תורת חיים ואהבת חסד/ג
|
< הקודם · הבא > |
דיני הוצאת המת
ובו יו"ד סעיפים
א שלא להוציא ב' מתים כאחד
בשו"ע סי' שנ"ד כפי' פי' הש"ך שם. עיר שיש בה ב' מתים מוציאין אותו שמת ראשון וקוברין אותו. ואחר כך קוברין את השני ואם רוצים להלין את הראשון לכבודו אז מוציאים את השני אותו היום. ובמסכת שמחות (פרק יא) איתא וז"ל אין מוציאין שני מתים במיטה אחת אלא אם כן כבודן וקילוסן שוה. מעשה באיש אחד באושא שנפל הבית על שני בניו ובתו. ושאלו את רבי יהודא ואמר הוציאו שלשתן במטה אחת ונתנו את החתנים בראש א' ואת הכלה בראש א' והיו מקלסים לפניהם הוי הוי חתנים הוי הוי כלה עכ"ל מזה נראה דהאי דמסיים שם הש"י בסי' הנ"ל ואין מנחמין שני אבלים כאחד אא"כ כבודן וקילוסן שוה. ה"ה דהיכא דכבודן וקילוסן שוה דמוציאין כ"א במטה אחת כנ"ל במסכת שמחות וחדא מכלל חברתה איתמר:
ב להספיד על אדם כשר
בשו"ע סי' שמ"ד מצוה גדולה להספיד על המת כראוי ובגמרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו וכל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו גם אינו מאריך ימים ושארי עונשים:
ג שלא הרבות בשבח המת מה שאין בו
בשו"ע שם מסיים ומצוה להזכיר שבחו של מת. וכל מי שמפליג יותר מדאי בשבחים שלא היו בו גורם רעה לעצמו ולמת. ובכלל זה הכתובים שבחים ותוארים על מצבת וציוני נפשות המתים שגורמים רעה לעצמם ולמת אם מפליגים יותר ממה שהיה בו:
ד אם אין קלוסן שוה אין להוציאם כאחד אף שהם בני אב אחד
עוד שם תינוק שהיה יודע לישא וליתן מספידין אותו במעשה עצמו. ואם אין לו מעשים מספידין אותו במעשה אבותיו. נראה מזה דהאי דמסכת שמחות הנ"ל לא היו להן מעשה עצמן והיו בני אב אחד. לכך היו כבודן וקילוסן שוה. אבל היכא דיש להן מעשה עצמן שאין אחד שוה לחבירו אף שהן בני אב אחד אין מוציאין אותם כאחד. דהרי אין כבודן וקלוסן שוה:
ה אם יש ב' מתים למי מוציאין תחלה
עוד שם בסי' שנ"ד חכם ותלמיד חכם מוציאין את החכם. ת"ח ועם הארץ מוציאין את הת"ח. איש ואשה מוציאין את האשה מפני שקרובה לבית הניוול. ובמסכת שמחות מסיים בה: היו שניהם חכמים, שניהם תלמידי חכמים, שניהם עמי הארץ, מוציאין אותו שמת ראשון. נשמע מזה דהאי חכם קודם לתלמיד חכם אפילו היכא שהת"ח מת ראשון. ואין להעלות על הדעת דלא איירי אלא היכא דמתו כאחד אז מקדימין את החכם לתלמיד חכם אבל היכא דמת הת"ח תחלה מוציאין אותו תחלה, א"כ מאי אריא היו שניהם חכמים מוציאין אותו שמת ראשון דהא אפי' חכם ות"ח נמי דינא הכי אלא ע"כ לומר דגבי חכם ות"ח מוציאין את החכם אף שמת התלמיד תחלה:
ו לאיזה מת מבטלין מת"ת וממלאכה להוצאת מטתו
בסי' שס"א כפי המובן מן הש"ע ומן הש"ך דעכשיו מן הסתם מבטלין ת"ת להוצאת המת בשעת הוצאותו דוקא לפי שאין לך בזמן הזה אחד מישראל שאינו במקרא אאו במשנה ושלא בשעת הוצאותו דהיינו בשעת קבורה ואין מבטלים במקום שיש חבורה ידוע להתעסק. משמע מזה דבני החבורה מחוייבים לבטל אפי' בשעת קבורה. אך באשה ותינוק נהגו להקל שלא לבטל ת"ת. ונ"ל ג"כ תינוק שלא למד מקרא כדלעיל גבי קריעה סי' א' סעיף ז' והוא שיש שם עשרה כדי שיוכלו לומר קדיש. ופשוט מאחר שאין מבטלין וסומכין על בני החבורה שעליהן לתקן הענין בכל פעם על כל צרה שלא תבא עשרה. ותינוקות של בית רבן אין מבטלין אותם כלל אפי' להוצאת המת. ושארי בעלי מלאכות מחוייבים לבטל ממלאכתם בשעת הוצאתו לותו אפי' אצל אשה ותינוק. אך להתעסק בו עד שיקבר א"צ להתבטל במקום שיש חבורה ובני החבורה מחוייבים לבטל עד שיקבר מק"ו מת"ת הנ"ל:
ז טעם למה מוציאין כאן המטה לפעמים קודם קריאת שמע בימות החמה
באו"ח בסי' ע"ב בש"ע וביו"ד סי' שנ"ח, אין מוציאין את המת סמוך לקריאת שמע ואם התחילו אין מפסיקין רק אם יש שהות לקובר קודם שיתחיל זמן ק"ש אז מותר ומסיק ט"ז כי עתה אפי' לאדם חשוב אסור דאין בזמנינו אדם חשוב לעשות קולא בשבילו ובצורך שעה כגון שמת סמוך לשבת או בליל שבת ובימות החמה שמתבזה בין החיים ראיתי נוהגין להקל לקוברו ביום א' קודם התפלה ואפשר שטעם דס"ל דההיא סמוך לזמן קריאת שמע קאי על העת שרגילין לקרות לבית הכנסת בכל יום. ולזה הזמן יש שהות בימות החמה ומה שהוא קודם לזה הזמן אין קפידא באשר שבלאו הכי ממתינים על זמן זה:
ח להוציא המת קודם קריאת שמע דערבית
הסכמת מ"א דקודם ק"ש של ערבית מוציאין אף אם אין שהות לגמור קודם זמנה. ואם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא קריאת שמע תחלה ויקברנה אחר כך:
ט איזה מת נושאין על המטה
תינוק בן למ"ד יום יוצאת בגלוסקמא שהוא נסר רחב קצת באגפיים. וכתב הט"ז פי' בשני בני אדם דרך כבוד, והש"ך כתב בנסר רחב שאינו ניטל אלא על הכתפיים וא"צ מטה גדול עכ"ל. ומנהגינו אינו כן אלא נושא תחת הסרבל על נסר או בתוך העריבה. ובן י"ב חודש במטה. ומבואר בבית יוסף בסי' שצ"ג דאף אם השנה מעוברת תיכף לאחר י"ב חודש במטה כת"ק שם ע"ש מן הכלל בסי' שצ"א. ותקנת החברא קדישה יצ"ו פה ק"ק ברלין כשהוא עדיין פחות מב' שנים להוציאו עד בית הטהרה, ג"כ על נסר רק מבית הטהרה עד הקבר העמידו דבריהם על הדין:
י היאך יעשה אונן שיש לו בן לימול ביום אנינתו
בט"ז ס"ס שמ"א. אונן שיש לו בן לימול בשם רש"ל בתשובה, דמ"מ ימול הבן בבית הכנסת קודם עלינו כמו בשאר פעמים. ובשם רמ"א מצא כתוב בכ"י שיש לקבור המת קודם דאל"כ אינו יכול לברך להכניסו משום דפטור מכל המצות. ומכריע הוא ז"ל שלא לדחות זריזות המצוה וימול בשחרית והסנדק יברך. אך אם אפשר למהר ולקוברו קודם שיוצאין מבית הכנסת טוב לחוש לסברת רמ"א לקבור תחלה. ונ"ל דהיינו היכא שקוברים יכולים להתפלל תחלה: