תועפות ראם/תג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שלא יפקיר אדם במעשיו או בדבריו באתת כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל והנה כבר כתב רבינו לעיל סי' ש"מ וצוה הבורא שיהרג אדם ולא יחלל ש"ש כדתניא בת"כ ממשמע שנאמר לא תחללו כו' נאמר ונקדשתי מסור עצמך וקדש שמי כו' וא"כ למה חזר ושנאו כאן אלא ע"כ דדעת רבינו כהרמב"ם בסה"מ ל"ת ס"ג שכ' שם כל מי שבקשו ממנו לעבור על דבר ממצות בשעת השמד והיה האנס מתכוין להעביר בין מצות קלות בין חמורות כו' הנה הוא חייב להתיר נפשו ויהרג ואל יעבור כמו שבארנו בט' ממ"ע ואם עבר ולא נהרג כבר חלל את השם ועבר על לאו זה וכ"ה בס' היד ה' יסה"ת פ"ה וכמש"כ בס' משנת חכמים סי' ב' אות א' צפנת פענח לפ"ד הרמב"ם אם לא קידש השם במקום שמחוייב לקדש שמו יתברך הוי ג"כ בכלל חילול השם דכתיב ולא תחללו וגו' ונקדשתי וגו' ומדסמכו ענין לו ש"מ דאם לא קידש הוי מחלל השם ודלא כהסמ"ג לאוין ב' שלא פי' באזהרה דולא תחללו במי שמחוייב למסור עצמו דמלבד דבטל מ"ע עבר על לא תעשה וכבר תמה המל"מ בס' דרך מצותיך חלק שני על הסמ"ג. והגאון בעל מעה"ח כתב בספרו ליישב תמיהת המל"מ על הסמ"ג מלשון הת"כ שאמר ממשמע שנאמר ולא תחללו וכו' ומה ת"ל ונקדשתי מסור עצמך וכו' משמע מזה דמ"ע היא לקדש אבל מי שעובר ולא קידש אינו עובר בל"ת ואין כן דעת ההגהות חדשות לסמ"ק סי' פ"ה אות א' שכ' שם בזה"ל ומלשון הת"כ דקתני שם ממשמע שנאמר ולא תחללו כו' ומה ת"ל ונקדשתי מסור עצמך על קדוש שמי משמע דהעשה והלאו מישך שייכי בהדדי כדעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל וא"כ שפיר כתב רבינו לעיל סי' ש"מ בלאו דולא תחללו הך דת"כ למימרא דאם עבר ולא נהרג מחלל השם ועבר בלאו דולא תחללו וכאן חזר ושנה הך דת"כ לאשמעינן המ"ע דונקדשתי שמחוייב למסור עצמו להריגה ומקיים מ"ע וכהרמב"ם ודלא כמש"כ בהע"ש שאי' מ"ב אות ב' שצירף שם הספר יראים עם הסמ"ג וכ' על שניהם ומפרשים דמלא תחללו הכוונה שאסור לחלל ש"ש כדאי' ביומא פ' יוהכ"פ ובכ"מ אבל לא ידענו דין דקידוש השם למסור א"ע להריגה ת"ל ונקדשתי ולזה הפי' מי שאינו מקדש השם במ"נ אינו עובר אלא על מ"ע דונקדשתי ולא על ל"ת דול"ת עכ"ל ובמחכ"ת אינו כן דהיראים כ' דברי הת"כ בנדפס סי' ה' במ"ע דונקדשתי ובס"ס ו' בלאו דולא תחללו וע"כ דס"ל כהרמב"ם דלא כהסמ"ג וכ"כ השאלתות שם אבל בשעת השמד יהרג ואל יעבור מ"ט כיון דגזירה למעיקרא למילתא הוי קידוש השם וקרינן בי' ולא תחללו את שם קדשי וכ"כ אח"ז בפרהסיא אית ביה קידוש השם וקרינן ביה ולא תחללו את שם קדשי הרי מבואר דגם עובר בלאו אם לא נהרג בשעת הגזירה או בפרהסיא וצ"ל מש"כ השאלתות ולא תחללו את שם קדשי לאו דוקא הל"ת לחוד דבודאי עבר ג"כ על המ"ע דונקדשתי אם לא נהרג ואם נהרג ולא עבר קיים מ"ע אלא רישא דקרא נקט ור"ל וגו' ונקדשתי. ודקדק רבינו לומר במעשיו או בדבריו לאפוקי דאם מבטלין ממנו מ"ע יעבור ואל יהרג וכמש"כ הרמ"א ביו"ד סי' קנ"ז סעי' א' דלא עביד ולא מידי מעשה בידים כי אם שב ואל תעשה.
(ב) ולהכעיס לפניו. כוונת רבינו לאפוקי היכא דהגזורה היא להנאת עצמן דאז לאו שעת הגזירה מיקרי וכמש"כ הש"מ לכתובות ד"ג. אבל כאן שכל עיקר לא גזרו אלא להנאת עצמן אינו שעת השמד כו' יעויי"ש. וזהו שכ' הנמ"י פ' בן סורר ומורה הא דלא מקשה הא אסתר שעת גזירה הואי משום דלא מקרי גזירה אלא כשהגזירה מיוחדת באומה אחת לבד אבל אחשורוש לא על ישראל בלבד גזר אלא על כל מדינות מלכותו עכ"ל ור"ל דכשהגזירה הוא להנאת עצמן ממילא אינה מיוחדת לישראל דוקא ולכן כתב רבינו פירש שעת השמד שמכוונים עובדי כוכבים להעביר מצות המקום ולהכעיס לפניו. מיהו היכא דלא היתה הגזירה להנאת עצמן רק להעביר על דת והאנס מכוין להנאת עצמו בזה לא דבר רבינו ואפשר לומר כיון דשעת השמד הוא איכא חילול השם והג"א בפ"ק דכתובות הניח הדבר בצ"ע וביחוד בדברי רבינו הרא"ם שלא הביא גם בפרהסיא דברי רבא שאמר סנהדרין ע"ד ב' הנאת עצמן שאני וגם הסמ"ג עשין ה' כ' החילוק שבין צינעה לפרהסיא ובפרהסיא אינו מחלק בין מתכוין להעבירו למתכוין להנאתו והמעה"ח עמד ע"ד הסמ"ג בזה עיי"ש ולענ"ד נראה לפרש ד' הסמ"ג שלא כתב כדברי רבינו פי' שעת השמד שמכוונים כו' אלא כתב בזה"ל ומסקינן שם שבשעת השמד שמכוונים כו' דה"ק דהיכא דאיכא תרווייהו א) בשעת השמד. ב) שמכוונים העובדי כוכבים להעביר ישראל על דת אפילו מצוה קלה כו' וא"כ מש"ש הסמ"ג אח"כ ושלא בשעת השמד נמי לא אמרו אלא בצנעה אבל בפרהסיא כו' היינו נמי בכה"ג שמכוונים העובדי כוכבים להעביר כו' כמש"כ לעיל ולא מיעט אלא שעת השמד וא"כ שפיר פסק הסמ"ג כרבא בפרהסיא דהנאת עצמן שאני וראיתי בפלפולא חריפתא להרא"ש סנהדרין שם עמש"ש דברי רבא הנאת עצמן שאני שכתב בזה"ל ובטוי"ד סי' קנ"ז לא פסק כן ונראה לפי דסוגיית רבינו בפ' הבע"י וברפ"ק דכתובות מוכחן דס"ל דלא כרבא עכ"ל ודבריו תמוהין דבהדיא פסק הטור שם כרבא גם מש"כ דסוגיית רבינו מוכחן דס"ל דלא כרבא לא ידעתי היכן הוא וידי"נ הרב הג' מא"ר שליט"א בעל ספר נר למאור כתב לי וז"ל דברי הפ"ח שהביא נראין תמוהין ולפי הנראה שסבר דלרבא מותר הנאת עצמן אף בג"ע כמו באסתר וע"כ כתב שלא פסק כן הטור כמבואר בטור שם דבג"ע וע"ז וש"ד אף בהנאת עצמן יהרג וכ"מ מדברי הרא"ש פ"ק דכתובות ופ' הבע"י אבל באמת הקדים הרא"ש לבאר דבאסתר ג"ע ליכא דלענין זה מהני לכ"ע טעמא דקרקע עולם היתה ולא פריך רק מפרהסיא ורק בזה מהני הטעם דלהנאת עצמן שרי עכ"ל.
(ג) שהונהג לתרבות ולקידוש השם. כ"ה בנדפס וכתב הגרא"ד שליט"א לשון לתרבות א"י לתרגמו גם המשך מלות ולקה"ש שאחריו. לפה"נ ט"ס יש בזה עכ"ל וע"פ דרכו היה נ"ל להגיה שהונהג לחרבות. וכמש"כ הערוך ערך ערקא פי' ישראל קושרין שחורה משום דמאבלי אירושלים כו' והיינו לחרבות ירושלים והוסיף רבינו עוד ולקה"ש ור"ל או לקה"ש וכמש"כ רא"ג בשאילתות שאי' מ"ב או כמש"כ הרי"ף בפ' בסו"מ ישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש כותי וכה"ג מיקרי קידוש השם כההיא דברכות כ' א' שאמרו שם קמאי הוו קמסרי נפשייהו אקדושת השם כי הא דר"א בר אהבה כו' ע"ש.
(ד) אחוה דרבי אחאי. לפנינו ר' ינאי אחוה דרבי חייא. ובברכות כ"א ב' רבנאי אחוה דרבי חייא ובמגילה כ"ג ב' דתני ר' חייא וגי' הנדפס ותני ר' חייא רבנאי והוא מסכים לגירסתינו דמגילה דר' חייא דודו של רב נקרא ר"ח ברבי או ר"ח רבה עיין סה"ד ורבנאי הוא ג"כ לשון חשיבות כמו ברבי או רבה.
(ה) בתוך ב"י. וכ"ה בדברי רבנו לעיל ס"ס ש"מ ת"ל בתוך בנ"י וכ"ה לפנינו בדברי הת"כ אבל בס' יראים הנדפס בסי' ה' ובסי' ו' הגי' בלשון הת"כ ת"ל בני ישראל במרובין וא"כ אין לומר דכוונת הת"כ להגז"ש דתני ר"ח אתיא תוך תוך דא"כ לא הוו גייזי תיבת בתוך שהוא עיקר הגז"ש ויפה הערני בזה הרהג"א וכו' מא"ר שליט"א בעל ס' נר למאור דיש לפרש דברי הת"כ לפי גי' היראים הנדפס ע"פ דברי הירושלמי פ"ז דברכות ה"ג ובר"ר פצ"א נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל [ויבאו בנ"י לשבור] מה להלן יו"ד כו', וראיתי בס' תל פיות מאמר על הגז"ש ווילנא תר"ט צד ל' שכ' שם על הגז"ש דברכות כ"א ב' דבמדרש וירושלמי מקשי על גז"ש זו אי מתוך אפי' עד כמה וטעות הוא בידו דלאו על גז"ש זו מקשו שם אלא על הגז"ש תוך מתוך הבאים ושפיר אמרו ע"ז סגי אינון דהבאים טובא הוו עד דמשני אלא נאמר כאן בני ישראל כו' ודע דבס' מנחת חינוך מ' רצ"ה מסתפק אם הנאנס עצמו מצטרף לעשרה וכן בפ"ת ליו"ד סי' ב' סק"ו הניח ד"ז בספק לענין יהרג ואל יעבור והגרד"ל בשיר רבה פ"ז פסוק ח' אות ו' כ' והמקדש עצמו אינו מן המנין והגאון יעב"ץ בסידור תפלה שלו אבן בחן פנה א' אות כ"ז כ' לדבר פשוט שהנאנס מצטרף לעשרה.
(ו) כי אם עשה. בנדפס איתא ומצוה זאת אע"פ שאין בה בעשרה אם עשה שקולה כו' וכ' שם השם חדש נראה דדבינו אזיל בשיטת הרא"ש והתוס' בע"ז כ"ז ב' סד"ה יכול דאם רצה להחמיר ע"ע רשאי ודלא כהרמב"ם בפ"ה מהל' יסה"ת דהוי מתחייב בנפשו והביא רבינו ראי' לדבריו מדתניא ברישא דברייתא דת"כ מסור עצמך עליה משמע דמצוה איכא אלא דכשיש עשרה מישראל חייב למסור עצמו וכשאין בה י' חיובא ליכא מצוה איכא וכן נראה מדברי הווי העמודים שמפרש כן דברי היראים. ומי יגלה עפר מעיניהם ויראו נוסחת הכת"י שאין בה כי אם עשה ונראה דבנדפס נשתבש תיבת "כי" לתיבת "בי" והמדפיסים שלא ידעו ביאור תיבת בי הוסיפו קו אחר בי כזה בי' דהיינו בעשרה אבל באמת ט"ס הוא וצ"ל בנדפס כמו שהוא בכת"י וא"כ רבינו היראים לא מיירי כי אם באופן שמחוייב למסור נפשו ע"ז אמר שקולה היא לפני המקום ומכרעת ור"ל כדאמרינן בקדושין ד"מ א' בחילול השם שאם היתה שקולה מכרעת ה"נ בקידוש השם מכרעת לכ"ז ותל"מ ואם הוא בענין שאינו מחוייב למסור נפשו ומסר נפשו אי עביד מצוה או הר"ז מתחייב בנפשו בזה לא גילה רבינו דעתו כלל כמאן ס"ל. ומשכ"ר ומצוה זאת אע"פ שאין בה כי אם עשה ולכאורה הא אית בה לא תעשה נמי דולא תחללו את שם קדשי כמש"ל אות א'. אולם באמת לק"מ דרבינו ה"ק אע"פ שאין במצוה זו כרת או מיתה ביד"ש או מיתת ב"ד כ"א עשה ולאו דוקא עשה אלא עשה ול"ת וכי"ב אמרו בירושלמי פ"ק דברכות ובשיר רבה פ"א ר"ט אילו לא קרא ק"ש לא הי' עובר אלא בעשה ואילו לדעת רבינו לעיל סי' ש"ס עובר בל"ת נמי אילו לא קרא ק"ש דכתיב השמר לך פן תשכח את ה' וכ' שם רבינו פי' שלא ישכח אדם מלקבל עליו עול מ"ש ויקרא ק"ש בכל יום ובפתיחה לדברי מרדכי ביאור לס' יאיר נתיב תמה באמת ע"ד רבינו היראים שם מההיא דירושלמי שם ולדעתי לק"מ דכוונת הירושלמי והמדרש לא הי' עובר אלא בעשה דאין בזה כרת או מיתה כ"א עשה וה"ה דל"ת נמי איכא וכדברי רבינו כאן בהכת"י ובזה אתי שפיר מ"ש במנחות ד"מ א' אמר רבא השתא חמץ בפסח ויוה"כ דכרת סמכינן אדיסקי הכא דעשה בעלמא לא כש"כ וכ' שם הגרש"ש לכאורה לאו דשעטנז נמי איכא כיון דאפשר לקיים שניהם כו' עיי"ש ולפי הנ"ל אתי שפיר דעשה בעלמא ר"ל ולא כרת ולאו למעוטי לאוי הוא דאתא ועיין לעיל סי' ת"א אות כ'.
(ז) מסור עצמך על קידוש שמי. בנדפס איתא מסור עצמך עליה על המצוה ועל קידוש השם ואינו מובן וגי' הכת"י נכון ועיין בריקאנטי סי' ע' שכ' המקדשים את השם חייבים לברך על קידוש השם הנכבד והנורא כיון דהוא מ"ע דאורייתא דכתיב ונקדשתי בתוך בנ"י עכ"ל ולפמש"כ הרוקח סי' שס"ו כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו א"צ לברך שהברכה וצונו ולא עובדי כוכבים א"כ תליא אי ב"נ מצוה על קידוש השם ולהמפרשים בסנהדרין ס"פ בן סורר ומורה דלא איפשיטא בעיין א"כ מספיקא אין לברך אפי' בישראל אולם הרמב"ם ס"ל בפשיטות דב"נ אינו מצוה על ק"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |