תועפות ראם/קמג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) תניא בתוספתא דמס' כו' כצ"ל [הגרא"ד] וכ"ה לשון הסמ"ג עשין קמ"ה.
(ב) לא ידעתי כו' עד עשר בגבולין חסר בנדפס והרשב"א בחי' לב"ק ק"י ב' כ' לתרץ כי מפני שכל כהן שאינו ראוי לאכילה אינו חולק בעורות דאלמא אין נותנין אלא לכהנים הראוין לחלוק בבשר והכהנים האוכלים בבשר עומדים בירושלים מש"ה קרי להו מתנות ירושלים עכ"ל ודע דהגרש"ש לב"ק ק"י א' בתוד"ה לבע"מ תמה על רבותינו בעה"ת איך נעלמו מכ"ת המשנה והגמרא דכל שאין לו בבשר אין לו בעורות וכבר קדמו בזה בס' ת"ח ועיין בפנ"י שמיישב דברי התוס' והרדב"ז להרמב"ם ריש הל' בכורים כ' דטעם התנא שמנה עורות קדשים בכלל מתנות ירושלים דמשום בזיון קדשים לא היו מוציאין אותן חוץ מירושלים אלא שם היו מוכרין אותם בני המשמרה ושם היו אוכלין את דמיהם דאזיל בתר מקום אכילתן ומכירתן עכ"ל והתוס' בחולין קל"ג ב' ד"ה ועורות הניחו בתימא.
(ג) לא מתיהבי להו אלא כו' כצ"ל [הגרא"ד].
(ד) וכל כהן כו'. לשון רבינו הוא מימרא דרב חסדא חולין קל"ב ב' כ"ד מתנות כהונה כל כהן שאינו בקי בהן אין נותנין לו מתנה עכ"ל אבל תמוהין דברי רבינו דהרי שם בגמרא אמרו אהא דר"ח ולאו מילתא היא דתניא רש"א כו' וכל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה טעמא דאינו מודה בה הא מודה בה אע"ג דאינו בקי בהן וא"כ מה ראה רבינו להביא מימרא דר"ח שנדחית בגמרא ובאמת הרמב"ם ריש הל' בכורים כתב כמסקנת הגמרא וכל כהן שאינו מודה בהן כו' אין נותנין לו מתנה מהן ובנדפס סי' שנ"א כ' בזה"ל וכל כהן כו' מתנה דכתיב לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' המחזיקים בתורת ה' ע"כ והוא ע"ד מה שאמרו בחולין ק"ל ב' למילף מהך קרא שאין נותנין מתנה לכהן ע"ה וס"ל להיראים דה"ה לכהן שאינו בקי בהן ממעטינן מהאי קרא ושלא כדה"ת חולין קל"ב ב' ד"ה ולאו שכתבו משמע מחזיק אפי' שאין בקי ורבינו חולק בזה וס"ל דמחזיק בתורת ה' בקי בהן וא"כ יש ליישב דברי רבינו דאין להקשות לפי"ז כקושיית הגמרא אר"ח ולאו מילתא היא דתניא כו' דיש לומר דכוונת רבינו דלשאינו בקי בהן אין נותנין דוקא בדאיכא אחר שבקי בהן וכמש"כ התוס' בחולין ק"ל ב' ד"ה מנין אכהן ע"ה שאין נותנין לו דוקא כשיש כהן חבר וכ"כ שם הרשב"א והריטב"א אבל אי ליכא כהן חבר אלא ע"ה יתנו לו וה"נ כוונת רבינו בכהן שאינו בקי בהן כיון דמחד קרא נפקא וכיון שכן ל"ק מהא דתניא אר"ש כו' דכל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה אפי' בדליכא אחר הא מודה בה אע"ג דאינו בקי בהן נותנין בדליכא כהן בקי בהן אבל אהא דאר"ת אין לתרץ כן משום דרב חסדא לא אמר לה מקרא דלמען יחזקו בתורת ה' אלא מסברא אמר כיון שאינו בקי לא ידע איך ינהג בהם לכך אין נותנין לו א"כ אף כי ליכא כהן אחר ג"כ אין ליתן לו ולכך אמרו בגמרא ולאו מילתא היא דתניא רש"א כו' וכ"כ בס' מים קדושים למנחות י"ח ב' תוד"ה מודה ליישב קושיית הצ"ק שהקשה אגמרא דחולין שאמרו ולאו מילתא היא כו' דילמא שאין בקי אין נותנין לו דוקא בדאיכא אחר ועיין בס' רחמים לחיים לתשובת הרשב"א חלק ה' סי' רל"ט אות ד' בנידון דברי היראים אלו מה שביאר שם.
(ה) אחוזה ולא הזכיר הקדש שדה מקנה שגם שדה מקנה נותנים הדמים כו' כצ"ל וביאור דברי רבינו הוא עפמש"כ הבה"ג הל' בכורות סי' ע"ג בפי' שדה אחוזה וז"ל דכד הוה מקדיש בר ישראל ארעא דירית מאבהתיה כו' ואי חליף יובל ולא פרקה הויא דכהני דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל וגו' עכ"ל ונראה שהוא רומז לדין המשנה ערכין כ"ה ב' הגיע יובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה כו' וזש"ר לתמוה קצת דבכה"ג הו"ל להזכיר בברייתא גם הקדש שדה מקנה דס"ל לרבינו כדעת התוס' ערכין כ"ו ב' ד"ה שדה דמה ששנינו שם במשנה שדה מקנה א"י לכהנים ביובל היינו שהקדישה וגאלה אחר א"י לכהנים ביובל אבל אם לא נגאלה מיד ההקדש אלא שעדיין היא ביד הגזבר דינה כדין שדה אחוזה דלא כרש"י בפי' חומש שלו שהביאו התוס' שם ועיין בתוי"ט שכתב בשם נוסחא דוקנית מפרש"י שבחומש שכתוב בה או אם יגאל הוא כו' ועיין מל"מ פ"ד מה"ע וחרמים הכ"ו והנה בשדה אחוזה שנינו במשנה ערכין כ"ה ב' לדברי ר' יהודה הגיע יובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה וביאר שם המל"מ דפי' דמיה דמי שויה עיי"ש טעמו ונימוקו וכיון שדין שדה מקנה בזה כדין שדה אחוזה לפי דעת רבינו א"כ ה"ה בשדה מקנה אם הגיע היובל ולא ננאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דמי שיווי השדה כסברת המל"מ וזש"ר נותנים הדמים שיש לו עליה כהנים פי' הכהנים נותנים הדמים כפי מה שיש לגיזבר על השדה דהיינו כפי שויה וכמתנות כהונה הן אע"ג דלא הוה בחנם בלא דמים מ"מ מה שהכהנים זוכין ליכנס בתוכה כשנותנים הדמים נחשב להם כמתנות כהונה וא"כ הו"ל למיחשב בברייתא גם שדה מקנה אבל אינו אלא תמיהא קצת כמובן דאילו שדה אחוזה מתנה גדולה היא לכהנים שאם גאלה אחר מיד הגיזבר יוצאה מיד המגאיל לכהנים ביובל ואין נותנים דמים כלל אליבא דכ"ע וק"ק על הבה"ג שלא זכר אופן זה וכפרש"י בב"ק ובחולין בפי' שדה אחוזה. אולם בקומץ למנחה להמנחת חינוך מצוה שנ"ה הביא מהגאון מהר"י אלגזי בס' קה"י דבירושלמי רפ"ג דקדושין מפורש דשדה מקנה חוזרת לבעלים הראשונים מן הגיזבר ביובל בלא פדיון עיי"ש והר"ן בנדרים כ"ט א' והרשב"א בחי' שם הביאו דברי הירושלמי וא"כ הוא ככרש"י בחומש שלו שהביאו התוס' דלא כהתוס' וגם תמיהת היראים אזדא לה ואין תמיהא כלל ובנדפס ליתא מן יש תמוה עד סוף. ודע דמש"כ כאן ושדה חרמים וכ"ה לשון הגמ' בב"ק ובחולין אבל בהתוספתא דסוף מס' חלה איתא והחרמים וכ"ה במדרש תנחומא פ' במדבר סי' כ"ד ובספרי פ' קרח פ' קי"ט וברבה נשא פ"ח סי' ו' דהא דין חרמים לכהן לאו דוקא בשדה הוא אלא בכל דבר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |