תעלומות חכמה/קהלת/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תעלומות חכמה קהלת ג

א

לכל זמן ועת לכל חפץ. התחיל לחקור אמיתת הבחירה. אמר שראה במראה הנבואה שלכל הדברים הנעשים בעוה"ז יש זמן קבוע. ועת לכל חפץ היינו אף לדברים התלויים בבחירה (כי חפץ לשון בחירה) למעלה קודם היותו כגון חורבן בהמ"ק וחטאים שעשו ישראל אפי' קודם עשותן כמ"ש רש"י (דברי' לד א') שהראה הקב"ה למשה המציקין שעתידי' להציק להן והראהו בנידן עובדי ע"ג. גם הראה לו המאורעות שעתידין ליארע לישראל ע"ש. (ומה שאמר אצל לכל זמן ואצל חפץ עת. הוא מחמת שביאר אח"כ כי יש מבוא לידיעה ולבחירה. וזמן נאמר ע"ד המזומן ומוכרח לבא בודאי כמו זמן הפרעון. שהפרעון חיובי הוא. משא"כ אם המלוה מייחד לאחד זמן שיבא ללות ממנו מחמת שלפי אומד דעתו חושב שיהיה לו אז מעות. אז לא יקרא מועד הזה זמן כיון שאין הדבר הזה מזומן לבא עכ"פ רק שהוא במחשבה. ועדיין הדבר תלוי בבחירה) כך ראה שלמה בנבואה הזמן שיהיה בהן אותו הדבר. וכמ"ש במדרש קהלת כל העתים נגד ישראל ע"ש:

ב

עת ללדת. שהקב"ה אמר לשעה קלה אני מיילד לבניי כמ"ש (ישעיה נח) רני עקרה לא ילדה וכו' כי רבים בני שממה. ועת למות כמ"ש (דברים יד לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו:

עת לטעת כמ"ש (עמוס ט׳:ט״ו) נטעתים על אדמתם. ועת לעקור נטוע כמ"ש (דברים כט כד) ויתשם ה' מעל אדמתם:

ג

עת להרוג דכתיב (איכה ב ד) ויהרג כל מחמדי עין. עת לרפוא (ירמיהו ל״ג:ו׳) הנני מעלה עליך ארוכה ומרפא. עת לפרוץ (עמוס ד ג) ופרצים תצאנה. ועת לבנות דכתיב (שם) ובניתים כימי עולם:

ד

עת לבכות. דכתיב (איכה א ב) בכה תבכה בלילה. ועת לשחוק דכתיב (תהילים קכב ב) אז ימלא שחוק פינו:

עת ספוד דכתיב (ישעיה כב) ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד. ועת רקוד. דכתיב (זכריה ח') ורחובות העיר ימלא:

ה

עת להשליך אבנים. דכתיב (איכה ד׳:א׳) תשתפכנה אבני קודש:

ועת כנוס אבנים. דכתיב (ישעיהו כ״ח:ט״ז) הנני יסד בציון אבן בוחן. עת לחבוק שנאמר (שיר השירים ב׳:ו׳-ז׳) וימינו תחבקני: ועת לרחוק מחבק דכתיב (ישעיהו ו׳:י״ב) ורחק ה' את האדם:

ו

עת לבקש. דכתיב (דברים ד׳:כ״ט) ובקשתם משם: ועת לאבד שנאמר (ויקרא כ״ו:ל״ח) ואבדתם בגוים. עת לשמור. דכתיב (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום וכו'. עת להשליך דכתיב (דברים כ״ט:כ״ז) וישליכם אל ארץ אחרת:

ז

עת לקרוע דכתיב (שמואל א' טו) קרע ה' את ממלכתך. ועת לתפור דכתיב (יחזקאל לז) והיה לאחד בני ישראל: עת לחשות דכתיב (ישעיהו מ״ב:י״ד) והחשיתי מעולם. עת לדבר דכתיב (ישעיהו מ׳:ב׳) דברו על לב:

ח

עת לאהב דכתיב (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם. ועת לשנוא דכתיב (ירמי' ב) ע"כ שנאיתיה. עת מלחמה. דכתיב (ישעיה מג) ויהפוך לאויב. ועת שלום דכתיב (ישעיהו ס״ו:י״ב) הנני נוטה עליהם כנהר שלום וכו'. הרי כל הדברים שנתנבאו הנביאים הן טובתן. הן רעתן. את הכל ראה שלמה המלך ברוח הקודש על כולן עת מיוחד וראה שלמה אותן במראה הנבואה קודם היותם (ומה שאמר כולן בלמ"ד. ובעת ספוד ועת רקוד. וכן בכנוס אבנים ובעת מלחמה ושלום אמר בלא למ"ד. נראה דלמ"ד הוא למ"ד הגרמה לומר שהעת הוא גורם לדבר זה (כמ"ש בס' יערות דבש ח"ב בדרשות שהיה דורש בהמבורג דרוש ה' ע"ש) שהיה אז ג"כ כוכבי שמים לרע. וא"כ בדברים הנעשים לישראל שייך לומר שהמזל היה ג"כ לרע עליהם והיה הזמן ג"כ גורם משא"כ בדבר שנעשה בהקב"ה ובהמ"ק לא שייך עליהם מזל רע. ולכך בעת ספוד שהוא ע"ש שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. וכן בעת מלחמה שהוא ע"ש שנאמר (ישעיה מ ג) ויהפך להם לאויב שהוא דבר שעשה ה' בעצמו. וכן בכנוס אבנים שנעשה בבהמ"ק שהוא מקום השראת השכינה. ועושה זה למען השראת שכינתו. לא שייך לומר שהזמן גורם לו ולכך נאמר בלא למ"ד. משא"כ חורבן בהמ"ק שהשכינה נסתלקה זמן רב קודם חורבן הבית. וממילא חורבן הבית שלא היה אז שם השראת שכינה כלל היה החורבן בצירוף רוע המזל ולכך נאמר בלמ"ד להשליך אבנים:

ט

מה יתרון. וכיון שנגזר על כל דבר אפילו הטוב והרע שעשו ושיעשו א"כ הדר' קושי' לדוכת' לכאור' דמה יתרון לעמול בתורה ובמצות כיון שיש ביטול הבחירה שהרי כל הדברים שנתנבאו הנביאים הן מוכרחי' קודם היותם שהרי ראיתי במראה הנבואה לאותה זמן הקבוע להן:

י

ראיתי את הענין. היינו התורה והמצות לענות בו. והוא לשון עסק ויגיעה שראה בכשלו שאין בדבר הזה שציה הקב"ה לעסוק בו קושיא כלל כמו שמבאר:

יא

את הכל עשה יפה בעתו. אמר לתרץ קושיא זו כי ראה שאף שאת הכל יפה בעתו וקבע לכל זמן. מ"מ לא נתבטל ג"כ הבחירה. כי גם העולם נתן בלבם. פי' בבחירתם כי כן עשה בחכמתו יתברך שאינו מושג בשכלינו שיהיה באופן שבלי מצא האדם את המעשה. כלומר שלא יהיה מוכן לפניו בהכרח המצוה והעבירה לעשותו מראש ועד סוף. רק שמ"מ יהיה בבחירה להטותו לימין ולשמאל (ושלא יסתור הידיעה להבחירה יבואר בסמוך אי"ה):

יב

ידעתי כי אין טוב. אחר שביאר אמיתת הברירה והשכר והעונש. אמר כי מחמת זה. ידעתי כי אין טוב בכל ימי חייו רק לשמוח במה שיעשה טוב בחייו. כיון שכבר ביאר הבחירה והידיעה והשכר שבעוה"ב שאין ערך אליה א"כ אין שמחה רק בעשיית הטוב כי אין שמחה רק בדבר הבחיריי ולא בדבר הכרחי. וכיין שעשיית הטוב הוא בחיריי ויש לו שכר גדול ראוי לשמוח בעשייתו:

יג

וגם כל אדם שיאכל. אמר טעם שראוי לשמוח רק בעשיית הטוב ולא בטוב העוה"ז כי האדם שזוכה לב' שולחנות:

מתת אלהים הוא. כלומר דבר קשה הוא מאד ששומן עשרו לא ישמינהו ויבעט. אם לא בעזר אלקים. ע"כ ישמח האדם רק במה שיעשה טוב. ולא בטוב עוה"ז ויותר יש לו לשמוח כשאין לו טוב עוה"ז כ"כ כי אז יכול לשמוח ביותר בעשיית המצות בניקל:

יד

ידעתי כי כל אשר יעשה. ועתה התחיל לבאר סתירת הידיעה להבחירה שהקשה הרמב"ם ע"ז יאמר אף שמעשה אלקים א"א להשתנות לא להוסיף ולא לגרוע וא"כ כיון שהקב"ה ידיעתו הוא כמו מעשה. וא"א להשתנות ועכ"ז שהאלקים עשה שיראו מלפניו. היינו עשה באופן שיהיה הבחירה קיים כדי שיראו מלפניו. כ"א לא היה הבחירה רק שכל הדברים היו מוכרחים לא היה יראה. וכלל דבריו הוא כיון שמעשה ה' א"א להשתנות. א"כ קשה הענין שעשה שיראו מלפניו דבדבר המוכרח אין יראה כמ"ש הבעל עקידה:

טו

מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה. אמר לתרץ הקושיא הנ"ל וכיון למה שתי' התי"ט פ"ג דאבות משנה א' וז"ל כי לפניו יתברך אין קדימה ואיחור בזמן וכו' שידיעתו הוא תמיד הווה ואין עתיד לפניו יתברך שמו. אבל הכל הווה. וכמו שבערכינו ידיעתינו בהווה אינו מכרחת כן ידיעתו תמיד בהווה. ולכך השריש הרמב"ם שאין ידיעתו כידיעתינו ע"ש. וזה כוונתו במה שאמר מה שהיה כבר הוא. כלומר כמו מה שהיה כבר הוא. כמו כן אשר להיות כבר הי' כלו' מה שעתיד להיות ככבר היה. שאין קדימה ואיחור לפניו בזמן וממילא ל"ק סתירת הידיעה להבחירה. והאלקים יבקש את הנרדף שלא תקשה על מה שנתן הבחירה באדם וברא היצה"ר שהוא להטותו לדרך רע. ע"ז אמר לתרץ שהאלקים יבקש את הנרדף מתאוות היצה"ר ומנצחו. ומכ"ש כשהוא נרדף מרוע מזלו ושמח ביסורין באהבת ה' משא"כ המלאכים שהן מוכרחין במעשיהן ואינן נרדפין אין להם שכר כ"כ ולכך הצדיקים עדיפי ממלאכים ולכך ניתן הבחירה באדם שכשיזכה יהיה למעלה ממלאכים ודבק בהש"י. כי הנרדף ועומד בנסיונו ובצדקתו הוא חביב מאד בעיני הש"י:

טז

ועוד ראיתי תחת השמש. אמר שראה עוד דברים שמורים סילוק השגחה ח"ו. כי ראה ברוה"ק דור שיהיה בימיהם עוות המשפט גדול. כי במקום. היינו מה ששופטים עושים משפט לחייב איש אחד. שמה הרֶשע. הוא רשע גמור שאינו מן הדין. ומקום הצדק. היינו מי שמצדיקין. אותו שמה הרָשע. הוא רשע גמור שראוי לחייבו והן מזכין אותו בשקר ואין הקב"ה מציל מידם:

יז

אמרתי אני בלבי. אמר לתרץ זה כי את הצדיק ואת הרשע ישפוט אלקי' ומסתמא מי שחייבוהו בשקר נגזר עליו היזק זה:

כי עת לכל חפץ. ולא יקשה עליך כיון שנגזר עליו כך למה יענשו המעוותים משפט. ע"ז אמר כי עת לכל חפץ. כי הבעל העקידה כתב הא דנענשו המצרים בעבודת ישראל אף שנגזר עליהם עבדות. וכתב הטעם שאין הכרח כללי מחייב בחיר' חלקית ע"ש. וע"ז אמר כי עת לכל חפץ וכו'. אף שיקצב על המעשה שמוכרחת לבא. מ"מ יש עת ג"כ על הבחירה שבזמן כזה יש מבוא אל הבחירה:

יח

אמרתי אני בלבי על דברת לברם אלקים. ולא יקשה האיך לא ישגיח הקב"ה עליהם לבטל את מועצותיהם של המון שלא יבחרו אלו הדיינים שלא יקלקלו העולם בקלקול הדין. לזה אמר בלבו על דברת ב"א לברם. כלומר על הנהגת ב"א. (דברת לשון הנהגה ולברם הוא לשון ברירה) על ברורם שבררו אלקים והיינו הדיינים ההם ולא השבית אלקים מועצות האנשים הרשעים כיון שיש בה קלקול הדור (כי אלקים הוא שם מושאל על הדיינים): ולראות שהם בהמה. כלו' שיש בזה לראות שהם בהמה שנסתלק מהם כח השכל שהיא הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל ולא נשאר אצל הדור ההוא רק בהמיותם. ולזה המה להם. כלומר שנסתלק מהם השגחות אלקים חיים והם מנהיגים את עצמם:

יט

כי מקרה בני אדם ומקרה בהמה. ולכך מתנהגים הם ע"פ המקרה כמו הבהמות (כי הוי"ו משמש לפעמים כמו כן ) כמו מים קרים על נפש עייפה ושמועה טובה (משלי כח) שמשפטו כן שמוע' טובה. ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה. ולכך גם בסוף לא יהי' להם השארת הנפש רק מקרה א' להם ולבהמת כמות זה כן מות זה כו':

כ

הכל הולך אל מקום א'. אמר הסיבה שהשליכו השכל שלהם אחר גיוום ונשארו רק כבהמות. היות כי לפי ראות העין הכל הולך אל מקום אחד:

כא

מי יודע רוח בני אדם. וכיון שאין מושג להם השארת הנפש ע"כ מלא לבם להתנהג כבהמות:

כב

וראיתי כי אין טוב מאשר. אמר נגד האומרים שאין תועלת לאדם רק בחלק השכלי ולא בחלק המעשי. לזה אמר שאין טוב רק שישמח האדם במעשיו הטובים שיעשה כי זה הוא חלקו. פירוש כי השכל העיוני א"י להביא החומר לעוה"ב וא"כ מי יביאנו להגוף שהוא החומר לראות בטוב הצפון:

מה שיהיה אחריו. היינו אחר העדרו שאין לשכל העיוני מבוא לזכך הגוף רק במצות מעשיות ולזה אין טוב באדם רק לשמוח ולעסוק במעשה המצות. כי בשכל העיוני הוא מסוכן כי לפעמים הוא מטעה אותו מדרך הטוב כמו שאמר למעלה כי אין כל שכל משיג בשלימות כל הדברי' שאינו רואה בחוש לכן יותר טוב לסמוך על המקובל בידינו ולשמוח במעשים הטובים שיציה הקדוש ברוך הוא אותנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.