תועפות ראם/רנג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ג' ברכות. מלשון זה משמע דס"ל לרבינו דמנין ג' ברכות הם דאורייתא ודלא כמש"כ הב"י או"ח סי' קצ"א. נשמת אדם ריש כלל מ"ז. ועל משכ"ר ואם ג' הם שיזמנו כו' כ' הגרא"ד שליט"א וז"ל מבואר מרבינו דזימון הוא מה"ת ונפ"ל מדרשא דברייתא דמייתי דס"ל שהיא דרשה גמורה עכ"ל ולענ"ד נראה לפרש דמשא"ר ואם ג' הם שיזמנו ויברכו יחד אין ר"ל בברכת הזימון שאומר נברך שאכלנו משלו דז"א אלא מדרבנן אלא הכוונה שאחד מברך בהמ"ז וכולם יוצאים י"ח בהמ"ז במה ששומעים ממנו ועז"א שיזמנו ויברכו יחד ועיין הע"ש סי' קמ"ו אות א'.
(ב) המדי וכ"כ הטור סי' קפ"ז ולפנינו נחום הזקן ועיין סה"ד ערך נחום הזקן שכ' והיוחסין מסתפק אם הוא נחום הלבלר או נחום המדי וצ"ע דפלימו היה בזמן רבי כו' ושני נחום הנ"ל קדמו טובא עכ"ל ול"י כוונתו ומאי קשיא ליה בזה. ומשכ"ר רבה אמר לפנינו ר' אבא ועיי"ש בגליון ובנדפס הגי' רבא אמר ומגירסת היראים וממש"כ אח"כ ותניא הפוחת כו' נראה כמש"כ היפ"ע שם דהא דאיתא הכא ר' אבא אומר אינו תנא כמש"כ הגרי"ב אלא ר' אבא אמורא שהוא ר' בא בירושלמי ואינו מן הברייתא רק הוא מוסיף בה דברים.
(ג) צ"ל לחם נקרא כל דבר הבא לידי חימוץ וכדתניא בספרי פ' שלח לענין חלה והיה כו' [הגרא"ד].
(ד) צ"ל דחמץ.
(ה) אפי'. כ' הדקדוקי סופרים דבנוסח הכת"י דהש"ס ליתא תיבת אפי' גם בכל הדפוסים ישנים עד בנבנשתי עכ"ל. ובזה אזדא לה קושיית הראבי"ה בשו"ת סי' קנ"ו שכ' שם וקשה דמשמע דר"ע ס"ל כר"ג מדקאמר אפי' ופליג על רבנן ובד' ל"ז א' אר"ע יחיד ורבים הלכה כרבים ולפי הגירסא שלפנינו דאיתא בדברי ר"ע אפי' תי' שם הראבי"ה דר"ע דמתני' מילתא באפיה נפשיה קאמר ולא קאי אפלוגתא דר"ג ורבנן דס"ל כרבנן בז' מינים והך אפי' דקאמר אשאר מילי' קאי וה"ק לא מבעיא פת שמזון גמור הוא אלא אפי' שלק כגון כרוב דזיין מברך אחריו ג' ברכות עכ"ל. וקשה לי דשפיר י"ל דהך אפי' קאי אפלוגתא דר"ג ורבנן ולעולם ס"ל כרבנן וה"ק לא מיבעי תאנים ענבים ורימונים שאכלן והוא מזונו פשיטא דמברך ג' ברכות אלא אפי' אכל שלק של ירק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות וכן נראה כוונת התוס' שם מ"ד א' ד"ה ר"ע ולמ"ל להראבי"ה לומר לא מיבעיא פת שמזון גמור הוא ועיין לקמן סי' תכ"א אות ל"ח מש"כ במשנה זו וכ' ע"ז הגרא"ד הנה גם בנדפס ליתא ג"כ תיבת אפי'. וקושית הראבי"ה. עי' ירושלמי ריש מכילתין שר"ע לא היה עושה כדעתו ויעו"י בשנ"א ספ"ו דברכות מש"כ בביאור הגמ' ל"ז א'. ומיהו מל' אפי' אינו מוכרח שמצינו טובא כה"ג דקאי אקמייתא ולא אשלפניו. ויעו' ב"ק ט"ז ב'. דמשני תני נחש. ועי' פסחים מ"ח ב'. רא"א אף הרודה. ובתוס' שם ממשנה דחלה. ובירושלמי פי"ט דשבת ופ"א דחגיגה ולית ב"נ אמר אף אלא דהוא מודי על קדמייתא. שוב נזכרתי שכבר האריך בבקיאות רב יד"נ הגאון הספרדי שליט"א בחיבורו הנחמד ש"ח ח"ב אות א' בערך אף ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך. עכ"ל.
(ו) שלא כדה"ת ברכות מ"ח א' ד"ה עד ומ"ט ב' ד"ה ר"מ ורש"י שם כ' ב' ד"ה שיעורא דרבנן ועיין חי' הרשב"א שם מ"ט ב' שכ' ג"כ דכזית לר"מ וכביצה לר' יהודה הוי דאורייתא דהא בקראי פליגי אלא שכ' שם ורב עוירא דאמר בפ' מ"ש דכזית וכביצה מדרבנן אית ליה כר' יוחנן דאמר מוחלפת השיטה אבל דעת היראים הוא דגם רב עוירא ס"ל שהוא דאורייתא והם מדקדקים ה"פ הם מדקדקים ודורשים עד כזית וכביצה שהוא דאורייתא והובא דעת הרא"ם במרדכי פ' ג' שאכלו סי' קע"ד.
(ז) ולמדנו גם דכדר' מאיר כו' כ"ה בשבה"ל השלם סי' קנ"ד בלשון היראים.
(ח) בריך פי' ברכה כו' כ"ה בנדפס ובשבה"ל שם.
(ט) חידוש. ע"ש. לשון הגרא"ד שליט"א. ועיין שם חדש שכ' נראה שלא היה גורס בגמ' אמר רב נחמן עדי כפנא אלא אמר עדי כו' וכ"ז מדברי ר"ה. ורש"י הוא שפי' שם אר"נ עדי כפנא גרסינן עכ"ל.
(י) ומר הונא ל"י מ"ק. פי' ומר הונא ריש כלה דאמר דאורייתא שביעת גרון לא ידענו מאי קאמר ובנדפס הגי' ודרב הונא ל"י מ"ק ופי' הש"ח דבה"ג מקשה דלמר הונא ראש כלה ל"י מאי קאמר להא דר"ה דאכיל תליסר ריפתי ולא בריך ובס' האשכול הל' נט"י והל' סעודה צד מ"ב כ' בזה"ל ואשכחן לבעל הלכות ומר רב הונא אלוף דאמרי לא ידענא מ"ק רב הונא עכ"ל ומשכ"ר כאן וראייתם אינה ראיה בנדפס הגי' וראיותיהם אינן ראיות וכצ"ל.
(יא) צ"ל ואחרי שפרשתי דכזית כו' כמש"כ בשבה"ל שם ובנדפס ליתא תיבת שפרשתי.
(יב) ובריך ליתא בנדפס וגם כאן מיותר וכן ליתא בשבה"ל.
(יג) והוא אכל וצריך לשתיה ולא שתה כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל והאו"ז הל' סעודה סי' ר"א הביא ד' רבינו אלו והובא בהגר"א לאו"ח ס"ס קצ"ז.
(יד) ט"ס וצ"ל ענבים ומשכ"ר אח"כ איש כי יאכל קדש בשגגה זהו לענין אכילה דלא מיפרשא בכזית כדהכא לדברי אבא שאול פסחים ל"ב ב' ועיין להלן סי' ר"פ ובמהריט"א הל' חלה ד' ל"ז ב' בדפי הספר ד' זיטאמיר.
(טו) דרבנן כלל דאמר בפ' מי שמתו כגון דאכל שיעורא דרבנן ואתי כו' דרבנן וכי מחייבינא מדרבנן כגון כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס אלא ששם כתוב אבל פחות מכזית לאו כלום הוא ואינו מובן והשם חדש הגיה דצ"ל אבל פחות מחצי זית לאו כו' וכיון האמת כמבואר כאן. ובהע"ש שאילתא נ"א אות ט"ז דחק לפרש נוסחת היראים הנדפס עיי"ש ואין צורך. ודע דרבינו יעקב מקורבי"ל הקדוש הובא בתוס' ר"י שירליאו"ן למס' ברכות כ' דמדאורייתא הוי שיעורא בכזית ושיעורא דרבנן פחות מכזית בבריה בעלמא כגון בגרגיר ענבים אחד שצריך לברך אחריו מדרבנן אבל בפחות מכזית ומכביצה בדבר שאינו בריה א"צ לברך עיי"ש ועיין עוד בהשמטות לשאילתות סי' נ"א שבס"ס הע"ש שכ' שם הר"ר מ"י א"ש לתרץ קושיית הב"י ע"ד היראים נהי דס"ל כזית מה"ת א"כ ושבעת זו שתיה אבל מנ"ל דתרתי בעינן אכילה ושתיה דילמא ה"ק קרא כשתאכל או כשתשתה תברך עיי"ש. וז"ל שם ואפשר דס"ל להיראים דא"א דושבעת מיירי בשתיה לחוד לכתוב ושתית ומדכתיב ושבעת ש"מ דמיירי בשתיה הבא אחר אכילה וע"י השתיה מקרי ושבעת עכ"ל. והרשב"א בחי' לברכות נ"ב א' פי' דמש"ה בבא להם יין אחר המזון בש"א מברך על היין ואח"כ מברך על המזון משום דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה והדר וברכת ובה"א א"צ ולרבינו אין לומר כן דהא פסיק כר"מ והתם קיי"ל כב"ה ועיין מג"א סי' קע"ד סק"ב. וראיתי בס' לחם שמים להגאון יעב"ץ פ' אלו דברים במשנה ח' שכ' וז"ל מברך על היין אם ירצה כן נמצא בפי' הנדפס אצל הרי"ף וק"ל אהדין פירושא דא"ה כי רמינן בגמרא דר"פ עלה מדתניא מניחו לאחר המזון ולא משכחינן שינויא אלא תרי תנאי נינהו אליבא דב"ש מאי דוחקיה הא מצי לשנויי דהא דתניא מניחו לאחר המזון פי' אם מניחו לאחר המזון משלשלן כולן לאחריו ואע"ג די"ל לישנא דמניחו משמע ליה דוקא מ"מ עדיף טפי מלאוקמיה בתרי תנאי ומ"ש ממברך דמתני' דמפרשת ליה רשות א"כ מניחו נמי רשות קאמר עכ"ל. ובמחכ"ת ז"א דהא הנכנס לביתו במו"ש קתני ואיך נותנים לו רשות לאכול קודם הבדלה הא י"ל כוס אחד להבדיל עליו אע"כ ש"מ דבהמ"ז טעונה כוס וכמו שכ' התוס' בברכות נ"ב א' ד"ה מניחו ובפסחים ק"ב ב' ד"ה מניחו ועיין בחי' הרשב"א וא"כ שפיר מקשה בגמרא עד דמוקי לה כתנאי והוא ברור. ודלא כהתפא"י בפי' למשנה שם שכ' ע"ד ב"ש מברך על היין ואח"כ מברך על המזון וז"ל אם ירצה ושותה דבהמ"ז אין טעון כוס וב"ה ס"ל טעון כוס ואף דלעיל במשנה ה' מדמצריך ב"ש לצרף מזון להבדלה ש"מ ס"ל בהמ"ז טעונה כוס ב' תנאי אליבא דב"ש עכ"ל שנראה מדבריו שמפרש דהגמרא בברכות נ"ב א' דפריך וסברי ב"ש בהמ"ז טעונה כוס והא תנן כו' היינו דפריך מרישא דמתני' אסיפא ונמשך אתר המעי"ט שכ' כן ובמחכ"ת לא כן כמבואר ברש"י שם ורשב"ם פסחים קי"ז ב' ד"ה ש"מ והרמב"ן במלחמות פ' א"ד והרשב"א בחי' בשם הראב"ד דלא פריך בגמרא מרישא דמתני' אסיפא דממה ששנינו בש"א נר ומזון בשמים והבדלה לא מוכח דברכה טעונה כוס וכ"ע מודו בהא דמיירי באוכל מבע"י והשלים עם חשיכה דכיון דאיתנייהו לתרתי ברכות קמי' לא מידחייא חדא מינייהו מן הכוס דאפי' למ"ד ברכה אין טעונה כוס מ"מ מצוה איכא לברך על הכוס ומ"ש בגמרא וסברי ב"ש בהמ"ז טעונה כוס על הברייתא דהנכנס לביתו במו"ש קאי דמשמע דלא מיירי ביושב על שולחנו מבעו"י דהא הנכנס קתני ותני ואם א"ל אלא כוס א' משלשלן כולן לאחריו ואוכל קודם שיבדיל ואע"ג דאסור לטעום קודם שיבדיל מ"מ הכא שאני דקסבר בהמ"ז טעונה כוס וחובה הוא לברך על הכוס וא"כ אין לו יין להבדיל והלכך מותר לטעום קודם שיבדיל וכנ"ל ובזה אזדא לה הצ"ע שכ' הש"ג על הרי"ף פ' ע"פ שהביא הא דא"ל רבינא לרבא ש"מ ברכה טעונה כוס א"ל כו' וז"ל הש"ג שם וצ"ע דהא לפמשכ"ר פ' א"ד מוכח דס"ל דבהמ"ז טעונה כוס שכ' מי שאין לו אלא כוס אחד במו"ש מניחו לאחר בהמ"ז ומברך עליו בהמ"ז ואח"כ הבדלה ומהתם דייקינן דבהמ"ז טעונה כוס ע"ש וצ"ע עכ"ל ובאמת לק"מ דברייתא הנכנס נביתו במו"ש כו' לא הביאה הרי"ף בהלכותיו וממתני' דבש"א נר ומזון בשמים והבדלה ובה"א כו' לא מוכח מידי וכנ"ל.
(טז) דוקא לעשרה כו' ובס' קה"י למס' ברכות דמ"ח ב' כ' להוכיח מדאיצטריך ליה לרבא לאקבועי הלכתא משמע דאיכא פלוגתא בדבר ואצטריך ליה לאקבועי הלכתא מזה מוכח דאיירי בדין צירוף שלשה דאי לאיצטרופי לעשרה ל"ל לרבא לאשמעינן הא מימרא פשוטה היא לעיל (ע"א) אר"י משמיה דרב תשעה אכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרפין כו' ואי משום סיפא דלהוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן ג"כ לא אצטריך ליה לרבא דהא מימרא פשוטה דר' יוחנן הוא דלהוציא את הרבים אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן וליכא מאן דפליג עליה כו' עיי"ש ומאד תמוהין לי דברי הריקאנטי סי' פ"ג שכ' שם וט' שאכלו דגן ואחד אכל ירק יש אומרים שמצטרף וי"א שאינו מצטרף עכ"ל ולפי המתבאר אין מי שיסבור שאינו מצטרף לעשרה וצע"ג אם לא ט"ס הוא דאולי צ"ל וב' שאכלו דגן כו'.
(יז) הילכתא כמר זוטרא דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב ג' שאכלו כאחת ויצא א' מהן לשוק קוראין כו' כצ"ל ומש"כ כאן ואמר רב יוסף בנדפס הגי' ואמר אביי וכ"ה לפנינו שם מ"ה ב' ודעת רבינו הרא"ם כהיש שרוצים לומר שבתוס' ברכות מ"ח א' ד"ה תשעה ועיין להרא"ש פ"ז דברכות סי' כ"א ותר"י שם והשב"ל השלם סי' קנ"ב קנ"ג הביא דעת היראים ועמשכ"ר כאן או שמונה נראין כעשרה כ' השם חדש וז"ל הא דח' נראין כעשרה לא מצאתי ועוד קשה לפי דעת רבינו דשמונה נראין כעשרה א"כ יצטרפו ב' קטנים לי' ואמאי אמרו בגמרא קטן כו' אבל עושין אותו סניף לי' דמשמע דוקא קטן א' ולא ב' וכ"נ מסתימת כל הפוסקים זולתי ס' הכלבו הובא בב"י סי' קצ"ט דג' קטנים מצטרפים לי' דומיא דג' שאכלו ירק ואפשר דרבינו ס"ל כסברת הכלבו עכ"ד. ולי נראה דמ"ש רבינו או שמונה הוא מהירושלמי פ"ז דברכות שאמרו שם לשני קטנים נצרכה ודלא כפי' מהרא"פ שם שפי' כלומר שיש ב' דינים בקטן כו' היינו כתי' התוס' ברכות מ"ז ב' סד"ה קטן דהתם איירי בעשרה והכא מיירי בשלשה אלא רבינו מפרש כמש"כ היפה תואר וי"מ במדרש ב"ר פצ"א סי' ג' ובביאור יותר בפי' מהרז"ו שם שאם יש ח' גדולים וב' קטנים אלו כו' ועיי"ש לשון הירושלמי תשעה נראין כעשרה מזמנים כו' קטן ביניהם והיינו כלשון רבינו אלא שרבינו הוסיף גם שמונה כהברייתא לענין קטן דמיירי בברייתא וק"ק אמאי לא כתב רבינו טעם לחלק בין י' לג' כמו שסיימו בירושלמי ומדרש שם ע"י שהם מזכירין את השם עושין אותו סניף כו':
(יח) וכ"כ בה"ג כ' השם חדש דהאי וכן אין לו שייכות עם דינים הסמוכין לה אלא על מ"ש לעיל בשם בה"ג כדי שביעת גרון וכו' הביא ג"כ מש"כ בה"ג לענין קטן וכו' עכ"ל ואני אומר לא כן דהנה באו"ז ח"א הל' סעודה סי' קצ"ו הביא תשו' ר"ת שכ' ומה שפוסק בה"ג דקטן פורח ויודע למי מברכין מצטרף נראה בעיני דאו או קאמר או פורת או יודע וכו' ע"כ ולכאורה הוא תמוה דבהדיא כ' בה"ג בצ"צ סי' כ"ד והביאו כאן רבינו שאין מזמנין אלא על קטן פורח והוא שיודע הרי דתרתי בעי ולא או או קאמר ועכצ"ל דבה"ג מחלק בין יו"ד לג' דמ"ש בצ"צ להשלים לתפלה ולבהמ"ז ר"ל דברכת המזון לשלשה דליכא חיובא לבר מדידי' דומיא דלהשלים לתפלה אבל להצטרף לעשרה דבלאו דידי' נמי איכא חיוב זימון אלא נ"מ להזכיר השם בחד מינייהו סגי והשתא א"ש מ"ש רבינו וכ"כ בה"ג דר"ל דגם בה"ג מחלק בין יו"ד לג'. ונראה דבה"ג ס"ל דמ"ש בגמרא ברכות מ"ת א' ולית הילכתא ככל הני שמעתתא כו' קאי גם אריב"ל דקטן המוטל בעריסה אין עושין אותו סניף לעשרה מדבעי דוקא קטן פורח או יודע למי מברכין אולם התוס' שם בד"ה ולית כתבו בשם ר"ת דמפרש דלית הלכתא כו' לא קאי אריב"ל ומ"ש התוס' בדברי ר"ת והכא דבעי פורח ויודע או או קאמרי כמו שפיר"ת דברי בה"ג ור"ת מחולק עם בה"ג כמבואר בתשובתו שבאו"ז שם וז"ל ואנא מוסיף על דבריהם אפי' מוטל בעריסה ובזה מיושב קושיית מהרש"א שם. ומה שהקשה שם עוד דר' יוחנן נמי נקט סתם פורח בלא יודע ואיך אמרו ע"ז ולית הילכתא כו' אלא כו' קטן היודע למי מברכין כו' לק"מ דפורח היינו בשנת הי"ג וסתמא דמילתא דגם קודם שנת הי"ג יודע למי מברכין א"כ ר' יוחנן דאמר קטן פורח משמע דדוקא פורח אבל קודם לזה אפי' יודע למי מברכין לא ועז"א לית הלכתא הכי דיודע לחוד נמי מהני וה"ה פורח וא"י למי מברכין מזמנין עליו והמעי"ט שם סי' כ' אות ד' וה' במחכ"ת שגה בדברי ר"ת וחשב דדעתו דתרווייהו בעינן והך ברייתא דאין מדקדקין בקטן מוקי לה ר"נ בקטן פורח וא"י למי מברכין ולענין סניף לעשרה ולא ראה תשובת ר"ת שבאו"ז. ובביאור ענפי יהודה לס' והזהיר סדר בחקותי כ' ע"ד האו"ז ח"א סי' קצ"ו בשם ר"ת שפי' דברי בה"ג דאו או קאמר או פורח או יודע וז"ל ואף שנדחק לפרש דעת ה"ג בברכות כמש"כ ר"ת. אבל בהל' מיאון קשה לפרש כן [שכ' שם ולהשלים לתפלה ולבהמ"ז קטן פורח מצטרף כו' ודוקא דיודע למי מברכין] אמנם בכמה מקומות נמצאו סתירות בס' ה"ג עכ"ל אולם לפי מה שבארתי א"ש דמ"ש בה"ג הל' מיאון ולבהמ"ז ר"ל לבהמ"ז לשלשה וכנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |