תועפות ראם/קפט
|
< הקודם · הבא > |
(א) העדות [ל"ה א'] כצ"ל.
(ב) לפנינו במשנה הגי' עובר בלא תעשה והשם חדש עמד ע"ז וכתב וז"ל ודוחק לומר שכוונתו הוא חייב מלקות ויותר היה נראה להגיה עובר בל"ת כגירסתינו עכ"ל ולי פשוט דבכיון שינה רבינו וכתב חייב לומר דבכל הכנויין חייב מלקות וכהרמב"ם פכ"ו מהל' סנהדרין ה"ג דלא כהראב"ד שם שכתב אינו לוקה אלא בשם המיוחד והכי איתא בירושלמי עכ"ל וכ"כ רש"י בשבועות כ"א א' ד"ה חוץ. ומקלל את חבירו בשם המיוחד ועיי"ש בהגרש"ש שזהו כהראב"ד אבל דעת היראים כהרמב"ם וראיתי לרבינו ירוחם נתיב י"ד חלק השמיני שכ' המקלל עצמו או חבירו בשם חייב ועובר בלאו ודוקא בשם כגון יכהו האל או אחד מן השמות כגון שדי או צבאות אבל באחד מהכנויין כגון חנון ורחום וגבור וכי"ב פטור עכ"ל ונראה דזהו לגי' הספרים שבועות ל"ו ב' לא תיפוך עיי"ש בתוד"ה ה"ג ובמהרש"א שם שכתב לפי"ז לית ליה לתלמודא הא דאמר ר' ינאי לעיל גבי מקלל עצמו וחבירו וד"ה אלא לר' מנחם ב"ר יוסי קרא יתירא אתא לרבות כל המקללים אפילו עצמו וחבירו נמי אינו אלא בשם וחכמים דפליגי ופוטרין בכינוי במתניתין במקלל אביו ה"נ דפוטרים גבי מקלל עצמו וחבירו דההוא קרא יתירא לכל המקללים אתא דאינו חייב אלא בשם עכ"ל וזהו דעת רבינו ירוחם ומש"כ שם אח"ז וכן מקלל אביו ואמו אינו בכלל מקלל עד שיקללנו בשם ר"ל נמי בשם מן הז' שמות שאין נמחקין המבוארין ביו"ד סי' רע"ו סעיף ט' ודלא כפרש"י סנהדרין ס"ו א' במשנה שפי' קללם בכינוי כגון שדי צבאות חנון ורחום וכ"כ רש"י סנהדרין נ"ו א' ד"ה ואליבא דר"מ כנויים כגון אלהים שדי צבאות ומה שפרש"י שם ס"ו א' עד שיקללם בשם, שיקלל בשמות הגמורין כתב הערוך לנר שם דע"כ רש"י מפרש שם היינו שם המיוחד ומדכתב רש"י בשמות הגמורין בלשון רבים מזה משמע דדעת רש"י כהרמב"ם פ"ב מהל' ע"ז ה"ז דגם שם אדנות שם המיוחד מקרי ולא שם הוי"ה לחוד עכ"ד ומה יענה למש"כ התוי"ט פ"ז דסנהדרין מ"ה ד"ה יכה וז"ל ומדברי רש"י בגמרא ד' ס' נראה שדעתו שם ההויה עכ"ל ושם נ"ו א' פרש"י ד"ה על שם המיוחד דהא כתיב ה' והיינו שם המיוחד כדכתיב זה שמי לעולם ועיין קדושין ע"א א' לעלם כתיב ויש לדחות דכוונת רש"י גם לקריאתו ולא דוקא לכתיבתו ובשבועות ל"ו א' רש"י ד"ה על שם מיוחד. פי' בן ארבע אותיות דיו"ד ה"י ועיין בפי' התורה העמק דבר ויקרא כ"ד ט"ז שכתב דרש"י ורמב"ם ס"ל דשם אדני בכלל שם המיוחד ולא כן דעת הרמ"ה וש"מ ותליא בפי' המשנה שבועות ל"ה א' דתנן באל"ף דל"ת בי"ה בשדי כו' אי נימא כוונת המשנה הא דתנן בי"ה היינו הוי"ה מוכח דשם אדני דומה להוי"ה ואם נימא בי"ה היינו שם יה לבדו מבואר דלא חשיב אלא שמות שאין מיוחדין ואדני בכלל עכ"ל והוא דלא כמש"כ הערוך לנר שם ראיה ממשנה דשבועות הנ"ל דאל"ף דל"ת שם המיוחד הוא כמו יו"ד ה"י עיי"ש ומינה נשמע נמי דרש"י שפי' במשנה דשבועות שם ביו"ד ה"י שם הכתוב ד' אותיות הכתוב ביו"ד ה"י ש"מ דס"ל כהרמב"ם ודלא כהתוי"ט שו"ר להברכ"י לחו"מ סי' כ"ז שהאריך בדברי הר"ר ירוחם והעיר ג"כ מפרש"י בשבועות כהגרש"ש וביאר דברי הראב"ד בהשגות כמש"כ המעה"ח עיי"ש ועיין להלן ריש סי' ת"ה ומש"ש ועיין להלן סי' רל"ו אות ג'.
(ג) ת"כ פ' קדושים. כתבתי זה יען כי אינו נמצא כ"ז בגמרתינו דשבועות שכתב רבינו מקודם אולם הברכ"י לחו"מ סי' כ"ז אות ח' כתב וז"ל מדברי הרא"ם בספר יראים סי' מ"ב נראה בהדיא דהכי הוו גרסי בש"ס פ' שבועת העדות ואין למחוק מהסמ"ג לאוין ר"ט מה שכתב שם ותניא בפ' שבה"ע ובת"כ מה חרש מיוחד כו' עכ"ל וא"כ אין להגיה כן בדברי רבינו וכתבתים במוסגר.
(ד) מכאן עד וכתיב חסר בנדפס וכבר כתב רבינו לעיל סי' קע"ד יש לתמוה כו' והוא שאלתו שבכאן ועיי"ש בביאורי אות ד'.
(ה) אימא כו' עס"ס חסר בנדפס ומבואר מכאן דלא כהשם חדש שכתב עמש"כ היראים וטעמא דילפינן האי קללה מקללה דברכת השם כו' וז"ל לא יכולתי להולמו דאם איתא דילפינן א"כ לא יהיה חייב המקלל את חבירו בכולן וגם רש"י בשבועות ל"ו א' ד"ה וד"ה כתב דוקא מקלל אביו שהוא בסקילה כמברך את השם אבל בעצמו וחבירו שהוא לאו בעלמא לא תילף מהכא ועכצ"ל בדברי רבינו וטעמא דלא ילפינן האי קללה מקללה דברכת השם כיון דהוי באזהרה כדתניא כו' עכ"ל ואין דבריו נראין כלל ולשון רבינו הוא מבואר דר"ל דמש"ה המקלל עצמו וחבירו בכולן חייב לד"ה כיון דהך חייב אינו חייב במיתה אלא בלאו וילפינן מברכת השם דהתם נמי בכולן באזהרה וכמש"כ כאן בהכת"י וחלילה להגיה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |