אלשיך/קהלת/ג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אלשיך TriangleArrow-Left.png קהלת TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י


אלשיך
מצודת דוד
מצודת ציון
תורה תמימה
תעלומות חכמה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

לכל זמן הנה בשאר המזלות חקרנו ודרשנו אם הכל תלוי במזל או בהשגחה לפי מעשה בני האדם ושם הזכרנו דברי הרמב"ם ז"ל בשמנה פרקיו שייחס אל סכלות ופתיות גדול המאמין כי המזל מעלה ומוריד שאם כן חלילה תפיל התורה כלה ושכר ועונש וכתב שאם כן על מה צותה תורה להמיתאת הרוצח והלא יתנצל באומר מה פשעי אם איש הרגתי לפצעי ואני נולדתי במזל מאדים המחייבני להיות שופך דם והנרצח נולד במזל המחייבו ליהרג ועל פי הדברים האלה ודומיהם העלינו כי זה וזה אמת ולא ינגד זה את זה אך הוא מאז ברא אלקים את השמים וכסיליהם והיה גלוי לפניו יתברך כל אשר יעשה האדם מטוב ועד רע וכל אשר יהיה ראוי להביא עליו טובה או יסורין לפי מעשיו ומאז בחכמתו הגדולה עמד וימודד ותיקן שמים באופן לא ישפטו על האדם רק לפי הראוי אליו לפי מעשיו כי לא יביאהו אל העולם רק בעת ישפוט מזלו הראוי לו שאל"כ בטלה בחירת האדם וכל תוכחות מוסר התורה על עוזביה מראות מהעה"ז שאם הם לפי המזל מה יתן לו רשעו וזה יאמר פה שלמה בחכמתו באומרו לכל זמן ועת שהוא עת המזל ואותו העת הוא לכל חפץ ובחירת האדם תחת השמים כי עת המזל והחפץ אחד הוא כי העת נתקנה לפי החפץ כמדובר וזה לכל שנוי עתים עת ללדת וכו'. עוד לשוב אל פרטות עתים אלו בס"ד ובהתימו ספור העתים להכריח מאמרו אמר מה יתרון העושה באשר הוא עמל אחר היות עתים מזומנים מחויבים כל דבר ומה בצע לעמל בתורה ומצות להאריך ימים גם בעולם הזה כנודע כי גם בעולם הזה יאריך ימים כענין רבה ואביי שהאריכו ימים על תורה וגמילות חסדים כי בזבח ומנחה אינו מתכפר כ"א בתורה וג"ח וז"א מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי גם בעולם העליון יהיה לו כי יתרון בעולם אשר היא עמל אין לו יתרון אם המזל מחייב ואיך יתקיים מקרא שכתוב והיה אם שמוע תשמע בקול ה' וכו' ונתנך ה' עליון ברוך אתה בעיר ומה יעשה אם המזל ינגד אמנם ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני אדם לענות ולהשיב בו בדבר הזה והוא כי את הכל עשה הוא יתברך יפה בעתו כי סידר הוברי השמים ולידה כל איש באופן יהיה יפה בעתו ולא ינגד המזל אל הבחירה ושכרה ואין צריך לומר איש כמוני כי ראיתי בחכמתי כי נבונותי איך יסודרו הדברים כ"א גם את העולם הוא המון העם נתן ה' בלבם יאמרו כן דרך אמונה מבלי אשר לא ימצא וכו' והוא כי הלא אם יאמרו לאומר כדבר הזה הנה לפניך דרך משל איש צדיק תמים ולא תמוש רע מביתו לפי מזלי ובכל אשר נגזר עליו במזלו על פיו יהיה לו כל ריב וכל נגע ואיך תצדק שפוט מזלו עם מעשיו וכן איש רע ובליעל בעיני אלהים ואדם וירכתי ביתו מלאים כל טוב לפי מזלו אך תשובת הדבר במאמר אליהוא לאיוב כי גם ההשגחה איננה על האדם לפי מעשיו של אותה הפעם כ"א לפי הראוי אליו מהפעמים הראשונים ויש צדיק לוקה על הקודם ויש רשע אוכל זכות הקודם וכמאמרי על מאמר רז"ל צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' באופן כי כדי לאמת אמונה זו כי הכל עשה יפה בעתו והעת והחפץ אחת היה ראוי ידע האדם כל מה שקרה לצדיק ורע לו בפעמים הקודמות למען יראה שלפי ההשגחה תאות רעתו לו וההקש ברשע וטוב לו לדעת את הקודם לו אך ה' נתן בלב העולם לומר שהכל עשה יפה בעתו והמזוג והחפץ אחד מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים בהשגחתו מראש ועד סוף כדי שיראה איך הטוב או הפכו אשר לאדם צודק אליו לפי סדר מעשיו ואשר הביא ה' עליו מראש גלגוליו עד סופו כי היה צריך ישיג האדם את כל מעשה האלקים אשר עשה בהנהגתו בעולם מראש ועד סוף כדי שעל ידי כן יתגלה אליו היות בכל אדם עת והשגחה צודקים אך היא כי ה' נתן בלבם אמונה זו בלי מופת וטעם ולמה עשה ה' ככה הנה ידעתי כי אין טוב בם באמונתם זו כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו כי לולא אמונה זו היו עצבים ולא יעבדו את ה' באומרם כי מה יתרון העושה באשר הוא עמל אך באמונה זו ישמחו ויעשו טוב ואל תתמה שאמרתי לשמוח ולעשות טוב ולא אמרתי לאכול ולשתות ולשמוח ולעשות טוב שהוא שייטב לבו ויאכל ב' עולמות בשמחתו הלא הוא כי לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות כי מתת ה' היא ומי ומי המשיג שתיהם וע"כ לא דברתי רק בהווה אל הרוב וז"א וגם כל אדם שיאכל ושתה הוא טוב העולם הבא וגם ראה טוב וכו' כי בעת סלוקו של אדם שאז מראין לו כל עושר תורה שעמל בהם כמשז"ל על פסוק ותשחק ליום אחרון אם אשר אכל ושתה ויתענג בהעולם הזה זכה שגם בעת סלוקו ראה טוב בכל עמלו של תורה ומעשים טובים ולא נכו לו דבר בטובות העולם הזה זו מתת אלהים ומי ומי יזכה לזה וזאת היתה תמיהת ר' אבהו כשהראו לו בסילוקו י"ג נהרין דאפרסמון שאמר כל הני לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' והוא כי הנה רבי אבהו אכל בטובות העולם הזה כמפורש בגמרא שאפילו בלכתו בדרך היו ב' עבדים תומכים בידיו מזה אחד ומזה אחד עם היותו אמיץ הנה כי בנפול עבדיו אל הפחת הגביה שניהם בשתי אצבעותיו ע"כ חשב נכו דבר מזכיותיו וע"כ אמר כל הני לאבהו כלומר כל אלין ולא מיעטו בטובותי כי אני אמרתי בשביל רוב טובות העה"ז ניכה דבר מיגיעי אכן משפטי היה עם ה' הוא מדת רחמים וכל זה שאני או' הוא להמון העם שניתן למו אמונה זו בלי ידיעה אך אני כי רבה חכמתי להשיג במעשה האלקים ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף מאשר כונן שמים וכסיליהם וממנו אין לגרוע אלא שמכל זה ינגד לזה שכר הצדיק ועונש הרשע כי איך יאמר אלהים לצדיק אם שמוע תשמע וכו' ברוך אתה בעיר וכו' אם לא תשמע וכו' ארור אתה בעיר וכו' לשיראו מלפניו אם הכל תלוי במזל אך למה שכל אשר יעשה האלקים אין להוסיף ולא לגרוע ממנו ואיך יהיה השכר ועונש לכן והאלקים עשה באופן שיראו מלפניו המזל כי סידר המזל צודק אל הבחירה כאמור באופן שיראה איש ישלם לאיש כמעשהו ויירא באמור לו שאם ירשע ירע לו וש"ת והלא עין בעין נראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו אל תתמה כי הנה מה שהיה כבר הוא כלומר האיש שהיה כבר פעם אחת או שתים הוא ההוה עתה והאיש אשר יהיה עתיד להיות כבר היה מקודם וע"כ ממציאי' לו כפי הראוים לו על פי הקודם ובדבר הזה יצדק מה שאלקים יבקש את נרדף והוא מה שכתבנו למעלה בשם הרמב"ם ז"ל שכתב שאם היה מזל מחייב תפול התור' חלילה כי למה תצוה עלינו להמית את כל אשר ירצח את רעהו והלא המזל חייב את ראובן להרוג ואת שמעון ליהרג אלא ודאי שאין המזל מחייב וזה יאמר שלמה בחכמתו הנה אמרתי שאין המזל מחייב כי הכל בהשגחה הנה בזה יאות מה שאלהים יבקש את נרדף מיד רודפו ויצוה להמית את עמיתו יען כי הוא בבחירתו עשה הדבר:

טז[edit]

אחר אשר הסכמתי כי עת לכל חפץ כי עת הוראת ושפיטת המזל הוא צודק לכל חפץ ובחירת האדם לפי הראוי לו אם טוב ואם רע עוד ראיתי דבר ינגד לזה והוא מקום המשפט שהוא באיש שעושין בו מלכים ושופטים משפט שמחייבים אותו בדין שמה הרשע שהוא ראוי לפי האמת להצדיקו בדין ומקום הצדק שמצדיקים אותו שמה הרשע שהיה ראוי לחייבו בדין והנה בזה שתים רעות א' אל הנדונין שירשיעו צדיק ויצדיקו רשע שנית על המלכים או שופטים כי איך נאמר שיצדק השכר ועונש עם עתות המזל היתכן הדין והמזל צדקו יחדו בזה כ"א חובה או הזכות אפשר היה לפי מזל לא היה לפי הדין זה הוא על בחינת הנבונים וגם על בחינת הדיינים היתכן שאם נגזר לפי המזל יהיו ראשי עם יהיה ג"כ לפי הרצון אלקים לעות משפט כל העם ולקלקל העולם והנה מה שאמרתי אני בלבי על זה הוא כי את הצדיק ואת הרשע שהם הנידונין שהיא הרעה הראשונה הגורמת שהצדיקו את הרשע והרשיעו את הצדיק כי יש להשיב כי את הצדיק ואת הרשע אם נעשה דין אמונה ישפוט האלקים ויעשה דין למעלה ואשר חייבו את הזכאי ממקום אחר ימלא חסרונו הוא יתברך ואשר זיכו את החייב ממקום אחר יחסור לו ה' ואל תאמר הלא בעת שניטל ממון מהזכאי וניתן לחייב היה לפי עת שפיטת המזל להטיב לחייב בדין וההפך בחברו ומה שיתוקן עתה לא יבצר שלא צדקו יחדיו המזל והדין לז"א כי עת לכל חפץ והוא כי לא היה עת שזיכו את החייב שופטת לפי מערכתו שייטב לו ולא ההפך רק עד יתחבר החפץ בחירה עם המעשה והוא כי בבואם לדין היה חפץ החייב לגזול את חבירו בחירה בלבד וכשניתן לו על פי הדיינים עשה מעשה אחרי כן נתקן והעדיף הוא יתברך מה שניתן מהזכאי והחסיר מהחייב מה שהיה העת גוזרת מתחלה הוא מה שהיה עתיד אחר החפץ והמעשה שיעמוד כל איש בשלו מה התקון שאחרי כן אך לא שפט המזל שום דבר בעת שלקח שלא כדין החייב ולא על פי המזל ניתן לו והוסר מחברו וזהו כי עת שהוא עת המזל מעתה חייב מה שהוא לכל חפץ שבחר לגזול מאת רעהו ועל כל המעשה שעשה בקחתו מידו וגם מעשה הוא יתברך שתיקן אחר כך הוא היה מתחלה שפיטת העת ואומר שם הוא כי גם שפה בעולם הזה הם דברים נפרדים שם למעלה העת גזרה הכל יחד לכל חפץ ועל כל המעשה כי מהכח אל הפועל בסוף התקון שיהיה לכל אחד מהם הוא מה שהיה לפי העת מתחלה ועל השנית והוא מהדיינים איך ישתברו לפי המזל ויקלקלו העולם בקלקול הדין אמר אמרתי אני בלבי כי להיות הדור מקולקל בורר להם הוא יתברך מקולקלים כיוצא בהם וזהו על דברת בני האדם שבדור לברם וביררם האלהים את דייניהם ולראות הוא יתברך שהם בהמה בני הדור ע"כ המה להם המה הדיינים ההם ראוים להם ומה שהם בהמה שאין מכירים גדר האדם ומחשיבים עצמם כבהמה שע"כ לא יחשב משפט מעוקל מה שיצדיקו רשע וירשיע צדיק הוא כי יראו דברים לאדם שוה לבהמה וע"כ ידמו כי יחדו יהיו תמים אדם ובהמה ויגעו בזה בעיקרי הדת וזה בכמה דברים א' כי גם כי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה וזהו כי מקרה האדם ומקרה הבהמה כלומר כי יש מקרה מיוחד לאדם ומקרה מיוחד ומתייחס לבהמה עם כל זה יראו כי מקרה אחד לכל והוא כי כמות זה כן מות זה כי רוב הבהמות מיתתן כמות האדם. שנית יראו כי רוח אחד לכל כי אדם ובהמה בצאת רוחם יגועון ואין הפרש וש"ת הלא ראו הדבור לחי מדבר ולמה ישוו הלא יביטו כ"א יתרון זה לאדם בחייו הלא במותו הוסר יתרון האדם וא"כ הבל היה המותר ההוא כיון שאחר מותו איננו וזהו ומותר האדם יראו כי אין אחר המות הנזכר ע"כ יסכימו כי הכל הבל עוד שלישית יראו כי הכל הולך אל מקום אחד כי אדם ובהמה אל עפרם ישובון וזהו הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ושמא תאמרו למה לא ישיתו לב אל הפרש מקום שרוח האדם הולך למקום שרוח הבהמה הולכת הלא הוא כי למראי עיניהם ישפוטו ולא יראו מהלך הרוח כי מי מהם יודע רוח בני האדם העולה וכו' ורוח הבהמה היורדת וכו' כי לא ידעו ולא יבינו רק מה שיראו בעיניהם וע"כ אדם ובהמה יחדו יהיו תמים ולכן אנשים כאלה בהמות נדמו ולכן גם דייניהם יותנו להם ככיוצא בהם:

כב[edit]

לבא אל הענין נקדים ראשונה כי כל המשניות לא נעדרו מכל קדמונינו כדוד ושלמה ודומיהם אפילו הנאמר בם בשם יחיד ומה גם כשאין חולק והנה ארז"ל שמצא משה רבינו ע"ה את הקב"ה אומר אליעזר בני אומר פרה בת שנתה וכו' וכן על האמור משה קבל תורה מסיני כו' שהיה ראוי לאומרו בתחלת סדר זרעים שהוא ראשית כל סדרי תורה שבע"פ ואמרו שהוא להורות כי גם כל המוסרים שבאבות שאמר כל איש ואיש תוכחות מוסריו הכל קבל משה מסיני ונמסר לדור דור הנה מכללם הוא בן זומא אומר וכו' איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וכו' ועוד ראוי לשים לב איך ילמוד שמח בחלקו מפסוק יגיע כפיך כי תאכל כי הלא אשר אין לו מה יאכל כי אם ממלאכתו אין לו חלק לומר שמח בחלקו אך הוא כי מי שאינו מצטער על טובות העולם הזה ואוכל מיגיעו כי הוא שמח בחלקו כי כל ישראל יש להם חלק לעה"ב ובחלקו של עוה"ב הוא שמח ונב' אל הענין הכתוב והוא כי אחרי אומר ממשפ' מעוקל הנעשה בעיר על קלקול בני אדם והוא דבר יתעצב איש בראותו הדבר הרע ההוא ואיככה יוכל עבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב כמשפט לאוהבי שמו יתברך ע"כ אמר וראיתי כי אין טוב לדבר הזה מאשר ישמח האדם במעשיו המיוחדים לו הם מעשיו הטובים כי בהם ייטב לו בעוה"ב כי הוא חלקו שנאמר בו איזהו עשיר השמח בחלקו הוא חלק שלו בעוה"ב וז"א ישמח במעשיו כי הוא חלקו שנמצא שמח בחלקו והוא עשיר ואשריו בעה"ז וטוב לו לעה"ב וש"ת למה אנחם את האדם על קלקול הדין שמקום המשפט שמה הרשע וכו' במה שישמח במעשה עצמו ואמרתי שאין טוב מתקן זה ולא אנחנו על מה שיתעתד לראות נקמת ה' כמצדיק רשע ומרשיע צדיק כמאמר הנביא מצדיקי רשע וכו' והיה כאכול קש וכו' שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה וכו' הלא הוא כי אולי המתעצב על הדבר לא יחיה עד עת פקודתם מצדיק רשע ומרשיע צדיק ומי יביאנו אח"כ לראות במפלתם וזהו אומרו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו כלומר מה שאמרתי כי אין טוב מאשר ישמח וכו' ולא בחרתי מראות ברעתם הוא כי מי יביאנו וכו':


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.