יכול צריך לחזור וליטלו הימנו ולכך מייתי הך דר"י דלא מיירי מתניתין בלא ראה כתיבת הגט דהשתא לרבא נמי תיקשי יכול נמי, אבל לאוקימתא דר"י רק לרבה קשה ולא לרבא, אבל לרבה אין לומר דקמש"ל אינו יכול מהני קיום ולא יכול דלמה לי' למתני לענין קיום אחר שלמדו ולא קודם שלמדו כמתניתין קמייתא דמוקי לה רבה משום לשמה וקודם שלמדו ולאשמועינן דביכול בעינן נתינה מחדש ולא מהני שום קיום ולא בירור שנכתב לשמה כיון שניתן שלא כדין, ועיין מה שכתבתי לקמן בפי' הסוגיא אי הכי יכול ובתוס' בד"ה אילימא:

בפירש"י אי מההוא מדיוקא דרישא וכו'. כוונתו דעיקר. הקושיא דהיאך קתני בהדיא מה דכבר שמענו מדיוקא והתנא נתכווין להשמיענו זה בהכרח כמש"ל אבל מסיפא לא קשיא כמו לרבא דיש לומר באותה מדינה. והתוס' בד"ה אי מההוא כתבו דכוונת רש"י דאסיפא לא מצי לומר ה"מ דעביד, והא ליתא חדא דהא רש"י גופא פירש כפי' ר"י דהכוונה דיעבד שלא ראה א"כ שפיר שייך אינו צריך, ועוד אי לא שייך בסיפא לכתחלה אכתי תיקשי באמת נידוק מסיפא ודיוקא דרישא למה לי ועמ"ש עוד בתוס' בד"ה אי מההוא:

בד"ה ואיכא דמותיב הכי ואע"ג דהוי מותבינן לי' מכלל דמה"י באותה מדינה נמי לא צריך. כך הוא גירסת מהרש"ל והוא תמוה לכאורה ולפי הענין ע"כ צריך לגרוס באותה מדינה נמי צריך, אבל באמת העיקר כדברי מהרש"ל, דודאי יש לתמוה דמ"מ בתר הכי למה לי' למידק מדלא נקט ממדינה למדינה סתם הוי לי' למידק מסיפא בפשיטות, ועוד דעיקר הקושיא לק"מ דניחא לי' לסתור טעמא דקיום לגמרי דלא נוכל לומר דתרווייהו בעי עכ"פ אבל מסיפא לא מוכח רק דלשמה בעי ג"כ. לכן ברור דכך כוונת רש"י למידק מסיפא מכח הוכחה כיון דבמדה"י באותה מדינה נמי לא צריך א"כ ע"כ הא דקתני בא"י היינו ממדינה למדינה ש"מ דלא חיישינן לקיום, ועל זה כתב דמ"מ הוי לי' דיוקא. וזה ברור:

בד"ה אלא מאי בינייהו אתרתי שינוי' קא מהדר וכו' דאי קפדי וכו'. לא ידעתי לכוון דבריו בזה כיון דס"ל דאפי' השתא דשכיחי עולי רגלים מ"מ איכא דקפדי א"כ למה לי' לומר דאתרתי שינוי' מהדר הא מעיקרא לא קשיא דאיכא בינייהו היכי דקפדי אבל השתא אי קפדי מודה בה רבה פריך שפיר, וכ"כ התוס' בד"ה אלא, וצ"ע:

בתוס' בד"ה תנן וכו' ונקט הכי לאפוקי רקם וחגר. ולפי ענ"ד בלא"ה לק"מ דהא רבה ס"ל דפליגי בגזירת מוליך אטו מביא ולת"ק מוליך לא צריך א"כ קמש"ל ממה"י לא"י דמוליך לא צריך ואי הוי קתני באותה מדינה הוי ס"ד דממדינה למדינה אפי' מוליך צריך:

בד"ה אלא אימא וכו' אי נמי משום דשכיחי עולי רגלים כדמסיק. לכאורה תמוה דהא לרבה קיימינן השתא ולית לי' דרבא ומה בקשו בהך אי נמי, ונראה דבאו ליישב עוד קושיא אחרת למאי דמסיק דרבה אית לי' דרבא ליתני באותה מדינה דהשתא דנקט ממדינה למדינה טפי במשמע דבא"י אין צריך מאי הוי קתני אותה מדינה ואהא כתבו דקמש"ל דאפילו נחוש לקיום ג"כ מ"מ דוקא במדה"י אבל בא"י אין צריך דשכיחי עולי רגלים:

בד"ה אי מההוא פי' בקונ'. כבר הוכחתי לעיל שלא היה זאת כוונת רש"י ובהדיא מבואר ברש"י דמפרש כפיר"י שהביאו בסמוך דהכוונה אי צריך לראות הכתיבה:

בא"ד היכי מצי למימר הכי לכאורה דבריהם תמוהין דשפיר יש לפרש לקמן הכוונה לכתחילה ודיעבד שלא אמר רק בפ"נ בלבד או בפני נחתם בלבד. ונראה דקשיא להו אי התם הכוונה כך תיקשי לפי האמת דמשני התם דהכא אפי' אמר אחד ואפילו דיעבד לא מהני א"כ היאך מוכח מהני תרי בבי דא"י לאפוקי לכתחילה הא שפיר יש לומר דהני תרי בבי להורות דבא"י אפילו לא אמר כלום אינו מעכב דיעבד ובחד בבא הוי ס"ד דאינו חלוק ממה"י רק דבחד סגי דיעבד וע"כ דהתם הכוונה דמהכא הוי ס"ד דדיעבד בלא אמר כלום כשר ולא מחלקינן בהא כלל:

בא"ד א"כ מהשתא. לכאורה צ"ע דמ"מ כיון דתני הכא תרי בבי מוכח דמדה"י אפילו דיעבד. ועיקר הפי' בכוונת התוס' דודאי אי הוי תני הכא חד בבא בא"י לא הוי שמעינן דא"י לכתחילה לא דאיכא למימר מדה"י אפי' דיעבד ולכך תני תרי בבי דבא"י אפילו לכתחילה לא. אבל מ"מ כיון דבא"י אפי' לכתחילה לא שפיר יש לומר דמדה"י אינו רק לכתחילה לכך איצטריך הך דפ"ב:

בד"ה כיון דאיכא עולי רגלים ואע"ג דלענין מחאה וכו' ולפע"ד יש לחלק בפשיטות דהתם מה בכך דאיכא עולי רגלים מ"מ זה שהולך מכאן לירושלים אין דרכו דרך העיר שזה דר שם להודיע המחאה, ואף שזה הולך ג"כ לירושלים אין יודעין זה מזה אבל עדים החתומים על גיטין ושטרות כשבאין לירושלים חותמין ג"כ גיטין ושטרות ואנשי ירושלים מכירין חתימתם וכל אנשי המדינה יש להם הכירות עם אנשי ירושלים ובקל תוכל לקיים חתימתם:

בד"ה ואמר ר"י בלא ר"י נמי יש להוכיח דבא"י וכו'. לפי מה שכתבתי לעיל בגמרא לכאורה לק"מ דקמש"ל ר"י דלכ"ע חיישינן לקפידא, גם הרב מהריב"ל הקשה על דברי התוס' דבלא ר"י גם לרבא תיקשי הא באותה מדינה שכיחי אבל כאשר תדקדק בתוס' שכתבו מכאן יש להוכיח דבא"י מיירי מה זה שכתבו בא"י דכיון דהטעם לקיימו אין הוכחה דמיירי בא"י ואפילו בח"ל יכול להיות כיון דקפדי רק עיקר כוונת התוס' שהביא מר"י עיר אחת היתה בא"י דמשמע דמר"י שמענו שהיתה בא"י ובאמת בא"י בכל אופן ע"כ מיירי דבמה"י בלא"ה אפילו באותה מדינה צ"ל ואפי' לרבה ע"כ בא"י ולא הוי להו להביא מר"י רק שהיו מקפידין אבל בא"י בלי ר"י מוכח דמיירי בא"י:

בד"ה שהיו מקפידין וחירום דידהו הוי טפי מחירום וכו'. גם מכאן מוכח דהוי ס"ל דר"י לכ"ע אמר דהיכי דקפדי צ"ל דאל"כ אין צורך לומר דהוי טפי דלרשב"ג באמת לא מהני מה דשכיחי עולי רגלים וממדינה למדינה בא"י ג"כ צ"ל וע"כ דס"ל דר"י לכ"ע אמר וע"כ דהוי חירום טפי:

בד"ה רבה אית לי' דרבא וא"ת וכו'. לפי מה שכתבתי לעיל דלפי המסקנא דרבה אינו מקיל בטעמו כלל רק מחמיר לא קשיא כלל רבה מ"ט לא אמר כרבא וממילא בטלה המחלוקת בידענו ולרבה נמי כל משום קיום ידענו מהני וא"כ איצטריך לדידי' ג"כ בפ"נ בא"י דלא ליתי לאיחלופי ולק"מ, וזה ברור:

בד"ה אלא מאי בינייהו לעיל וכו'. ומ"מ יש לדקדק מה ס"ד לשאול מאי בינייהו כיון דאיכא טובא לעיל, ונראה לי דמשמע לקמן דלא חדשו רק במתניתין כבר למדו אבל בימי רבה ורבא בודאי למדו והוי משמע דעיקר הנפקותא עכשיו רק ממדינה למדינה אבל אתי' בי תרי ואותה מדינה אפילו לרבה אין צריך, והשתא דמחדש דרבה אית לי' דרבא א"כ האידנא ליכא נפקותא כלל ומשני דאפילו האידנא צ"ל משום לשמה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף