תועפות ראם/רעז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ר' יהושע. צ"ל ר' יהודה.
(ב) דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר כו' לפנינו במ"ק שם דברי ר' יהודה ר' יוסי ברבי יהודה אומר כו'. וכ"ה בת"כ ויקרא י"ד ח' והר"ש בנגעים פי"ד מ"ב העתיק הת"כ בזה"ל דברי רבי ר' יוסי ברבי יהודה אומר כו' אר"ח השבתי לפניו כו' ועיין חולין קמ"א א' ותו לר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע כו' ובפרש"י שם ד"ה אסור והגאון אפ"י בס' מי נפתוח בקדם לעין אות ח' הניח פרש"י בצ"ע אבל לגי' היראים א"ש גם השאג"א סי' ל"ג הקשה בהך דחולין היאך אפשר לשנויי אדר' יהודה דגדול השלום ומשום דאסור בתה"מ הא שמעינן ליה לר' יהודה בהדיא שם בפ"ק דמ"ק ימי ספירו ולא ימי חלוטו עיי"ש וכתב שם המגיה בק"א דצ"ל רבי במקום ר' יהודה שהוא ברוב מקומות בר פלוגתיה דר' יוסי ב"ר יהודה ועיין שו"ת מקור ברוך סי' ד'.
(ג) רבא. לפנינו רב. והנה בתוס' פסחים ס"ז ב' ד"ה שכן וביומא ד"ו ב' ד"ה שמטמא לא הובא ראיית רבינו שמצורע מטמא משכב ומושב מהך דנדה ס"ט ב' כ"א הר"ש פ"א דכלים מ"ג ה"ר כדברי רבינו ובס' מים טהורים הניח ראיה זו בצ"ע ועיין במי נפתוח פרפר ל"ב בענין זה ושם אמנה ע"ט פ' ותבין דעת רבינו בפי' אבן מסמא שר"ל משכב ומושב באבן המבדלת ושפיר ה"ר משם
(ד) המוסגר הוספתי והוא מוכרח להגיה והתוס' פסחים שם ד"ה שכן טעון הניחו ד"ז בתימא ובספר תוספת אהרן האריך בדה"ת אלו ועיין בס' מים טהורים פ"א דכלים מ"ח חרד"ן א'.
(ה) מטעם רבינו נראה שמפרש כוונת פרש"י דפסחים כדה"ת פסחים שם שהבינו בדעת רש"י דאין מצורע עושה מו"מ לטמא אדם ובגדים כלל אלא לטמא אוכלין ומשקין ודלא כמש"כ מהרש"ל פסחים שם לפרש"י שלנו לא משמע הכי ור"ל דמלשון רש"י שלפנינו נראה דמשכב של מצורע הוא עכ"פ אב הטומאה לטמא אדם או בגדים אלא שאינו מטמא אדם וזה האדם יטמא בגדים אבל זה האדם איננו מטמא רק אוכלין ומשקין ולפי פרש"י שלפנינו לא יסתור פרש"י דפסחים לפרש"י דיומא ו' ב' שלא כדה"ת יומא שם עיין כ"ז במי נפתוח פרפר ל"ב אות ב' ורבינו כתב להדיא בטעמו וכיון שראינו שחלק הכתוב בכ"מ בטומאת אדם וכלים לטומאת אוכלין ומשקין י"ל לומר כו' והמי נפתוח שם החזיק בפרש"י שלפנינו כמש"כ מהרש"ל וכתב בטעם החילוק כדברי הגמ' נדה ל"ג א' אימא נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לטומאה קלה דלא ליטמא אדם לטמויי בגדים אבל אדם ובגדים ליטמא ורבינו אף לפי"מ שפירש הוא בכוונת רש"י דלא כמהרש"ל עכ"ז כתב טעם החילוק בפשיטות לפי"מ שמצינו חילוק זה בכ"מ בין טומאת אדם וכלים לטומאת אוכלין ומשקין ולענין מה שהקשה רבינו דלבתר דממעט מהזב מטומאה חמורה א"כ טומאה קלה נמי לא נילף דאיפרך ליה ק"ו עי' יומא ו' ב' תוד"ה שמטמא שתירצו בועל נדה יוכיח.
(ו) בנדפס חסר כאן וז"ל שם אלא מדרבנן כדאמר באלו חוצצין וטעמא כו' ואין הדברים מובנים איה איפה הוא באלו חוצצין וכאן מפורש הדבר ומש"כ לא יחפור צ"ל בלא יחפור והוא בב"ב ד"כ א' והטעם שכ' רבינו כדתניא בספרי כו' הנה התוס' בב"ב שם ד"ה ונכרי כתב מטעם אחר עיי"ש. וראיתי בס' דברי שאול להגאון ריש"ן סדר מטות שכ' וצ"ע דבנזיר דס"א פלפל הש"ס מנלן דנכרי לאו בר טמויי הוא ולא הביאו הך דרשא דספרי עיי"ש שסיים ואולי י"ל דדוקא לאחר שחדשה התורה דנכרי לא מטמא ואינו בר טהרה דרשינן אתם ושביכם כשיבואו לכלל ברית אבל בלי קרא היינו אומרים דבאמת הקרא מצריך טבילה להשבויים ג"כ אף שלא באו לכלל ברית עכ"ל ואני תמה דא"כ תיבת אתם למ"ל דזהו עיקר דרשת הספרי מדכתיב אתם ושביכם דתיבת אתם יתירא למידרש מה אתם בני ברית אף שביכם בני ברית דוקא ולא קודם שבאו לכלל ברית וע"כ אומר אני דאי מהך דספרי י"ל דלעולם נכרי יש לו טומאה אלא דאין לו טהרה בהזאה ובטבילת מקוה ושפיר פלפלו בנזיר שם מנלן דנכרי לאו בר טמויי הוא ועיין בנזיר ס"א ב' תוד"ה א"ק וי"ל דלענין דאין לו טהרה שפיר נלמד מהך דספרי ועכ"פ דברי רבינו דיליף מהא דספרי שנכרי אין לו טומאה הוא נגד דברי הגמ' דילפי לה ממק"א וצ"ע.
(ז) תיבה זו שהסגרתי הוספתי אני דבלא"ה אין מובן דברי רבינו ובנדפס כתוב בזה"ל טיהר הכתוב גבו ואין מדרס כלי חרס טמא לענין טומאת גב בשום מקום כו' ועיין שבת פ"ד ב' תוד"ה מי מה שכתבו בשם ר"י ונראה שר"ל כפי' היראים. והגרש"ש שם שכתב ע"ד הגמ' ל"י מאי אריא לאשתו נדה הול"ל סתמא דיחדינהו לישיבה כו' לא ראה דברי רבינו שכ' באמת דלאשתו נדה לאו דוקא כו' אבל רבותא קאמר כו'. וראיתי בספר אשי ישראל למס' שבת שם שהקשה לרבא מנ"ל דכל הכלים מטמאין מגבן דבחולין דכ"ה יליף מדכתיב וכל כלי פתות וגו' האי הוא דכי יש צ"פ עליו טהור וכו' הא כל הכלים בין יש עליו צ"פ בין אין עליו צ"פ טמא אלמא דמטמאין מגבן עיי"ש דלמא להכי פרט צ"פ בכ"ח משום דבשאר כלים זימנין דלא מהני צ"פ כגון דיחדינהו לאשתו נדה וטמאין מדרס ואינן חוצצין עכ"ל וכ"כ בהגהות מה"ר לשבת שם קושיא זו ולדעתי לק"מ דא"כ מייתר ליה תיבת הוא בכ"ח דבשאר כלים חזינן בהדיא דטמאין מדרס וממילא ידעינן דאין חוצצין מן הטומאה אם יחדינהו לאשתו נדה ומדכתיב הוא יתירה ילפינן דבשאר כלים אף שיש בהם צ"פ מטמאין מגבן לעולם ועיין חולין כ"ד ב' תוס' סד"ה אלא ובהגהת הב"ח שם ובד' כ"ה א' תוד"ה איזהו ובפרש"י שם ד"ה א"ק וכל כלי פתוח דדרשת הגמ' הוי מדכתיב הוא יתירה וא"כ אף לרבא א"ש.
(ח) בכלי תשמיש כו' ט"ס כאן וצ"ל בכל תשמיש שהיה מיוחד לכלי זה וכ"ה בנדפס.
(ט) רבינו חולק על דה"ת ב"ק כ"ה ב' ד"ה מפץ במת כו' שכתב הא דאמרינן בכ"ד כל המטמא מדרס מטמא טמא מת מהכא נפקא עכ"ל וע"ד רבינו לאו מהכא נפקא כמשכ"ר לחלק דדוקא אותו שאל לו קיבול לישיבה והיה לנו לטהרו בשרץ ובמת מטעם פשוטי כלי עץ ההוא טמא מק"ו דפכין קטנים משא"כ אותו שיש לו קיבול לישיבה ואינו אלא לישיבה שיחדוהו מטעם קיבולו כמו שעושין לקטנים ולחולים הרי טמא לכל הטומאות מטעם דשם כלי עליו וראוי לקבל כל טומאות כדפרש"י בנדה מ"ט א' והביאו רבינו ואף שגם רש"י בשבת פ"ד ב' סד"ה מפץ כתב בזה"ל ומהכא נפקא לן בעלמא דכל המטמא במדרס מטמא טומאת מת ואפילו פשוטי כלי עץ עכ"ל אין זה כדה"ת שכתבו בשבת שם ד"ה מפץ. מק"ו דהכא קיי"ל בכ"ד דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת וכדבריהם בב"ק שם וכמש"כ בנדה מ"ט ב' ד"ה כל דרש"י דקדק בלשונו שבת שם וסיים ואפילו פשוטי כלי עץ ור"ל כדברי רבינו בפי' המשנה מדקאמרה המשנה כל המטמא מדרס מטמא טמא מת דתיבת כל מלמדינו בין יש בית קיבול לישיבה בין אין בית קיבול לישיבתו כפשוטי כלי עץ והני דפשוטי כלי עץ דמטמא טמא מת לא שמעינן אלא מק"ו דפכים קטנים וע"ז פרש"י דמהכא נפקא לן בעלמא דכל המטמא במדרס מטמא טומאת מת ואפילו פשוטי כלי עץ דאפילו פשוטי כלי עץ לא ילפינן אלא מק"ו דהכא.
(י) עיין שבת פ"ד ב' תוד"ה מפץ תי' ר"ת וכ"ה בב"ק כ"ה ב' תוד"ה מפץ שמטמא בזב. ותי' רבינו איני מבין שאמר מפץ שטמא בזב בין במגעו בין בהסיטו דמנלן הא הא מפץ פשוטי כלי עץ הוא ואי דייחדו לישיבה ולמדרס שנקרא כלי א"כ אותו שאין לו בית קיבול לישיבתו אכתי מנלן למילף מק"ו וה' יאיר עיני.
(יא) כ"כ התוס' בשבת ובב"ק ע"ש ר"ת ועיין בביצה ל"ב א' תוד"ה אלפסין פי' ר"ת וכ"ה בדברי רבינו.
(יב) במס' כלים. ליתא כ"א במס' עדיות פ"ב מ"ה.
(יג) עיין רש"י שלהי עירובין ק"ד ב' שכתב דכלי חרס לא חזי למדרס משום דנשבר וכ"כ בבכורות ל"ח א' בד"ה אין מדרס בכלי חרס. שישבר אם אדם יושב עליו עכ"ל והגאון רעק"א בגלה"ש בבכורות שם הניח ד' רש"י בצ"ע וכן בביאור תוס' העזרה לת"כ פ' ויקרא דיבורא דחטאת תמה ע"ד רש"י דהא מדרס כלי חרס דטהור ילפינן מקרא ואי לא חזי למדרס כלל ל"ל קרא למעוטי וגם כיון דכתיבי קראי ל"ל להוציא טעמים מלב. ואומר אני דרש"י כיון לתרץ שלא יקשה מההיא דחולין קכ"ט א' כיפת שאור שייחדה לישיבה טומאתה דאורייתא כששימש מעשה עץ שימש וה"נ הול"ל במדרס כלי חרס וכקושיית רבינו הרא"ם ותי' רבינו דגזה"כ הוא כאן. אולם רש"י פי' טעם לדבר דכלי חרס לא חזי למדרס משום דנשבר ומש"ה הוא חלוק מהך דכיפת שאור שייחדה לישיבה ומ"מ אי לאו דכתיב קרא דמדרס כ"ח טהור מהך טעמא דלא חזי לחוד לא הוה מטהרינן כיון דעכ"פ ייחדה למדרס אבל כיון דמקרא ילפינן דטהור שפיר י"ל טעמא מ"ש מכיפת שאור כפרש"י ועיין בספר סד"ט סי' קצ"ח ועיין ב"ב י"ט ב' תוד"ה ות"ל שכתבו דהתם מיירי כגון דעבד בהו שינוי מעשה ועפי"ז י"ל קושיית רבינו ודו"ק.
(יד) אך. בנדפס אף והוא טעות דצ"ל אך.
(טו) חייב. מדברי רבינו נראה שמפרש טמא שרץ כפרש"י עירובין שם כלי שנטמא בשרץ וכן פי' הראב"ד בהשגות פ"ג מהל' ביאת המקדש הט"ז ודלא כהכ"מ שם שכתב דלהרמב"ם יתפרש הא דשמואל לא במכניס כלי טמא שרץ הוא אלא במכניס אדם טמא שרץ הוא וכוונת הראב"ד שם נראה פשוט שהשיג עמשכ"ש הרמב"ם ד' הת"כ שעל כבוס בגדים אין בו כרת דלפי"ז עכצ"ל הא דאמר שמואל המכניס טמא שרץ למקדש חייב [דהיינו כלי שנטמא בשרץ לפ"ד הראב"ד] דהאי חייב חייב מלקות קאמר ולא חייב חטאת בשוגג וכרת על זדונו וא"כ מה זה שאמר הרמב"ם שם בסוף יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומאה והלא טמא שרץ אינו אב הטומאה ועכ"ז חייב וז"ש הראב"ד שם ד"ה ועל כיבוס בגדיו לוקה ארבעים א"א כו' ע"כ אני אומר מ"ש שמואל במס' עירובין כו' חייב מלקות קאמר [ור"ל ולא חייב כרת ודברי שמואל יתבטלו מהלכה אלא חייב מלקות קאמר ודברי שמואל קיימין] ומ"ש בסוף יראה לי כו' והלא טמא שרץ אינו אב הטומאה וחייב סוף דבר צריך לדקדק אחריו עכ"ל והכ"מ שם העתיק דברי השגת הראב"ד בשתי מחלקות וחשב שהראב"ד כתב שתי השגות על הרמב"ם הא' עמש"כ הרמב"ם שם ועל כיבוס בגדיו לוקה ארבעים ע"ז כתב הראב"ד להשיג ומאחר שעל כיבוס בגדים אין בו כרת המכניס כלי טמא למקדש למה ענוש כרת כו' והב' עמש"כ הרמב"ם שם יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אה"ט ע"ז כתב הראב"ד להשיג והלא טמא שרץ אינו אה"ט וחייב סוף דבר צריך לדקדק אחריו ולכן כתב הכ"מ על ההשגה הראשונה וז"ל ויש לתמוה עליו למה כ"כ ע"ד רבינו שהרי דבריו דברי ת"כ הם וכמו שתירץ הרב ראב"ד לעצמו כך נתרץ לרבינו עכ"ל. ולענ"ד אין כאן תמיהה כלל על הראב"ד שאין בדברי הראב"ד כ"א השגה אחת עמש"כ הרמב"ם יראה לי כו' וכנ"ל. אולם יפה כתב הכ"מ לתרץ דברי הרמב"ם שמפרש הא דשמואל במכניס אדם טמא שרץ וחייב כרת ודברי הת"כ שעל כיבוס בגדים אין בו כרת הובאו גם בספרי ריש נשא ר' יצחק אומר כו' ועיי"ש במאיר עין להספרי אות כ"ז שכתב ולאפוקי מדריה"ג עכ"ל ואני אומר דדברי שגגה הם דמה שאמר ריה"ג מה זכר ונקיבה מיוחדים שהם ראויים לעשות אב הטומאה וטעונה שילוח אף כל שראוי לעשות אה"ט טעון שילוח הוא לענין אזהרה וחיוב מלקות לא לענין עונש כרת ועיין במנחת חינוך מ' שס"ג שהאריך בדברי הרמב"ם והראב"ד עיי"ש.
(טז) מדרבנן. בספר חיבת הקודש לזבחים צ"ה ב' כתב להקשות עמש"ש דבעי נקיבה והא כלי חרס אין טעון שילוח כקושיית רבינו וכתב אח"כ וז"ל. וראיתי להמפרשים בעירובין ק"ד ב' שכתבו דמ"מ אסור להכניס מדרבנן כלי חרס טמא לעזרה ומ"מ אין להקשות דהא מידי דהוה דרבנן לא איכפת לן כדאמרינן בסמוך בסוגיין לענין בגד דמשייר בה כדי מעפורת לקמן ר"ד צ"ה דשאני התם דא"א בענין אחר מש"ה שרי משום מצות כיבוס עכ"ל ולא העיר מדברי היראים כלל וגם במנחת חינוך מ' שס"ג עמד בזה ולא זכר דברי היראים עיי"ש.
(יז) אלא. ט"ס וצ"ל לא משום כו' ומש"כ כאן "כלומר מדכתב" אין לו שום מובן והנראה דט"ס וצ"ל וכלים מרבינן דתניא כו' ובנדפס כתוב וכלים מדרבנן דתניא כו' וט"ס תיבת מדרבנן וצ"ל מרבינן ועיין נדה כ"ח ב' תוד"ה פרט שכ' דל"ג שאין לו טהרה במקוה דבשילהי המוצא תפילין בעי למימר משום דאינו נעשה אב הטומאה וא"צ למוחקו כו' ולדברי רבינו צריך למוחקו שכתב דלהדיא גרסינן בספרי דטעמא דריה"ג שמוציא כ"ח דנעשה אה"ט בעינן וכתב הווי העמודים דלרבינו א"ש מה שאמרו אח"כ לימא כתנאי כו' לשנויי לשמואל דריה"ג ס"ל כר' יוחנן ב"ב אבל ר' יהודה ס"ל דפטור ושמואל ס"ל כוותיה ודחי לא דכ"ע חייב כו'. ונראה שזה טעם הרמב"ם פ"ג מהל' ביאת מקדש הט"ז שפסק דלא כשמואל עיי"ש בכ"מ משום דדחיה ליה מדריה"ג ומפרק נוטל דמוכח דמת חמור מטמא מת כמש"כ רבינו המחבר מיהו הרמב"ם שם השמיט דין כלי חרס וכתב סתם הזורק כלי למקדש לוקה כו' עכ"ל הווי העמודים ואני תמה עליו דלהדיא כתב הרמב"ם שם די"ז שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומאה כו' וא"כ הרי דיצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה גם בס' שם עולם ביאור לס' ויקרא פ' אחרי עה"פ ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו כתב תימה למה הרמב"ם ז"ל סתם כלים טמאים סתם ולא פרט פרט לכלי חרס שפטור לגמרי וצ"ע ונו"כ לא העירו מאומה עכ"ל והוא פלא שמבואר הוא ברמב"ם כנ"ל שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אה"ט וממילא פרט לכלי חרס שאינו נעשה אה"ט וכ"כ המנחת חינוך מ' שס"ג על הז"א בפי' לספרי שהקשה על הרמב"ם שאינו מביא דין דכ"ח א"צ שילוח וכתב עליו המנחת חינוך דבמחכה"ק לק"מ דדין דכ"ח א"צ להביא דכתב דכל הכלים שהוא ראשון אינו מוזהר וידוע דכ"ח הוא תמיד ראשון וא"צ להביא זה ועיי"ש עוד בזה ומה שהקשה שם המנחת חינוך ע"ד הרמב"ם כיון דמבואר דריה"ג סובר למעוטי כ"ח ואין חולק עליו וחזינן דלא ממעט אלא כ"ח מכלל שכל הכלים שהם ראשונים חייב עליהם כיון שיכולים להיות אב ואי כדברי הר"מ ימעט ראשון וממילא ידעינן דא"ח על כ"ח דכ"ח אינו אב בשום פנים ע"כ מדממעט כ"ח מכלל דשאר כלים אפילו ראשון חייב עכ"ד י"ל דלפמש"כ התוס' בפסחים י"ז א' לענין לחם דאין נעשה אה"ט היינו דוקא לטמא אדם וכלים אבל לאוכלים ומשקים נעשה אה"ט. וה"ה לכ"ח י"ל דאינו אב לטמא אדם ובגדים אבל לאוכלין ומשקין הוי אה"ט דומיא דלחם וע"כ שפיר נקטו כ"ח דאע"ג דהוי אה"ט במקצת לאו"מ עכ"ז אינו טעון שילוח דלא הוי אה"ט דומיא דזכר ונקיבה ועיין מי נפתוח אמנה קמ"ד שנסתפק בזה אם כ"ח דומה ללחם או דלמא שנין דא מן דא ויש לפשוט מזה ספיקו.
(יח) המוסגר הוספתי מהיראים הנדפס ועיין בהגהות הגר"א לספרי.
(יט) לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבים כו' כצ"ל.
(כ) עיין ע"ז בתוס' סוטה שם ובמנחות צ"ה ב' תוד"ה אין ובנדה כ"ח ב' תוד"ה פרט.
(כא) עיין להלן סי' שצ"א בסופו שכתב רבינו ד"ז גם בשם הספרי.
(כב) ודלא כהראב"ד בהשגות פ"ו מהל' בהב"ח הי"ד שכתב שאפילו לר' יוסי דאמר קדושה שניה קדשה לעתיד לבוא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ד' לעולם עכ"ל ור"ל דלמה יקדש עזרא את הבית על לעת"ל דהא לעתיד יתבנה ע"י הקב"ה בקדושתו הגדולה ויתקדש קדושת עולם ואיך נאמר דקידש עזרא על לעת"ל דלמה צריך קדושת ב"ו הלא קדושתו יתברך למעלה מקדושתינו ועיין בספר מה"ר ערך קדושה ראשונה קדשה לשעתה אות י"א ביאור ד' הראב"ד אלו. גם הפר"ד דרך הקדש דרוש ו' כתב והנראה אצלי הוא דקדושה ב' קדשה לעתיד הוא דוקא בקדושת א"י בכללה שנתקדשה ע"י כיבוש ובהא קמשתעי קרא דאשר ירשו אבותיך ואשמעינן דשתי ירושות יש להם וג' אין להם אבל בקדושת מחיצות שהוא דבר התלוי במעשה או בכל אלו או באחד מכל אלו למר כדא"ל ולמר כדא"ל אין לחלק בין קדושה א' לב' ואם קדושה א' לא קידשה אלא לשעתה קדושה ב' נמי לא קידשה אלא לשעתה דהא ל"ל קרא לקדושת מחיצות לחלק בין קדושה א' לשנייה ומש"ה ר' יוחנן שרצה לחייב את המעלה בזה"ז והוי מטעם קדושת מחיצות הוצרכו בגמ' דזבחים ק"ז ב' לומר דטעמיה הוא משום דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לעתיד דאי הוה ס"ל דלא קידשה כ"א לשעתה גם קדושה ב' לא נתקדשה אלא לשעתה עכ"ל ועיין מכות י"ט א' תוד"ה ואי סבר כו' ובזבחים ס' ב' בד"ה מאי קסבר כו' ומגילה י' א' תוד"ה למה ועיין להלן סי' שמ"ה.
(כג) כתב הספר חרדים בס"ס וז"ל הראב"ד ורש"י ובעה"ת ורבינו שמשון פסקו כר' יוחנן וכן פסק גאון ורבינו יוסף טוב עלם והר"ר מתתיה והרב בעל העזר והר"ר אליעזר טהור קודש עכ"ל. ונראה שרבינו הוא הר"ר אליעזר טהור קודש וכפסק רבינו כ"כ המג"א באו"ח סי' תקס"א ס"ב עיי"ש.
(כד) לפנינו קדומה. תיבות אלו נראות מיותרות ובנדפס ליתא.
(כה) ותימה. ט"ס הוא ואולי צ"ל וכי תימא והוא נמשך למש"כ להלן בסמוך יש לשאול כי למדנו כו' ור"ל ואם תאמר לתרץ זו הקושיא עדיין יש לשאול כו' ועיין בחגיגה ג' ב' תוד"ה עמון פי' ר"ת ובנדפס הגי' ותי' רבי דהר שעיר דחזקת הבתים זהו עמון ומואב שלא כבש והוזהר עליהם כו' ונראה שיש שם חסרון בדפוס דפתח בהר שעיר וסיים בעמון ומואב וכצ"ל דהר שעיר עמון ומואב דחזקת הבתים כו' ואפשר דמש"כ כאן ותימה צ"ל בר"ת ותי' מורי הרב ועיין בהקדמת ספרי זה ח"א.
(כו) לפנינו בע"ז שם נזכר ר' ירמיה על מעשה אחרת אבל בהך דהכא איתא ריש לקיש איקלע לבצרה כו' ועיי"ש בתוס' שהקשו ממה שאמר רשב"ל בעצמו במכות י"ב א' טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה אבל לגי' רבינו לק"מ ומה שהסגרתי בתי' רבינו כ"כ הגרא"ד שליט"א בגליון הכת"י להגיה כמש"כ בנדפס והמעתיק דילג מן שכיבש הראשון לשכבש אחרון. והנה ע"ד רבינו היראים יש בעבר הירדן מקומות שנתקדשו בקדושה שנייה ג"כ ועיין בספר משכיל לאיתן במנחות דפ"א דתרי עבר הירדן יש ובספר קרן אורה לנדרים דכ"ב ובחידושי הרא"ל לספר דברי שלמה להגאון רש"ז ריבלין עיי"ש בסוף הספר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |