תועפות ראם/רלט
|
< הקודם · הבא > |
(א) ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. בן עזאי אומר נאמר מכשפה לא תחיה ונאמר כו' לזה בסקילה אלא אוב כו' כצ"ל.
(ב) וי"ו. כן הגיה הגרא"ד שליט"א אולם לא ביאר רבינו לפי"ז מקום הו"ו ועיין בתוס' יבמות ד' א' ד"ה וכי. שבארו דכתיב וזאת תורת זבח השלמים. והריטב"א בחי' לקדושין נ"ג א' כ'. פי' לאו סמוכין דריש כו' אלא הקישא דרשינן שהוא אומר בפירוש זאת תורת עכ"ל ואפשר שכצ"ל כאן דכיון דכתיב זאת תורת הוי כו' ור"ל כמש"כ הריטב"א דסמוכין שאמרו שם הוי היקש. ויותר נראה לסרס התיבות וצ"ל דכיון דכתיב סמוכין זו הוי היקש ור"ל כמש"כ התוס' יבמות שם משום דמוכח דמדלא כתיב בפ' ויקרא עכ"ל ובנדפס חסר מן ולא קיי"ל עד ותניא ועי' חי' מהרצ"ח לברכות כ"א א' ויבמות ד' א' ובהפסגה קובץ שביעי צד 82 כתב אחד[1] דנעלם ממנו דר' יוחנן האומר בגיטין ס' א' דתורה מגילה מגילה נתנה הוא בעצמו דריש סמוכין (סוכה מ' ב') ובאמת לק"מ דשאני התם דכתיב וכי תמכרו בוי"ו.
(ג) הנעשה כצ"ל.
(ד) בלטיהם אלו מעשה כשפים כו'. וכ"ה בסמ"ג (לאוין נ"ה) והוא כגי' הערוך (ערך לט) שכ' מהרש"א בחדא"ג סנהדרין ס"ז ב' דלא כגי' רש"י שגריס בהיפך ומה שהקשה מהרש"א שם לגי' הערוך כבר יישבו הגרי"פ בהפלאה שבערכין שם. וביראים הנדפס כגי' רש"י. והנה הרא"ש בפ"ז דסנהדרין כ' יראה כיון דרחב"א ואביי פירשו לנו מה הן מעשה שדים ומה הן מעשה כשפים. שדעתן מסכמת שמעשה שדים אינו בכלל כשפים ומותרים כו' והטור סי' קע"ט כתב בשם הרמ"ה שמעשה שדים הוא בכלל מעשה כשפים ועיין ביאור הגר"א שם סקכ"ו דראיית הרמ"ה דמעשה שדים אסור ממש"ש ס"ז ב' בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים כו' אלמא דבכלל כשפים הוא והוא להיפך ממש"כ הרא"ש. ודעת הרר"א ממיץ הוא דעת שלישית דמעשה שדים הוא בכלל כשוף מ"מ ע"י השבעה שרי דהשבעה לא מיקרי כשוף והוא מבואר בדברי רבינו ירוחם שכתב מעשה שדים נחלקו בו הפוסקים. הרמ"ה כתב שהוא בכלל מעשה כשפים וכ"כ קצת מהפוסקים. ויש שהתירו בכל ענין שאינו בכלל מעשה כשפים. וה"ר אליעזר כ' דמעשה שדים כגון להשביעם שיעשו חפצו נראה שמותר לכתחילה דמה לי להשביע שדים או מלאכים. ודמי להא דהוו עסקי בספר יצירה כו' עכ"ל והביאו הב"י שם ועיי"ש בד"מ סק"ו. ובז"י דברי רבינו היראים כאן שכ' ונ"ל כ"ד הנעשה בהשבעת שדים אינו כשוף וע"ז הביא ראיה דאמרינן בפד"מ כו' אלמא מעשה שדים היינו מעשה כשפים [וכראיית הרמ"ה משם. הנ"ל] ותניא בחלק שרי שמן ושרי ביצה מותר ועכצ"ל דהשבעת שדים מותר וא"ש ההיא דחלק דהיינו בהשבעה מותר אבל מעשה שדים בלא השבעה היינו מעשה כשפים כסנהדרין ס"ז ב' ומה שסיים רבינו ודבר למד מענינו מה מעונן שלא ע"י שדים אף מכשף שלא ע"י שדים ר"ל שלא בהשבעת שדים כמש"כ בס"י הנדפס והיכן למדו חכמים דהשבעת שדים אינו כשוף דכתיב מעונן ומנחש ומכשף ותניא כו' דבר למד מענינו כו'. ומה שאין אנו אומרים דבר הלמד מענינו מה מעונן שלא ע"י שדים כלל אף מכשף שלא ע"י שדים כלל י"ל דגלי לן קרא בלטיהם בלהטיהם דמעשה שדים נמי בכלל כשפים כחרטומי מצרים וכמש"כ הרמ"ה אלא דהשבעה אינו בכלל. כן הוא ביאור היראים שלפנינו. אבל בס"י הנדפס כ' דגמרינן בפד"מ כו' בלטיהם כו' בלהטיהם אלו מעשה כשפים אלמא השבעת שדים אינו כשוף עכ"ל ולפי"ז הוא כראיית הרא"ש משם וא"כ אפי' בלא השבעה נמי כדעת הרא"ש באמת. ומה זה שדייק הרא"ם וכ' כל הדברים העושים בהשבעת שדים אינו כשוף וראיתי בסמ"ג לאוין נ"ה שכ' שם בזה"ל ודרשינן נמי התם (בד' ס"ז ב') בלטיהם אלו מעשה כשפים בלהטיהם אלו מעשה שדים למדנו שהשבעת שדים אינו מעשה כשפים עכ"ל וכ' שם מהרש"ל בביאוריו וז"ל ה"ג למדנו שמעשה שדים אינו מעשה כשפים כו'. עכ"ל והוא באמת כדעת הרא"ש וכמש"כ בשו"ת נחלת שבעה סי' ע"ו וז"ל דאיתא בגמ' בד"מ בלטיהם כו' והוכיח הרא"ש שם שמעשה שדים לא נאסר מדמחלק הגמרא בין מעשה שדים לכשוף וכ"כ הסמ"ג להדיא שמעשה שדים אינו מעשה. כשפים עכ"ל ועיי"ש בסוף הסימן שרוצה להשוות לנו המחולקים דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי וגם הרא"ש שמתיר הוא ע"י השבעה כהר"ר אליעזר ואינו נראה. סו"ד גי' הכת"י ולמדנו מההיא דפד"מ שמעשה שדים היינו מעשה כשפים נאמנו מאד וברוך המאיר לארץ ולדרים אבל הריקאנטי סי' תקס"ג כתב ע"ש הרא"ם כמש"כ ביריאים הנדפס.
(ה) המלות המוקפות נמחקות בכ"י וכן מה שבסמוך המוסגר. ותיבת "זכור" חסר בכ"י וכן תיבת למד ליתא בכ"י. המעתיק.
(ו) ידוו. כצ"ל:
- ↑ הוא הרב י"ל פישמן (מיימון), עיין שם בסוף המכתב (עמ' 83).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |