תועפות ראם/רלג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ותניא בפ"ק דקדושין [ל"ב ב'] איסי כו' כ"ה בנדפס.
(ב) אביי כו' וכ"ה בסמ"ג עשין י"ג אבל לפנינו בגמרא ל"ג א' ר' יוחנן קאי כו' אבל אביי יהיב ידא לסבא דארמאי עיי"ש בהרא"ש ובתוס' ל"ב ב' ד"ה מאי. והנה למפש"כ הרמב"ם ספ"ח מהל' מלכים אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה ג"ת ואינו מחסידי או"ה אלא מחכמיהם [עיין אפ"י דרוש י"ז אות י"ט ודרוש ל"ה אות ז'] הו"ל לרבינו לתרץ מש"כ ולמ"ד בע"ז דהוי ג"ת ל"ק כו' בכה"ג דכאן מיירי שעשאן מפני הכרע הדעת דאין זה ג"ת ואינו מחסידי או"ה ועכצ"ל דרבינו לא ס"ל כהרמב"ם ובנדפס חסר מן אביי כו' עד תלמודא ובס' תו"א ח"א פ"ו כ' מדרש מפורש כהרמב"ם חכם או"ה זה העושה אותו מפני שקול דעתו ועיי' בשו"ת עונג יו"ט חאו"ח סי' י"ט.
(ג) בנדפס איתא שאינו גר גמור ועפי"ז כ' השם חדש אשמאי לשון נוטריקון איש מאי דומיא דתיבת דמאי שפי' דא מאי מתוקן או אינו מתוקן ה"נ זה האיש שהוא מקיים ז"מ ב"נ והוא מחסידי או"ה מאי הוי גר גמור או לא עכ"ל אבל לפמש"כ כאן שהוא עובד כוכבים גמור אי אפשר לומר כן ועי' בס' חרדים פ"ו במ"ע מה"ת התלויות ברגלים ואפשר לקיימו בכ"י שכ' ומצאתי בפירושי הגאונים כתיבת יד דאשמאי היינו עובד כוכבים כו' וכ"פ הרב רבינו אליעזר ממיץ כו' ועי' קדושין ל"ב ב' תוד"ה זקן ודע דבנדפס איתא וכמה שיבה דתנן בן שבעים לשיבה ובכת"י שלפנינו ליתא.
(ד) אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו ואמרינן בריה"ג היינו כו' כצ"ל.
(ה) שיבה זקן תקום והדרת מדלא כו' נמי פי' שיבה וזקן תרי מילי נינהו שיבה בלא חכמה וחכמה בלא שיבה ות"ק סבר שיבה וזקן כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס ומש"ר לריה"ג שיבה בלא חכמה הוא לפ"ד רבינו דאיסי בין יהודא אומר אפי' סבי ארמאי וא"כ בהא פליג ריה"ג אאיסי ב"י דאילו לריה"ג שיבה בלא חכמה אבל מ"מ ישראל בעינן וזקן אשמאי לא ואיסי ב"י פליג עליה ואומר אפילו זקן אשמאי וכהליכא למימר שבתוס' שם ל"ב ב' ד"ה מ"ש ומדוייק לרבינו לשון הגמרא שם לריה"ג דהאי לאו האי והאי לאו האי דפי' שיבה בלא חכמה וחכמה בלא שיבה ולפי"ז צ"ל מ"ש בגמרא א"ב יניק וחכים דה"ה דהומ"ל א"ב שיבה בלא חכמה דלת"ק א"צ לקום מפניו ולריה"ג צריך והא בהא תליא אלא מה שתפסו הצד הזה ולא מה שכתוב ראשון בתורה דהוא שיבה היינו מפני שזה חדוש יותר דלריה"ג אפי' יניק שהוא קטן ולא הגיע עדיין לכלל מצות וחכים צריך לקום מפניו ולהדרו מפני חכמתו כמש"כ השבה"ל סי' מ"ג הביאו הב"י וא"ש זה לפסק רבינו דהלכה כריה"ג ודלא כמש"כ השבה"ל שם ולא אתמר הלכה כמאן ומסתמא מילתא דרבנן הלכה כרבנן עכ"ל ונראה פי' שר"ל מילתא דרבנן הוה דברי רבים ולכן הלכה כרבנן ולא כריה"ג שהוא יחיד. אבל הווי העמודים באות ה' העתיק לשון השבה"ל ולא אתמר הלכה כמאן ומסתברא מילתא דרבנן עכ"ל אבל דעת התוס' שם והסמ"ג דת"ק מצריך שיבה וחכמה וריה"ג ס"ל יניק וחכים או שיבה וחכים ועיין בסוף ספר תוספות אהרן שמיישב גם להתוס' מ"ש בגמרא דהאי לאו האי כו' דה"ק דשיבה א"צ שיהא מופלג בחכמה וזקן דאתא למופלג בחכמה א"צ שיבה וכמש"כ התוס' סד"ה מאי והרא"ש בתי' השני.
(ו) ממנו כו' הסמ"ג עשין י"ג הביא דברי רבינו רא"ם על מ"ש אביי ל"ש אלא ברבו שאינו מובהק אבל כו' וז"ל מלשון זה מדקדק הררא"ם דאין חייב מן התורה לעמוד אא"כ הוא רבו והיינו דתנן במס' אבות כו' והיינו דאמרינן פ"ב דב"מ ת"ח שבבבל כו' ואמרינן בפ"ק דקדושין כו' ולא עמד בפני. אמנם מד"ס צריך לעמוד בפני כל ת"ח ואע"פ שאינו רבו כדאמרינן בפ' אלו הן הלוקין כמה כו' שאין תורה עומדת מפני לומדיה עכ"ל והוא כמש"ר כאן ובסמוך תולדה להידור וקימת זקן כו' ע"ס הסימן. והריטב"א בחי' לקידושין שם כ' וז"ל והא דאמרינן ברבו. שאינו מובהק שעומד מלפניו ד' אמות ק"ל דתיפוק לי' דהוי ת"ח והררא"ם היה מדקדק מכאן שאין חיוב עמידה בפני ת"ח מדאורייתא אלא מדרבנן כדאמרינן בפ' אלו הן הלוקין ואין זה נכון אלא דבתלמידו אפי' הן שווין או גדול ממנו חייב לעמוד בפניו דאילו מדין ת"ח הי' פטור וכדאמרן עכ"ל. והנה ראיית רבינו הררא"ם מהך דאביי נראה פשוט שהוא ממה שאמר ל"ש אלא ברבו שאינו מובהק ולא אמר ל"ש אלא שאינו רבו מובהק יהי' רבו או ת"ח בעלמא ש"מ דבאינו רבו אין דין קימה כלל מדאורייתא וזש"ר אהא דאביי מ"מ רבו בעינן וכן נראה ממש"כ הסמ"ג מלשון זה מדקדק הררא"ם כו' משמע שהוא מדקדוק הלשון שאמר אביי וא"כ הריטב"א בפי' לא הועיל לתרץ דקדוק הררא"ם דאכתי הו"ל לאביי למימר ל"ש אלא שאינו רבו מובהק ונ"מ לת"ת גדול ממנו אלא דיש לומר דמש"ה נקט אביי רבו לרבותא דאפי' רבו סגי בד"א וכ"כ בהע"ש שאילתא ק"א אות ד' וראיית רבינו מאבות יש לדחות כמש"כ הריטב"א דהא הלומד מחבירו אמר וא"כ מיירי בשווין ומש"ה בעינן דוקא שלמד ממנו וכ"כ הר"ן בקדושין דאפשר שאפי' בשווין נמי פטור שאינו חייב לעמוד מפני חכם אלא בגדול ממנו עיי"ש וכ"כ הש"מ בב"מ ל"ג א' עמש"ש ת"ח שבבבל עומדין זה מפני זה עיי"ש ואזדא לה לפי"ז ג"כ ראיית היראים משם ועיין בנ"י ס"פ א"מ וכן י"ל ג"כ בר"ש ברבי דאיקפד דמטעם לימוד היה צריך לעמוד אפי' אם ישווה לו וז"ל רבינו ירוחם נתיב ב' חלק ה' וכ' רמ"ה רבו שאינו מובהק אפי' שלא למד ממנו ואינו זקן כו' מאחר שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו אע"פ שאינו רבו ולא למד ממנו שום דבר חייב לקום מפניו ולנהוג בו כבוד כתלמיד לרבו שאינו מובהק ואם אינו גדול ממנו בחכמה אם למד ממנו שום דבר צריך לנהוג בו כבוד ולקום מפניו ואם לא למד ממנו שום דבר אינו חייב לקום מפניו ומיהו הידור צריך לעשות לו משום דכתיב ואת יראי ה' יכבד עכ"ל ולפמש"כ הבד"ה בטוי"ד סי' רמ"ד כ"כ הטור שם והוא כדעת החולקים על הרא"ם דלהרא"ם דוקא רבו בעינן ובהגמי"י פ"ה מהל' ת"ת אות ו' כ' אמר אביי ל"ש כו' מלוא עיניו ומלשון זה מדקדק רא"ם דאין חיוב מה"ת לעמוד אא"כ הוא רבו מובהק וכן משמע בפ' אבות ופ' א"מ ופ"ק דקדושין דכל שאר הידור וכיבוד מדברי חכמים עכ"ל. ויפה כ' הווי העמודים דט"ס הוא בהגמי"י תיבת מובהק דאפי' רבו שאינו מובהק חייב מדאורייתא לדעת הרא"ם אלא דאם אינו רבו כלל אפי' מופלג בחכמה וגדול ממנו אינו חייב אלא מדרבנן דהא דאמרינן כמה טפשאי כו' ולא קיימי מקמי גברא רבה ה"ד מדרבנן. ודע דלשון הנדפס בתולדה להידור וקימת זקן אפילו לא למד ממנו אלא יודע יותר ממנו כדאמר רבא כו' אבל בהכת"י שלפנינו הגירסא תולדה כו' שלא למד ממנו אפילו אינו יותר ממנו גברא רבא הוא כדאמר רבא כו' ועפי"ז הי' אפשר לפרש מה שאמר רבינו פי' זה שקנה חכמה ממנו דר"ל שקנה חכמה יותר ממנו ומ"ש רבינו אח"כ מ"מ רבו בעינן פי' בששניהם שווין ורבינו משוה שקנה חכמה יותר ממנו לרבו שלמד ממנו ואינו גדול ממנו בחכמה וכהרמ"ה שכ' רבינו ירוחם וכמש"כ הריטב"א לפרש אבל בטלה דעתי נגד כל הראשונים שהביאו דעת הרא"ם כמש"כ למעלה ועפי"ז צ"ל דמשכ"ר שקנה חכמה ממנו היינו שלמד הימנו חכמה דהיינו רבו ויפה הקשה הווי העמודים על פי' רבינו דא"כ כשהקשו בגמ' ריה"ג היינו ת"ק הול"ל דלת"ק חכם אפי' אינו רבו חייב ולריה"ג דוקא רבו זה שקנה חכמה ממנו עוד כתוב בנדפס והיינו דאמרינן בפ' א"מ [ל"ג א'] רבא קרע מאני' עלי' ההוא מרבנן דאסברי' זוהמא ליסטרון ואמרינן נמי ת"ח שבבבל כו' ובהכת"י שלפנינו ליתא וכ"נ מלשון הסמ"ג שכ' לעיל שלא הי' זה בדברי רבינו והברכ"י ליו"ד סי' רמ"ב אות ל"ב הביא גי' היראים מצוה ל"ו ושכ"כ התוס' בשבת ק"ה ב' ד"ה הכל והשיג מזה על הסה"ד סדר תו"א ערך רב סחורה עיי"ש ובשכבר הימים העירותי ג"כ עמש"ש הסה"ד ועוד שהתוס' דקדקו וכתבו שאמר רבא שראוי לקרוע עליו אבל לא כתבו שרבא קרע עליו כמו שהבין היוחסין עכ"ל ובאמת אינו מן הנימוס שרבא יאמר שראוי לקרוע על רב סחורה רבו בשביל ד"ז כ"א לאחר שמת וקרע עליו כמו שפי' מהרש"א בח"א מגילה כ"ח ב' הספידא דקאי בי' רב ששת דלא כפרש"י שם וכ"כ הק"נ שם אות ל' וא"כ שפיר כ' היוחסין שרבא קרע עליו ועיין שבת קנ"ג א' ודו"ק.
(ז) אם לא למד ממנו [כצ"ל] ובמשכ"ר דאם לא למד ממנו א"צ כו' אבל שאר בנ"א לא. הדברים מרפסין איגרא דאיך יתכן שע"ה אינם חייבים לנהוג כבוד רק ת"ח לבד ולו"מ נ"ל שצ"ל שאר ת"ח והיינו כשלא למדו ממנו [הגרא"ד].
(ח) לפנינו הגירסא שני חומשים ועיי"ש בפרש"י ותוס'.
(ט) והדרת תקום והדרת פני כו' כצ"ל.
(י) פי' כו' כפרש"י חולין נ"ד ב' ועיי"ש בתוס' ובמקומו בקדושין ומש"כ התוס' בחולין שם בההיא דקדושין ל"ג ב' אין אדם רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית דפי' אינו חייב לעמוד המהרש"ל בביאוריו לסמ"ג תמה ע"ז מאחר שהטעם שלא יהא כבודו מרובה כו' א"כ אינו רשאי ממש קאמר ואין זו תימא דמ"ש נמי דהיינו ק"ש יכול לקרות כמה פעמים ביום אלא דחיובא ליכא כ"א שחרית וערבית ובס' יד המלך להרמב"ם פ"ו מהל' ת"ת ה"ח לא זכר דה"ת בחולין שם בהך דאין אדם רשאי כו' אלא שחרית וערבית דפי' אינו חייב לעמוד. ובהגהות חדשות לסמ"ק סי' נ"ב עמש"ש ולא יקום לפני רבו אלא ערבית ושחרית כ' וז"ל והסמ"ג לא הביא זה וכן הרי"ף ועיין הרא"ש שם עכ"ל והוא תמוה דלהדיא איתא בסמ"ג עשין י"ג ואולי ט"ס בדבריו וצ"ל והספר יראים לא הביא זה. שו"ר בס' ברכ"י ליו"ד סי' רמ"ד סי' ח' שכ' שהרב משכנות יעקב סוף תבא כ' ע"ד התוס' דחולין הנ"ל דאדרבא דרשאין כפשוטו דאיסור יש בדבר שלא יהא כבודו מרובה כו' והברכ"י כ' עליו דלק"מ דשפיר מצינו לפרש אינו חייב כמש"כ התוס' כו' דגם אם רוצה לקבל מלכות שמים כמה זימני ביומא מצי עביד כו' עיי"ש וחידוש שלא העיר מביאורי מהרש"ל וברבינו ירוחם נ"ב ח"ה כ' אין ת"ח חייב לעמוד מפני רבו אלא שחרית מנחה וערבית בלבד שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים עכ"ל נראה מדבריו דפי' כבוד שמים היינו תפלה שהוא ג' פעמים ביום ולכן כ' שחרית מנחה וערבית וכיון שכן שפיר יש איסור להתפלל יותר כמ"ש בברכות ל"א א' יכול יתפלל אדם כה"י כולו כו' ועיין בהרא"ש פ"ג דברכות סי' ט"ו אולם בירושלמי פ"ג דבכורים מבואר עד כמה צריך לעמוד בפני זקן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן פעמים ביום ואפשר דתלמיד בפני רבו שאני ועומד מלפניו ג"פ ביום לפמש"כ רבינו ירוחם.
(יא) לפי הקפדתו כ"ה בנדפס ובדברי רב אשי שכ' רבינו צ"ל והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה וכ' ע"ז הגרא"ד שליט"א לכאורה הול"ל המוקדם בפסוק מוקדם למצוה ואולי ל"ש זה בב' ב"א שונים ועי' קדושין ל' ב' בכאו"א ובפסחים נ"ז ב', ותוס' שלהי כריתות וט"א חגיגה י"ב ב' וילה"א הרבה בכל פרט אך אכ"מ עכ"ל. עוד כ' מבואר מדברי רבינו שבכלל והדרת הוא כל איזה נימוס של כבוד וכהך דבישיבה הלך א"ת כו' שהוא להקדים הראוי לכבוד והוא חידוש גדול ובקדושת כהן מצאנו להקדים לו להיות ראשון כו' עכ"ל.
(יב) עיין לעיל אות ו'.
(יג) עיי"ש דר' שמעון בר אבא אמר כן ודימה לזה ת"ח בשעה שעוסק בתורה דלפי שעסוק בדבר הלכה קרי לי' תורה עצמה ואין רשאי לעמוד מפני רבו וע"ז אמרו שם לייט עלה אביי פי' דת"ח העוסק בתורה אינו כמו התורה עצמה אבל מ"מ פשיטת ר"ש בר אבא דהתורה גדולה מן לומדיה שריר וקיים ומהרש"ל בביאוריו לסמ"ג תמה ע"ז וכ' דצ"ל כדאמרינן בקדושין פ"א ותו לא והכוונה למש"ש ק"ו מפני לומדיה עומדין מפניה לא כש"כ ושום תלמיד טועה הגיה שאין כו' והנ"ל כתבתי ודוחק לומר דטעות נפל בס' יראים והסמ"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |