תועפות ראם/שפז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואינו עובר כו' דברים אלו אינם במשנה ורבינו כתבם עפ"י סוגיית הגמרא ק"מ ב' למיפשט בעיא דר"ז דאמר אביי הא טהור וטהור חייב ואף שבגמרא דחו זה דילמא בקורא רבינו השמיטו וכמש"כ הגר"א ביו"ד סי' רצ"ב סקי"ג, וש"מ דדעת היראים בעוף טהור רובץ על ביצי עוף טהור עובר על לא תקח אף באינם מינן ולאו דוקא בקורא דאלת"ה לא הו"ל לרבינו לסיים ואינו עובר כו' דממילא ידעינן דבמינו ודאי דעובר בלא תקח, ודע דבנדפס כתוב רובץ מנלן דטהור בעינן כו' וגי' נכונה היא דכלפי מ"ש אח"כ אפרוחים או ביצים מנלן דטהורים בעינן כו' שפיר כ' מקודם רובץ מנלן דטהור בעינן דלא כהשם חדש שהגיה שם למחוק תיבת רובץ מדברי היראים אולם בהכת"י שלפנינו כתוב כמש"כ הש"ח.
(ב) למ"ל לך. פי' דברי רבינו דואת הבנים תקח כולן במשמע טהורות וטמאות [מלבד הני דאסורין בהנאה דלא שייך בהו קיחה כיון דאסורין בהנאה] וא"כ לך למ"ל אע"כ למעוטי כלביך אתא משא"כ גבי תרומה כיון דנטמאת ואסרה הכתוב אתא לך לאשמועינן התירא דבשעת ביעורה שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ועיין סוכה ל"ה א' תוד"ה לפי והש"ח דחק לפרש דברי רבינו ומה שכתבתי נ"ל פשוט וברור, ובס' אהלי יהודה לספרי פ' תצא תי' שאלת היראים דש"ה בתרומה דתרומותי שתים במשמע ואי אסור להסיקה לטמאה מה זו נתינה והוא דחוק לפמש"כ התוס' בשבת שם ד"ה אחת דתרומותי שתים במשמע מתפרש ג"כ תלויות וטהורות עיי"ש ועיין בתפארת ישראל חולין פ"י אות ו' שהקשה דילמא היינו בהופרשה ואח"כ נטמאה דסד"א שלא יהנה בה להכי אצטריך מלת לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך אבל מנלן שיהא חייב להפריש כשהטבל טמא דמ"ש מבהמה טריפה דפטור ממתנות, אולם שאני מתנות דלא טבלי להבהמה כתרומה להגורן וא"כ מה"ת להפקיע מחזקת טבל כשהטבל טמאה ועיין מגילה כ"ח א' ובטו"א שם דודאי לכ"ע מתנות אין טובלין ואפי' לר"א דיליף נתינה נתינה מתרומה עיי"ש.
(ג) וכל היכא דמחייב לשלח קאי בלא תקח. מבואר בדברי רבינו דלא כמש"כ בשו"ת מקור ברוך ס"ס ד' בשילחה וחזרה דליכא אלא עשה דשלח תשלח עיי"ש ומינה נשמע ג"כ דלא כמש"כ הח"צ בתשו' סי' פ"ג על מתניתין דחולין קמ"א א' אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב שנאמר שלא תשלח את האם דבזה לא הוי כ"א עשה דשלח תשלח אבל הל"ת דלא תקח לא עבר מאחר שאינו נוטל את הבנים כפשטי' דקרא לא תקח האם על הבנים דהא רבינו כללא כייל כל היכא דמחייב לשלח קאי בלא תקח ועיין בס' לב אריה ובמנחת חינוך מ' תקמ"ה שהשיגו על הח"צ דלדבריו לימרו בגמרא קמ"א א' דתשלח אתי להיכא דנוטל את האם לדבר מצוה ומניח את הבנים דאין בזה אלא עשה בלבד והו"א דעשה דטהרת מצורע דוחה לה משום דגדול השלום ולמ"ל להגמרא לדחוקי ולאוקמה כגון שעבר ונטלה וכגון שנטלה ע"מ לשלח אע"כ דס"ל כיון דרבי רחמנא דהנוטל האם לבד חייב נתרבו גם לל"ת דאהדריה לאיסורא קמא. ואני אומר לתרץ קושייתם דהנה בשו"ת חו"י סי' ס"ז הקשה עמ"ש במשנה לא יטול אדם אם על הבנים אפי' לטהר את המצורע למה התירה התורה לבטל מצות טהרת מצורע בשביל מצוה דשילוח האם הלא יכול הוא להרוג ולחנוק את הבנים תחת אמן או לעשות אותן טריפה דפטור מלשלח האם ונמצא שאפשר לקיים המצוה ההיא ושלא לעבור על זו והניח בקושיא. ונ"ל לתרץ קושיית החו"י דתשלח אתי להיכא דצריך שתי צפרים לטהרת מצורע ולא מצא אא"כ יטול אם על הבנים לצורך השחוטה והמשולחת והבנים היינו אפרוחים ולא היה שם אלא אפרוח אחד דחייב ג"כ בשילוח והשתא לא אפשר למיטרפי' להאפרוח דיפסול לטהרת מצורע וא"א לקיים העשה אם לא בדחיית עשה דשילוח הקן וכגון דנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וסד"א דדחו קמ"ל תשלח יתירא דלא דחי ומה מאד מדויק לשון המשנה לגי' הרי"ף והיראים הנדפס וכ"ה ברמב"ם בפי"ג מהל' שחיטה שכ' אפי' לטהר בהן את המצורע ופי' בהן דהיינו באם ובבנים מטהר את המצורע ואע"ג דאמרינן בת"כ שתי צפרים שיהיו שוות והרי האם והאפרוח בודאי אינם שווין ל"ל בה שאינו אלא למצוה לכתחילה והכא אין לך בדיעבד יותר מזה שאין לו אחרות ופשוט בעיני דהיכי שאין לו אחרות ודאי הוה דחי אי לאו תשלח ודלא כמש"כ בס' בכורי אביב פ' תצא בינה במקרא דאפי' עשה לל"ת לא דחי רק כשהעשה הוא כמצותו ולא כה"ג דלכתחילה פסול והיכי ס"ד דידחה עשה דשלום בית לעשה דשילוח הקן באופן שאינו מועיל לכתחילה וקרא למ"ל ואין דבריו נראין לי ומהשתא א"ש דברי הח"צ דאין לומר דאצטריך תשלח להיכא דנוטל את האם לדבר מצוה ומניח את הבנים דאין בזה אלא עשה בלבד דא"כ יכול הוא להטריף הבנים שמניח ויהיה פטור משילוח האם כקושיית החו"י אע"כ שצריך שניהם וא"כ הוי עשה ול"ת ושפיר הוכרחו לתרץ כגון שנטלה ע"מ לשלח. ומה שהקשה שם עוד החו"י וז"ל אם נטל הבנים מתחת האם אינו עובר רק דאינו רשאי כרב יהודה א"ר חולין קמ"א ב' ממשמעות שלח את האם מעיקרא והדר ואת הבנים תקח לך מעתה אם עבר ולקח הבנים תחלה ונשאר האם לבדה תו אם אח"כ אינו משלח האם רק לוקחה אינו עובר שהרי אינה עוד על הבנים וא"כ קשה אם נצרך לאם לדבר מצוה ליולדת או לטהרת מצורע יכול לעשות בכה"ג ולמה תנן לא יטול כו' ואין לומר דלא יטול אם על בנים תנן ואה"נ רשאי לעשות בגוונא דכתיבנא דפשיטא הוא למה יעבור אם אפשר לו לקיים מצוה אחרת ולא יעבור על זו ושם אצטריך קרא שלח תשלח לזה יע"ש בסוגיא דהוצרך לאוקמא ריבוייא דקרא בעבר ושקלה א"נ דנטלה ע"מ לשלחה משמע דזולת זה לא מצינו נטילת האם רק בהעברת עשה ול"ת ולפמש"כ קשה בהיפוך למה תתיר התורה לבטל מצוה דטהרת מצורע בשביל מצוה דשילוח האם שאפשר לקיים המצוה ההיא ושלא לעבור על זו עכ"ל. ובאמת לענין דינא השתא דכתב רחמנא תשלח יתירא ואוקימנא כשנטל האם ע"מ לשלח וליכא אלא עשה וגדול השלום ומדינא הול"ל דלידחי ואתא תשלח למימר דאפ"ה לא דחי ובעי שילוח וא"כ ה"נ דאסור ליטול הבנים תחלה כדי שישאר האם לטהרת מצורע אלא ישלח האם תחלה וכ"כ המנחת חינוך שם לענין אם רוצה ליקח הבנים לדבר מצוה עיי"ש. אלא הא קשה למה נדחקו בגמרא אהא דאצטריך תשלח יתירא ומוקמינן בשנויא דחיקי ולומר דגדול השלום טפי הול"ל דתשלח אתי להך דינא דס"ד שיטול הבנים תחלה דלא עבר אלא בלאו הבא מכלל עשה כרב יהודא ועשה דטהרת מצורע דחי לה כתב רחמנא תשלח דאסור לעשות כן אלא משלח האם תחלה והדר ואת הבנים תקח לך. ונראה לדעתי פשוט דלק"מ דלפי מאי דמסיק החו"י שם בתשו' שאם יקרא קן צפור לפני איש בשדה מחוייב ליזקק לה לשלח את האם וה"ר מהברייתא דחולין קל"ט ב' יכול יחזור כו' ואס"ד דליכא עלי' חיובא מהיכי תיתי לן למימר שיחזור בהרים שהרי אפי' במאורע יכול להניח ולילך לו וכ"ה דעת הגרד"ל בהגהותיו למדרש ד"ר פ"ו סוף סי' ג' עיי"ש וא"כ כשנוטל מתחלה הבנים דבזה מיפטר משילוח שתים הוא עושה. א) שמבטל מ"ע דשילוח שאפי' יניחנה וילך לו עובר על עשה זו. והב' שנוטל הבנים קודם דהוי לאו הבא מכלל עשה ופשיטא דלא אתי חד עשה דולקח ודחי תרווייהו וקרא למ"ל ועיין בשו"ת מור ואהלות סי"ט וס"כ מש"ש ע"ד החו"י והקשה שם ב' קושיות בגמרא דחולין קל"ט ב' שאמרו שם לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך יכול יחזור בהרים וגבעות כו' ולענ"ד פרש"י בברייתא דלעיל קשה דלמה האריכו בברייתא לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך דלא הול"ל אלא לפי שנאמר שלח תשלח ותו לא ומפרש"י שאומר ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח נראה שכיון למחוק המותר ודוחק להגיה הספרים ועוד קשה דאחר שאמרו ת"ל כי יקרא במאורע לפניך הו"ל ליישב כפל הלשון דשלח תשלח שרצו ללמוד הימנו מקודם יכול כו' לפי פרש"י וע"כ אומר אני דה"פ לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ור"ל וגו' למען ייטב לך והארכת ימים [וכי"ב כ' התוס' בכתובות כ"ט א' סד"ה אלו ובע"ז ל"ד ב' תוד"ה שחבירו] יכול יחזור בהרים וגבעות פי' מאחר דבזה המצוה תלוי הטבה ואריכות ת"ל כי יקרא ונראה שכן מפרשים התוס' דפסחים כ"א א' ד"ה ואי לפמש"כ הגאון מק"ח בריש סי' תל"א בביאור דבריהם עיי"ש שכ' אם היה תשביתו דקרא שריפה דוקא היה הבדיקה חיוב כדי לקיים המ"ע שמחוייב לחזור אחר קיום מ"ע כדאמרינן בחולין קל"ט ב' יכול כו' ת"ל כי יקרא כו' מוכח דבסתם מ"ע מחוייב לחזור אחריהם כדי לקיימה עכ"ל ובשו"ת מו"א שם כ' דדבריו תמוהים עד מאד עיי"ש אבל לפי מש"כ לפרש דלא כפרש"י א"ש דבמשנה שילהי חולין אמרו ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מ"ח שבתורה וא"כ לפי"ז באמת על כל מ"ע שבתורה יחזור כו' ושאני בשילוח הקן דכתיב כי יקרא במאורע לפניך. ובמשכ"ש המו"א ע"ד הספרי דברים פ' רכ"ז שאמרו שם לא תקח האם עה"ב מכלל שנאמר ולקח למטהר וגו' יכול יקחנה לטהר בה את המצורע ת"ל לא תקח וז"ל שם והנה באמת מדוע לא יליף הגמרא מן לא תקח כו' עיי"ש גם הזרע אברהם בפי' לספרי כתב לא ידעתי היכא משמע לי' מלא תקח דלא יקחנה אפי' לטהר את המצורע ובגמרא נפק"ל מדכתיב תשלח מ"מ עכ"ל הז"א ועיי"ש בהגהות וביאורים שבסוף הספרי ע"ש' הראב"ד שפי' הספרי דהול"ל לא תקחנה על הבנים והאם יתירא והוא ע"ד שכ' התוס' חולין ע"ח ב' ד"ה מה ועדיין אינו מובן איך נלמד מתיבת האם אפי' לטהר בה את המצורע וכקושיית הז"א ע"כ נלע"ד כוונת הספרי בפשיטות דה"ק אי לאו דכתיב לא תקח שהוא ל"ת הו"א דעשה דולקח למטהר דוחה עשה דשלח תשלח דגדול השלום אבל השתא דכתיב לא תקח הו"ל עשה ול"ת ובהא לא אמרינן גדול השלום דעשה ידחה ל"ת ועשה כמש"כ מהרש"א בב"מ ל' ב' בתוד"ה הא עיי"ש וזש"ש בספרי אח"כ לא תקח האם זו מל"ת ותשלח יתירא אתא להיכא שנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וכמבואר בסוגיא דחולין שם ואזדא לה דברי המו"א שם ע"ד הספרי.
(ד) אמר רב יהודה. בנדפס אמר רב הונא. ודע דבחולין קמ"א ב' אמרו ההוא דגזינהו לגפה ושלחה ואח"כ תפשה נגדיה רב יהודה א"ל זיל רבי לה גדפי' ושלחה כו' כרבנן ומ"מ מדרבנן. ועיין מל"מ בפ"ג מהל' עבדים הי"ד שהקשה אמאי נגדיה רב יהודה מ"מ מדרבנן הא לעיל ק"י ב' איתא אייתוה לההוא גברא דלא הוה מוקר או"א כפתוהו א"ל שבקוהו דתניא כל מ"ע שמ"ש בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה וה"נ בשילוח הקן מתן שכרה בצדה למען ייטב לך והארכת ימים ואע"ג דהכא איכא נמי לאו בהדי עשה מ"מ יקשה לר"ת שם וכן בתוס' ב"ב ח' ב' ד"ה אכפיי' דבצדקה נמי אין כופין אע"ג דאיכא לאווי וכ"כ הרמב"ן בתשו' לענין השבת העבוט שאין ב"ד כופין עליה משום דהוי מ"ע שמ"ש בצדה ואף דהוי שם לאו הניתק לעשה עכ"ז לא כפינן ע"ז וא"כ מ"ש הכא והניח בצ"ע, וראיתי להגאון רצה"ח בהגהותיו לש"ס ובס' לב אריה ששניהם לד"א נתכוונו לתרץ קושיית המל"מ עפמש"כ רש"י חולין ק"י ב' בטעם הדבר שאין ב"ד כופין במ"ע שמ"ש בצדה וז"ל לכך פי' מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו עונשו שלא תטול זה השכר וא"כ לא שייך זה אלא בשאר מ"ע משא"כ בשילוח הקן דבעי מתן שכרה בצדה לגופה שהיא מצוה קלה כאיסר ומנ"ל דאיכא שכר גבה מש"ה ליכא למילף מדכתיב מ"ש בצדה לומר שאין ב"ד מוזהרין עליה דמנ"ל. ותי' לענ"ד צע"ט דבספרי דברים פ' רצ"ה אמרו אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו' למען יאריכו ימיך וגו' זו אחד מכל מצות שבתורה שמתן שכרה בצדה והרי דברים ק"ו ומה גרוגרת שאין אחד ממאה באים באיסר האיטלקי נאמר בה אריכות ימים שאר מצות שיש בה חסרון כיס עאכו"כ עכ"ל. וא"כ גם המתן שכר דשילוח הקן לגופה לא אצטריך דאתיא ממדות שאין א' מק' באיסר האיטלקי ונימא דאתיא מ"ש בצדה לומר שאין ב"ד כופין עליה כבשאר מ"ע. והנראה ליישב דבריהם עפמ"ש במשנה ריש מס' פאה א"ד שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז כו' וגמ"ח כו' ועיי"ש בפיה"מ להרמב"ם שכ' וכל המצות שבין אדם לחברו נכנסות בגמלות חסדים עיי"ש וא"כ אבן שלמה וצדק וגו' אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז ולפי המבואר בקדושין מ' א' שילוח הקן אין אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז הרי דחלוק שילוח הקן ממדות וא"כ אי לאו דכתיב מתן שכר בשילוח הקן לגופי' לא הוי ילפינן ליה מק"ו ממדות והק"ו דספרי היינו לכל המצות דומיא דמדות שבין אדם לחברו משא"כ בשילוח הקן ושפיר כתבו לתרץ קושיית המל"מ. אולם ראיתי בספורנו דברים כ"ב ז' שכ' הנה בענין שילוח הקן יש איזה גמ"ח להמין שלא להשחית זרע עופות השדה שהם הפקר וזה בשלוח האם אמר שאפי' בזה הקצת של גמילות חסדים יהיה אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב עכ"ל ולכאורה דבריו סותרין לסוגיא דקדושין מ' א' דשילוח הקן טוב לשמים הוא ואין כאן טוב לבריות ולא כתיב ביה כי פרי מעלליהם יאכלו והלכך לא תנייה גבי אוכל פירותיהם בעוה"ז כדאמר רבא רבי אידי אסברא לי' כו' ויש ליישב עפ"י מה שהקשה הרי"ף לע"י בקדושין שם דהלשון שאמר רבא רבי אידי אסברא לי אינו נכון דהא זהו מילתא אחריתי ממה דשני ר"נ תנא ושייר דהא לר"נ שילוח הקן יש לה פירות ולסברת רב אידי אין לה פירות והול"ל אלא אמר רבא רבי אידי ה"ק כו' ותי' שם בדוחק ולפ"ד הספורנו י"ל דלסברת רבי אידי דאכילת פירות בעוה"ז תליא בטוב לשמים ולבריות וא"כ שפיר יש לומר דשילוח הקן נמי טוב לשמים ולבריות הוא שמרחם על האם שרובצת לשלחה וכדאמרו בשבת קנ"א ב' כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו כו' וחזינן בב"מ פ"ה א' ביסורי דרבי דע"י מעשה באו הואיל ולא קמרחם אההוא עגלה דהוו קממטו לה לשחיטה ליתו עלי' יסורין וע"י מעשה הלכו הואיל ומרחם אבני כרכושתא נרחם עלי' הרי דבכלל מרחם על הבריות היינו נמי מרחם על כל בע"ח ואפי' אינו אדם מדבר וכדא"ר יצחק במ"ר אמור פכ"ז סס"א משפט אדם ומשפט בהמה שוין משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו משפט בהמה ומיום השמיני והלאה ירצה וגו' ועיי"ש ביפ"ת ולפי"ז ה"ה נמי בטוב לשמים ולבריות בע"ח אף שאינו אדם מדבר יש לו פירות ושפיר יש לה פירות לשילוח הקן והא דלא תנא לה במתניתין בהדי הנך ד' דברים היינו משום שנכללת בהם ותנא ושייר וכוונת המשנה אלו דברים וכי"ב שטוב לשמים ולבריות אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז כו' ושפיר תירוץ ר"נ קאי. ובס' בית דוד דרוש ח' כתב אהא דאמר רבי בתמיד כ"ח א' איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות שכ"ז שתוכחות בעולם נ"ר בא לעולם טובה וברכה באין לעולם כו' וז"ל הרי למדנו מדבריהם דגם מצות התוכחה היא מדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ובתחילת ההשקפה הוא סותר למתניתין דלא תנא ליה בהנך דאדם אוכל פירותיהם כו' עכ"ל ולדעתי לק"מ דמאחר שהתוכחה הוא טוב לשמים ולבריות שפיר נכללת בהנך דמתניתין כהרמב"ם בפיה"מ לאו דוקא הנך ד' כנ"ל ואע"ג דבברכות ל"ג ב' חד אמר האומר על קן צפור יגיעו רחמיך דתנן משתקין אותו הוא משום שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות נראה מזה דס"ל דטעם שילוח הקן לא מצד רחמנות העוף הוא וכדאמרו בת"ז תקונא שתיתאה עיי"ש אבל במדרש תצא פ"ו סס"א אמרו וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה כך נתמלא רחמים על העופות מנין שנאמר כי יקרא ק"צ לפניך והוא דעת המ"ד בברכות שם מפני שמטיל קנאה במ"ב וכמש"כ מהרש"א שם בח"א דלדידיה י"ל דמצוה זו מצד הרחמים היא כמו צדקה וכמה מצות אלא כיון שמזכיר כן בתפילה הרי הוא מטיל קנאה כו' דלא כהטו"א במגילה כ"ה א' שכ' דאין לפרש דלמ"ד משום קנאה ס"ל דטעם קן צפור באמת משום רחמים כו' וע"ד מהרש"א אינו כן וא"כ למ"ד דשילוח הקן הוא משום רחמים והוי טוב לבריות דבכלל בריות הוי כל בע"ח ואדם אוכל פירותיהם בעוה"ז כמצות אבן שלימה וצדק וכי"ב שאדם עושה לחבירו וא"כ אין סברא לחלק ביניהם ומיותר מתן שכר בשילוח הקן וע"כ שאין ב"ד כופין עליה ואמאי נגדיה רב יהודה לההוא גברא. ובס' לימודי ה' לימוד ע"ז כ' לתרץ דהא דננדיה רב יהודה מ"מ לאו על להבא שלא היה רוצה לקבל עליו לשלחה דבאמת אין ב"ד כופין לקיים מ"ע שמתן שכרה בצדה אלא אשעבר דתפשה ועבריה ללאו ומאי דא"ל זיל רבי לה כו' לזרוזי הוא דקא"ל ואינו מדין כפיה עכ"ד אולם רש"י פי' שם בד"ה מ"מ בזה"ל ואין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו משמע שמפרש דנגדיה על להבא ומש"ה אין שיעור לדבר אלא עד שיקבל עליו כמש"כ בס' נחל איתן הל' חו"מ פ"ו הי"ב לפרש כן בדברי רש"י ודוחק לומר דרש"י ס"ל כר"י בתוס' ב"ב שם דבצדקה דאיכא לאו כופין ועיין שעה"מ בפי"ב מהל' אשות הי"ד שכ' לתרץ קושיית המל"מ וז"ל דע"כ לא כ' התוס' אלא גבי צדקה וכן לענין השבת העבוט שמעולם בלאו זה אינו בא לידי עונש שהרי הוא לאו שאין בו מעשה והלכך אמרינן כיון שהיא מ"ע שמש"ב אין ב"ד מוזהרין כיון שאינו עובר הלאו בקום ועשה משא"כ בשילוח הקן דבלאו זה הרי הוא בא לידי עונש מלקות כשמבטל בידים כדאיתא במכות והלכך נגדיה רב יהודה כדי שלא ירגיל עצמו בכך ויבא לבטל בקום ועשה הלאו שאין ב"ד מוזהרין עליו להלקותו עכ"ל. ונראה שתיבת שאין ט"ס וצ"ל שאז ועיין בס' עמק יהושע סי' ט"ז ונראה שכיון לד' השעה"מ וכן מש"כ בס' נחל יצחק ח"א הל' עדות סי' ל"ד עיי"ש תי' לקושיית המל"מ הוא כדברי השעה"מ ממש אלא שהקשה שם ע"ז בס' נחל יצחק מיומא דפ"ה דתשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ועל מה תשובה תולה ויוה"כ מכפרת על כריתות ועל ל"ת גמור אלמא דלאו הניתק לעשה דינו כמו עשה דאם עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו ושם דל"ו מבואר דמתודה על עולה עון לקט שכחה ופאה משום דהוי לאו הניתק לעשה ומשכחת ביה מלקות בביטלו ולא קיימו כמבואר במכות דט"ז גבי פאה שם ואפ"ה היכא דלא נתחייב מלקות שם עולה מכפרת עליה כמו על כל חייבי עשה אלמא דדין לאו הניתק לעשה כמו עשה גמור גבי תשובה וגבי עולה היכא דלא נתחייב מלקות עדיין וא"כ ה"ה לענין שלא יפסל לעדות ועבר על לאו הניתק לעשה דינו כמו בעבר על עשה וה"נ לענין מתן שכרה בצדה דינה כמו בעשה שאין ב"ד כופין עליה. וראיתי בתי' מהרא"ל מפלאצק ליו"ד הל' רבית סי' קס"א סק"ג שהעיר ג"כ בזה ויישב דהתם איירי בקיים העשה כגון שגזל והחזיר או הותיר ושרף דאע"ג דקיימינן לעשה צריך כפרה כדאמרינן אע"ג דגזילה ישיב רשע מיקרי אבל בלא קיים העשה הוה כמו שאר חייבי ל"ת דהא בביטלו או לא קיימו חייב מלקות. ודע דבמדרש ש"ר סוף פכ"ה אמרו בעת שאדם שומר את השבת גוזר גזירה והקב"ה מקיימה כו' ולא עוד אלא כ"מ שאתה אוכל בעוה"ז אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לך לעוה"ב כו' וכ' שם היפ"ת והא דלא מני בברייתא דפאה בהדי דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב י"ל דתני ושייר עכ"ל ולשון בברייתא אינו מדוייק לכאורה דהול"ל במשנה דפאה ובאמת המעיין בקדושין מ' א' יראה לעינים דתני ושייר אא"ל כדא"ל רבא לר"נ תני תנא אלו דברים ואת אמרת תנא ושייר ואני אומר דא"ש ע"פ הגירסא בגמרא דקדושין שם במשנה דפאה אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהם כו' והרי"ף בע"י עמד על לשון זה ולפי המדרש א"ש דבאמת בשמירת שבת ג"כ אדם אוכל פירותיה בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב אלא שעיקרה היא בשוא"ת לבלי לעשות בה שום מלאכה משא"כ אלו דברים שאדם עושה אותן בקום ועשה ואוכל כו'. ובמדרש תנחומא יתרו סי' י"ד אמרו ילמדנו רבינו כמה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ושכרן לעוה"ב כך שנו רבותינו א"ד שאדם כו' אלו הן כאו"א וגמ"ח והבאת שלום בין אדם לחברו ות"ת כנגד כלם ופשוט בעיני דר"ל למשנה דריש פאה ואינו ענין כלל למה שאנו אומרים אחר בה"ת דהך ברייתא היא עיין תוס' ברכות י"א ב' ד"ה שכבר ומהרש"א שם והע"י שם בפי' למדרש תנחומא כתב וגמ"ח כו' והבאת שלום כצ"ל לפי דעתי שמקצר כאן ולא חש להביא כולו עכ"ל ולא ידעתי למ"ל להגיה תיבת וכו' אחרי שמפורש במשנה כד' המדרש תנחומא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |