תועפות ראם/תא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בירושלמי ס"פ הרואה איתא ר"מ אומר אין לך אדם מישראל שאין המצות מקיפות אותו תפילין בראשו תפילין בזרועו ומזוזה בפתחו מילה בבשרו ד' ציצית בטליתו מקיפין אותו הוא שדוד אומר שבע ביום הללתיך וגו' וכה"א חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. ומדהביא קרא דשבע ביום וגו' ש"מ דכוונת הירושלמי לחשוב שבע מצות וקשה דתמניא הוויין ובביאורי מהרש"ה לתניא רבתי ענין א' אות ט"ז כתב דבירושלמי חשיב לתפש"י וש"ר בחדא ואינו נראה לי דכלפי לייא תפש"י וש"ר דאין מעכבין זא"ז חד חשיב להו וד' ציצית דמעכבין זא"ז חשיב להו בארבע ואומר אני דהירושלמי חשיב ציצית בתרתי תכלת ולבן דאין מעכבין זא"ז ודומיא דהכי תפש"י וש"ר הרי ד' ומילה בתרתי דהיינו מילה ופריעה ומזוזה הרי שבע ובמדרש תנתומא סדר ראה סי' י"ג דרשו עה"פ כי כל ביתה לבוש שנים. שנים שְֹנַיִם מילה פריעה. ציצית. תפילין. הענק תעניק. נתן תתן כו' וע"כ דר"ל דבמילה יש שנים דהיינו מילה ופריעה וכן בציצית שנים דהיינו תכלת ולבן וכן בתפילין שנים ש"י וש"ר וכו' ובס"ת להגאון ריעב"ץ כתב בברכת להכניסו שתמהו רבים היכן מצינו שתי ברכות על מצוה אחת וכתב שם נראה ברור משום ששתי מצות הן מילה ופריעה לפיכך תקנו לכל אחד ברכה בפ"ע כו' עיי"ש והוא מתאים לפירושי בד' הירושלמי. וע"ד הגרא"ד שליט"א דמילות מילה שבבשרו שבירושלמי הוא ט"ס וכ"כ בספר ניר ע"ד הירושלמי וז"ל לכאורה מילה מיותרת דיש כאן שבע לבד מילה כו'. ועוד דהיינו דאמר כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב"ה למנצח על השמינית דר"ל שהיא מצוה שמינית כו' עכ"ל מיהו האבודרהם כ' ע"ש הר"ר משה כהן שפי' מילה מצוה שמינית אחר ז"מ שנצטוו בני נח וכן פי' בעל ס' חרדים שם.
(ב) יונתן ב"ב. כ"ה בספרי אבל בגמרא יוחנן ב"ב.
(ג) כפיר"ת בתוס' שם ד"ה בש"א דלא כפירש"י והוא כלשון אחר שפרש"י בבכורות ל"ט ב'.
(ד) החוטין שלא ידבקו כו' דלא כהעיטור שפי' להפריד תכלת לצד אחד ולבן לצד אחד וא"כ לדעת רבינו הוא לעיכובא דלא כמג"א סי' ח' סק"י שכתב דברי העיטור ע"ד השו"ע וכ"כ הגרד"ל במנחות ד' מ"ב א'.
(ה) הענף. צ"ל הכנף. ובתוס' מנחות ל"ט ב' ד"ה או הביאו דברי הספרי ובהל' ציצית של רבינו שלמה זצ"ל שבשה"ל השלם פי' מ"ש בספרי שומע אני יעשה כולה ציצית בזה"ל כלומר שימלא כל הטלית כולה ציציות הרבה מלא כל ארבע שפתיה ת"ל גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך דהיינו אחד לכל קרן מדלא אמר על סביבותיה עכ"ל ותמיהני על פי' זה דגם בפ' שלח כתוב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם והוה לן למידק מדלא כתיב ועשו להם ציצית על סביבות בגדיהם ש"מ שא"צ למלאות הבגד בקצהו לארכו ולרחבו מתחילתו ועד סופו בציצית הרבה ולמה הביאו בספרי אותו פסוק דגדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וגו'. ועוד קשה דבספרי איתא ת"ל גדילים תעשה לך ותו ל"מ ולא סיימו על ארבע כנפות כסותך שהוא העיקר לפרש"י וע"כ הנראה פשוט בביאור הספרי שומע אני יעשה כולה ציצית דה"פ יכול שכל החוטין התלוי על כנפי בגדיהם יהיו מפוזרין מראש ועד סוף עד שלא יהיה בו גדיל כלל ת"ל גדילים תעשה לך הרי שצריך שיהיה גדיל אי גדילים כו' ת"ל ציצית הא כיצד כו' ובדה"ת דמנחות ל"ט ב' ד"ה או הביאו ד' הספרי בקיצור וצריך להגיה בדה"ת כך ובספרי דריש ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה ציצית ת"ל גדילים תעשה לך שומע אני יעשה כולה גדילים ת"ל ציצית כו' ועיין ס' הפרדס סי' ל"ו.
(ו) פי' ולאו דוקא בזמן דאיכא תכלת אמרינן הכי ועיין רמב"ם פ"א מהלכות ציצית דין ט' ובכ"מ שם. ווי העמודים.
(ז) ר' חייא. לפנינו בגמרא רבי אומר.
(ח) ז' חוליות כן פרש"י וי"מ ז' כריכות כ"כ התוס' שם וי"מ לא יפחות מז' כריכות בין כל קשר וקשר ורבינו שכתב פי' בין קשר לקשר יעשה כך אחר מש"כ והראשון נראה ר"ל כמש"כ רבא ל"ת ב' צריך לקשור על כל חוליא וחוליא נמצא דהחיליות בין כל קשר וקשר והריקאנטי סי' ב' הביא פי' רבינו.
(ט) ז' רקיעין. בחגיגה י"ב ב' א"ר יהודה שני רקיעין הם ועיי"ש בטו"א שהקשה עליו מהך ברייתא דמפורש דז' רקיעין הם ולא ראה בספר האשכול שעדיין לא נתפשט בימיו שכ' בהל' ציצית ודאמר הכא ז' רקיעין ובחגיגה אמר ב' רקיעים הם שנאמר השמים ושמי השמים ל"ק התם אב' רקיעים גדולים קאי וה' אחרים קטנים מהם עכ"ל וצ"ל לפ"ד האשכול דר"ל דפליג אר"י ואמר שבעה רקיעים הם ה"ק דה' האחרים גדולים ג"כ כהב' ובהא קמיפלגי וה"נ רבנן דאמרי במדרש שוח"ט מ' קי"ד שלשה רקיעים הם בזה פליגי אבל לד"ה ז' רקיעים יש.
(י) פי' כו' כ' הגרד"ל בהגהותיו למס' מנחות בזה"ל מפי' הרא"ם בספר יראים משמע שמפרש ל' נוטפת הוא לשון טפי פי' שיהא יותר על הקרן היינו שירחיק מקרן וכדס"ל לר' יעקב כמלא קשר אגודל והיינו דאפסקינהו הש"ס בין דר"פ לדר"י ובאמת שלשון רש"י ג"כ נוטה קצת לזה וכ"מ בהגמי"י אבל הנ"י פי' אליבא דרש"י נוטפת לשון הטפה במשקין והיינו שיהא הציצית מטיפין על הקרן מצד הבגד ולא שיהא תלוי למטה אף שהנקב הוא למעלה מקשר אגודל מ"מ אם התחיל לעשות גדיל רחוק משפת הכנף אזי נוח לכפל לירד למטה ולא יהיה נוטפת על הקרן ואסור וכ"כ בהגמ"י בשם הרא"ם ודלא כהרא"ם שלפנינו וכ"כ בשם רבו הר"מ דרוטנבורג כו' עכ"ל ובאמת מש"כ בהגמ"י בשם הרא"ם כ"כ הרא"ם להלן וא"כ הרי דברי הרא"ם סותרים זא"ז להגרד"ל ועיין הע"ש סי' קכ"ז אות ח' שכ' שם לבאר דברי היראים דס"ל כמש"כ רא"ג שם והא דפסול למעלה מג' אצבעות לא משום שנקרא בגד כהסמ"ג שהרי למטה מג' ג"כ הוא בגד ולא כנף אלא הטעם דעד ג' אצבעות מיקרי על הכנף אבל יותר מג' אצבעות שהוא שיעור חשוב מיקרי מעל דמעל וכענין דאי' ביבמות דק"ג א' עיי"ש ועיי' להלן אות י"ד.
(יא) באצבעיים. כ"כ בשאלתות כת"י סי' קכ"ז ועיי"ש בהע"ש אות ז' שכ' ואינו מובן כלל ונראה דט"ס הוא כו' ואני אומר דפי' הוא לקשר גודל כמה הוא עז"א באצבעיים כמש"כ הש"ך ביו"ד סי' מ"ו סקי"ג ובהל' ציצית של רש"י ז"ל מלא קשר אגודל ושיעורו כשתי אצבעות.
(יב) לפנינו רב סמא וכ"ה בנדפס רב סמא חזייה כו' ונראה שכצ"ל כאן צריכא דרב פפא. רב סמא חזיא כו'.
(יג) וטעמא כו' בנדפס כתוב כדאמרינן בפ"ק דמנחות והוא ט"ס וכמש"כ כאן הוא הנכון והנה רבינו מפרש ופתילהו מתוכו היינו שצריך לפותלו כעין פתילה שהיא כפולה כפי' התוס' מנחות ל"ח א' סד"ה התכלת וכתב הש"ח ול"י אמאי השמיט רבינו הא דאמרינן מנחות מ"ב א' מר בריה דרבינא עביד כדידן והוא מאי דקי"ל למנהג.
(יד) פי' עיין מש"כ לעיל אות י' ובארצה"ח אר"י סי' י"א ס"ק י"ג ובהגהות מצפה איתן למס' מנחות מ"ב א'.
(טו) ב' קשרים זה ע"ז כו' נראה דרבינו ס"ל כדעת הטור בשם הרא"ש. שהביא ברמ"א יו"ד סי' ש' ס"ב דלא הוי כלאים אלא בב' תכיפות וקשר ב' ראשי החוט וא"כ בתכיפה אחת לא מהני קשר והיינו קשר אחד אבל בב' קשרים אפי' תכיפה אחת הוי חיבור וכ"כ שם הפרישה סק"י ועיין בפתחי תשובה וז"ש רבא ש"מ קש"ע דאורייתא ר"ל דאורייתא שיעשה באותו קשר ב' קשרים זע"ז וכמש"כ בחי' המיוחסות להרשב"א מנחות שם ד"ה א"נ כו' וזהו דעת רבינו אבל הט"ז ביו"ד שם סק"ד לא נחית לדעת רבינו ומפרש קש"ע דאורייתא בקשר אחד ואפ"ה ניחא לי' בציצית שאין שם רק דיבוק החוטין להבגד ולא במהרה ינתק משא"כ בכלאים שמחבר ב' דברים כאחד ומצאתי כסברת הט"ז באו"ז הל' שבת סי' ס"ז בשם הראבי"ה עיי"ש היטב ודלא כהתפאר"י בפי' למשנה סוף כלאים אות ס' שכתב ע"ש הט"ז בזה"ל דהתם [גבי ציצית] מדהן חוטין הרבה לא במהרה ינתק עכ"ל ובאמת לפנינו בט"ז טעם אחר גם משכ"ש דבל"ז ל"ק דהא דהתירה התורה כלאים בציצית משום החוטין דהתכלת עמרא ושאר החוטין פשתן וקשרן יחד בב' קשרים דודאי הוי חיבור עכ"ל אינו מדוייק דאי בב' קשרים בלא"ה לק"מ קושיית הט"ז כמש"כ לדעת רבינו הרא"ם ועיין להלן סי' תכ"ב בביאורי אות כ"ט ומה שציינתי שם.
(טז) והיינו דכתיב כו' כפרש"י מנחות מ"ג ב' ד"ה שקולה ועיין פי' התורה להרמב"ן ובדברי התוס' מנחות ל"ט א' ד"ה לא והרא"ש בהלק"ט הל' ציצית סי' ט"ו כתב בתנחומא קאמר דבחד כתיב לציצת הלמ"ד משלמת חסרון שלשה היודין עכ"ל ובתנחומא שלפנינו פ' קרח סי' י"ב לא נמצא כדברי הרא"ש ובמדרש אגדה פ' שלח תוצאות מהרש"ב כתב ואם נפשך לומר הרי כתיב לציצית והיא יותר ל' לא אין הדבר כן כי הל' הוא לשימוש והשם היא ציצית עכ"ל והוא להיפך מן המדרש תנחומא שכ' הרא"ש ובמגילה ט"ו ב' ורוב בגי' רי"ד הוו וצ"ע דהא שפיר י"ל כתי' המדרש אגדה כי הוי"ו של ורוב הוא לשימוש של חיבור ואינו נחשב וצ"ל דהאמת אמר רנב"י ורב כתיב ולאו משום הקושיא, ודע דלשון הנדפס שצריכין ד' הקשרים להיותם שני קשרים זע"ז כו' וכצ"ל גם כאן והריקאנטי סי' ג' הביא ד' רבינו.
(יז) חילזון. כ' רבינו בחיי פ' תרומה כ"ה ג' וז"ל ולא מצינו משי בנדבת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכענין שאמרו בתחש [שבת כ"ח א'] וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגרים שהתולעת בתוכם עכ"ל ועפי"ז כ' הרביד הזהב שם וז"ל ולסברתו חלזון דג טהור היה עכ"ל ועיין ערוך ערך חלזון שנראה מדבריו דב' מיני חלזון יש שהביא שם מה שתרגם הירושלמי דברים כ"ח מ"ב יירש הצלצל !חלזינא בהדי ההיא דסנהדרין צ"א א' ואח"כ כתב בערך בפ"ע חלזון שצובעין מדמו תכלת עיי"ש דלא כפרש"י סנהדרין שם שכ' אההיא שמדמו צובעין תכלת, והך חלזון שצובעין. מדמו תכלת נקרא חלזון אדומי (פורפור שנעקע) והתפארת ישראל בקופת הרוכלין שלו כללי דבגדי קדש שבראש ס' מועד לא הרגיש להוכיח מדברי הערוך דשני מיני חלזון הם גם לא כ' שם כדברי הרה"ז הנ"ל אלא שחילק שם בין חזותא לש"ד עיי"ש וכ' השם חדש ורבינו לא זכר וסמנין שבמנחות מ"ב ב' ועיי"ש בתוס' שכ' בשם פרש"י וסמנין לשרות בהם כו' וא"כ דבר פשוט הוא ולא הוצרך להזכירו עכ"ד.
(יח) שהרי כו' כפרש"י שם וכדתנן ברפ"ט דכלאים אין הכהנים לובשין לשמש בבהמ"ק אלא צמר ופשתים.
(יט) ר' ינאי אומר. בנדפס ר' מאיר וכ"ה לפנינו בגמרא אבל במדרש במ"ר נשא פי"ד סי' ג' אמר חזקיה וכ"ה במדרש שוח"ט מ' כ"ד ובמזמור צ' איתא ר' חזקיה אמר ואית דאמר משום ר"מ כו' ועיין בס' רוח חיים אבות רפ"ג שביאר ד' גמרא זו על נכון עיי"ש שביאר כי בציצית נרמז דברי עקביא בן מהללאל הסתכל בג"ד וא"א בא לידי עבירה ודפח"ח וא"ש בזה במנחות מ"ד א' באו ד' ציצית וטפחו על פניו כו' ועיין בס' מנחת כהן שם.
(כ) ביום הרביעי. ט"ס יש כאן וכצ"ל שלא היו משמשין מטותיהן אלא מיום הרביעי כו' וכ"ה בנדה ל"ח ב' והתוס' בכתובות מ' א' ד"ה כגון כתבו כדברי רבינו דאין זה חשוב אפשר עיי"ש ועיין מנחות מ' א' תוד"ה כיון ונראה מדברי רבינו דס"ל כתי' הא' של התוס' ולא כהא"נ שכתבו שם מדאורייתא שרייה ורבנן הוא דגזור כו' ועיין הגרש"ש מנחות מ' ב' עמש"ש בגמרא הכא דעשה בעלמא לא כש"כ שכתב בזה"ל לכאורה לאו דשעטנז נמי איכא כיון דאפשר לקיים שניהם ויהיה ראיה להא"נ מדאורייתא כו' עכ"ל ול"נ דאין זה ראיה די"ל מ"ש בגמרא עשה בעלמא ר"ל ולא כרת או מיתת ב"ד ולאו למעוטי לאוי הוא דאתא ועיין להלן סי' ת"ג אות ו'.
(כא) פי' כו' רבינו מפרש סדין בציצית כפי' הראב"ד פ"ד דעדיות מ"י דב"ש פוטרין אותו סדין מן התכלת וכפרש"י בתשובה אחת שלא גזרו אלא על התכלת אבל במינו חייב ודלא כפיר"ת שכ' התוס' בשבת כ"ה ב' ד"ה סדין דב"ש פטרי אפי' ממינו עיי"ש ומש"ה מפרש רבינו בסמוך להא דשרא ר"ז לסדיני' שהתיר והסיר התכלת מסדינו ור"ל אבל בציצית של מין הטלית ודאי בעינן וזש"ר בסמוך וי"ש יצא ידי כולם ויעשה טלית מצמר או מפשתים עכ"ל הרי דסדין שהוא מפשתים חייב בציצית ממינו דלא כר"ת ודעימי' שאוסרים טלית של פשתים בציצית של פשתים עיין בפסקי ריקאנטי סי' א' ובהגהות תשב"ץ קטן סי' רס"ה כתב כדברי ר"ת עיי"ש.
(כב) המוסגר הוספתי מהנדפס והוא מוכרח ונראה שכן היה גירסת רבינו בגמרא שרא ר"ז לסדיניה וטעמא מאי אר"ז כו' ודלא כפרש"י שרא ר"ז לסדיני' משום שמא יקרע כו' וכ' אח"כ ה"ג ר"ז אמר כו' ועיי"ש בתוס' ויש כאן ט"ס וצ"ל פי' שמא כו'.
(כג) כפרש"י. כוונת רבינו לפרש"י שבת כ"ה ב' ד"ה ואינהו ובד' כ"ז ב' ד"ה לכסות לילה ובזבחים י"ח ב' ד"ה פרט לכסות לילה ורבינו ס"ל כהרמב"ם פ"ג מהל' ציצית ה"ז ובהגמי"י שם עכצ"ל שיש ט"ס בדבריו ודלא כהווי העמודים שכ' בזה"ל ומ"ש הגמי"י וכן רא"ם כו' קאי אדלעיל דס"ל כהרמב"ם עכ"ל ולא השגיח במש"כ הגמי"י שם אחר זה וכן פי' ריצב"א ודעת הריצב"א הוא כרש"י כמבואר בסמ"ג עשין כ"ו ועכצ"ל וכ"פ ריצב"א קודם וכן רא"ם וא"ש כפי' הווי העמודים דדעת הריצב"א כרש"י ודעת הרא"ם כהרמב"ם והב"י באו"ח סי' י"ח העתיק ההגמי"י בנוסחא מוטעת וכבר תפס עליו בשו"ת משכנות יעקב סי' כ"ב עיי"ש ועיין שעה"מ להרמב"ם שה ועיין חולין ק"י ב' תוד"ה טלית שכתב ע"ש ר"ת לא כמו שפי' בקונטרס [ר"ל במנחות מ' ב'] שמא יתכסה בה בלילה אלא גזירה משום כסית המיוחד ללילה כו' ורא"ם הקשה לו דאמר בריש ערכין כו' שלא בעידן עבודה לא אישתרי ולא אמרינן דאישתרו בכל ענין עכ"ל וא"כ רבינו הרא"ם לשיטתו אמר הכא דכלאים בציצית נמי לא אישתרי בכל ענין דאף כסות יום פי' שמיוחד ליום אם נתכסה בה בלילה שאינו זמן ציצית נמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה וכפי' רבינו הרא"ם שפי' גזירה משום כסות לילה שמא יתכסה בלילה דלא כר"ת כן פי' הראב"ד בפ"ד דעדיות מ"י עיי"ש הביאו בשו"ת בית הלוי ח"א סי' א' אות ג' עיי"ש ועיין מנחות מ' ב' תוד"ה משום ושם ד"ה תכלת ובס' עמק הלכה חאו"ח סי' ו', והב"ח באו"ח סי' י"ח כתב ויש נוסחאות אחרות בלשון הגמי"י כתובים בטעות עכ"ל.
(כד) הרי כסות סומא אמור. בשער החדש ביאור להעיטור הל' ציצית שער ב' ח"א אות ק"פ כתב למ"ד סומא פטור מכל המצות צ"ל דהא דכסות סומא חייב בציצית היינו אם לובשו גברא פיקח וא"כ הא דמרבינן כסות סומא מאשר תכסה בה היינו אם לובשו גברא דיש לו עינים ורואה היטב עכ"ל אבל המקנה בחי' לקדושין ל"ד א' תוד"ה ותפילין כ' וז"ל לר' יהודה דס"ל דסומא פטור מכל המצות וקי"ל דטלית שאולה פטור מן הציצית וא"א לרבות כסות סומא לא בסומא עצמו ולא בשואל ממנו ע"כ ס"ל דאשר תכסה בה לרבות כסות לילה עכ"ל והנ"ל לפמש"כ הבאה"ט באו"ח ס"ס י"ד כסות השותפין עם הנכרי אינו חייב בציצית י"ל דבכה"ג רבי רחמנא כסות סומא כשהוא שותף בבגד עם פיקח דהפיקח חייב בציצית כשלובשה ולא הוי דומיא דנכרי אבל בס' ארצה"ח שם אר"י סק"ד העלה דשותפות א"י וישראל ג"כ חייב בציצית עיי"ש ובס' ראש המזבח למס' זבחים י"ח ב' כתב דנ"מ היכא דהסומא מכרה או נתנה לאחר וקודם שמכר הבגד תלה בה ציצית דאי נימא דהכסות עצמה פטורה פסולין הציצית משום תעשה ולא מן העשוי ולזה מרבה מאשר תכסה בה שהבגד בר חיובא הוא כיון שישנו בראיה אצל אחרים נמצאו בשעה שתלה הציצית נעשו בכשרות עכ"ל ודע דבהלק"ט למהר"י חאגיז ח"א שאלה רי"ז כתב סומא פטור מכל המצוות דכתיב ולמדתם ועשיתם. ואפשר דדרש הכי כל שישנו בלמידה ישנו בעשייה וכל שאינו כו' וסומא אינו בלמידה דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן ע"פ עכ"ל והוא על דרך שאמר ר"פ לר' יוסי יבמות ק"ט ב' ולר' יהודה אמר הדרשא להיפך אבל לא ידעתי אנה מצא דילפינן מהך דרשא לסומא לר' יהודה והא בב"ק פ"ז א' למדו ממק"א וכבר כ' התוס' בב"ק ג' ב' ד"ה כדמתרגם דסומא מותר ללמוד ע"פ עיי"ש א"כ הרי ישנו בלמידה ועוד הרי נשים דודאי אינן בלמידה כמבואר קדושין כ"ט ב' ולא פטר להו ר' יהודה מכל מצות שבתורה מיהו י"ל דשאני נשים דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מצות שבתורה כב"ק ט"ו א'.
(כה) לשון הרי"ף גרים ועבדים משוחררין ועיין בברכ"י או"ח סימן תר"ם שפי' משום דכתיב בני ישראל והיה ס"ד למעוטי גרים ומש"ה תני דגרים חייבין דלא כהמעי"ט ריש הל' ציצית שהקשה על גירסת גרים פשיטא עיי"ש ואומר אני דגם ברבינו ירוחם נתיב כ"ז סוף ח"א שכ' עבדים חייבין בציצית פשוט פ' התכלת וכ' הארצה"ח סי' י"ז המ"ל סק"ה שהוא ט"ס פשוט בעיני שצ"ל ברי"ו עבדים משוחררים חייבין בציצית וכגי' הרי"ף וז"ש פשוט פ' התכלת, וברבינו לא כ' גרים גם לא כתב עבדים משוחררין וא"כ ר"ל עבדים שאינם משוחררין ושווין לנשים ולר"ש פטור דומיא דנשים ולכן השמיטו הרוקח סי' שס"א וכתב שם כהנים לוים וישראלים וגרים ותל"מ ועיין לעיל סי' רס"ט אות ט"ז.
(כו) דתניא. כ' השם חדש סברת אמוראי היא מנחות ל"ט ב' ול"ג דתניא ועיי"ש ל"ח א' תוד"ה התכלת ובע"ב תוד"ה אלא.
(כז) ד' צ"ל ג' כמש"כ. התוס' מנחות ל"ח ב' ד"ה אלא ע"ש ר"ת והסמ"ג עשין כ"ו בשם רבינו יצחק וכן הביא הגמי"י ספ"א מהל' ציצית דעת ספר יראים.
(כח) ור"א. ט"ס וצ"ל ורבא וכ"ה בנדפס וכ' השם חדש דלכאורה דברי רבינו מוקשין דמתחילה פסק כר"נ ואח"כ מטיל ספק בדבר אולם כד מעיינת בהגמי"י פ"ג מהל' ציצית תראה דמשכ"ר קי"ל כר"נ הוא מרבינו שמחה ואח"כ כ' סברתו דספק בידו וכמש"כ התוס' ל"ט ב' סד"ה ור"נ דר"ת ורש"י פסקו כרבא משום דהוי בתראה.
(כט) וקי"ל כר"ש כו'. כפסק הב"י באו"ח ס"י ולא כהרמ"א שפסק כרבנן אלא שלא ביאר רבינו דעתו אי ס"ל בהא דפטר ר"ש היינו מלהטיל בכנפיה הכפולים אבל בד"כ הפשוטים חייב להטיל וכפי' הב"י שם או ס"ל כהרמ"א בד"מ דלשון פוטר שאר"ש לגמרי משמע. והנה הטור כתב שם ומלשון א"א הרא"ש נראה שחייבת אע"פ שלא תפרה כלל עכ"ל והב"י טרח למצוא מקום מאין לקח הטור דעת אביו הרא"ש דהלכה כרבנן וכ' שהוא מדכתבו הרי"ף והרא"ש ברייתא דטלית כפולה ולא פסקו הלכה כדברי מי נראה מזה שסמכו על הסתם דמשמע דהלכה כת"ק וקשה לי דלפ"ז הו"ל להטור לצרף גם דעת הרי"ף לדעת אביו הרא"ש וכי"ב כתב הב"י בעצמו לתמוה על הטור ביו"ד סי' קמ"ב ד"ה והרמ"ה [מיהו הש"ך שם סק"י כתב דלק"מ דכן דרך הטור] ועוד יפה כתב הב"י לדחות די"ל דגם הרא"ש והרי"ף ס"ל דהלכה כר"ש וסמכו עצמם עמש"כ אח"ז עובדא דרבה בר רב הונא דמשמע מינה דהלכה כר"ש וכדברי רבינו שפסק כר"ש מהך עובדא. ולי נראה דכוונת הטור הוא למש"כ הרא"ש בהל' ציצית סי' ה' מימרא דרב משרשיא מנחות ל"ז ב' וכפי' השני שפרש"י שם ל"ת א' וכפי מש"כ הדרישה סק"א דבספרים אחרים הרא"ש כתב "ותפסן" ולא ותפרן ור"ל שתפס אותן וקשרן דהיינו כרש"י ודלא כמש"כ הב"ח להגיה בדברי הרא"ש ומזה למד הטור דדעת הרא"ש דלא כר"ש דלר"ש לא הול"ל בפסקיו הך דרב משרשיא דמהך דטלית כפולה שמעינן לה דכל היכא דלא תפר לא מיחשב הכפילות למידי וה"ה בהך דרב משרשיא דגדולה י"ל דאפילו תפרן לא מהני לפוטרן מציצית ודו"ק. והאגור סי' י"א שינה בלשונו שכ' שם והרא"ש כתב שא"צ לתפור הכפילה ובאמת לשון הטור מדוייק שאין זה מפורש בהרא"ש אלא מלשון הרא"ש נראה שא"צ לתפור ותל"מ. והנה הא דאר"ד במנחות ל"ז ב' האי מאן דחייטי' לגלימא ל"ע ולא כלום השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם מהלכה והב"ח באו"ת שם הקשה למ"ל להרא"ש להשמיט מימרא דר"ד דאמר האי מאן דחייטי' לגלימיה ולא ראה שגם הרי"ף והרמב"ם לא הביאוהו ובס' מ"ב סי' יו"ד ס"ו בביאור הלכה שם כ' ליישב שלא השמיט הרמב"ם הא דר"ד עיי"ש ואינו אלא לדעת האגור שכ' לדעת הרמב"ם שצרייך לתפור כולו מכל הרוחות ואני אומר דהם מפרשים מילתי' דר"ד לא כפרש"י בב' הפירושים אלא בפי' אחר והוא דר"ד ס"ל כר"ש דפוטר טלית כפולה מציצית ולפי הרמ"א לגמרי פוטר אלא בכפלה ותפרה חייבת אף לר"ש וז"ש ר"ד האי מאן דחייטי' לגלימיה ל"ע ול"כ לפוטרה מציצית דבתפרה לכ"ע חייבת דאם איתא דלא מבע"ל לפסוק ולשדיי' אע"כ דניחא לי' בכפילא דמחממת יותר ומש"ה חייבת והא דלא הקשו בגמרא לפי"ז אהך דר"ד תפרה פשיטא כדלקמן מ"א א' היינו משום דר"ד הלכה אתי לאשמעינן דדוקא חייטי' אבל אי לא חייטיה פטור משא"כ בברייתא ולפי"ז היינו הך דת"ר בברייתא ור"ד ברייתא לא שמיעא ליה ולכן השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מאחר שהביאו ברייתא דטלית כפולה אמנם ז"א אלא לפי' הרמ"א במילתי' דר"ש אבל לפי' הב"י דאפילו בלא תפירה מחייב ר"ש להטיל בד' כנפות הפשוטים שבה לא שייך לומר האי מאן דחייטי' כו' לא עבד ולא כלום כיון דבין כך ובין כך חייבת בציצית אלא דבלא תפרה חייב להטיל בד' כנפות הפשוטים ובתפרה חייב להטיל בכפולים וזהו שרש"י לא פי' כן דאיהו ס"ל כפי' הב"י אך התוס' בד' ל"ז ב' ד"ה האי השיגו על פרש"י וז"ל פ"ב בל"ר כו' אפ"ה לא עבד כלום דכמאן דשרייה דמי [כצ"ל וכ"ה להדיא בפרש"י ובד"ה שבתוס' אין צ"ל דכמאן דשריא דמי וכן בגמרא ליתא וכ"כ מהרש"א] ולא היה לו לפרש כן כו' ולפום רהיטא כוונת התוס' להקשות לפרש"י כקושיית רש"י בעצמו בד' ל"ח א' ובד' מ"א א' וכ"כ המחה"ש להמג"א סי' יו"ד סק"ד דלא היה לפני התוס' כן בגי' רש"י והוא דחוק ועוד אינו מדוקדק הלשון ולא היה לו לפרש כן וגם חסר בדבריהם הפי' האחר שע"כ צריך לפרש והנלע"ד דכוונת התוס' לפרש הך דר"ד דר"ל שחייב להטיל ציצית במקום הכפל וכדאמרינן בפ' התכלת ושווין שאם כו' וז"ש התוס' ולא היה לו לפרש כן דלקמן כו' ור"ל דא"ש בזה גם כאן ויען שהתוס' הבינו מפרש"י דמש"ה לא פי' כן דאיהו מפרש בר"ש כהב"י וכנ"ל לכן סיימו התוס' בדבריהם ולא אמרינן כמאן דשרייה דמי ויועילה ציצית שבקרנותיה ור"ל דעכצ"ל כן לדעת רש"י והתוס' לא ס"ל הכי אלא כהרמ"א ולכן שפיר פירשו מילתי' דר"ד כדלקמן בפ' התכלת ובארצה"ח שם המ"ל סק"כ כתב דמדה"ת דכאן מוכח כהב"י בביאור ד' ר"ש וכ"כ האשל אברהם סק"ז ולפי פירושי נראה להיפך דהתוס' ס"ל כפי' הרמ"א אלא דרש"י ס"ל כהב"י ולפ"ז אזדא לה משמעות המג"א שם סק"ד ובארצה"ח שם כתב ג"כ לא זכיתי להבין משמעותו אלא שהוא פי' דה"ת כפשוטן ולפי"ז יפה ביאר המחה"ש שם משמעותו אך לפי ביאורי בדה"ת לא משמע מידי, והנה רבינו לא כתב מ"ש בגמרא בדין ט"כ שבברייתא תפרה פשיטא ל"צ דנקטה בסיכי וצ"ל כמש"כ הב"י להרי"ף והרא"ש דמעובדא דרבה בר ר"ה משמע דלא קפדינן אלא דלא ליפשוט וליקום חוטא להדי רישא וכי נקטה בסיכי כיון דלא מיפשטא פשיטא דמטילין בה ציצית כשהיא כפולה.
(ל) רב שישא כו' לא עבד ולא כלום כ"ה בנדפס וכ"ה לפנינו בגמרא ועיין בארצה"ח ס"י המ"ל סק"ה שכ' דראיית הרא"ם תמוה דהא אח"כ אמר שם האי מאן דציירי' לגלימיה לא עביד ולא כלום ופי' שלא הועיל ועיי"ש שהאריך לבאר דברי רבינו ולפמש"כ בשו"ת הרי"מ חאו"ח סי' א' כוונת רבינו דלפרש"י קשה מאי קמ"ל כיון דהיא בעלת ה' ודאי חייבת לדידהו כאילו מתחלה היה ה' ולרא"ם מיירי במרושלין שאינו ראוי ופטור דקי"ל זבחים די"ח בלא סילקן דפטור עיי"ש ובצריה במה שחתך באלכסון שיהיה ראוי מ"מ פטור דשויה בעלת ה' וס"ד דעומד לשוי' בעלת ד' כמו חייטיה קמ"ל דפטור וכש"כ אם נעשית מתחלה בעלת ה' שהבגד כך הוא עכ"ל ולפי הגירסא שבכאן שכ"ר לא עבר ולא כלום נראה ראיית רבינו פשוט אולם ראה זה חדש הוא ומסתפינא לחדש ד"ז כי אולי ט"ס הוא בכת"י תיבת עבר ונקל להתחלף ד' בר' והרוקח בסי' שס"א כ' קבלתי מרבי רא"ם לא קי"ל כברייתא דמחייב בעלת חמש אלא כברייתא בפ"ב דזבחים ד' כנפות ולא בעלת חמש ולא בעלת ג' והכי משמע בשילהי הקומץ גבי דבצריה לגלימא עכ"ל ולא כ' אופן הראיה, וראיתי באגודה ס"פ הקומץ רבה שכ' ד' הגמרא שם בזה"ל האי מאן דבצריה לגלימיה לא עבד ולא כלום האי מאן דצרי' לגלימיה כמאן דשרי דמי האי מאן דחייטי' לגלימיה לא עבד ולא כלום עכ"ל נראה מזה דלא גריס בגמרא גבי האי מאן דצרייה לגלימיה תיבות לא עבד ולא כלום.
(לא) רמ"א לא יתפור כו' כ"ה לפנינו בגמרא ולפלא שביראים הנדפס הגי' כאן בהיפך רמ"א יתפור וחכ"א לא יתפור כגי' הרי"ף ונמ"י ועיין בהגרש"ש מנחות מ"א א', והמצפה איתן בהגהותיו שם שבשס"ח לא ראה דברי ההגמי"י וכ' כן מדנפשיה ועיין שו"ת הרדב"ז סי' של"ב, והסמ"ק סי' ל"א פסק תוך ג' לא יתפור והמרדכי בהלק"ט כ' ואני הדיוט נפלאתי על סמ"ק כו' ולפי גי' היראים הנדפס לק"מ.
(לב) וטעמא כו' כ"כ הרמב"ם פ"א מהל' ציצית דין י"ג וכ"כ העיטור והנמ"י אבל רש"י והרא"ש פי' משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה ועיין מג"א סי' ט"ו סק"ג.
(לג) תחלה. פי' תחלה קודם שיקשרם כמבואר סוכה י"א א' שפוסק ואח"כ קושר ומש"א בברייתא שם ע"ב תלאן ואח"כ פסק ראשי החוטין שלהם פסולה היינו תלאן וקשרן וכ"כ הק"נ שם וכ"כ בהע"ש סי' קכ"ז סקי"ב בביאור ד' בה"ג שכ' תלה ואח"כ פסק פסול דפי' תלאן נגמר מעשה התלוי ודלא כהארצה"ח סי' י"א המ"ל ס"ק ע"ב וכ"כ בשו"ת בית א"ב חאו"ח סי' ו' אות א' עיי"ש ומשכ"ש באות ג' וראיתי בתשובה לגדול אחד הוא בשו"ת עמק הלכה חאו"ח סי' ד' עיי"ש שהשיג על המשכנ"י חאו"ח סי' ט"ו שכ' דדעת הרבה מן הראשונים לפסול בתחיבה לחוד משום תולמ"ה בפסול אלא דבתחיבה לחוד אין להחמיר ועיין ס' רביד הזהב פ' שלח ד"ה ועשו להם.
(לד) עיין מנחות מ"ב ב' תוד"ה עד ולעיל סי' שצ"ט אות כ"א ובדברי המאור והרמב"ן פ"א דסוכה וביד שאול ליו"ד סי' רע"א סק"ב.
(לה) כ"כ בה"ג סי' כ"ז והביאוהו התוס' ביבמות צ' ב' סד"ה כולהו ובהע"ש סי' קכ"ו אות ז' האריך בדברי בה"ג. וראיתי בספר הרוקח שכ' כדברי רבינו וז"ל בסי' שס"א ומברכינן להתעטף בציצית ש"מ חובת גברא הוא ובתלייה לא עביד גמר מצוה ולא מברכינן לעשות ציצית כדמשמע בפ' תכלת עכ"ל ואפ"ה כ' שם אח"כ דברים סותרים לזה וז"ל ומדלא דייקינן להתעטף בציצית ש"מ חובת גברא הוא כדמשמע בפ' במה מדליקין דכ"ג מדמברכינן להדליק ש"מ הדלקה עושה מצוה ולא דייקא גבי ציצית הכי ש"מ מצוה דעיטוף לעולם חייב עכ"ל ועיין שאלתות דרא"ג ס"ס צ"ד שפסק להטיל ציצית בטליתות של מתים הביאו הרוקח סי' שס"א ועיי"ש ברוקח שכ' וכן פסקו רבינו יהודה בן קלונימוס משפירא ורבי רא"ם וסיים שם הרוקח דהיינו כשמואל דאמר בפ' התכלת ההיא שעתא ודאי רמינן לה מטילין לה ציצית שחובת טלית היא ולאו חובת גברא עיי"ש וכן בהל' לולב סי' ר"כ כתב הרוקח ויש פוסק כשמואל כלי קופסא חייבין בציצית דחובת טלית היא וצריך לברך כדאמר בירושלמי פ' הרואה העושה ציצית לעצמו אומר אקב"ו לעשות ציצית והנה דעת הרא"ם כאן שהוא חובת גברא ולא חובת טלית ואפ"ה ס"ל להטיל ציצית בבגד מתים ועיין בתשב"ץ קטן סי' תמ"א.
(לו) מצות. גי' הנדפס ציצית ועיין בדברי רבינו להלן סי' תכ"ב בדין לולב.
(לז) דכתיב כו' דלא כהעיטור בהל' תפילין ח"ז שמפרש קטן היודע להתעטף דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא ולא מחייב בציצית אא"כ יודע להתעטף וכיון שיודע מדאורייתא מחייב הביאו הב"י באו"ח ס"ס ל"ז וע"ד רבינו שהוא מטעם חינוך ועז"א דכתיב חנוך ונו' ולעיל סי' שצ"ט לא זכר רבינו מ"ש בברייתא שם קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכדעת הרמ"א ס"ס ל"ז ועיין שו"ע או"ח ס"ס י"ז ובמג"א שם וראיתי בס' עמק הלכה ס"ז שכ' הך דס"פ לולב הגזול בזה"ל קטן היודע להתעטף אביו חייב לקנות לו ציצית והכריח שם דע"כ הפירוש כהמרדכי דחייב לקנות לו בגד בת ד' כנפות דאל"כ הול"ל קטן היודע כו' אביו חייב לחנכו שלא ילבש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית א"ו כמש"כ המרדכי וא"כ ראי' גדולה היא דכש"כ שמחוייב לקנות לעצמו טלית עכ"ד ובאמת ל"נ בס"פ לולב הגזול כגירסתו כ"א כמשכ"ר כאן קטן היודע להתעטף חייב בציצית וא"כ י"ל דאה"נ פירושו חייב בציצית שלא ילבוש בגד של ד' כנפות בלא ציצית ותל"מ.
(לח) כולם חייבין כו' כ"ה לפנינו ובזה יישב הגאון מהרי"ד זצ"ל בס' בית הלוי פ' ויגש הצ"ע של הגלה"ש שבת כ' ע"ב דבברייתא אין לומר פרושי קמפרש דאין כל פחות מג' כמש"כ היעיר אזן מערכת כ' והגרש"ש בב"ר פ' ע"ה אות ה' ובהתו"ה סדר ויקרא סי' קצ"ו ועיין יבמות ה' א' תוד"ה לרבנן שהעתיקו ג"כ כולן חייבין כו' אבל בדברי רבינו כאן וכן בנדפס ליתא תיבת כולם ואפשר דלא דקדק רבינו כ"כ בזה להעתיקו מלשון הברייתא.
(לט) ומסקינן כו' מבואר מדברי רבינו דלא כמש"כ בהע"ש סי' קכ"ז אות ט"ו בל"ס דלא מעיקר הגמרא הוא אלא מפסקי רי"ג הוא עיי"ש ועיין בהקדמת ידי משה למדרש בר"ר שכ' ומבואר בתוספת פ' התכלת שאם אמרינן שארבע ציצית הם ד' מצות א"כ בגד בת ה' כנפים חייב בציצית אף שהם ה' כנפים מה שאין כן אם כל הד' ציצית הם חדא מצוה אז דוקא בת ד' כנפים חייב ולא כשהיא בת ה' עכ"ל ובאמת אין זה בתוס' אלא כ"ה בהגמי"י פ"ג מהל' ציצית ע"ש רבינו שמחה ובשו"ת בשמים ראש סי' ש"ע דלא כרש"י מנחות ל"ז ב' ועיין פנים יפות ויקרא ב' י"ד ושו"ת שיבת ציון סי' ל"ד בנידון דברי יתר הדברים שכתוב בהקדמה שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |